חנוכיה בעיצוב לודוויג יהודה וולפרט. ארץ ישראל, שנות ה-70.
פליז מנוסר, לחוץ וחרוט. חתום: "Wolpert" (מאחור).
מוצמדת ללוח עץ, לתלייה על הקיר. הבזיכים מונחים בכפות ידיהם של שמונה אריות הבולטים כלפי חוץ. שישה עמודים גבוהים, בראשם הכתובת "לך נאה לשבח" (מתוך הפיוט "מעוז צור ישועתי); במרכז מונח השמש.
אל לוח העץ מוצמדת לוחית עם כתובת הקדשה המעידה כי החנוכיה ניתנה כשי מאת ה-United Jewish Appeal בניו-יורק בדצמבר 1978.
גובה: 33.5 ס"מ, רוחב: 29 ס"מ, עומק: 14.5 ס"מ. לוח עץ, אורך: 46 ס"מ, רוחב: 35.5 ס"מ.
ראה: וולפרט וגומבל, חלוצי הצורפות המודרנית בישראל / [האוצרת] - שרון וייזר-פרגוסון; (מוזיאון ישראל, 2012), עמ' 87 (חנוכיית כסף).

שלוש נַטְלוֹת (כלים לנטילת ידים). מזרח אירופה, המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20.
נחושת יצוקה. בכל אחת מהנטלות שתי ידיות, מחוברות לדופן הכלי במסמרות.
גובה ממוצע: 16 ס"מ. קוטר: 10-12 ס"מ.

מסגרת לכתובה. [סוריה או ארץ ישראל, ראשית המאה ה-20].
מלאכת דמשק (שיבוץ כסף ונחושת על פליז).
מסגרת מפוארת, שימשה כנראה כמסגרת לכּתוּבּה. פנים המסגרת מעוצב כ"מגן דוד". שטח הפנים מעוטר כולו בדגמי פרחים ועלים. בראש המסגרת "כתר תורה" ומצדיו סמלי "ח'מסה" שבתוכם סמל "עין" לשמירה, וכיתוב: "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה". בחלק התחתון זוג יונים (כסמל לאהבה) ודגים (כסמל לפריון). כיתובים "חי", "חי" וסמל מגן דוד.
גובה: 50 ס"מ. רוחב: 42 ס"מ. מסילות להכנסת הכתובה בגב המסגרת (חסרות, למעט אחת). מתלים.