מכתב ארוך ומעניין, אודות פולמוס המוסדות, אל הראשון לציון הרב יש"א ברכה [רבי יעקב שאול אֶלְיָשָר]. בחתימת-ידם של 14 מראשי "הועד הכללי דכוללות אשכנזים שבארץ הקדושה". ירושלים, ט' לחודש רחמים תרנ"ד (1894).
בין החותמים, דמויות ידועות מרבני העיר ועסקניה החשובים, מהם: רבי "זיסקינד שחור"; רבי "זבולון חרל"פ" [חבר בית דינו של המהרי"ל דיסקין]; רבי "בנימין בינוש טיקאצינסקי"; רבי "ישראל איסר בר"מ הלוי"; רבי "יוסף ריבלין"; רבי "אליעזר גראייוועסקי"; ועוד.
אגרת זו נכתבה באחת השנים הסוערות ביותר לישוב הישן בירושלים, ובין שורותיה מקופלים מאבקים גורליים שהסעירו את ירושלים, בתקופה קשה של מלחמת הקיום והחיים של עניי ירושלים הרעבים ללחם. באותה תקופה ניטש מאבק קשה בין קהילות שונות בעיר, אודות כספי החלוקה והתרומות מיהודי אירופה ואמריקה שנשלחו למנהיגי העדה האשכנזית, עבור התלמוד תורה וביקור חולים. העדה הספרדית ביקשה להיות שותפה לכספים אלה בהסתמכה על הסכמים מן העבר ובעיקר ביקשה כספים לבית החולים הספרדי "משגב לדך", אשר לטענתם העניק טיפול רפואי גם לבני העדה האשכנזית.
מאבק זה נמשך זמן רב, והיו מעורבים בו גורמים שונים בארץ ובתפוצות. פעמים אחדות עמלו רבי שמואל סלנט והחכם באשי רבי יעקב שאול אלישר בעל יש"א ברכה על השכנת שלום שנמשך לזמן קצר ומעת לעת שוב התלקחה המחלוקת.
בפרק זה שבו עוסקת האגרת, חל מפנה חמור במהלך המחלוקת, הסופר רבי מיכל הכהן ששימש תחילה כמזכיר במוסדות העדה האשכנזית ומהעסקנים הנמרצים בעיר, הודח עם בנו וחתנו רבי חיים מיכל מיכלין, מתפקידיהם ומשרותיהם בת"ת "עץ חיים" ו"ביקור חולים האספיטל". המודחים עברו לשרת את הציבור הספרדי כמזכירי המוסדות "משגב לדך", יחד עם "רשימות התורמים" של מוסדות האשכנזים ועשו ככל אשר לאל יכולתם להפרע ולהנקם ממדיחיהם.
במכתב שלפנינו, האשמות רבות על הנעשה, ובקשת רחמים להשיב את הדברים לתיקונם בשיתוף פעולה ובשלום – "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותייך".
נייר מסמכים רשמי, 2 עמ', 29 ס"מ. כתובים ביד סופר, וחתומים בכתב יד של 14 החותמים. מצב טוב, כתמים וסימני קיפול.