כתב-יד, "סדר ספירת העומר על פי הסוד", עם תפילות וכוונות בעניינים נוספים. [איטליה, המאה ה-19 בקירוב].
כתיבה איטלקית מרובעת, משולבת עם מספר צבעים – חלק מהמילים נכתבו בדיו אדומה, ירוקה ומוזהבת. בעמוד הראשון איור מנורת "למנצח".
כולל פירוט כל ימי הספירה עם הכוונות המתאימות להם על פי הקבלה.
לאחר מכן מופיעה תפילה עם כוונות קבליות להצלחה בפרנסה: "כשהולך לעשות איזה עסק יאמר...", ותפילות נוספות לזמנים שונים. לאחר מכן מופיעה תפילה לראש השנה ויום כיפור ואחריה וידוי על פי הקבלה, משולב בכוונות קבליות; ולאחר מכן תפילות שונות (בהן: "תפילה זו לאומרה מי שיש לו לב להבין [ולא ההמוניים]", "מי שיש חולי בתוך ביתו... יתפלל...", ועוד).

[14] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים רבים, בהם כתמי רטיבות כהים. קרעים ובלאי. סימני עש. מספר דפים מנותקים. כריכה קטיפה מפוארת, פגומה מאד.

כתב-יד, קובץ פיוטים ופזמונים, עם "פזמונים של מילה". [אנקונה], תקפ"ו [1826].
שערים מאוירים בצבע, בסגנון אופייני לאנקונה. כתיבה איטלקית מרובעת (עם מעט כתיבה רהוטה).
בשער שבראש כתב-היד נכתב: "זה הס'[פר] של פזמונים לזמר לשוכן מעונים... של יצחק מורגי יצ"ו בשנת הת[קפ]"ו ליצ'[ירה]". בשער נוסף באמצע כתב-היד נכתב: "זה הספר פזמונים של מילה... רבי יצחק מורגי...".
בשני השערים נכתב השם "יצחק מורגי" על גבי מחיקה של שם הבעלים הקודם. בנוסף, ניסה הבעלים המאוחר לשנות את פרט השנה תקפ"ו ל-תרכ"ו, באמצעות גירוד האותיות.
החלק הראשון כולל פיוטים ופזמונים לשבתות ולמועדים, לחתן ואירועים שונים (חלק מהפיוטים אופייניים לעיר אנקונה; בין הפיוטים לפורים מופיע גם הפיוט באיטלקית-יהודית: "דיאמו גלוריה אל קריאטורי"); בחלק השני – פזמונים לברית מילה.
באמצע כתב-היד נכרכו דפים מתקופה מאוחרת יותר, ובכתיבה שונה, בהם מופיעים פיוט בר יוחאי, סדר התרת קללות, פזמונים ותפילות ל"משמרות של מעירי שחר", ועוד.

[103] דף. 14.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. סימני עש. קרעים בשולי הדפים, משוקמים בחלקם בנייר דבק. רוב הדפים מנותקים. כריכה ישנה, פגומה.

מקור: אוסף הרב מנחם עמנואל הרטום, כתב יד מס' 7.

אוסף מכתבים מגוון, בחתימות חכמי סוריה, ארם-צובה (חאלב) וביירות (לבנון), בראשית המאה ה-20 בקירוב.
בין הפריטים באוסף:
• מכתב "ועד אור תורה באר"ץ" אל ד"ר משה גאסטר מאנגליה, בחתימות חכמי העדה: רבי חיים בן שלמה נחמד, רבי יאודה דוויך הכהן, רבי חיים בן עזרא טוויל, רבי עזרא יוסף שעיו, רבי ראובן אנקונה, רבי יעקב דקניש הכהן, ומזכיר הועד רבי מאיר ששון עג'מי. [ארם צובה, שנות התר"פ בקירוב].
• העתקת מכתב שנשלח מאת ראש הרבנים בתוג'רמה (ה"חכם באשי") רבי משה הלוי, בחתימות אישור של הרבנים: רבי שאול בכמהר"א קצין, רבי אברהם עדיס ורבי יצחק בכמוהר"י שרים. [תרס"ח בקירוב].
• מכתב רבי אהרן משה ידיד הלוי, רבה של ביירות. סיון תרס"ט [1909].
• מספר מכתבים מרבני ביירות (לבנון): רבי שבתי בוחבוט, רבי שלמה טאגיר, ורבי בן ציון ליכטמן.
• מכתב מאת רבי עזרא יצחק חמאווי.
• מכתבים מאת רבי משה סופר מנהל ה"תלמוד תורה" בביירות.

