דף מודפס ובו קריאה לסיוע לקהילת צילץ שבשלזיה לאחר שנשרף בה בית הכנסת. עם חתימה בכתב-ידו של רבי קאפיל ב"ר יונה דיין בצילץ [ברסלוי?, שלזיה (כיום פולין)], חשון תק"ל [1769].
בראשית הדף מתואר אירוע השריפה בקהילת צילץ, שבו נשרפו בית הכנסת וחלק מבתי היהודים: "פתאום בא אידה כרגע הורד עדי' והיא עלובה... קהילתנו ק"ק צילץ במדינ' שלעזי' רבתי עם שרתי במדינ' בליל ש"ק אך אלול בנין הבית לפ"ק מספרה... ב"י כנישתא רבתא דמתא ראשית בתבערה שרופה באש כסוחה... וחופשה לא ניתן לה להציל ספרי קודש מההיכל... והי' בכל רחוב בכי ומספד... פחד נפל על כל איש ישראל... ומקצה מזה בתי בני ישראל דרו בהם כחמשים ב"ב יקירי העדה מהם מפליגי תורה מחזיקי בדת אל...". בהמשך מבקשים פרנסי הקהילה לשלוח את התרומות לרבי יצחק יוסף תאומים אב"ד ברסלוי ומדינת שלזיה.
התאריך הנדפס בסופו הוא י"ז חשון תק"ל. לאחר התאריך נדפסו חתימות רב העיר צילץ רבי צבי הירש ב"ר אברהם ועוד עשרה מדייני העיר ופרנסיה. סמוך לחתימות המודפסות, נוספה חתימה בכתב-יד: "הק' קאפיל ב"ר מו"ה יונה נר"ו דיין דק' הנ"ל". לאחר קטע זה נדפס קטע נוסף ובו קריאה נוספת מקהילת ברסלוי, מתאריך כ"ד חשון תק"ל, ואחריו נדפסו חתימות נכבדי ברסלוי ובראשם "יצחק יוסף בהגאון המפורסם כמהור"ר חיים יונה תאומים זצ"ל ה"ה החפק"ק הנ"ל ומדינה שלעזיא". בשולי קטע זה נוספה חתימה בכתב-יד: "הק' משה בהמנוח כהר"ר אורי שרגא ווייבש פרנס דהמדינה יע"א ובהסכמת שארי אלופי' פרנסי'".
בצדו השני של הדף רישומים בעברית ובגרמנית (כפי הנראה, הדף קופל ונשלח בדואר).
דף, [2] עמ'. 43X34 ס"מ. מצב טוב. נייר עבה. כתמים ובלאי. סימני קיפול. שרידי חותמות שעוה.

כרוז אל הקהילה היהודית, מטעם "אספת פקידי בני ישראל יושבי צרפת ואיטאליה", לקראת כינוס "הסנהדרין של פריז". פריז, "חדש תשרי שנת אראנו נפלאות לפ"ק" [תקס"ז], ה-6 באוקטובר, 1806. עברית וצרפתית, עמודה מול עמודה.
כרוז מודפס, הפונה אל "אחינו עדת ישורון", אשר פורסם מטעם אספת נכבדי הקהילות היהודיות של צרפת ואיטליה במטרה לעודד השתתפות ב"סנהדרין של פריז".
לאורך הכרוז מתוארים באריכות החשיבות הגדולה הטמונה בכינוס "הסנהדרין של פריז" וגדולתו של נפוליאון, ולקראת סופו נכתב: "הנה מה טוב ומה נעים לכל עדת בני ישראל ישבי איורופה [אירופה] לעזר בטובת אנשי אמונתם כן כאשר הוא לנו לכבוד ולתפארת להסב אלינו אור פני מלך נשא ורם כמוהו. אין כמונו בארץ עם אשר לו יאות לאהוב את אדוניו ולהשתבח בתהלתו, כי מי כמונו היום יתהלל במלך הגדול הזה, אשר הוציא לאור משפטנו, ופרשז עלינו אברת חסדיו, להקים מעפר אביוני אדם, להשיב הנדחים ממקהלות, ויאשר בארץ עם המתהלך גם מאז בישרו בקרב ביתו, ויָשֶב לו הוד יקרו, וילמדהו לדעת ערכו, ויבטיחהו כי ככל האזרח כמוהו יהיה: הן אלה קצות חסדיו אשר הגדיל לעשות עמנו נאפוליאון האדיר...".
