אוסף מגוון של דפים בכתב-יד, בכתיבה אשכנזית, מכותבים שונים וממקומות שונים. [אירופה, המאות ה-19-20]:
· דף עם חישובי קצין, מכותב לא ידוע. בין היתר רמזים למאורעות אקטואליים, ואזכור שמו של הקיסר ניקולאי: "ואחשוב פה רמז.... פסוק את אשר יקראו אתכם באחרית הימים אלופי תוגרמה אל שר רוסיה יערכו קרב... אנשי חיל רבבות ילכו תוך המלחמה יבא מלך ישראל משיחנו..."; "רמז... שנאמר שם על מלך הצפוני מרמז בר"ת ומלכות בארטיניע איינגלע [אנגליה] עם דגלת קבוצת צרפת וישמעאל ושאר אומות ויאמרו נעקר עבודה זרה רוסיא לעולם ועד..."; "רמז שלישי מר' עובדי' מברטנורא... אחרי מרדות... יאסוף הקיסר ניקולאי דגלי חילותיו כנגד בני קטורה.... המה... מעיר ירושלים מתחלת מלחמתם שרי משק יערכו קרב בני צרפת כנגדם...". בראש הדף נכתב כי הדברים מופיעים ב"ספר מדרש תלפיות מבעל המחבר ספר שבט מוסר דפוס קושטנדינא דף צ"ג ע"ב" וכי הועתקו משם "ממש אות באות", אך למעשה במהדורת קושטא אין דף צג, והדברים אף לא מופיעים במקומות אחרים בחיבור. לא ברור מדוע הכותב בחר לציין זאת.
· דף גדול (כ-7 עמ' קטנים), "חידושי דינים מלב"ש [מספר לבושי שרד, לרבי דוד שלמה אייבשיץ בעל "ערבי נחל"] הלכות טריפות הריאה" - חידושי תורה מקוריים על הספר שמלה חדשה [לבעל "תבואות שור"] עם לבושי שרד, מכותב לא מזוהה.
· דף גדול - העתקה מסודרת ונאה [מהכותב הנ"ל] של קטע מהספר "חכמת אדם" (כלל מה סעיפים י-יד) לרבי אברהם דאנציג [בעל "חיי אדם"].
· שטר "זכרון עדות" על תוספת כתובה עבור "מו"ה רפאל במו"ה אריה ליב" ו"מרת יענטא בת מו"ה יעקב", בחתימת העדים: "יוסף חיים בא"א מו"ה בצלאל ז"ל", "משה בן א"א מ"ה אברהם זצ"ל מ"מ דק' לאחווי'". "מלון צאצאוויץ" (Sečovce, סלובקיה), תקצ"ח [1838].
· שטר "זכרון עדות" על תוספת כתובה עבור "מו"ה מרדכי ב"ר יוסף הלוי" ו"מרת ויטל בת ר' יהודא ליב", בחתימת עד אחד: "נח במו"ה יוסף חיים שו"ב זלה"ה", ומקום ריק לעד שני. [חסר שם מקום], תרמ"ט [1889]. חסר בחציו (לפנינו רק חציו הימני של השטר).
· שטר מינוי שליח להולכת גט, עבור "ישראל בן שאול דוד" ו"נחמה בת גרשום", ע"י השליח "ראובן בן נתנאל", עם חתימות העדים והדיינים. מאזיר (Mazyr, רוסיה הלבנה), תר"כ [1860].
· שטר צוואת שכיב מרע עבור "החתן הר"ר יהודה בהמנוח מוהר"ר חיים חייקל ז"ל". לחווא (Lachwa, רוסיה הלבנה), [תרכ"ג 1863 בערך]. חסר בחלקו התחתון.
· מכתב מאת הבחור אליעזר ליפא וויינבאך אל סבו רבי אברהם שלום הלוי [מרקוס] אב"ד וולדזיטש, שמבקש שיקבל אותו ללמוד תורה אצלו. פיליפיץ [Filipec, מחוז מרמרוש, הונגריה], תרנ"ז [1897].
· טיוטת כתובה עבור מרת גיטל בת מו"ה יצחק אזיק שלמה זלמן [ללא שם החתן]. ישוב נאליפינע (נאליפינא, הונגריה), [תרפ"א 1921].
· טיוטת "כתובה דאירכסא" עבור ר' מרדכי ב"ר ראובן ומרת לאה מירול בת ר' דניאל. לחווא (Lachwa, רוסיה הלבנה), תרפ"ד [1924].
כ-[10] דף. גודל ומצב משתנים.

