מכירה פומבית 97 חלק א' אוסף סולומון דוד שלוס (1815–1911)
כסף מולחם, רקוע, מוטבע ומוחתם.
חתומה באגן הנטף: · חותמת איכות מאמשטרדם; · חותמת העיר אמשטרדם; · האות A (שנת 1760); · חותמת היצרן KUEN (פעל בשנים 1755-1783). · חותמת על השמש: חותמת-מס? (מאוחרת).
מנורת חנוכה גדולה ומפוארת. דופן הגב מעוצבת כקרטוש גדול בסגנון ברוקי, עם עיטור גדול דמוי צדפה בראשו ומחזירור קמור וחלק במרכזו. מעוטרת בדגמים צמחיים סימטריים, בצמד כדים ובצמד של פני מלאכים. אגן נטף מלבני – עמוק ורחב ומעוטר בדגמים צמחיים תואמים – בולט כלפי החזית ומולחם אל תחתית הדופן האחורית. שורת בזיכים עם פיות צבוטים קבועה בתחתית הדופן האחורית, באמצעות פינים וברגים עם אומים. השמש, בעל ידית מסולסלת, קבוע בקצה מוט המתחבר לצדה האחורי של המנורה (נשלף). נקב בתחתית עיטור הצדפה העליון (כנראה, לתליה, אך ייתכן כי שימש בעבר למיקום השמש).
דגם מוקדם ונדיר ממנו ידועות אך דוגמאות בודדות השמורות באוספים מוזיאליים, רובן היו בשימוש בקרב משפחות הולנדיות ממוצא ספרדי-פורטוגזי.
ידועות שתי מנורות דומות מאמשטרדם, מעשה ידי הצורף Harmanus Nieuwenhuys: אחת משנת 1751, מאוסף המלכה וילהלמינה (נרכשה על ידה בשנת 1907), הנמצאת בהשאלה במוזיאון היהודי באמשטרדם (MB02280); השנייה, משנת 1747, מאוסף משפחת מאדורו, נמכרה בבית המכירות הנוטריוני (Venduehuis der Notarissen) בהאג בשנת 2016 (דומה מאוד בעיצובה למנורה שלפנינו). מנורה שלישית, מעשה ידי הצורף Reynier de Haan, האג, 1752, נמצאת באוסף המוזיאון היהודי בניו יורק (F 3693). נוסף על אלו ידועות שתי מנורות אשר נוצרו במאה ה-17 (המוזיאון היהודי באמשטרדם, MB00081 והרייקסמוזיאום, אמשטרדם, BK-1970-116) ושלוש מנורות נוספות מראשית המאה ה-18, בהן הבזיכים ערוכים בצורת חצי-מעגל.
ראוי להזכיר בהקשר זה גם את מנורת החנוכה הלונדונית המכונה Lindo Lamp – אשר נוצרה בידי הצורף John Ruslen בלונדון בשנת 1709 עבור אליאס לינדו (המוזיאון היהודי, לונדון, JM 230) – אף היא דומה בעיצובה למנורות הנזכרות לעיל.
ייתכן כי המנורה שלפנינו הגיעה לאוספו של שלוס דווקא מצד משפחתה של רעייתו, ז'נט (לבית רפאל, 1829-1858), אשר סבה ושניים מדודיה היו בנקאים ממוצא ספרדי שפעלו באמשטרדם.
גובה: 40.5 ס"מ, רוחב: 25 ס"מ, עומק: 9 ס"מ. פגמים באחד מעיטורי הכדים. שרידי נקב מרובע בצדה השמאלי של הדופן האחורית, משוקם (שיקום ישן).
ספרות: Niklaus Flüeler, Museen in der Schweiz, Zürich, 1988, מצולמת בעמ' 24.; Michele Klein, "Preserving Jewish heritage: Solomon Schloss's collection of Jewish ritual art", Journal of the History of Collections, vol. 34, no. 3, 2022, pp. 441-454.