12 מכתבים. גודל משתנה. מצב טוב.

"תורת של אדונינו... המאיר ענינו להורו' לעם ה' את הדרך אשר ילכו בה", כרך כתב יד ("ביכל" חב"די). "שנת כ'ח מע'ש'יו ה'גי'ד לעמו לתת' נ'חלת גוי'ם" [=תקע"ה]. דף שער מאויר בראש הכרך.

העתקה מוקדמת של כשלושים אגרות, מאמרים ודרושי חסידות מאת רבי שניאור זלמן מליאדי האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע. ההעתקה נעשתה כשנתיים בלבד לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן (כ"ד טבת תקע"ג), וכוללת הוספות, השמטות ושינויי נוסח רבים בהשוואה לנוסח הנדפס בספרי המאמרים ואגרות הקודש של אדמו"ר הזקן.

בראש כתב-היד נעתקה מהדורא קמא של "אגרת התשובה" שבתניא (נוסח זה לא היה לנגד עיניהם של עורכי ספר מהדורא קמא של התניא, ברוקלין תשמ"ב); ולאחריה נעתקו שתי אגרות קודש שכתב אדמו"ר הזקן בשנת תקנ"ט, לאחר שחרורו מהמאסר בפטרבורג: "אין ישראל נגאלים אלא בצדקה" ו"קטונתי מכל החסדים" (אגרת ב ואגרת ד בחלק "אגרת הקודש" שבתניא; אגרת עג ואגרת לז באגה"ק שלו, מהדורת תש"מ). בסוף אגרת "אין ישראל נגאלים", לאחר מילות הסיום "או״נ דש״ת בלונ״ח", נעתקה דמות חתימת אדמו"ר הזקן: "שניאור זלמן בא"א מו"ה ברוך זללה"ה".
בהמשך הכרך נעתק מאמר ד"ה "וארא אל אברהם באל שדי" ("דער פרומער וארא" של שנת תקנ"ד), ולאחריו עשרים וארבעה מאמרי חסידות שנאמרו ע"י אדמו"ר הזקן בשנות התק"נ-תק"ס, הן בתקופת ליאוזנא והן בתקופת ליאדי. לקראת סיום הכרך (דף סא ע"ב) נעתקו שתי אגרות קודש נוספות שכתב אדמו"ר הזקן בחורף תקס"ג – "מודעת זאת מה שארז"ל כל הרגיל לבוא לבהכ"נ" ו"פותחין בברכה לברך ולהודות לה'" (אגרת ל ואגרת א בחלק "אגרת הקודש" שבתניא; אגרת פד ואגרת פב באגה"ק שלו).
בדף ס"א ע"א, נעתק מאמר ד"ה "עסקתי בתורה בעשר אצבעות ולא נהנתי" למגיד ממזריטש ("מגיד דבריו ליעקב", מהדורת תשס"ה, אות פג, עמ' 30). למיטב בדיקתנו, מאמר ד"ה "להבין ענין נפש ורוח", שנעתק בכתב היד שלפנינו בדפים נט ע"א – סא ע"א, לא הובא מעולם בדפוס.
בסוף כתב היד, לאחר דף ס"ד, נכרכו בתקופה מאוחרת יותר כארבעים דפים ריקים. בדף הראשון, בכתיבת יד שונה, העתקת אות א של מאמר ד"ה "מה טובו אוהליך יעקב" (נדפס בספר מאמרי אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, חלק ט עמ' א'תקפט). בשני הדפים האחרונים נעשו מפתחות למאמרים ואגרות המועתקים בכתב היד.

רישומי לידות ורישומי בעלות משנות התק"פ-תק"צ בקירוב, בעמוד האחרון: "זה הספר שייך לה"ה הרבני הראש הקצין המופלא ומופל' יוסף ישראל כץ נ"י"; "יוסף יצחק אייזיק..."; ועוד. חותמות "ביקור חולים האספיטאל – בית החולים הגדול לכל קהילות ישראל" בירושלים.