כתב-יד, ספר יוּבַל שַ"י, חידושי גפ"ת על הש"ס, חידושים על פרקי אבות ועל התורה, הספדים ודרושים, מאת רבי שלמה יצחק בן רבי שמואל, ר"מ בעיר פלונגיאן (ליטא). תרמ"ה [1885].
חיבור שלם שלא נדפס, עם שער והקדמת המחבר. כתיבה מקורית בכתב ידו וחתימותיו של המחבר - רבי שלמה יצחק בן רבי שמואל וחיה, הכותב בהקדמתו כי הוא משמש כר"מ ומרביץ תורה בעיר פלונגיאן. שמו של המחבר אינו-ידוע לנו ממקורות אחרים, אולם מתוך דבריו בכתב היד שלפנינו ניכר כי הוא תלמיד-חכם למדן מופלג, שהרביץ תורה ברבים וידיו רב לו בעומק הסוגיות. רוב הספר מכיל חידושי גפ"ת על מסכתות שונות. בסוף הספר דרשה להספד ודרושים על התורה, עם הכותרת "י"ש תורה". בתוך הדרשות מובאים דברים בשם הגר"א מווילנא ובשם תלמידו הגר"ז מוואלוז'ין.
שם החיבור "יובל שי", מליצה על פי לשון הפסוק "כל סביביו יובילו שי למורא" (תהלים, עו, יב), המדבר על קרבנות בבית המקדש. בסיום ההקדמה מתפלל המחבר "...ואזכה לראות ביובילו שי למורא, אמן ואמן" [המחבר משתמש בדברי הפסוק "יובילו שי למורא", כביטוי לבקשתו לראות בימיו את בנין בית המקדש והבאת קרבנות בבית השם].
[1], סב דף כתובים (כ-120 עמ' כתובים). המחברת כוללת גם עשרות דפים ריקים. 22 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים ונזקי עש קלים. דפים רופפים. כריכה מקורית, מעט בלויה וללא שדרה.

צרור כתבי-יד, ספר ליקוטי ריב"ש על התורה, וקטעים מחיבור נוסף על הציונות, מאת רבי יוזפא ב"ר שלמה לאפאלאנסקע (לופוליאנסקי) מעיר האלעוואניסק (Holovanivsk, פודוליה, אוקראינה). תרס"א בקירוב [1901].
· תכריך דפים, למעלה מ-160 דף, מתוך חיבור על התורה בשם "ליקוטי ריב"ש" - ליקוטים על ספר בראשית ועניני חנוכה, הכולל ליקוטים מגדולי החסידות, ושמועות בשם גדולי הדורות (הרבי ר' העשיל, רבי יהונתן אייבשיץ, החתם סופר, הגר"א מווילנא ועוד), שמועות מפי רבנים וספרים שונים, עם הוספת חידושים מ"המאסף" [יתכן שחלק מהדברים הינם משמועות ששמע הכותב בעל-פה].
כ-[325] עמ' כתובים. 20.5 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט קרעים ובלאי. חסרים דפים בחלק מהפרשיות.
· "תִּקְוַת ציון" - שער, הקדמות וטיוטות של קטעים מחיבור בשם: "תקות ציון – מאמר שני מספרי מאמרי ריב"ש". בעניני ציונות ושיבת הארץ. "שנת אדברה נא שלום בך" [תרס"א 1901].
חיבור תורני התומך בתנועת הציונות - "מטרת המאמר הוא להלהיב את לבות בני עמנו להאמין בתקות עתידיות ובנחמות ציון...". המחבר כותב נגד ההכללה וההחרמה של החסידים והחרדים המתרחקים מן הציונות כמו שמתרחקים מהמשכילים ופורקי העול. הוא כותב באירוניה כי כמו שבעבר היו מכנים לכל "איש שעשה איזה דבר נבלה" בשם משכיל, גם אם הוא לא היה יודע קרוא-ספר, כך מכנים כיום לכל אפיקורס או לכל אדם שעושה דבר לא טוב בשם "ציוני", גם אם "הוא מתנגד כל ימיו לרעיון הקדוש הציוני...". הכותב מספר על עצמו כי הוא חסיד מובהק, ואיננו רואה סתירה בין חסידותו לבין ציוניותו - "חסיד אני כשאר חסידים ועל ברכי החסידות גדלתי... אמנם להיות חסיד שוטה כזה לומר כי הציונים המה אפיקורסים ואסור להיות ציוני – חלילה וחלילה לי לומר דבר כזה. הציונות אינה מתנגדת חלילה לדתינו, ואדרבא הציונות היא עמוד חזק בפני דתנו...". הוא ממשיך וכותב שאם רואים ציונים שאינם הולכים בדרך הישר, אין הדבר נובע מציוניותם, "ואדרבא, מקודם היו יותר גרועים, והציונות מחזירם עוד למוטב...".
