דוד פוגל, גלויה בכתב-יד, ממוענת לידיד נעוריו שמעון פולק בניו-יורק. פריז, 1925.
פוגל כותב, בין היתר: "הנני כבר בפריז... זה אחד עשר יום. עברתי לכאן, כדי להחליף את הרעבון הוינאי בפריזאי. לא"י לא יכלתי לנסוע, לא היתה לי שם תקוה וגם כספי לא הספיק... ומוינה מוכרח הייתי לנסוע... החיים כאן קשים – ובני ישראל, כל האָמנים למיניהם, סופרים, ציָרים ופסלים, רעבים ללחם, רעב שיש בו ממש ושהֶעדר-דירה בצדו". בהמשך מבקש פוגל מידידו שיאסוף עבורו שכר-סופרים בסך 10 דולר ממערכת "הדואר" עבור שני שירים שפרסם.
פוגל (1891-1944) – התגורר חליפות בוינה, פריז, ורשה וערים נוספות. בשנת 1929 בקר בארץ, אך לא התאקלם בה, וכעבור שנה שב לאירופה. שהה בצרפת הכבושה בימי מלחמת העולם השניה; בפברואר 1944 הועבר לגרמניה, שם נרצח בידי הנאצים. פולק היה ידידו של פוגל משנות נעוריהם; לימים היה מן הדמויות הבולטות בתחום החינוך היהודי בארה"ב. דבר ידידותם מוזכר בהקדמתו של המשורר דן פגיס ל"כל שירי דוד פוגל". גלויה 14X9 ס"מ. מצב טוב.

אברהם שלונסקי (1900-1973), שני מכתבים בכתב-יד, ממוענים לסופר והבלשן יצחק אבינרי. תל-אביב, 1954.
כתובים בכתב-יד על נייר-מכתבים של "ספרית פועלים". שלונסקי מביא דברים ארוכים בתגובה לעניין שעוסק בו אבינרי בפינתו בעתון "על המשמר", והוא החסרת האות ב' (אותה שעה / באותה שעה): "כולנו עמלים איש איש לפי כוחו, לברוא (לא יש מאין, חלילה!) לשון עברית שיש לה פרצופים, שאנשים – ואנשים שונים – מדברים בה. השוני הזה הוא עיקר גדול בלשון חיה... "; במכתבו השני, עוסק שלונסקי בצירופי "אֵי" (איה, אימתי, איזה), "מישהו" ו"מאן דהוא", ובשאלות לשוניות נוספות. [3]; [3] דף, 21.5 ס"מ. מצב טוב מאד.

63 אוטוגרפים, מכתבים והקדשות, בכתב-יד. רובם ממוענים לגבריאל טלפיר ולעמיקם גורביץ.
ביניהם מכתבים מאצ"ג, אשר ברש, אברהם שלונסקי, יעקב פיכמן, אסתר ראב, חיים גורי, פנחס שדה, אנדה עמיר-פינקרפלד, יהודה קרני, משה שמיר, אהרן אפלפלד, יהודה בורלא, אבא קובנר, א"ד שפיר, נתן ילין-מור, חנניה רייכמן, יצחק שלו, אפרים קישון וחיים טופול, נתן רוטנשטרייך, ש. שלום, אברהם ברוידס, ואחרים. גודל ומצב משתנים.