תערוכות:
1. לונדון, Exhibition of Jewish Art and Antiquities, Whitechapel Art Gallery, 1906, פריט 238.
2. באזל, Jewish Museum of Switzerland, JMS 1019.
מקור:
1. אוסף סולומון דוד שלוס (1815-1911).
2. לואיס רפאל קסל (1858-1932), בנו של הנ"ל.
3. פיטר קסל (1922-2011), נכדו של הנ"ל.
4. יורשיו של הנ"ל.
הפריט מופיע ברשימת-המצאי של אוסף שלוס משנת 1923 (ראו נספח, עמ' 146-148) ומתועד בתצלום האוסף משנת 1931 (ראו עמ' 11).
כסף רקוע, מוחתם וחקוק.
חתומה: · חותמת היצרן, ראשי התיבות IEB – Braungart Johann Ernst (פעל בברסלאו בשנים 1754-1793); · חותמת העיר ברלסאו; · האות G – 1761-1776; · FW באותיות כתב – חותמת מס פרוסית, בשימוש החל מ-1809; · חותמת מס הולנדית מאוחרת, בשימוש בשנים 1893-1905.
במרכז הדופן האחורית מנורה גדולה בעלת שמונה קנים (מנורת חנוכה), מוקפת מעין קרטוש גדול המורכב מעיטורי רוקיות ודגמים צמחיים. מימין מופיעה דמותה של יהודית, אוחזת בימינה חרב ארוכה ובשמאלה בראשו הערוף של הולופרנס (שר צבאו של נבוכדנצר); משמאל מופיעה נערתה של יהודית (משרתת), אוחזת בימינה לפיד בוער ובשמאלה כד שמן. בחלקה התחתון של הדופן שורת בזיכים מוארכים דמויי כפות, עם לשוניות עבור הפתילות, קבועה בברגים מעל אגן נטף מלבני עם שוליים גליים. שמש תואם (נשלף), עם ידית, קבוע בחישוק המולחם בשולי עיטור המנורה. ניצבת על ארבע רגליים המעוצבות כעלים.
גובה: 29 ס"מ, רוחב: 26 ס"מ, עומק: 8 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים באחת הרגליים, עם תיקוני הלחמה ישנים. נקב ותיקוני הלחמה ישנים בצדה השמאלי העליון של הדופן, כנראה בעקבות הזזת השמש. נזק קל בשולי הדופן, ליד השמש. שלושה ברגים מקוריים בגב הדופן האחורית. כתמים ירקרקים בבזיכים.
למנורות חנוכה דומות עם תיאור של יהודית, ראו: מוזיאון ישראל, פריט מס' B86.0029, 118/869 (אוסף שטיגליץ, מס' 135); המוזיאון היהודי, ניו יורק, JM 26-64; סות'ביס, ניו יורק, 14 בדצמבר 2011, פריט 12. ידועים כמה טסים לתורה וכן "רימון" בודד מעשה ידי בראונגרט, ראו: Grafman, Crowning Glory, מס' 267; המרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט 37298.
תערוכות:
1. גלאזגו, Festival of Jewish Arts Exhibition, McLellan Galleries, 1951, פריט 240.
2. באזל, Jewish Museum of Switzerland, JMS 1054.
מקור:
1. אוסף סולומון דוד שלוס (1815-1911).
2. לואיס רפאל קסל (1858-1932), בנו של הנ"ל.
3. פיטר קסל (1922-2011), נכדו של הנ"ל.
4. יורשיו של הנ"ל.
הפריט מופיע ברשימת-המצאי של אוסף שלוס משנת 1923 (ראו נספח, עמ' 146-148) ומתועד בתצלום האוסף משנת 1931 (ראו עמ' 11).
עץ, צבע; כסף מקודח, מוטבע וחקוק; חוטי כסף סליליים (פיליגרן); הזהבה.
חתומה בכל החלקים: · חותמות איכות "13"; · האותיות "ML", אולי בוחן-הכסף; · חותמות "ML" משולבות עם המספר 13; · חותמות היצרן – ראשי התיבות MA/T בתוך תלתן.