[1], ב-סד דף (שתי עמודות בכל עמוד בכמחצית הדפים) + [40] דף ריקים (בעמוד הראשון העתקת מאמר אדמו"ר האמצעי, ובדפים האחרונים מפתחות ורישומי בעלות). דף נה קרוע וחסר ברובו. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. קמטים ובלאי קל. קרעים חסרים גדולים בשוליו של דף השער, משוקמים בהשלמת נייר עם פגיעה במסגרת המאוירת. קרעים כתוצאה מחריכת דיו, עם פגיעה במסגרת השער ובטקסט בכמה מקומות. סימני עש עם פגיעות בטקסט. חותמות. כריכה חדשה, בלויה מעט.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.007.

ה"ביכל" החב"די
באחד ממאמריו, החוקר והביבליוגרף החב"די ר' חיים ליברמן מספר על דרכי היווצרותו של ה"ביכל" החב"די, ועל תפוצתו בעיירות בלארוס (רוסיה הלבנה):
"...יצרה חב"ד שיטה של מעתיקים או 'כותבים' ('שרייבער' בלשון חסידי חב"ד). לראשונה בליאזנא, ערש חסידות חב"ד, אחרי כן בליאדי, שלשם העתיק מייסד החב"ד, ר' שניאור זלמן, את משכנו. מאוחר יותר – בליובאוויטש... ישבו מעתיקים, שהעתיקו את תורותיו של הרבי, שנאמרו קודם לכן בעל-פה לפני החסידים. הסדר בזה היה כך: בשבתות וימים טובים, ובהזדמנות גם בימות החול, היה הרבי אומר תורה לפני החסידים. אחר שבת ויו"ט היה הרבי מוסר תורה זו גופא, כתובה בכתב-ידו, למעתיק הראשי. הלה העתיקה, החזיר את כתב היד לרבי, והשאיר לעצמו את העתקתו, שממנה עשה אח"כ מספר העתקות, בכתב ידו שלו, ומכרם לחסידים. אם לא הספיק לו הזמן למלאות את כל הדרישות לרכישת העתקה, והחסידים היו נחפזים לחזור לעריהם, היה מוסר העתקה למעתיקי מישנה. הללו גם הם עשו העתקות ומכרו לכל הרוצה. חסיד שלא השיגה ידו לקנות העתקה, התכבד, ישב וטרח והעתיק בעצמו מאחת ההעתקות שהשיג. את החסיד שחזר לביתו ותורה חדשה בתיקו, פגשו החסידים דמתא [=מבני עירו], שהמתינו לשובו, וכמובן נאלץ, לאפשר לכל הרוצה להעתיק את התורה לעצמו... חסיד, שנתקבצו אצלו במשך הזמן מספר הגון של תורות מסרם לכריכה, וכך נוצר ה'ביכל', ובדרך זו אצר לו כל חסיד, במרוצת השנים, ספרייה של מאמרי חסידות..." (אהל רחל, ג, עמ' 26).
זלמן שז"ר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שמקורו בבית חב"די, הקדיש בזכרונותיו פרק מיוחד לספרייה בבית אביו, וכך כותב:
"ספריתו של אבא ספרייה רגילה היתה, ספרית בעל-בית תורני, אבל הספרים שהיו בביתו לא מקריים היו ולא רק לנוי. ספרי חיים היו הם לאבא, ונחוצים לו, ספר ספר בזמנו, וספר ספר וערכו... ולמעלה, על הארון, בתכריך מיוחד נשמרו קונטרסים בלתי מכורכים של דא"ח (דברי אלהים חיים). אלה היו קונטרסים של דברי חסידות, כתובים בידי המעתיקים, שסבא היה מביא מבית הרבי בשובו מליאדי, או 'החוזר' היה מביאם שנה בשנה בבואו לביקורו המסורתי. וסבא היה נוהג ללמוד מהם עם אבא, כשאני יושב ומאזין. מה נחקקו בלב האותיות המעוגלות המזהירות כפנינים והרצות על פני השורות המקומרות כקשתות..." (כוכבי בקר, "ספריתו של אבא", עמ' 9-16).