ב-30 למאי 1806, על רקע גל של אנטישמיות באזור אלזס-לוריין, כינס קיסר צרפת נפוליאון בונפרטה אסיפה של בעלי הון, רבנים, ואנשי ציבור יהודיים בצרפת ובאיטליה ("אספת הנכבדים"). בפני האספה הוצגו תריסר שאלות שנועדו להעריך את מידת הזדהותם עם האימפריה הצרפתית ואת יחסם אליה, ובפרט לבחון האם קיימת סתירה בין חוקי היהדות לחוק הצרפתי. התשובות שהתקבלו, אשר ביטאו את זיקתם של היהודים לצרפת, היו לשביעות רצונו של נפוליאון, והוא ביקש להעניק להן תוקף חוקי ולהפכן לבסיס החקיקה בדבר מעמדם של היהודים. לצורך כך כינס אספה נוספת, מצומצמת יותר, של רבנים ואנשי ציבור יהודים, אשר נקראה "הסנהדרין של פריז". הסנהדרין אישרה את תשובות האספה ובכך נתנה להן תוקף הלכתי לכאורה.
במפעל הביבליוגרפיה נרשמו עותקים של כרוז זה עם תרגום באיטלקית ובגרמנית בלבד ולא נרשם תרגום בצרפתית. גם בקטלוג הספריה הלאומית מופיעים עותקים עם תרגום בשתי השפות הללו בלבד.
[4] עמ' (גליון מקופל לשניים). 35.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. סימני קיפול וקמטים.

בית הקברות היהודי הישן בווילנא - שני תצלומים, מאת צלם לא ידוע. [העשורים הראשונים של המאה ה-20].
שני תצלומים שבהם נראה בית הקברות היהודי הישן בווילנה, שנהרס בתקופת מלחמת העולם השניה.
1. תצלום ובו נראה אוהל הגר"א ועליו הכתובת "פ"נ הגאון רבינו אליהו". לצדו נראות מצבות נוספות: מצבתה של אשת הגר"א, מצבתם המשותפת של ר' אליהו [מיילעס] "שתדלן" ושל רבי שלמה זלמן אבי הגר"א, מצבתו של רבי שלמה זלמן ['ר' זעלמעלע'] מוולוז'ין (תלמיד הגר"א ואחיו של ר' חיים מוולוז'ין), מצבת אביו של רבי חיים מוולוז'ין ומצבות אנשי-שם נוספים מקהילת וילנה.
17X11.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קרע חסר קטן בפינה הימנית-עליונה.
2. תצלום ובו נראה בית הקברות בזווית רחבה. ברקע נראה מגדל גדימינאס השוכן מעבר לנהר נריס. בין המצבות נראות שתי נשים יהודיות בלבוש מסורתי.
בית הקברות היהודי בווילנא שכן על גדת הנהר נריס בפרבר שפינישוק (Šnipiškės) וכונה על שמו. לעתים נקרא גם "אלטער פעלד" ("השדה הישן") או "פירמונט" (Piramónt), על שם אחוזה ששכנה בסמוך לו. על פי המסורת החלו יהודי וילנה לטמון את מתיהם בבית קברות זה בשנת רמ"ז (1487), וחדלו להשתמש בו בשנת תק"צ (1830) בקירוב. בית הקברות נהרס בידי השלטונות הסובייטים בשנת 1949 בקירוב ועל שטחו הוקם אצטדיון ספורט, אך לפני שחרשוהו התירו השלטונות להעתיק את עצמות הגר"א ואת עצמותיהם של כמה מן הקבורים לצדו אל בית הקברות החדש.
23X17 ס"מ. מצב טוב. קרעים חסרים בשתי הפינות הימניות.