קמיע "אילן ספירות". [המאה ה-20].

קמיע בכתב-יד על קלף, בפורמט צר וארוך. מכיל אילן ספירות מפורט במיוחד, עם טקסט ותרשימים המציגים את השתלשלות העולמות על פי חכמת הקבלה. בסופו נכתב: "זה האילן הק'[דוש] מסוגל לנשיאת חן והצלחה ולזש"ק [ולזרע של קיימא] ולשמירה מן עין הרע וממגפה ב"מ [בר מינן] ומשדין ומכל דבר רע ויניח בתיק כסף מזוקק ויתלה עליו". באותיות קטנות נוסף בין השורות "ולהריון".
נתון בבית קמיע עשוי כסף (פתוח, ללא מכסה סגירה).

קמיע – רוחב: 4.5 ס"מ, אורך: 85 ס"מ; בית קמיע (חסר בחלקו): 5.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב.

מכתב בכתב-יד, בקשה לתמיכה עבור היישוב של תלמידי הגר"א בקהילות צפת וירושלים, בחתימת ידו של תלמיד הגר"א רבי ישראל משקלוב וחתימות ידם של גדולי קהילת תלמידי הגר"א. ירושלים וצפת, כסלו תקצ"א [1830].

נכתב כמכתב בקשה אישי שנמסר לשד"ר רבי צבי הירש ב"ר יהודא, עם מקום ריק למילוי שם הנדיב ע"י השד"ר. "אחרי הברכה יערב לו ויבושר לו משלום העיר הק' ירושלם וגלילה"ק ויושביה' ומיישבי' מכוללינו הנבחרים... מתלמידיו דבי רב תנא קדוש ה' אור העולם הגאון החסיד אמיתי רבן של כל בה"ג רבינו אליהו החסיד נ"ע מווילנא יצ"ו...".

החותמים הם הרבנים: "חיים כהן שהי' אב"ד פינסק והגליל" [כיהן כעשרים שנה ברבנות פינסק והיה מקובל גם על החסידים, עלה לצפת בשנת תקפ"ו וכיהן בה ברבנות עד פטירתו בשנת תקצ"א]; "ישראל בעל ס' תקלין חדתין מעה"ק צפת"ו" [רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א]; "נתן נטע בהרב החסיד מוהר"מ מענדל זללה"ה מירושלם עה"ק תובב"א" [נקרא רבי נטע הגדול, היה מראשי הקבוצה של העליה הראשונה של תלמידי הגר"א בתקס"ט. אביו רבי מנדל משקלוב עלה שנה קודם והכין את הקרקע לעליה זו. נפטר בירושלים תשרי תר"ז, ועל מצבתו נכתב "הרב חסיד וענו"]; "נתן נטע בהרב אאמ"ו הח' המפו' מו"ה סעדי' זללה"ה מעה"ק ירושת"ו" [צדיק וחסיד, זכה לשמש את הגר"א וקרא לפניו משניות בעל-פה. אביו רבי סעדיה היה ראש ורבן של תלמידי הגר"א שעלו לירושלים. נפטר תר"ט]; "הקטן ארי' ליב בהרב מוהר"ר רבי יוסף זצללה"ה ליאון" [מראשי הישוב האשכנזי בצפת]; "ארי' בא"א מו"ה ירחמיאל זללה"ה נאמן הכו'[לל] דירוש'[לים] תובב"א" [רבי אריה ליב ב"ר ירחמיאל מארקוס מקיידאן (תק"ס-תרל"ז), נאמן כולל הפרושים בירושלים וממייסדי ביהכנ"ס "החורבה"]; "שלמה זלמן במוהר"ז וואלף הכהן" [שד"ר ארץ ישראל, חותנו של רבי יעקב ספיר, נפטר בכלכותא שבהודו בשנת תר"ז].

[1] דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים זעירים וסימני עש בודדים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.

מכתב מאת "בית הועד הכללי דכוללות אשכנזים שבארץ הקדושה", בחתימות חמישה מממוני הוועד, ובסופו מספר שורות ברכה, עליהן חתום רב העיר הגאון רבי שמואל סלנט, בחתימת-ידו ובחותמתו. ירושלים, אדר א' תרנ"ד [1894].

