מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר הקדוש מבעלזא רבי אהרן רוקח. [בעלז, ראשית שנת תרפ"ח בקירוב].
מכתב בעניין ציבורי שנשלח לעיר וינה אל קרובו – האדמו"ר מטשורטקוב רבי ישראל פרידמן. רוב המכתב בכתיבת ידי סופר, ובשוליו הוסיף האדמו"ר דברי-סיום בעצם כתב ידו (כשתי שורות ומחצה בדיו שונה): "דברי ש"ב הכותב למען חיזוק דתוה"ק ודו"ש כק"ה [שאר בשרו הכותב למען דת התורה הקדושה ודורש שלום כבוד קדושתו הרמה] באהבה, הק' אהרן מבעלזא".
גוף המכתב עוסק בצורך להתארגנות הציבור החרדי לקראת הבחירות למועצות הקהילות בפולין, והאדמו"ר קורא לקיים אסיפת רבנים בנושא:

"בעזה"ש, בעלז.

רב ברכות וכט"ס לכ"ק ש"ב ה"ה [לכבוד קדושת שאר בשרי הלא הוא] הרב הצדיק המפורסים בשער בת רבים בנש"ק חו"פ [בנן של קדושים, חסידא ופרישא] שלשלת היוחסין עטרת ישראל כקש"ת מוה"ר ישראל שליט"א.
אחד"ש כק"ה [אחר דרישת כבוד קדושתו הרמה], מכתבו הגיעני, והנה אם בהענין של הבחירה להקהיל[ו]ת יש דורשין באיז'[ה] מקומ[ו]ת לשבח, אבל יש עוד ענינים בהדיקרעט [=בפקודה הממשלתית] אשר ממש נוגעים להירוס דתוה"ק ח"ו [להריסת דת תורה הקדושה, חס ושלום], כמו שאלות בחירת הרבנים, ועוד. לזאת מוכרחים אנחנו לעשות אסיפה מרבנים לטכס עצה בזה, ויש תקוה טובה שע"י ארגיניזאציע [=התארגנות ציבורית] מרבנים ביכולת לפעול לטובת אחב"י בכל ענינים. לזאת בקשתינו מכ"ק ש"ב שליט"א שימחול נא למען חיזוק דתוה"ק ולכתוב להרבנים אנ"ש שיחי', שיתאספו ביום המוגבל אתנו יחד, ולהיות עמנו באגודה אחת, ומחמת גודל הנחיצות מהדברים והנחוץ שיהי' המכתב קדשו במוקדם אפשרי והשי"ת יגמור בעדינו לטובה...".
מהמכתב שלפנינו, שנכתב בראשית ימי כהונתו של הרב הקדוש רבי אהרן רוקח כאדמו"ר מבעלזא (על מקום אביו הקדוש שנפטר בחודש חשוון תרפ"ז), ניכר מעמדו הרם של האדמו"ר מבעלז בהנהגה הכללית של היהדות החרדית בפולין. רבי אהרן פונה אל הרב הקדוש מטשורטקוב, שהיה מגדולי מנהיגי היהדות החרדית ונשיא "מועצת גדולי התורה", ומביע בפניו דעה ברורה וחדשה ביחס לחוק הבחירות למועצות של הקהילות היהודיות, מעורר את תשומת לבו לחששות שמעורר החוק החדש, וקורא לאסיפת רבנים להתארגנות ציבורית לבחירות אלו.
הרקע למכתב
ממשלת פולין שלאחר מלחמת העולם הראשונה, העניקה ליהודי ארצם אפשרות מחודשת להקמת קהילות רשמיות ומאורגנות (זכות שנלקחה מהם ע"י הצאר הרוסי בשנת תר"ד). ההוראה להקמת הקהילות יצאה מטעם הממשלה הפולנית בשנים תרפ"ז-תרפ"ח, ובערים השונות החלו בהכנות לקראת בחירות להנהלת הקהילות. במבט ראשון עורר הדבר שמחה ברחוב היהודי. אולם האדמו"ר מבעלז ראה בעיני-קדשו את החשש להריסת יסודות הרבנות ושמירת הדת, העלולה לצמוח מנתינת הכוח למפלגות השונות בהנהלת הקהילות.