בשער ובסיומי ההקדמות חותם המחבר: "כ"ד הצעיר יוזפא בן שלמה שו"ב מהאלוואניסק רוסיא". אין לנו מידע על מחבר הספר, אולם מתוכן הספר נראה כי הכותב היה תלמיד חכם הבקי בספרי דרוש וחסידות, וחלק מליקוטיו הם מספרי דרוש עמוקים המפלפלים בהלכה ובאגדה. ניכר כי המחבר היה ירא וחרד לקיומו הרוחני של עם ישראל ותקוות גאולתו. שמם של חיבוריו "ליקוטי ריב"ש" ו"מאמרי ריב"ש" בא לרמוז ראשי תיבות של שמו ושם אביו: "רבי יוזפא בן שלמה".
כ-[50] דף בגודל ומצב משתנים, טוב עד בינוני-גרוע, עם קרעים וחוסרים. חלקם על נייר יבש ושביר.

מכתב מאת האדמו"ר רבי יוסף הכהן פרידמן מרימנוב. רימנוב, [תרס"ג 1903].
הזמנה בכתב יד לנישואי נכדו רבי צבי חיים, עם הכלה שרה, בתו של האדמו"ר רבי ישראל הגר, בעל ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. ההזמנה נכתבה על ידי סופרו של האדמו"ר, וחתומה בחתימת יד קדשו של האדמו"ר: "יוסף בהרב מוה' צבי זלה"ה". בראש המכתב מתנוססת חותמתו, המעוטרת באיורי נשרים, ובתוכה המילים "יוסף הכהן פרידמאן רימנאב".
האדמו"ר מברך בברכות וישועות שיושפעו למקבל המכתב ולכלל ישראל בכח השמחה: "...אהללה שם ד' ואגדלנו בתודה, שהחיינו וקיימנו לזמן נשואי נכדי היקר והנחמד כמר צבי חיים שליט"א עם ב"ג הכלה היקרה והמאושרה מרת שרה תחי' בת הרב הצדיק מו"ה ישראל שליט"א מוויזניצא... ואקוה להשי"ת כי משמחתי יצמח ישועות טובות לכלל ישראל... ואני תפילה שהשי"ת ישפיע לו כל טוב בגו"ר בגו"נ".
האדמו"ר רבי יוסף פרידמאן מרימנוב (תר"ד-תרע"ג), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי צבי הירש מרימנוב. נתייתם בגיל שלש וגדל בבית אביו-חורגו האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין, אשר נשא בזיוו"ש את אמו הרבנית הצדקנית מלכה. כשנפטר רבי ישראל מרוז'ין נשארה אמו הרבנית בחצר סאדיגורה עם בנה ובתה הקטנים. בנה יוסף היה אז ילד בן שבע, והרה"ק רבי אברהם יעקב האדמו"ר הזקן מסאדיגורה, שם עינא-פקיחא עליו בחינוכו ועיצוב דמותו הרוחנית שיהיה ראוי למלאות מקום אביו הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב. בחתונתו עם הרבנית פריידא מצאצאי הבעל שם טוב, היה אדמוה"ז מסאדיגורא העומד מצד החתן והיה סמוך על שולחנו בכבוד ובאהבה כאחד מבניו, אף בחתימתו חתם שם משפחתו "פרידמאן" כשאר בני המשפחה. בשנת תרכ"ז בהיותו כבן כ"ג שנים פקד עליו אדמוה"ז מסאדיגורא שיסע לרימנוב לישב על כסא אביו ולמלאות מקומו בהנהגת העדה, ובה ישב עד לפטירתו בשנת תרע"ג. הנהגותיו ואורחות חייו היו בסגנון המלכותי של אדמו"רי רוז'ין. כשהחל להנהיג ברימנוב, מקום מגורי אביו, החלו לנסוע אליו רבים מתלמידי אביו, ביניהם קבוצה גדולה שעד אז הסתופפו בצילו של ה"דברי חיים" מצאנז.
נכדו החתן רבי צבי חיים (נפטר תרצ"ט), בן לבתו היחידה הרבנית מלכה, אשת האדמו"ר רבי אשר ישעיה הורוויץ מרימנוב-קראקא. לאחר פטירת אביו רבי אשר ישעיה בשנת תרצ"ה מילא רבי צבי חיים את מקום אביו כאדמו"ר מרימנוב.
דף, 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.