נכתב אל רבי מאיר מאריס "גבאי וסוכן דארץ הקדושה ת"ו" בשיקגו, ארה"ב, עם בקשה להעביר את כספי המגביות לשד"ר ר' אברהם קצנלסון. חתומים: רבי שמואל מוני זילברמן, רבי זיסקינד שחור, רבי אלימלך פערילמאן, רבי שמעון אלעזר כהנא, וסופר הוועד – רבי יוסף ריבלין. עם חותמת גדולה של הוועד (עם איור הכותל המערבי ומקום המקדש).
בשולי הבקשה, תוספת שורות מרבי שמואל סלנט, המצטרף לדברים ומברך את הגבאי מארה"ב: "ואברכהו באריכות ימים בהצלחה". שלוש שורות בכתיבת הסופר, עם חתימת ידו של רבי "שמואל סלאנט" וחותמתו.

הגאון רבי שמואל סלנט (תקע"ו-תרס"ט), נודע מילדותו כעילוי וגאון, וכבר בהיותו כבן שבע נדד למרכזי התורה בליטא. בנערותו למד בעיר סלנט בחברותא עם רֵעוֹ הגאון רבי ישראל מסלנט (אבי תנועת המוסר). בהיותו כבן 14, קיבל מרבו הגאון רבי אבלי פאסוואלער ראב"ד ווילנא מכתב שעסק בשאלה מסובכת של סידור גט, דבר המעיד כי כבר בצעירותו סמכו גדולי הרבנים על הוראותיו כהוראת רב מופלג בתורה. לאחר שנשא את בתו של הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט, עלה בשנת תר"א (1841) לארץ ישראל כדי לשמש כמורה הוראה ורב לקהילת ה"פרושים" תלמידי הגר"א שהתגוררו בירושלים. שימש ברבנות ירושלים קרוב לשבעים שנה, הקים את מוסדות החינוך והחסד בעיר, יסד בית דין וביסס את הקהילה האשכנזית. נודע בפקחותו ובגישתו המציאותית בניהול ענייני הציבור בירושלים ובקהילות ברחבי העולם.

רבי אלימלך פרלמן – מעסקניה החשובים וממנהיגיה של העדה החסידית בירושלים ומוסדותיה. בנו של הגאון החסיד רבי ישראל איסר פרלמן אב"ד רוֹזְוַודוֹב (גליציה), (מתלמידי "החוזה מלובלין). לאחר פטירת אביו בשנת תר"י בערך, עלה לירושלים יחד עם אמו הרבנית אסתר פייגא, אל אביה הגאון החסיד רבי אשר כהנא-שפירא אב"ד זאלין (שעלה בשנת ת"ר לירושלים). בירושלים נשא ר' אלימלך את בתו של הגאון החסיד רבי ברוך בנימין זאב "רבי וואלף ווינשטוק" (עלה מפולין לירושלים בשנת תרי"א והיה מדייני בית הדין; תלמיד ה"חוזה מלובלין" ו"היהודי הטוב" מניישטאט).

סופר הוועד – רבי יוסף (יאשע) ריבלין (תקצ"ז-תרנ"ו; 1836-1896), מבוני ירושלים שמחוץ לחומות, ממייסדי "נחלת שבעה" ושכונות רבות בירושלים; היה גם מראשי "הועד הכללי כנסת ישראל" – איחוד ה"כוללים" של יוצאי אשכנז בירושלים ובשאר ארבעת ערי הקודש בארץ ישראל.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וסימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול ובשולי הדף (מודבקים מאחור בנייר-דבק).

מכתב אל הנגיד מארה"ב ר' דוב מאנישביץ ואשתו נעשא, אודות בנין הבית שהקדישה אשתו הנדיבה לחברת "בנות ירושלים", בחתימות חכמי ירושלים.

חתומים בחתימות ידם: רבי "יצחק בלאזער" – עם חותמתו ("יצחק בלאזער – מלפנים רב בפטרסבורג יושב ראש בבית ועד הכללי"); רבי זלמן הכהן ריבלין; רבי גדליה נחמן בראדער; רבי אשר זאב יעלינסקי; רבי יהודא ליב ב"ר ראובן [מנוחין]; רבי מאיר אדלער [חתן האדמו"ר רבי אלעזר מענדל בידרמן מלעלוב]; רבי משה זאב זילבערמאן; רבי אלימלך פערילמאן [מעסקניה החשובים וממנהיגיה של העדה החסידית בירושלים, בן רבי ישראל איסר פרלמן אב"ד רוֹזְוַודוֹב וחתן רבי ברוך בנימין זאב וואלף ווינשטוק הדיין החסידי הראשון בירושלים]; רבי דוב בער אברומוביץ; רבי מנחם מענדיל ראבין [מראשי הישוב החסידי בירושלים. בנו של רבי שמואל אהרן אב"ד קורטשין. מחבר הספר "מסע מירון"]; ורבי יצחק אליעזר חרל"פ.

הגאון רבי יצחק בְּלאזר – הנודע בשם ר' אִיצַלֶ'ה פֶּטֶרְבּוּרְגֶר (תקצ"ז-תרס"ז), תלמידו הגדול של רבי ישראל מסלנט, ומפיץ תנועת המוסר בישיבות ליטא. גאון מופלג מגדולי גאוני דורו. איש מוסר, אשר נודע בקדושתו. בהוראת רבו הגרי"ס הלך לכהן ברבנות עיר הבירה סט. פטרבורג, שם כיהן בתפקיד רב ואב"ד בשנים תרכ"ב-תרל"ח. בשנת תרל"ח התפטר ממשרת הרבנות ועבר להתגורר בקובנא, ומשנת תר"מ עמד בראש הכולל בקובנא. לאחר תקופה התפטר אף ממשרה זו והמשיך את עבודתו בקודש כאיש פרטי. בכל תקופות אלו היה מוסר שיחות מוסר בחוג רעיו אנשי המוסר ובישיבת "כנסת ישראל" שבסלבודקה הסמוכה לקובנא. בשנת תרס"ב התכונן לעלות ולהתיישב בארץ ישראל, ולשם כך מכר את ביתו ורכושו שבעיר קובנא, אך בסופו של דבר הגיע לארץ רק בשנת תרס"ד. בבואו ליפו נערכה לכבודו קבלת פנים בה הגיעו לכבודו רבים מגדולי ירושלים. לאחר בואו לירושלים התגורר ב"חצר שטרויס" יחד עם גדולי תנועת המוסר שעלו לירושלים. בתקופה זו קיבל רבי איצל'ה על עצמו את הנהלת "כולל ווילנא" בירושלים, ואף עמד בראש ה"וועד הכללי" של מוסדות הצדקה בירושלים. מחבר ספר שו"ת "פרי יצחק", שני חלקים.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי, קרעים וסימני קיפול. הדבקת נייר מעבר לדף.

כתב-יד, פנקס מוסדות התורה בטבריה – "תלמוד תורה הכללי ובית חינוך יתומים" ו"ישיבת אור החיים". טבריה, [תרע"ד 1914].

פנקס מפואר, בכתיבה קליגרפית, מוזהבת וצבעונית, שהוכן עבור שד"ר. בראשו שער מעוטר. הפנקס כולל פירוט על "מעלות הבית ותקוניו" – פרטי ותקנות המוסדות, תלמוד התורה, בית היתומים והישיבה ("התלמוד תורה ובית חנוך יתומים הזה נוסד משנת תרס"ח..."), סכום ההוצאות, זכויות התורמים, ועוד. לאחר מכן מופיע מכתב ארוך (בעברית) אל נדיבי-עם, מאת מנהלי התלמוד התורה והישיבה, עם חותמות המוסדות וחתימות שלשת הרבנים: רבי רפאל ביבאס, רבי משה אברהם חמוי ורבי יוסף ילוז. מכתב נוסף בלאדינו, עם חתימות וחותמות שלשת המנהלים הנ"ל. מדף [14] ואילך טבלאות לרשימות תורמים, עם הכותרת "ואלה יעמדו על הברכה..." (רשימת התורמים ריקה. גם שאר הדפים ריקים).

כריכת עור מקורית עם ההטבעה: "פנקס המוסד הקדוש תלמוד תורה הכללי, בית חינוך יתומים והישיבה הקדושה אור החיים, פעה"ק טבריא ת"ו".

[12, 14-18] דף כתובים, ועוד דפים רבים ריקים. 26.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכת עור מקורית, עם פגמים קלים.