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ-תשי"ז), איש מופת נערץ, שנודע בהנהגתו בקודש, עד שכונה בפי העם "אהרן קְדוֹש השם". מגדולי האדמו"רים מנהיגי היהדות באירופה לפני השואה, וממקימי עולם החסידות בדור שלאחר השואה. בנו של האדמו"ר רבי יששכר דוב (המהרי"ד) מבעלז ונכדו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז. מילדותו נודע בקדושתו הרבה ועמלו בתורה ובחסידות, מתוך פרישות מופלגת ובמיעוט אכילה ושינה. נודע כאיש מופת הצופה ברוח הקודש, ומעודד בברכותיו את רבבות אלפי ישראל, אשר נהרו לביתו בבקשת ברכות, עצות וישועות.
בשנת תרפ"ז הוכתר כאדמו"ר לחסידות בעלז, ונעשה מנהיג לאלפי חסידים, ולאחד מגדולי המנהיגים של היהדות החרדית במזרח אירופה. בשנות השואה נרדף ע"י הנאצים בשל היותו אחד ממנהיגי היהדות העולמית. חסידיו העלימוהו והבריחוהו, כשהוא נס על נפשו ונמלט מגטו לגטו, עד שבנסי ניסים הוברח לבודפשט שבהונגריה, שם שהה תקופה קצרה. משדרשו הנאצים את הסגרתו, הוברח לארץ ישראל במסע נדודים מפרך, דרך רומניה, בולגריה, יון, טורקיה וסוריה. הגיע לארץ ישראל, אך בניו ונכדיו אשר נשארו בגיא ההריגה נרצחו ע"י הנאצים, הי"ד. במהלך בריחתו נתלווה אליו אחיו הצעיר הגאון הקדוש רבי מרדכי רוקח הרב מבילגוריי (אשר איבד אף הוא את כל בני משפחתו בשואה, הי"ד, ונותר ממנו לפליטה בנו האדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב שליט"א, אשר נולד לו מזיווגו השני בארץ ישראל). עם בואו לארץ ישראל קבע האדמו"ר רבי אהרן רוקח את מושבו בתל אביב, שם פעל לעודד את פליטי החרב, והקים יחד עם אחיו הרב מבילגוריי את מוסדות חסידות בעלז בארץ ישראל ובחו"ל – בתל אביב, ירושלים, בני ברק ומקומות אחרים.

מקבל המכתב, הרה"ק רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מטשורטקוב (תרי"ד – כסלו תרצ"ד). מגדולי התורה והחסידות המפורסמים, ומהמנהיגים הגדולים של הציבור החרדי בדור שלפני השואה. ממייסדי אגודת ישראל ונשיא "מועצת גדולי התורה". בן הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב וחתן הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא (בניו הקדושים של רבינו ישראל מרוז'ין). מהאדמו"רים החשובים לבית רוז'ין. במלחמת העולם הראשונה חרבה חצרו בטשורטקוב שבגליציה, והוא עבר להתגורר בווינה. גדולי תורה רבים היו בקהל אלפי חסידיו כדוגמת המהר"ם שפירא מלובלין (שבעצתו הקים את "ישיבת חכמי לובלין"), מהר"ם אריק והגרא"מ שטיינברג מבראדי.

דף, 22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

מכתב זה פורסם (עם צילומו) בקובץ "היכל הבעש"ט" (קובץ יא, תמוז תשס"ה, עמ' עז-עח), על פי המקור שלפנינו, שהיה בעבר בגנזי רבי מרדכי הארליג, משב"ק האדמו"ר מטשורטקוב.
מכתבים בחתימת יד-קדשו של רבי "אהרן מבעלזא" נדירים ביותר. המכתב שלפנינו מיוחד ביותר, שכן הוא מוסיף למעלה משתי שורות בעצם כתב-יד-קדשו, זאת מלבד תוכנו החשוב המתעד את מעורבותו ומעמדו הרם של האדמו"ר בהנהגת היהדות החרדית בפולין (על אסיפות הרבנים שיזם הרה"ק מבעלז בשנת תרפ"ח, ראו: אדמו"רי בעלז, חלק ד, עמ' רכה-רכו).

הזמנה מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, לחתונת בתו הרבנית חיה מושקא עם החתן רבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש). ריגא, דפוס Splendid, [תרפ"ט 1928]. הזמנה מודפסת בדיו סגולה.

