ספר ברכת דוד, ביאורים בדרך החסידות על חמשה חומשי תורה, מאת האדמו"ר רבי אברהם דוד וואהרמן מבוטשאטש. לבוב (למברג), [תר"ה 1845]. מהדורה ראשונה.
בגב השער נדפס המשפט "תורת ה' תמימה" באותיות גדולות, ותחתיו צוין כי ההסכמות לא נדפסו "מטעם הכמוס". כפי הנראה, גם השמטת ההסכמות הייתה חלק מהסוואת פרטי ההדפסה, ומאותה הסיבה שזויפו בשער שם המדפיס ותאריך ההדפסה – ראה להלן.

המחבר, האדמו"ר רבי אברהם דוד וואהרמן "הגאון מבוטשאטש" (תקל"א-תר"א, אנצ' לחסידות, א', עמ' סח-עב), מגדולי דורו בתורה ובחסידות ומגדולי הפוסקים. בהיותו כבן תשע פגש אותו הגאון רבי משולם איגרא ושוחח עמו בדברי תורה, לאחר מכן התבטא רבי משולם כי ילד זה עתיד להיות מורה הוראה מופת לכל רבני הדור. לאחר נישואיו התקרב לחסידות והתקשר עם גדולי האדמו"רים בדורו, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי משה ליב מסאסוב, רבי חיים מטשרנוביץ ורבי צבי הירש מנדבורנה. בהיותו כבן עשרים נתמנה לאב"ד בעיר יאזלוביץ.

מסופר כי הצדיק רבי מאיר מפרמישלן שעבר אז בעיר חש בקדושה השוררת במקום ואמר כי היא בזכותו. בשנת תקע"ד נתמנה לאב"ד בוטשאטש על מקום חותנו ורבו רבי צבי הירש קרא בעל "נטע שעשועים". נודע כגאון מופלג וצדיק. חיבר ספרים רבים, ביניהם: "דעת קדושים" על יו"ד, "עזר מקודש" על אה"ע, "כסף הקדשים" על חו"מ, "ברכת דוד" – על התורה, ועוד. חיבוריו ההלכתיים הפכו לספרי יסוד בפסיקת ההלכה. חיבורו "אשל אברהם" על שו"ע או"ח נדפס במהדורות שונות של השולחן ערוך ומובא אלפי פעמים בספרות הפוסקים [נהוג לכנות חיבור זה "אשל אברהם – בוטשאטש", כדי להבדילו מהחיבור "אשל אברהם" שקדם לו].

[2], קפב דף. 23.5 ס"מ. נייר כחלחל. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני עש עם פגיעות בטקסט. חותמת בדף השער. כריכת עור חדשה.

שנת הדפוס נרשמה בעברית "תקס"ה" ובדפוסת בלועזית "1800", ושם הדפוס: Jihdas Rosanis [יהודית רוזאניס]. שם המדפיסה ושני התאריכים (הסותרים זה את זה) מזויפים. תאריך ההדפסה האמיתי נרמז בחתימת המביא לבית הדפוס, שבסוף הספר, בה הודגשו המילים "תפלה לאלהי דוד", העולות בגימטריה תר"ה. זיופים מן הסוג הזה נעשו בספרי החסידות שנדפסו בגליציה באותה תקופה בשל איסורי צנזורה ורדיפות המשכילים נגד החסידים [א' יערי מונה 16 ספרים שזויפו באופן הזה. ראה: א' יערי, בית דפוסה של הרבנית יהודית ראזאניש בלבוב, קרית ספר, יז, ת"ש, עמ' 107, מס' 43].

ספר בני יששכר, מאמרי חסידות וקבלה על מועדי וחודשי השנה, חלק ראשון, על השבת ועל החודשים ניסן-אלול, מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב. זולקווא, תר"י 1850. מהדורה ראשונה.

