קונטרס מודפס, "אגרת השלוחה מחכמי ורבני האשכנזים שבארץ ישראל, לבני משה רבנו ע"ה ועשרת השבטים", מאת רבי ישראל משקלוב, ראש קהילת האשכנזים בצפת. [אמשטרדם, חשון תקצ"א 1830].
בשנת תקצ"א נשלח רבי ברוך בן רבי שמואל כשד"ר מטעם עדת הפרושים בצפת. לצד משימתו לאסוף כספים הוטלה עליו שליחות נוספת - למצוא את עשרת השבטים במדבר שעל גבול תימן. לצורך כך ניתנה לו אגרת מיוחדת מאת רבי ישראל משקלוב מנהיג הפרושים בצפת, עליה חתמו גם יתר מנהיגי הפרושים והחסידים בירושלים ובצפת. באיגרת מופיעה סקירה על מצב הישוב בארץ ישראל ומוזכרות ידיעות שהתקבלו מעשרת השבטים בתקופות שונות. לאחר מכן מתאר הכותב את מצב עם ישראל בגולה, מתאר את השתלשלות התורה שבעל-פה מן המשנה ועד הגר"א, ובסיום האיגרת מבקש מספר בקשות מבני עשרת השבטים.
העתק של האיגרת נשלח אל "הפקידים והאמרכלים" - ראשי המרכז לתרומות ארץ ישראל באמשטרדם, שם נדפסה והופצה האיגרת לאחר שעשתה רושם רב.
רבי ברוך בן רבי שמואל הגיע לצנעא באב תקצ"ג, כשנתיים לאחר צאתו לדרך, אך לאחר שנחשד בריגול נרצח על ידי האימאם אל-מאהדי באב תקצ"ד.
ד דף. נדפס בלא שער. 19 ס"מ. מצב טוב. מעטפת מקורית מנייר צבעוני.
אודות אגרת הסטורית זו ראה: א' יערי, שליחים מארץ ישראל לעשרת השבטים - סיני, ו, ת"ש, עמ' שמח-שנב.

עלון מודפס [4 עמ'], ובו מכתבים המתארים את אסון ונזקי ה"רעש" שפקד את הגליל בשנת תקצ"ז, עם קריאה לעזרה, מאת רבי ישראל משקלוב, רבי אריה "נאמן כולל הפרושים" בירושלים, הפקיד רבי רפאל יצחק אלפאנדארי מביירות, וראשי הפקידים והאמרכלים שבאמשטרדם. [אמשטרדם, תקצ"ז 1837].
העלון כולל ארבעה מכתבים: המכתב הראשון מאת רבי ישראל משקלוב, תלמיד הגר"א, הממונה על כולל הפרושים שבצפת, מתאריך י"ד שבט תקצ"ז; המכתב השני מאת רבי אריה ב"ר ירחמיאל, מנהל כולל הפרושים שבירושלים, מתאריך כ"א שבט תקצ"ז; המכתב השלישי מאת הפקיד רבי רפאל יצחק אלפאנדארי מביירות, מתאריך כ"ה אדר א' תקצ"ז; והמכתב הרביעי מאת ראשי "פקידי ואמרכלי ערי הקודש" באמשטרדם, ובראשם רבי צבי הירש להערין, מתאריך י"א ניסן תקצ"ז. שלושת האגרות הראשונות התקבלו באמשטרדם ונדפסו ע"י "הפקידים והאמרכלים", כשאליהם נספח מכתבם של רבי צבי הירש להערין וחבריו.
במכתבים מתארים הכותבים בתיאורים חיים ונוגעים ללב את זוועות האסון שפקד את הגליל ברעידת האדמה שארעה בכ"ד טבת תקצ"ז, עם פירוט הנזקים הכבדים שנגרמו לישוב היהודי בגליל. העלון נדפס כקריאה ובקשה לסייע ולגייס את הסכומים הנדרשים לשיקום קהילת צפת ולשולחם לנפגעים על ידי הפקידים והאמרכלים שבאמשטרדם. בעמ' [3], לאחר מכתבו של רבי רפאל יצחק אלפאנדארי, מופיעה רשימה המפרטת את שמותיהם של רבני צפת וטבריה שנהרגו בעת ה"רעש", ואחריה רשימת הכפרים שחרבו ונהרסו ב"רעש".