מנורת חנוכה בדגם ארכיטקטוני: לוח עץ מלבני צבוע שחור, בחזיתו קבוע עיטור המעוצב כקשת-ניצחון ובראשה אריה האוחז בפיו טבעת עם שתי שרשראות המתחברות ללולאות שבבסיסי עמודי הקשת. בראש לוח העץ משקוף המשמש כאגן-שמן: מעוצב כתיבה מלבנית שבמרכזה פסיס-כסף בו קבועים צינורות דקים לפתילים. גמלון מקודח בדגמים צמחיים ובמגינים קבוע באמצעות שלושה מוטות שטוחים בחריצים ייעודיים בצדו האחורי של המשקוף (נשלף). במרכז הגמלון מדליון אובאלי, בו מופיעה סצנה מיתולוגית לא-שגרתית (ראו להלן). שמש גדול – מעוצב להפליא כסירת מפרש מיניאטורית אשר חבליה עשויים חוטי-כסף סליליים – קבוע בקצה מוט המתחבר לגמלון בצדו האחורי (נשלף). ניצבת על בסיס עץ מדורג, אף הוא צבוע שחור.
במדליון שבמרכז הגמלון מוצגת סצנה מתוך המיתולוגיה היוונית, בה גנימדס, נער יפה תואר ובנו של מלך טרויה, מאכיל את העיט אשר יישאו בהמשך אל האולימפוס. סצנה מיתולוגית זו זכתה לביטויים לא מעטים באמנות אירופה, וביתר שאת במאות ה-18 וה-19, בוואריאציות שונות ובמדיומים שונים; עם זאת, נראה כי הדוגמה המופיעה על המנורה שלפנינו הושפעה דווקא מתיאור המופיע בתבליט שיש רומי מהמאה ה-1 לפנה"ס (אוסף מוזיאון ההרמיטאז' בסנקט פטרבורג, ГР-3098) וכן בספר Gli antichi sepolcri (רומא, 1697, לוח 110).
גובה: 38 ס"מ (ללא הגמלון: 26 ס"מ), רוחב: 26 ס"מ, עומק: 8.5 ס"מ. מצב טוב.
להשוואה, ראו: אוסף מוזיאון ישראל, מס' B76.0225 , 118/701 (כנראה מעשה ידי אותו אומן); נרקיס, מנורת החנוכה, עמ' 63 ופריט 151 (מנורה מאוסף פויכטונגר, גם בה מופיעה סצנה מיתולוגית); אוסף שטיגליץ, מוזיאון ישראל, מס' 139; המוזיאון היהודי, לונדון, JM 269; Braunstein, מס' 173.
מוצאה של המנורה שלפנינו אינו ודאי: נרקיס מזכיר בספרו הנ"ל מנורות דומות אשר נוצרו בברלין ובנירנברג. המנורה שבאוסף מוזיאון ישראל משויכת אף היא לברלין, ושתי מנורות דומות שנמכרו בבית המכירות סות'ביס בשנות ה-80 שויכו לפרנקפורט על המיין.
תערוכה: באזל, Jewish Museum of Switzerland, JMS 1021.
מקור:
1. אוסף סולומון דוד שלוס (1815-1911).
2. לואיס רפאל קסל (1858-1932), בנו של הנ"ל.
3. פיטר קסל (1922-2011), נכדו של הנ"ל.
4. יורשיו של הנ"ל.
הפריט מופיע ברשימת-המצאי של אוסף שלוס משנת 1923 (ראו נספח, עמ' 146-148) ומתועד בתצלום האוסף משנת 1931 (ראו עמ' 11).
כסף רקוע, יצוק וחקוק; שאריות הזהבה.
חתומה: חותמות אצטרובל חלקיות, כנראה כוזבות.