לפנינו חלק א' בלבד, על חודשים ניסן-אלול, ובראשו "מאמרי השבתות". חלק ב', ובו מאמרים לחדשים תשרי-אדר, נדפס בנפרד בלבוב באותה השנה ואינו נמצא לפנינו (במפעל הביבליוגרפיה נכתב כי מאחר שאותיות הדפוס שונות בחלק ב', ומכיוון שישנו עמוד ריק בסוף חלק א', ניתן לשער כי חלק ב' נדפס בנפרד).
מסופר על המחבר שהיה מרגיש קדושה והתעלות מיוחדת בימי החנוכה, ופעם כשרצה לשאול את רבו המובהק, החוזה מלובלין, על פשר הדבר, טרם שהספיק לשאול השיב לו רבו: משבטו של יששכר אתה, ובגלגולך הקדום היית מבית דינם של החשמונאים, לפיכך אתה מרגיש תוספת קדושה בחנוכה. על שם כך קרא את ספרו בשם "בני יששכר". מסופר על ה"דברי חיים" מצאנז, שפעם בראש השנה, לפני תקיעת שופר, הסתגר בחדרו במשך כמה שעות עם הספר "בני יששכר", ולמד בו בדבקות גדולה כהכנה לתקיעת השופר (הקדמת הספר יודעי בינה, מאת רבי אלעזר צבי שפירא, בנו של ה"בני יששכר"; בית שלמה, מהדו' ניו-יורק תשס"ה, עמ' טו; ש"י עגנון, ספר סופר וסיפור, עמ' 457).

הגאון הקדוש האדמו"ר רבי צבי אלימלך לנגזם-שפירא (תקמ"ג-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים, תלמיד מובהק של רבי מנדלי מרימנוב ותלמיד החוזה מלובלין. היה גם תלמידם של ה"אוהב ישראל" מאפטא והמגיד מקוז'ניץ. מגיל צעיר כיהן ברבנות בעיירות שונות בגליציה, וכן ברבנות העיר מונקאטש, אך נודע בעיקר על שם רבנותו בעיר דינוב, בה הוכתר לאדמו"ר בשנת תקע"ה. חיבר עשרות חיבורים בהלכה ובאגדה, בחסידות ובקבלה. חיבורו אשר על שמו נודע שמו בישראל הוא הספר הקדוש "בני יששכר". מצאצאיו יצאו שושלות רבות של רבנים ואדמו"רים: דינוב, מונקאטש, בוקאווסק ועוד.
חתימות ורישומים בכתב-יד בדף השער ובדף האחרון: "הק' שמואל זיינוויל בהרב דפה"ק אוסטריק"; "הק' שמואל זיינוויל קאליך"; "זה הספר נתן לי דרשה גשאנק הק' [---?]" (חתימה מסולסלת).
רבי שמואל זנוויל קאליך (נפטר בצפת תרמ"ג), מו"צ בבוקובסק ואבי משפחת קאליך בצפת. בנו של רבי ישעיה זלמן אב"ד איסטריק (עיירה סמוכה לליטוביסק, גליציה), שהיה חתנו של האדמו"ר רבי שמואל זנוויל בעער אב"ד איסטריק (תלמיד החוזה מלובלין והמגיד מקוזניץ, נפטר תקפ"ו). אשתו מרת פריידא קאליך (נפטרה בצפת תרס"ט), הייתה מצאצאי האדמו"ר רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר". ראה מכתב ממנו בקטלוג "קדם" מכירה 54, פריט 257.
הגהה ארוכה בדף נב/2.

[1], כד; עב דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים (בדף השני כתמים כהים גדולים). בלאי. קרעים חסרים קטנים בשולי הדפים. בשני הדפים שלאחר השער קרעים חסרים גדולים לאורך השוליים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (דפים אלו יתכן והושלמו מעותק אחר). סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכת עור חדשה.

ספר אור החיים, תוכחות מוסר לעוסקים בחקירות באמונה ובלימוד פילוסופיה, מאת רבי יוסף יעבץ – "החסיד יעבץ", עם ביאורים והרחבות בשם "מעין גנים", מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב, בעל ה"בני יששכר". זולקווא, [תר"ח] 1848. מהדורה ראשונה של הפירוש "מעין גנים".

