משניות סדר נזיקין. סלאוויטא, [תקע"ו 1816]. דפוס האדמו"ר רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא.
בשער שתי חתימות דהויות ופגועות בכת"י קדשו של רבי אברהם דוב מאווריטש בעל ה"בת עין": "המשניות הלז שייך... הקטן אברהם דוב... החונה פה עיה"ק צפת...". [כתה"י זהה לכת"י קדשו בחתימתו על מכתב משנת תקצ"ה, עליו הוא חתום יחד עם רבי ישראל משקלוב - ראה צילום מצורף]. מספר חותמות מלבניות של: "אברהם דוב מאווריטש". מספר הגהות קצרות בדפי הספר כנראה בכתי"ק.
רישומים, חתימות וחותמות נוספות, כולן מאזור צפת וטבריה. חתימת "הק' משה ---- ----- בהה"צ ---- זצלל"ה" וחותמת חלקית "משה ב---- ----". חתימת רבי "ליב בן יעק[ב]" [אולי רבי ליב בעל היסורים? שהיה חברותא של האדמו"ר מאווריטש]. וחתימות "הצעיר יצחק כהן טבריה, תרצ"ח". חותמות [צפתיות]: "הק' מרדכי ב"ר יוסף מבינדער". "הק' אב--- ----". "הק' אהרן אלימלך ב"ר פסח דאקטר", "הק' יעקב יוסף ב"ר פסח דאקטר" [רבי פסח פרידמאן דוקטור, חסיד רוזין-סדיגורא, ממנהיגי הציבור היהודי בצפת ומרופאי העיר בשנות השישים של המאה ה-19, ממייסדי המושבה גיא-אוני, שלימים נקרא שמה ראש-פינה].
האדמו"ר הקדוש רבי אברהם דוב מאווריטש (תקכ"ה-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים. מתלמידי רבי נחום מטשרנוביל ובנו רבי מרדכי, ומתלמידי רבי זושא מאניפולי ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. היה בקשר רב גם עם הרב מאפטא, רבי ישראל מרוז'ין, רבי אהרן מטשרנוביל ורבי אהרן מזיטומיר. כיהן תקופה קצרה כאב"ד חמעלניק, אך רוב שנותיו (כארבעים שנה) היה אב"ד העיר אווריטש שעל שמה נודע שמו "הרב הקדוש מאווריטש". בשנת תקפ"ה עבר לעיר זיטומיר ונתמנה שם לראב"ד בית הדין.
בשנת תקצ"ג עלה לארץ-ישראל, לעיר צפת בה יסד את בית מדרשו והיה רבם ומנהיגם של קהילות החסידים בעיר צפת. אישיותו הגדולה הביאה לקירוב לבבות גדול בין כל חלקי הקהילה החסידית ובקשרים עם הקהילה הספרדית וקהילת ה"פרושים". הגאון רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א וראש קהילת ה"פרושים" העריצו מאד ובצוותא חדא ניהלו את כל עניני הציבור בעיר. היה לומד בחברותא עם הרב הקדוש רבי ליב "בעל היסורים". השיב רבים מעוון והיה מייעץ לבעלי-התשובה לעסוק הרבה בלימוד משניות.
סבל רבות בהתנפלות הדרוזים וביזת העיר בעת המרד בתקצ"ד ורוב רכושו נשדד. מפורסם הסיפור על נס הצלתו בעת רעידת האדמה הקשה בשנת תקצ"ז, שארעה כידוע בשעת תפלת מנחה בבתי הכנסיות, הרב מאווריטש הזהיר את חסידיו שלא לצאת מבית הכנסת, נשכב על הארץ בבית מדרשו, וכל הקהל סביבו אוחזים באבנטו. כל הבנין התמוטט, מלבד שטח מצומצם בו היו הרב והציבור. [לאחר זמן סיפר הרב מאווריטש, כי ראה שהרעש היה שלא כדרך הטבע, כשאבנים נזרקו לצדדים ולא נפלו למטה לארץ מחמת הכובד, הבין שכח הסט"א תקיף, לכן נשכב בהכנעה על הארץ - "חבי רגע עד יעבור זעם"].
לאחר הרעש שיקם מחדש את קהילת צפת, ולא נתן לנטוש את העיר הקדושה. נפטר במגפת הדבר בשנת תר"א ולאחר פטירתו פסקה המגפה. נקבר במערת הצדיקים בבית החיים של צפת, על יד קברם של רבי אריה ליב מוולטישסק ורבי דוד שלמה בעל ה"לבושי שרד". סיפורי מופת רבים מסופרים על גודל קדושתו וכוחו הגדול לפעול ישועות עבור עם ישראל. [עד היום כסא מושבו עומד בבית מדרשו "בת עין" בעיר העתיקה בצפת, שם גם נמצאים ספר התורה שלו עם ארון הקודש והבימה המקורית ועוד חפצי קודש המיוחסים אליו, - גבאי בית הכנסת מספרים על ישועות שנושעו אנשים לאחר ישיבה על כסאו]. ספרו הקדוש "בת עין", נדפס בירושלים תר"ז ובזיטומיר תר"י, במהדורות שונות זו מזו, נחשב לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות.
[1] קעא דף [חסר בסופו מאמצע מסכת אבות, במקור: קצו דף / או רטז דף]. 24.5 ס"מ. נייר כחול, מצב בינוני, פגעי בלאי ופטריה. הדבקות נייר ישנות לשיקום. שיקום מקצועי בדף השער. מעט נזקי עש. כריכת עור חדשה מפוארת.