הדופן האחורית מעוטרת בצמד אריות, במנורה בעלת שבעה קנים ובכתר גדול, סביבם עיטורי רוקיות ועלי אקנתוס. בחזית ממוקם מכל מלבני לשמן, עם מכסה מעוטר ושמונה בזיכים, ניצב על ארבע רגליים המעוצבות כאריות. השמש (נשלף) ממוקם בקצה מוט סלילי.
המנורה מעוצבת בסגנון שרווח בפרנקפורט במאה ה-18, ומזכירה במיוחד את מנורות החנוכה שיצר הצורף רוטגר (רודיגר) הרפורט (ראו פריט 16 בקטלוג זה). ידועות דוגמאות שנעשו גם בברלין, בהנאו, ובהמבורג (כפי שמעיר מרדכי נרקיס בספרו "מנורת החנוכה", ירושלים, 1939, עמ' 62).
גובה: 16 ס"מ, רוחב: 17 ס"מ. מצב טוב.
להשוואה, ראו: המוזיאון היהודי, ניו יורק, פריטים JM 188-68, F 5237; אוסף שטיגליץ, פריטים 136-137; סות'ביס, ניו יורק, 4 ביוני 1996, פריט 67.
תערוכות:
1. לונדון, Anglo-Jewish Historical Exhibition, Royal Albert Hall, 1887, פריט 1742 (מתוארכת למאה ה-17).
2. לונדון Exhibition of Jewish Art and Antiquities, Whitechapel Art Gallery, 1906, either item nos. 232, 245, or 248.
מקור:
1. אוסף סולומון דוד שלוס (1815-1911).
2. לואיס רפאל קסל (1858-1932), בנו של הנ"ל.
3. פיטר קסל (1922-2011), נכדו של הנ"ל.
4. יורשיו של הנ"ל.
הפריט מופיע ברשימת-המצאי של אוסף שלוס משנת 1923 (ראו נספח, עמ' 146-148) ומתועד בתצלום האוסף משנת 1931 (ראו עמ' 11).
כסף גזור, רקוע, חקוק ומוחתם.
חתומה: · חותמת איכות "12"; · האות "E" בכתב, אולי חותמת היצרן.
הדופן האחורית מעוטרת במעוינים; בשוליה רקועים עלים מפותלים ובמרכזה זר פרחים גדול. בחזית ממוקם מכל מלבני לשמן, עם מכסה שגזורים בו פתחים לצינורות המשמשים פיות לפתילים. שמש טרפזי עם ידית מסולסלת ממוקם מאחור (נשלף). ניצבת על ארבע רגליים כדוריות.
הדגם העיטורי המקשט את הדופן האחורית מופיע גם בטסים גרמניים לתורה ובמנורות חנוכה גרמניות מהמאה ה-18; במהלך השנים הוא הועתק גם בפולין ובאוסטרו-הונגריה (ראו: מרדכי נרקיס, מנורת החנוכה, עמ' 64; מס' 149).
גובה: 19 ס"מ, רוחב: 21 ס"מ. תיקוני הלחמה ישנים. זיז נוסף לשמש מולחם מאחור.
ספרות ותערוכות:
1. לונדון, Exhibition of Jewish Art and Antiquities, Whitechapel Art Gallery, 1906, פריט 232, 245 או 248. מתועדת בתצלום במאמר הסוקר את התערוכה הנ"ל: "The Exhibition of Jewish Art and Antiquities, Part 2: Ecclesiastical Art", "The Jewish Chronicle", November 16, 1906, pp. 17-20. (מצולמת בעמ' 20).
2. באזל, Jewish Museum of Switzerland, JMS 1055.
מקור:
1. אוסף סולומון דוד שלוס (1815-1911).
2. לואיס רפאל קסל (1858-1932), בנו של הנ"ל.
3. פיטר קסל (1922-2011), נכדו של הנ"ל.
4. יורשיו של הנ"ל.
הפריט מופיע ברשימת-המצאי של אוסף שלוס משנת 1923 (ראו נספח, עמ' 146-148) ומתועד בתצלום האוסף משנת 1931 (ראו עמ' 11).