חתונת רבי מנחם מענדל שניאורסון, בנו בכורו של רבי לוי יצחק שניאורסון אב"ד יקטרינוסלב, עם הרבנית חיה מושקא, בתו השנייה של אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, נערכה בחצר ישיבת "תומכי תמימים" בעיר ווארשא שבפולין, ביום י"ד כסלו תרפ"ט. לקראת החתונה חילק אב הכלה האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש ארבע-עשרה הזמנות שונות. ההזמנות נבדלו זו מזו בצורתן, בסגנונן ובתוכנן – בהתאם לסוג המוזמנים השונים ולמקום מגוריהם (הזמנה נוספת נדפסה על ידי אם הכלה הרבנית נחמה דינה, ונשלחה לידידותיה ומכריה הקרובים בלבד; הזמנה אחרת נשלחה על ידי הורי החתן, רבי לוי יצחק שניאורסון ואשתו הרבנית חנה, שנבצר מהם להגיע לוורשא לחתונת בנם, וחגגו את השמחה במקום מגוריהם יקטרינוסלב).
לפנינו הזמנה נדירה שנשלחה אל אנ"ש חסידי חב"ד, אשר מפני ריחוק המקום נבצר מהם לבוא ולהשתתף בשמחה, ועבורם הוסיף אדמו"ר הריי"ץ בנוסח הפסקה השלישית את הבקשה: "אשר גם מרחוק יואילו נא לשמוח אתנו יחדיו". בשולי ההזמנה נדפסה כתובת למשלוח טלגרמות של אדמו"ר הריי"ץ בווארשא.

[1] דף. 24 ס"מ. מצב בינוני-טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים כהים. קרעים חסרים (חלקו העליון של הדף קרוע בצורה גסה, עם פגיעה קלה במילה בראש ההזמנה: בעזהי"ת).
נדיר. הזמנה זו לא הופיעה במכירות פומביות.

מכתב ארוך (2 עמודים) בכתב ידו ובחתימתו של הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור אב"ד נובהרדוק, אל הגאון רבי יעקב משה "האב"ד דק' שטאלוויץ". נובהרדוק, [תרי"ד 1854 בקירוב].
תשובה הלכתית בדין חלוקת עזבון על ידי בית-דין, שלא בפני כל היורשים. מדובר היה בעזבון שיש לו שלשה יורשים, שאחד מהם אינו נוכח כיוון "שהלך לאנ"ח" [=לאנשי חיל; כלומר, גוייס לצבא ומקומו לא ידוע], "והבית חרב ומקולקל, ורוצים שני האחים שישנם כאן שיחליטו הב"ד...". לקראת סיום המכתב, משבח רבי יצחק אלחנן את דעתו של השואל: "ויפה כתב מעכת"ה בכל פלפולו ע"פ סברות נכונות וישרות...".
התשובה שלפנינו כנראה לא נדפסה (אולם צילום חלקי שלה, מופיע אצל: א' סורסקי, "מלך ביפיו", א, עמ' 37).

הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור אב"ד קובנא (תקע"ז-תרנ"ו), גדול רבני דורו, נודע בגאונותו בהתמדתו ובצדקותו הרבה. נחשב בדורו כסמכות התורנית העליונה והנהיג את יהדות ליטא ורוסיה במשך שנים בתבונה ובנועם. כיהן ברבנות מגיל צעיר, משנת תקצ"ז בערך, בערים זאבעלין, בארעזא, נעשוויז ונובהרדוק. בשנת תרכ"ד נתמנה לרבנות העיר קובנא, ונודע שמו בכל קצוות תבל כאחד מגדולי הפוסקים. תשובותיו וחידושיו נדפסו בסדרת ספריו: "באר יצחק", "נחל יצחק" ו"עין יצחק".

מקבל המכתב, הגאון הצדיק רבי יעקב משה דירעקטור אב"ד מוש (תקס"ט-תרל"ט), מגאוני ליטא, איש קדוש ו"בעל מופת" מפורסם. מתלמידי רבי איצל'ה מוולוז'ין. כיהן ברבנות שטאלוביץ (עיירה סמוכה לנובהרדוק). עמד במשא ומתן בהלכה עם גדולי רבני דורו, בהם ה"נחלת דוד", רבי אייזיל חריף אב"ד סלונים ורבי יצחק אלחנן ספקטור שכיהן כאב"ד נובהרדוק בין השנים תרי"ב-תרכ"ד (תשובה של רבי יצחק אלחנן אליו נדפסו בספרו שו"ת "באר יצחק", קניגסברג, תרי"ח). בשנת תרי"ז עבר לכהן ברבנות מוש (בעצת רבי יצחק אלחנן ורבי אייזיל חריף). בנו הוא הגאון רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי אב"ד אורלא ואייהומן (תר"כ-תרע"ז), חותנו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון, בעל ה"חזון יחזקאל".
התשובה שלפנינו נשלחה בין השנים תרי"ג-תרט"ז בקירוב. רבי יצחק אלחנן כיהן ברבנות נובהרדוק בין השנים תרי"ב-תרכ"ד, ואילו מקבל המכתב כיהן כאב"ד שטאלוביץ עד שנת תרי"ז, לפני שעבר לכהן כאב"ד העיר מוש. בנוסף, קיימת תשובה אחרת אל רבי יעקב משה בענין זה, מאת רבי שמואל אביגדור תוספאה אב"ד נעשוויז (ראו פריט קודם), ורבי שמואל אביגדור כיהן כאב"ד נעשוויז משנת תרי"ג עד פסח תרט"ז.