המחבר, רבי יוסף יעבץ (ר'?-רס"ח), ממגורשי ספרד, מאריך לטעון בספרו שהסיבה לעונש הגירוש הייתה העובדה שרוב יהודי ספרד דבקו בלימוד פילוסופיית חכמי יוון והעדיפו את חכמת הגויים על פני חכמת התורה. ספרו "אור החיים" נדפס לראשונה בפיררא בשנת שי"ד.
החיבור "מעין גנים" שכתב ה"בני יששכר" הנו חיבור פולמוסי שנכתב בכאב גדול ובזעם רב. רובו הגדול כולל דברי התקפה חריפים ביותר על תנועת ההשכלה – על משכילי גליציה, על משה מנדלסון וכתביו, ועל כל ההולכים והנוטים ללכת בעקבותיהם.

כפי הנראה, זהו החיבור הראשון שבו נדפסו דברי קטרוג והתקפה חריפים על מנדלסון עצמו ולא רק דברי ביקורת על תוכן חיבוריו ותרגומיו. לדוגמה: "והנה בדורותינו רבם המובהק להם (בוודאי אשו לא כבה ותולעתו לא הומת, על שהחטיא את הרבים וגילה פנים בתורה בעזות מצח, שלא כהלכות דת ישראלית) העתיק התנ"ך ללשונות נכרים, והפך ובלבל הדת, עד שאפילו האומות מבינים שיצאו מכלל הדת, וספריו אסורים לבא בקהל ד' עד עולם" (דף ט/2).
"מעין גנים" נדפס לאחר פטירת המחבר בעל "בני יששכר" (שנפטר בטבת תר"א). לאחר שנדפס הספר, הביא בן המחבר, האדמו"ר רבי דוד מדינוב, את הספר אל האדמו"ר רבי יהושע מבעלז, מגדולי אדמו"רי גליציה. לאחר שעיין בספר, אמר רבי יהושע: "זה לא ספר, אלא חתיכת לב יהודי... אש להבה". אמר לו רבי דוד: "אספר לכם כיצד כתב אבי מורי זצ"ל את הספר 'מעין גנים'. אבי היה פעם חולה במשך ששה שבועות רצופים, מיעט באכילה ושתיה, כשהוא מהלך מהורהר ונאנח עמוקות. אנשי ביתו לא ידעו מה לעשות כדי לרפאותו. כאשר קראו לרופא שבדקו, אמר הלה: לחולה ישנה תשוקה מסוימת, ואם הוא יקבלה – ייטב לו... רבינו בשמעו את דברי הרופא, לקח נייר ודיו, הסתגר בחדר והחל לכתוב את הספר 'מעין גנים' עד תומו, ללא הפסקה. כאשר סיים את כתיבתו, הוציא אנחת רווחה מעמקי לבו. ובאמרו כי עתה הוטב לו, הוסיף: עתה גליתי לעין כל את פרצופם הטמא של המשכילים" (הרבי ר' צבי אלימלך מדינוב, ב', מהדורת בני-ברק תשס"ה, עמ' תקיד).

[1], לב, [2] דף. 22 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים חסרים לאורך שולי דף השער וקרעים במספר מקומות נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (בדף האחרון השלמה של חלק מהמילים החסרות בצילום). סימני עש עם פגיעות בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות. כריכת עור חדשה.

ספר נתיב מצותיך, הקדמות וביאורים בענייני אמונה, עבודת ה' וייחודים, עם ספר אוצר החיים "חלק ראשון בראשית" – על תרי"ג מצוות בדרך פרד"ס, מאת האדמו"ר רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנא. לבוב (למברג), דפוס Michael F. Poremba, תרי"ח 1858. מהדורה ראשונה. שני חלקים בשני כרכים.

שער מיוחד לחלק אוצר החיים. כאן נדפס רק חלקו הראשון של החיבור "אוצר החיים" – קיצור תרי"ג מצוות, והפירוש על המצוות לפרשיות בראשית-וישלח. מאוחר יותר שולב החיבור במלואו בחומשי היכל הברכה, שהדפיס המחבר בשנים תרכ"ד-תרל"ד.
בראש הספר הקדמה ארוכה ומעניינת מאת המחבר, בסופה הוא מבטיח למסייעים להדפסת הספר ולחסידיו: " ...והתומכים אותנו החפצים בדבקות אהבת נפשנו, ובפרטות אנשי שלומנו שבמדינות אונגרין ועיר מונקאטש ישמרם צורם מכל מחלה ונגע ויתרומם קרנם ומזלם בברכה ועושר וכבוד ושמחה מזל בני חיי ומזוני".
בספרו "זוהר חי" (פרשת פנחס, דף רא) כותב המחבר על חיבורו זה: "...על כל אני העני חברתי חיבור על כל תרי"ג מצות בפשט, רמז, דרש, סוד. והלומד בו בעיון רב, יהיה בטוח שינוח בעולם הבא בלי גלגול, ואני ערב לו".

המחבר, האדמו"ר המקובל האלוקי רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין (תקס"ו-תרל"ד) אב"ד זידיטשוב וקומרנא, מגדולי מעתיקי השמועה של תורת הבעש"ט. בן-אחיו ותלמידו המובהק של "שר בית הזהר" האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב. חביב היה על גדולי החסידות: החוזה מלובלין (שהיה אף שדכנו), ה"אוהב ישראל" מאפטא, רבי משה צבי מסווראן, דודו רבי משה מסמבור, רבי ישראל מרוז'ין ועוד. מחבר ספרי חסידות וקבלה רבים, ובהם גם הפירוש "היכל הברכה" על חמשה חומשי תורה, על פי סודות האר"י והבעש"ט. חומשי "היכל הברכה" הנם מספרי היסוד של ההגות החסידית ותורת הקבלה. חביבות מיוחדת הייתה לחיבוריו אצל אדמו"רים מכל החוגים (בית זידיטשוב, ה"דברי חיים" וצאצאיו, ה"צמח צדק" מליובאוויטש ועוד) ששיבחו את מעלת דברי הסוד שבפירושיו ואת קדושתם.

שני כרכים. כרך ראשון (נתיב מצותיך): טז, יט-לב, [1], לד-מ, [1] דף. חסרים דפים יז-יח. כרך שני (אוצר החיים): [2], ה-כו, [1] דף. חסרים דפים ג-ד. 26 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים חסרים, וסימני עש רבים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות עור חדשות (אחידות).

ספר דברי צדיקים, חידושים על התורה וליקוטים על נ"ך ומסכתות הש"ס, מאת הרה"ק רבי דב בעריש פרומר מאושפיצין. זולקווא, דפוס Moses Meyerhoffer, [תר"ה 1845, בערך]. מהדורה ראשונה.
המחבר, הרה"ק רבי דוב בעריש פרומר (נפטר תקצ"ח), תלמידם של "החוזה" מלובלין ורבי שלמה אב"ד קשאנוב. הסתופף גם בצל בעל ה"אור לשמים" מאפטא, בעל ה"מאור ושמש" וה"ארי' דבי עילאי". רבו, רבי שלמה מקשאנוב, העיד עליו שלמד מה"חוזה" את מידת התפשטות הגשמיות, ואילו הרה"ק רבי משה מלעלוב העיד עליו שיש לו את כל המדרגות של ה"חוזה", ושאין כמותו בכל גדולי הדור. בסוף ימיו התמנה לאב"ד אושפיצין (עפ"י מהדורת אהבת שלום, ירושלים תשמ"ו).
בדפים האחרונים נקטעו ה"לקוטים" באמצע (מסיבה שאינה ברורה), ונדפסו בשנית "דברי המסדר המביא לבית הדפוס", וכן שער הספר וההסכמה. בין השער וההסכמה שנדפסו בשנית, וכן לאחר ההסכמה, נדפסו המשך הלקוטים.

[2], לב, [4] דף. 20 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים חסרים לאורך שולי דף השער וקרעים בדפים נוספים, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חותמת. כריכת עור חדשה.

תאריך ההדפסה בשער: 1826 [תקפ"ו] אינו נכון, שכן המחבר נזכר בשער בברכת המתים והוא נפטר ביום כ' כסלו תקצ"ח, כמובא בהקדמות של ההוצאות הבאות. גם המסכים, רבי משה יעקב שארף, נתמנה לראב"ד באושפיצין רק אחר שנת ת"ר.