סדר סליחות, כמנהג פולין קטן ופולין גדול. כולל סליחות לערב יום כיפור וליום כיפור. זיטומיר, תר"כ 1859. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאויטא.
רישומי בעלות בכתב-יד בעברית וברוסית: "זה המחילה שייך להקאסער מהאקאנאמיע גרובינקיע הנגיד הר' הערץ...".
32, 44-29, 182-49 עמ'. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש קלים. קרעים. בשני דפים קרעים עם חסרון ופגיעה בטקסט. דף השער ודף נוסף מנותקים. כריכה אחורית מנותקת, ללא כריכה קדמית.

ספר תקוני הזהר. זיטומיר, תרכ"ה 1865. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא נכדי הרב מסלאוויטא.
[2], קפב דף. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חותמות בעלים. כריכת עור מקורית מעוטרת, עם פגמים. חסרה שדרה.

שלושה ספרים כרוכים יחד:
· משניות מסכת ברכות עם פירוש רבי עובדיה מברטנורה ופירוש מורה צדק, מאת רבי יוסף מגיד מישרים מקאמינקא. לבוב, [תקמ"ג 1783]. מהדורה יחידה ולא ידועה ביבליוגרפית.
פירוש מורה צדק הוא לקט מקוצר מדברי הרא"ש והטור הלכה למעשה עפ"י סדר דברי המשנה. בתחילת הספר נדפסו חמש הסכמות מרבני פודוליה: רבי מאיר מרגליות אב"ד אוסטרהא, בעל ה"מאיר נתיבים", מגדולי תלמידי הבעל שם טוב; רבי שלמה [יצחק] היילפרין אב"ד באר וטורנופול, ממעריצי הבעש"ט (ראה חומר מצורף); רבי צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווה; רבי נתן מנעמירוב; רבי יוסף יאסקא אב"ד פודקאמין.
המחבר המקובל רבי יוסף ב"ר צבי הירש, מוכיח ומגיד מישרים בקאמינקא שבגליל לבוב, היה מחברם של כמה ספרים נוספים: מורה צדק על מסכת שבת (זולקווה, תקמ"א); רמוני זהב על פרשיות התורה (לבוב, תקמ"ג); משיבת נפש על כמה פרקי תהלים ועל שיר השירים (לבוב, תקמ"ו). מההסכמות שלפנינו עולה כי הדפיס גם פירוש על מסכת אבות, אך הדפסה כזו אינה מוכרת כיום. לא ידועים פרטים רבים אודותיו ויתכן כי היה מקורב לחוגי החסידות. בסוף הקדמתו בספר שלפנינו מביא רמז חסידי, הידוע בפי כל בשם רבי זושא מאניפולי: "ראוי לתת לב למה פתח רבינו הקדוש בזה הלשון מאימתי, ונראה שלא ילמוד אדם מתוך שחוק אלא באימה וברתת כמו שנתנו באימה וביראה". בהקדמותיו לספר מתקיף בחריפות את רבני ופרנסי דורו "אשר אין משגיחים לרעותם במרעה טוב ולהסיר מהם זאבים הרעים הטורפ[י]ן עורם מעל בשרם...".
לפני ספר זה נכרכו הספרים:
· ספר גבולת בנימין - חידושים על פרשיות התורה; אגדות רבה בר בר חנה; דרושים על הגדה של פסח. מאת רבי שמחה הכהן רפפורט. לבוב, [תקמ"ט 1789]. מהדורה ראשונה.
· ספר תוחלת צדיקים, ביאורים על המעלות שמנה רבי פנחס בן יאיר, מאת רבי עזריאל מרגלית. לבוב, [תקנ"ד] 1794. מהדורה יחידה.
חתימה בשער הספר הראשון: "הק' אברהם...".
3 ספרים בכרך אחד. [2], כ, [1] דף; לב, [19]; יג, [7] דף; [2], יח דף. דפים ג-ד מספר תוחלת צדיקים נכרכו לפני שער הספר. הדף האחרון מספר תוחלת צדיקים חסר. 22 ס"מ. מצב כללי טוב. מצב משתנה בין הדפים. כתמים ובלאי. השער של גבולת בנימין וכן דפיו הראשונים קרועים בשוליהם העליונים עם פגיעה בטקסט ומשוקמים. עשרות הדפים הראשונים בספר גבולת בנימין כהים ומוכתמים. סימני עש בספר תוחלת צדיקים. כריכה ישנה. כריכה קדמית קרועה בשוליה העליונים.

שני דפים (3 עמ') בכתיבה אוטוגרפית, קטע מטיוטת מכתב מאת רבי יוסף פיאמיטא רבה של אנקונה, אל רבה הספרדי של אמשטרדם רבי שלמה אאיליון. [אנקונה, שבט תע"ד 1714].
קטע ממכתב פולמוסי נגד השבתאי נחמיה חיון וספריו. כתיבה איטלקית, בכתיבה אוטוגרפית של מחבר, עם תיקונים והוספות בין השורות. ללא חתימה.
הרקע למכתב: בשנת תע"ג הדפיס השבתאי נחמיה חייא חיון בברלין חיבור שבתאי קדום בשם "מהימנותא דכלא" וסביבו שני פירושים שחיבר, האחד בשם "עז לאלהים" והשני בשם "בית קודש הקדשים". בספרו זה בא להוכיח כביכול את היסודות השבתאים מלשונות הזהר והאר"י. בראש הספר נדפסו מספר הסכמות מזויפות מאת גדולי הרבנים, אותן זייף חיון בעצמו. בין הסכמות אלה מופיעה גם הסכמת רבי יוסף פיאמיטא מאנקונה. בסוף אותה שנה הגיע חיון לאמשטרדם להפיץ את דעותיו וכתביו השבתאים. ראשי הקהילה האשכנזית שבאמשטרדם, ה"חכם צבי" ורבי משה חגיז, עמדו מיד על הדעות הפסולות שבספרו, החרימו את כתביו וגירשוהו מבית הכנסת. לעומתם, בית הדין הספרדי-פורטוגזי שבאמשטרדם בראשות רבי שלמה אאיליון הכשירו אותו ואת כתביו לבוא בקהל. הדבר עורר פולמוס עז באמשטרדם ובארצות אחרות, בהן איטליה. בפולמוס שהתפתח נדפסו ספרים וקונטרסים בעד ונגד נחמיה חיון וספריו. בטיוטת המכתב שלפנינו מספר רבי יוסף פיאמיטא לרבי שלמה אאיליון על האיש חיון והשתלשלות הפולמוס, וכן סותר בו את דעותיו של חיון במילים חריפות. המכתב נדפס בשלמותו, על-פי העתקה, בכתב העת 'ספונות' (י, עמ' תקעג-תקפח), אך בקטע שלפנינו, שהוא כאמור טיוטה בכתב-יד המחבר, קיימים מספר שינויים.
החכם המקובל רבי יוסף פיאמיטה (ידוע גם בשם המשפחה: להבה – תרגום שם המשפחה האיטלקי לעברית; תט"ו?-תפ"א), רבה של אנקונה, מגדולי חכמי ומקובלי איטליה. מחבר ספר התפילות "אור בוקר" (ונציה תס"ט). מובא פעמים רבות בחיבורי החיד"א, המכנהו "הרב המקובל עיר וקדיש", והמביא ממנו שמועות (לדוגמה, בשו"ת חיים שאל, חלק ב, סימן יא: "ושמענו שהרב הכולל ח"ק [חסידא קדישא] כמהר"ר יוסף פייאמיטה ז"ל תיקן בקהל עדתו שיאמרו הלל כשניצולו מצרתם..."). רבי יוסף היה רבו וחותנו של רבי שמשון מורפורגו בעל "שמש צדקה", ומילא את מקומו ברבנות אנקונה לאחר פטירתו. השאיר אחריו ספרי שו"ת ודרשות בכתב-יד.
[1] דף מקופל, [3] עמודים כתובים. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים ונקבים עם פגיעה בטקסט. סימני קיפול.