[1] דף. 22.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים כהים. קרעים וסימני קיפול, עם פגיעות קלות בטקסט.

מכתב ארוך (2 עמודים) בכתב ידו וחתימתו של הגאון מרוגוטשוב רבי "יוסף ראזין רב מדווינסק". אלול תר"פ [1920].
נשלח לרבי יצחק גינזבורג, ששלח לו תמיכה כספית. הוא פותח בדברי תודה וברכת "כוח"ט [כתיבה וחתימה טובה] ושנה טוב[ה]", וממשיך בדברי תורה, כדרכו לפלפל בגאוניות מעניין לעניין בנושאים שונים: משה רבינו, קבלת התורה ועבודת הלויים, ועוד נושאים.
המכתב שלפנינו נדפס עם הערות וביאורים, בשו"ת צפנת פענח החדשות (מודיעין עילית תשע"ב, חלק ב', מדור מכתבים ואגרות, אגרת י, עמ' תלט-תמא).

הגאון המפורסם רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק בעל "צפנת פענח" (תרי"ח-תרצ"ו) – הידוע בכינויו "הרוגוצ'ובר" (על שם עיר הולדתו רוגוטשוב), נמנה על חסידי חב"ד-קאפוסט. בילדותו לקחו אביו לברכה אצל האדמו"ר בעל "צמח צדק" שברכו בלמדנות יתירה והורה לו ללמוד מסכת נזיר (יש אומרים שזו הסיבה שהרוגוצ'ובר לא גזז את שערותיו). בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" יחד עם בנו רבי חיים מבריסק.
במשך כארבעים שנה, החל משנת תרמ"ט, כיהן כרב עדת חסידי חב"ד בעיר דווינסק שבלטביה, לצד אב"ד העיר הגאון בעל "אור שמח". דמות פלאית ויוצאת דופן בחריפותה ובגאונותה המופלגת, בידיעת התורה כולה לכל חלקיה ופרטיה, בחידוש הגדרות וסברות עמוקות ודרכי לימוד מקוריות.
גאונותו האגדית של הרוגוצ'ובר זכתה להערכה גם בקרב הציבור הכללי בדורו, וידוע מאמר ביאליק אודותיו: "מן המוח שלו אפשר לחצוב שני איינשטיינים". עסק רבות בביאור תורת הרמב"ם, והשיב תשובות רבות בהלכה. תשובותיו וחידושיו פורסמו בסדרת ספריו "צפנת פענח". ספריו הנדפסים הם חלק מועט ממעיין תורתו הבלתי-נדלה שהיה מתגבר והולך בלי הפסקה. מחמת עמקות דבריו ובשל כתיבתו המקוצרת והמרומזת, הוקמו בדורות האחרונים מספר פרויקטים במטרה לפענח ולפרש את דבריו, ולהוציא את חיבוריו במהדורות מבוארות.

[1] דף. 21 ס"מ. כתוב בצפיפות משני צדיו. מצב טוב. קרע חסר קל בשוליים.

קבלה מודפסת עבור ישיבת קמניץ בפולין, עם מילוי בכתב-ידו וחתימתו של ראש הישיבה הגאון רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ. ברוקלין, [חשוון] תרפ"ט [1928].
קבלה שנכתבה לנדיב ר' רפאל הורוויץ מברוקלין על תרומתו בסך שלשה דולר. נכתבה ע"י רבי ברוך בער בעת מסעו המפורסם לארה"ב בשנים 1928-1929.
בסוף שנות התר"פ הורע מאד מצבן הכלכלי של הישיבות בפולניה, וראש הישיבה רבי ברוך בער נאלץ לעזוב את תלמידיו בישיבת קמניץ, ולנסוע מעבר לים למסע התרמה ארוך בארצות הברית, יחד עם חתנו רבי ראובן גרוזובסקי. באותה תקופה הוא התארח בביתו של הצדיק ר' יעקב יוסף הרמן בארה"ב (ראו אודות כך: הכל לאדון הכל, ירושלים תשס"ג, עמ' 56-62).

הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל "ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק. לאחר שעבר חותנו לכהן כרב בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנה, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל "ברכת שמואל" על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.

[1] דף. 11X13.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים.