מכתב בכתב-יד מ"חברת גמילות חסדים ולינת הצדק למקהלות החסידים" בירושלים, בחתימת ידם של הממונים: הרה"ק רבי "דוד צבי שלמה בההצה"ק ר' אלעזר מנחם זצ"ל" – האדמו"ר מלעלוב, וקרובו הרה"צ רבי "בנימין בערינשטיין", עם חותמת החברה. ירושלים, שבט תרנ"ג [1893].

אישור על קבלת תרומה לחברת ה"גמילות חסדים", מאת "הגביר המפורסם הישיש הנכבד... מו"ה דוד ווייס". הממונים הנ"ל מברכים את התורם: "ובשם ד' נברכהו כי יזכה לברך על המוגמר, ובזכות זה יוסיפו לו מן השמים אורך ימים ושנות חיים...".

האדמו"ר מלעלוב הרה"ק רבי דוד צבי שלמה בידרמן (תר"ד-תרע"ח), בן האדמו"ר רבי אלעזר מנחם מנדל מלעלוב (תקפ"ז-תרמ"ג), מנהיג קהילות החסידים בירושלים. קדוש וטהור מנעוריו. בשנת תר"י כאשר נסע סבו האדמו"ר רבי משה'לי מלעלוב לארץ ישראל ונפרד מרבי ישראל מרוז'ין, אמר הרוז'ינער על הילד דוד כי יש לו "עינים מאירות ובהירות". במשך השנים נסע מירושלים לקרלין והיה מחסידיו הגדולים של ה"בית אהרן". אביו האדמו"ר רבי אלעזר מנדל העיד עליו שמימיו לא הסיר מנגד עיניו את ה"שויתי". הגה"ק בעל "ישמח ישראל" מאלכסנדר כנהו בשם "ספר תורה". רבי חיים שמואל מחנטשין אמר עליו שבמשך הרבה שנים היה הוא "צדיק הדור". עם פטירת אביו בשנת תרמ"ג התעטר בכתר האדמו"רות, והיה המנהיג העיקרי של קהילת ה"חסידים" בירושלים.

הרה"צ רבי בנימין יהודה ליב ברנשטיין, נולד בצפת (בשנות התק"צ בערך) לאביו הרה"ח רבי פישל ברנשטיין מחסידי הרה"ק רבי משה צבי מסאווראן. אביו שהיה חשוך בנים נתברך מרבו הקדוש שיוושע בלידת ילד, ויעץ לו לעלות לארץ ישראל. בהגיעו לפרקו נשא רבי בנימין את בת הרה"ק רבי יצחק דוד בידרמן מלעלוב (בנו של האדמו"ר רבי משה מלעלוב, ודודו של האדמו"ר רבי דוד צבי שלמה). רבי בנימין היה ממנהיגי הציבור החסידי בירושלים, ונסע בשליחותם כמה פעמים לחו"ל, ונתקבל בכבוד רב בחצרות הצדיקים, ה"דברי חיים" מצאנז והרה"ק מרוז'ין: "הוא נתקבל בזרועות פתוחות אצל צדיקי הדור, אשר קרבוהו מאוד מפאת ערכו הרם, גדולתו בתורה ואצילות דרכו וטוהר יראתו" (תפארת בית דוד, עמ' רנא-רנב). היה גאון מופלג, ועל פי המסופר הגאון רבי יוסף באב"ד אב"ד טרנופול שלח לו את כתב-היד של ספרו "מנחת חינוך", שיעבור עליו ויעיר את הערותיו טרם העלתו על מזבח הדפוס (בנימין רבינוביץ, עמודא דנהורא – לבת אש, ירושלים תשס"ג, עמ' סח-סט). שושלות מפוארות של רבנים ואדמו"רים יצאו מצאצאיו. בניו, חתניו ונכדיו נודעו כתלמידי חכמים ואנשי מעשה בירושלים, בהם חתנו האדמו"ר רבי אלטר בצלאל נטע בידרמן מסוסנובצה וירושלים (אחי האדמו"ר רבי דוד צבי שלמה).

[1] דף. 11X13 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וסימני קיפול. קרעים בקו הקיפול (מודבקים מאחור בנייר-דבק).

הזמנה מודפסת מהאדמו"ר רבי ישראל פרלוב מקרלין-סטולין (ה"פרנקפורטר"), לנישואי בנו הרה"צ רבי אהרן, עם הכלה פייגא גיטל, בת-דודו (של החתן) האדמו"ר רבי נתן דוד רבינוביץ מפארציווא, בחודש אלול תרס"ה, "בעיר פערצאוו פלך סעדליץ". תרס"ה [1905].

שורת שם האדמו"ר "המבקש" להזמין לחתונה, נותרה ריקה בהדפסה, והאדמו"ר חתום בה בחותמתו האישית: "ישראל בהרב מה'ר'ר אשר ז'ל".

האדמו"ר "הינוקא" מקרלין-סטולין רבי ישראל פרלוב (תרכ"ט-תרפ"ב), התייתם מאביו רבי אשר מסטולין בילדותו, והוכתר לאדמו"ר בגיל ארבע וחצי[!]. הוא היה חתן רבי דוד טברסקי מזלטופולי. נפטר בגיל 53 ונקבר בפרנקפורט. על שם כך הוא מכונה בחסידות קרלין בשם האדמו"ר "הפרנקפורטר". השאיר אחריו שישה בנים – רבי משה האדמו"ר מסטולין, רבי אברהם אלימלך האדמו"ר מקרלין, רבי יוחנן האדמו"ר מלוצק, רבי יעקב האדמו"ר מדטרויט, רבי אהרן מווארשה ורבי אשר מסטולין – וארבע בנות. כל צאצאיו נהרגו בשואה, מלבד בניו האדמו"ר רבי יעקב חיים פרלוב שנפטר בארה"ב בשנת תש"ו ונקבר בדטרויט, והאדמו"ר רבי יוחנן פרלוב מלוצק וארה"ב (תר"ס-תשט"ז) – סבם של האדמו"ר מקרלין-סטולין שליט"א ואחיו האדמו"ר מלוצק שליט"א – הנצרים היחידים שנותרו מצאצאי האדמו"ר "הינוקא".

החתן – הרה"צ רבי אהרן פרלוב מוורשא (נספה בשואה תש"ב). בשנת תרפ"ד, לאחר פטירת אביו, נתבקש לכהן כאדמו"ר כיתר אחיו, אולם הוא סירב, התיישב בווארשה ושם התרכזו סביבו חסידי קרלין שהתגוררו בפולין. כל חייו היו קודש לעזרת הנזקקים, העניים, החולים והאומללים. דמותו העילאית התנשאה בימי הזעם בגיטו וורשה, ועל מותו הטרגי בידי הנאצים חוברו כמה יצירות ספרותיות (אנצי' לחסידות, א, עמ' קעד).
המחותן אבי-הכלה, האדמו"ר רבי נתן דוד רבינוביץ מפארציווא (תרכ"ו-תר"צ, אנצי' לחסידות, ג, עמ' תק), בן האדמו"ר רבי יצחק יעקב מביאלה בעל ה"דברי בינה", וחתן רבי יחיאל יעקב מקוז'ניץ (אשתו של רבי נתן דוד, הייתה אחות-מאם של האדמו"ר רבי ישראל מקרלין-סטולין, המכנה אותו בהזמנה שלפנינו "גיסי"). כיהן כאדמו"ר בפרציווא עוד בחיי אביו, וממנה עבר לעיר שדליץ הסמוכה. ממנו יצאה שושלת מפוארת של אדמו"רים ותלמידי חכמים, בהם בנו האדמו"ר רבי ברוך ירחמיאל אב"ד מונקאטש.

[1] דף. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וסימני קיפול. קרעים חסרים בשוליים ונקבי תיוק.

מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי אברהם אלימלך פרלוב. [קרלין, שנות התר"פ-תר"צ בקירוב].

נייר מכתבים רשמי, עם הכותרת: "אברהם אלימלך פערלאוו – קארלין, קאראלינסקא 13/18".
נכתב אל "ידידי האברך ר' יהודה ליב בן סימא ברכה". אישור על קבלת כספי צדקה שנשלחו ע"י רבי אהרן הלטובסקי מירושלים, עם ברכות רבות: "בטח קיבל כבר מכתבי מאז אשר של[חתי], וכעת בקבלי מנחתו ע"י ידידנו ר' אהרן ש'[יחיה] אוסיף לברכו שיתברך ברפואה לו ולכל אשר לו... ויזכה ליתן מתוך הרחבה גדולה כיד ה' הטובה, ידידו דו"ש ומברכו בחג כשר ושמח, אברהם אלימלך בהה"צ זצ"ל" [בהרב הצדיק זכר צדיק לברכה].

האדמו"ר הקדוש רבי אברהם אלימלך פרלוב (תרנ"א-חשון תש"ג, אנצ' לחסידות, א, עמ' נז), בנו החמישי של האדמו"ר ה"ינוקא" רבי ישראל מקרלין-סטולין ("הפרנקפורטר", תרכ"ט-תרפ"ב), וחתן דודו רבי מרדכי יוסף טברסקי מזלטופולי. המפורסם והידוע מבין ששת בניו של רבי ישראל מסטולין. רוב חסידי אביו ברוסיה ובארץ ישראל נהו אחריו, וכדי למנוע מחלוקת עם חסידי אחיו האדמו"ר רבי משה מסטולין עבר לעיירה קרלין הסמוכה לפינסק, שם התיישב והקים את חצר האדמו"רות. הקים את ישיבת קרלין בלוניניץ. ביקר מספר פעמים בארץ ישראל. ביקורו האחרון בארץ היה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. כששמע שהנאצים פלשו לעירו ביקש לחזור לשם ולהיות עם בני קהילתו. חסידיו ניסו להניא אותו מכך, אך הוא עמד על דעתו וחזר באוניה האחרונה שיצאה מהארץ לאירופה. הוא וצאצאיו נספו בשואה, הי"ד.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 17 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בלאי וסימני קיפול. קרעים (משוקמים) בקפלי הנייר. נקבי תיוק, עם פגיעה קלה בטקסט.

מכתב על גבי גלויית דואר, בכתב יד וחתימת האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם אביש הורוויץ אב"ד קראלי, מאדמו"רי מעליץ-רופשיץ וחתן האדמו"ר השני מספינקא בעל ה"חקל יצחק". קראלי, [תרצ"ט 1939]. יידיש.

מעבר לדף חותמתו: "אברהם אביש הורוויץ ממעליץ", ומכתב בכתב-יד וחתימת אחיו הרה"צ רבי יצחק הורוויץ מברוקלין, הכותב כי קיבל את המכתב מאחיו "הה"צ שליט"א", וחותם: "הק' יצחק הורוויץ בהרה"צ ז"ל ממעליץ, חונה בברוקלין".

האדמו"ר כותב אל הנדיבה מרת פיגא גורפינקל מארה"ב, כי קיבל את מכתבה ואת הפדיון נפש ששלחה דרך הבנק (אשר גבה עמלה של שני שליש מהכסף). הוא כותב בסוף המכתב, כי הוא מודה לה על הכסף ומתפלל לטובת נשמת בעלה ר' ישראל יצחק ולטובת נשמת אביה ר' אנשיל ונשמת אמה אסתר.

הרה"צ רבי אברהם אביש (אביש'ל) הורוויץ אב"ד קראהלי (תרנ"ז-נספה בשואה תש"ד), בנו של האדמו"ר רבי נפתלי הורוויץ ממעליץ (תר"ה-תשרי תרע"ו) וחתנו של האדמו"ר מספינקא רבי יצחק אייזיק ווייס (תרל"ה-תש"ד, אנצי' לחסידות עמ' שעט-שפ), בעל ה"חקל יצחק". בזמן מלחמת העולם הראשונה מילא את מקום חמיו כאב"ד ספינקא. בשנת תרצ"ד נבחר לרב בעיירה קראהלי (Carei , Careii Mari), בה כיהן לפניו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר (מינוי זה גרר אחריו פולמוס בין חסידי סאטמר לחסידי ספינקא). רבי אביש'ל הקים ישיבה גדולה שמנתה כמאה בחורי ישיבה, רובם מאזור מרמורש. בנו הרה"צ רבי שמואל צבי הורוויץ (תרפ"א-תשנ"ז) כיהן באדמו"רות ספינקא בארה"ב ונודע בשם "ר' הערש'ילי מספינקא", וחתנו הרה"צ רבי יעקב יוסף ווייס (תרע"ו-תשמ"ח) כיהן באדמו"רות ספינקא בעיר בני ברק.

אחיו, הרה"צ רבי יצחק הורוויץ (תרס"ב בערך-תמוז תשל"ח; אנצי' לחסידות, ב, עמ' שלה). כיהן כרב באוז'יראן וקיפוטשוב בוואהלין. לאחר מלחמת העולם הראשונה היגר לארה"ב וכיהן ברבנות בניו יורק ובקליבלנד. לאחר מכן חזר לניו יורק, בה כיהן כאדמו"ר ממעליץ. התפרסם בניגוניו המיוחדים שנקלטו בכל חוגי הציבור הרחב. מספריו: "כבוד שבת" (ניו יורק, תש"ב) ו"ברכת יצחק" (ניו יורק, תשט"ז).

גלויית דואר רשמית. 11X14 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים ובלאי. קרע חסר בפינת הגלויה.