[2] דף, [4] עמ'. 25 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

מכתב היסטורי מאת שלושת גבאי ארץ ישראל בווילנא, אל הרבנים ראשי "כולל פרושים בעיה"ק", בחתימות: ראש הוועד - רבי חיים נחמן פרנס, המגיד רבי זלמן זאב מווילנא, וסופר הוועד - רבי אברהם דוד שטראשון. ווילנא, אדר א' תרי"א (1851).
תוכן המכתב: בעניין מינוי דיינים בבית דינו של רבי שמואל מסלנט, עקב פטירת שני גדולי הדיינים בעיר: הרב מזאמוטש [רבי נחמן שלמה הלוי אב"ד זאמוטש בעל "עטרת שלמה", שנפטר בד' טבת תרי"א. ראה: תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 222-221] והרב מגאלין [רבי אשר לעמיל אב"ד גאלין אחי רבי נחום משאדיק, נפטר ד' כסלו תרי"א. ראה אודותיו: תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 225-226], ובעניין נתינת סמכויות לרבי שמואל סלאנט לבחור בעצמו דיינים נוספים.
"הנה בעו"ה השמועה ל"ט [לא טובה] הגיעה אלינו, מסלוקן של צדיקים הנהו תרי צנתרי דדהבא הרבנים המאוה"ג [המאורות הגדולים] המפורסמי'[ם] הרב דזאמושיץ ודגאלין זי"ע... והנה נפקד מקום שני דיינים מובהקים, ולא נשאר כ"א [כי אם] הרב הג' מו"ה שמואל נ"י [רבי שמואל סלאנט] ועמו הרב בנימין דוד נ"י [רבי בנימין דוד מווילנא] והרב מוהררא"ש [רבי אורי שבתי סלאנט] הנבחר מאז עדיין תפארתו עלי דרך...".
בהמשך המכתב מבקשים הרבנים לחזק את מעמד בית הדין, והם מבקשים שיחזקו ידי ראש בית הדין רבי שמואל סלאנט שיברור עוד דיין באופן זמני. במכתבם מביעים הרבנים ביטויי הערצה על רבי שמואל סלנט, באומרם כי כרגע אין בעיר ירושלים מי שעדיף ממנו בדיני ממונות בגמרא ובסברא [!] - "כי בהכרח משפט הבחירה בזה יאתה לו להרב מוהרר"ש נ"י יען כי לע"ע [לעת עתה] באשר הוא שם ליכא דעדיף מיני'[ה] בדיני ממונות בגמרא וסברא, ודאי לו משפט הקדימה, ומיקירי ירושלים לא היו יושבין בדין כו'. לכן לו משפט הבחירה לבור לו איש הישר בעיניו, כי אין לדיין כו' [אלא מה שעיניו רואות]... יהי ד' עמכם לחזק עמוד הדין והאמת והשלום אהבו...".
החותם הראשון: רבי "חיים נחמן באאמ"ו הרב המנוח מו"ה משה פרץ ז"ל" – הגאון הצדיק רבי חיים נחמן פרנס (נפטר תרי"ד), מגדולי גאוני ווילנא וראש גבאי "ארץ ישראל" [תפקיד בו שימשו רק גדולי תלמידי החכמים שבליטא]. נולד בעיר דובנא וקודם בואו לווילנא היה חתנו של גאון ישראל רבי אפרים זלמן מרגליות מבראד, ובמות אשתו הראשונה בשנת תקס"ט נשא את בתו של רבי ליב פעסע'לס מגדולי ווילנא המכונה "רבי ליבלי' ר' בערש". מיד עם בואו לווילנא נעשה בכח אישיותו המופלאה לאבן פינה בחייה של קהילת ווילנא. שימש גבאי ראשי בבית הכנסת הגדול בווילנא, וראש גבאי ארץ ישראל. בספר "עיר ווילנא" נכתב עליו: "לבד חכמתו בתורה היה חכם במילי דעלמא וכל נכבדי הדור והיחס היו משכימים לפתחו ושואלים עצה ממנו ותשובתו היתה כדבר איש האלקים לא זזו מדבריו ימין ושמאל".
החותם השני: רבי "זלמן זאב בהרב מוהרי"פ זללה"ה מ"מ דמתא" – הגאון רבי זלמן זאב מווילנא (תקמ"ט-תרכ"ז 1789-1866), בנו של רבי יחזקאל פייוויל בעל "תולדות אדם". כיהן כאב"ד בעיר מולדתו דרעטשין. אחרי פטירת אביו רבי יחזקאל פייוול בשנת תקצ"א, עלה על מקומו כמורה צדק ומגיד ראשי בעיר ווילנא. היה אחד מגדולי גאוני ליטא, מפורסמת היא פעילותו בזמן המחלוקת שהיתה בין תלמידי הישיבה בוואלוז'ין על מינוי ראשי הישיבה (בסתיו תרי"ד 1853). באותה עת מינו גדולי הרבנים בליטא את רבי זלמן זאב ואת רבי דוד טעביל ממינסק בעל "נחלת דוד" לעמוד בראש המשלחת ששלחו לוולוז'ין, כדי לשמש כבוררים בעניני הישיבה. עפ"י החלטותיהם מחודש חשון תרי"ד נתמנה הנצי"ב כראש הישיבה, ואילו ה"בית הלוי" נתמנה כמשנה לראש הישיבה (ראה אודות כך: הראשון לשושלת בריסק, עמ' 106-109). בשעת דרשתו בשבת תשובה תרכ"ז קיבל התקף לב וכעבור שלשה ימים נפטר בשעת תפילת "כל נדרי".
החותם השלישי: רבי "אברהם דוד שטראשון" (תקמ"ח-תרט"ו), סופר הקהל בווילנא, תלמיד חכם מופלג, אשר היה כותב את דבריו ברמזים תלמודיים, כפי הנראה במכתב שלפנינו וכפי הנראה במכתבים אחרים הנוגעים לעניני פקידי ואמרכלי ארץ ישראל. אביו רבי יהודה ב"ר מתתיהו שטראשון, עלה לארץ ישראל ונפטר בה בשנת תקפ"ח. קרוב משפחה של הגאון הנודע רבי שמואל שטראשון מווילנא, בעל "הגהות הרש"ש".
[1] דף. 26 ס"מ. מצב טוב-בינוני, מעט קמטים, בלאי וכתמים.

קונטרס מודפס, "דברי הימים לישראל", קול קורא לציבור תושבי ירושלים, הסוקר את פועלו של שליח בית רוטשילד אלברט כהן בהקמת בית חולים ומוסדות נוספים בירושלים. ירושלים, [תרי"ד 1854. דפוס ישראל ב"ק].
בעקבות מלחמת קרים (1853-1856) פסקה התמיכה הכספית של יהדות רוסיה ביהודי ארץ ישראל. הדבר פגע באופן קשה ביישוב היהודי והביא אנשים לידי רעב ומוות. המיסיון ניצל את המצב הקשה והקים בית חולים מטעמו בירושלים, במטרה לצוד נפשות לרשתו. כשהגיעו הידיעות ליהודי אירופה על מצבו הקשה של היישוב בארץ ישראל, ניסו לסייע לו. בין הראשונים שהגיעו לארץ היה אלברט כהן, שבא בשליחותו של בית רוטשילד מפאריס והצליח בזמן קצר יחסית להקים בית חולים, קרן לגמילות חסדים ומספר מוסדות נוספים בירושלים. קונטרס זה סוקר את פועלו של אלברט כהן, ובייחוד את בית החולים על שם מאיר רוטשילד שהקים בירושלים. בקונטרס נזכרו גם שמות האנשים הפעילים במוסדות השונים ורשימת נדבות מפורטת.
ד דף. נדפס ללא שער. 23.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי, בעיקר בדף הראשון. סימני קיפול, עם קרעים קלים. כפולות הדפים מנותקות. ללא כריכה.
ש' הלוי, מס' 51.