מכירה פומבית 95 ספרים עתיקים, חסידות וקבלה, מכתבים וכתבי-יד, תחריטים וחפצים
- (-) Remove of filter of
- and (25) Apply and filter
- dean (16) Apply dean filter
- letter (16) Apply letter filter
- lithuania (16) Apply lithuania filter
- rabbi (16) Apply rabbi filter
- russia (16) Apply russia filter
- yeshivah (16) Apply yeshivah filter
- the (9) Apply the filter
- ובית (6) Apply ובית filter
- הגרא (6) Apply הגרא filter
- הגר (6) Apply הגר filter
- מדרשו (6) Apply מדרשו filter
- מווילנא (6) Apply מווילנא filter
- הגר"א (6) Apply הגר"א filter
- discipl (6) Apply discipl filter
- gaon (6) Apply gaon filter
- his (6) Apply his filter
- vilna (6) Apply vilna filter
- azor (3) Apply azor filter
- gibraltar (3) Apply gibraltar filter
- jew (3) Apply jew filter
- ketubot (3) Apply ketubot filter
- manuscript (3) Apply manuscript filter
מסכת אבות, עם פירוש רש"י ופירוש הגר"א, אבות דרבי נתן, ומסכתות קטנות: סופרים, שמחות, כלה, דרך ארץ רבה, דרך ארץ זוטא ופרק השלום, מוגהים על פי נוסח הגאון רבינו אליהו מווילנא. שקלוב, דפוס אריה בן מנחם, אריה ליב בן שנייאור פייבוש, אברהם בן יעקב סג"ל ושבתי בן בן-ציון, [תקס"ד 1804]. מהדורה ראשונה.
הספר הובא לדפוס על ידי בני הגר"א, רבי יהודה ליב ורבי אברהם, ונערך על ידי תלמיד הגר"א, המקובל רבי מנחם מנדל משקלוב. בתחילת הספר כתב רבי מנחם מנדל הקדמה חשובה, בה מוסר כמה עניינים מופלאים שזכה לשמוע מפי רבו הגר"א.
בדפים ג-כד נדפסה מסכת אבות, המשנה במרכז ומסביב לה, מצד אחד פירוש רש"י, "ומצד שני פירוש הגאון זלה"ה, שמה ימצא מעיין האמיתי פלאות רבות, איך שמראה כל דברי המשניות במקראות מפורשים". בדפים כה-נ נדפסה מסכת "אבות דרבי נתן" על פי נוסחאותיו והגהותיו של הגר"א. במרכז העמוד נדפס הנוסח המוגה ע"פ הגר"א, ובצדו נדפס הנוסח הישן הלא מוגה, "בכדי שידעו למראה עין ההבדל ביניהם כרחוק מזרח ממערב, ויתרון לזה מזה כיתרון האור מן החשך". בדפים נא-פב נדפסו המסכתות הקטנות באותה מתכונת, כאשר במרכז העמודים מופיע הנוסח המוגה, ובצדו הנוסח הישן.
בראש דף השער חתימה: "ישכר בער מווילנא" – יתכן וזו חתימתו של רבי ישכר בער מו"ץ בווילנה, תלמיד הגר"א, בעל "מעשה רב".
רבי ישכר בער (תקל"ט-תרט"ו), בן רבי תנחום רב העיר אורלע. בעקבות נישואיו לבתו של הנגיד רבי יעקב פרץ קלאצקי, מנכבדי וילנה, קבע את מקומו בקלויז של הגר"א, שם זכה לראות את פני הגר"א ולקבל תורה מפיו. בשנת תקע"ג התמנה לאחד מגבאי הקלויז, ונחשב לאחד מעמודי התווך שלו. הוא נהג למסור בקלויז שיעורים ברי"ף ובמשניות זרעים עם פירוש הר"ש. בשנת תקע"ז התמנה למו"ץ בעיר. בתחילה שימש כמו"ץ משנה לגדולי רבני וילנה: רבי אברהם אבלי פאסוועלר, רבי שאול קצנלבויגן, ורבי אברהם דנציג בעל "חיי אדם", ובהמשך גדל מעמדו עד שנחשב ל"זקן ההוראה" בווילנה. נודע ביותר על שם הספר "מעשה רב", שכתב וערך לצד רבי סעדיה תלמיד הגר"א, ובו נרשמו הנהגות רבו הגר"א. בנו רבי אליהו פרץ (תקס"ו-תרכ"ז), שימש כמו"ץ בווילנה לאחר פטירת אביו ועד סוף ימיו (להרחבה ראה: הרב ד' קמנצקי, "ספר 'מעשה רב'", ישורון, כא, תשס"ט, עמ' תשעד-תתלט).
עח, פא-פב דף. חסרים דפים עט-פ. 21.5 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט. קרעים חסרים קטנים במספר דפים, וקרעים עם פגיעות בטקסט בדף האחרון. חותמות. כריכה ישנה, עם פגמים וקרע בשדרה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 318.
ספר מעשה רב, הנהגות רבינו הגר"א מווילנא, מאת רבי יששכר בער מו"ץ בווילנא. ווילנא והורודנא, דפוס מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, [תקצ"ב 1832]. מהדורה ראשונה.
במקור נדפס עם שני שערים. בעותק שלפנינו חסר דף השער הראשון.
מהדורה ראשונה של אחד הספרים החשובים אודות מנהגי הגר"א. עם הסכמות רבי חיים מוולוז'ין, רבי אברהם אבלי פאסוועלר ורבי אברהם דנציג בעל ה"חיי אדם". בספר מפורטים מנהגיו ופסיקותיו של הגר"א, על פי עדות אישית של תלמידיו. הספר נערך ויצא לאור על ידי רבי יששכר דוב בער מווילנא, שהסתמך על מה שראה בעצמו ועל תיעוד בכתב-ידו של רבי סעדיה, תלמיד הגר"א, שלא מש מתוך אוהל רבו שנים רבות.
[1], 67 עמ'. חסר דף השער הראשון. 20 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. בלאי קל. כריכה ישנה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 808.
ארבעה מספרי הגר"א על המשניות והתוספתא:
• ספר שנות אליהו, משניות סדר זרעים, עם ביאורי הגר"א מווילנא. למברג (לבוב), דפוס אהרן בן חיים דוד סג"ל, [תקנ"ט 1799]. מהדורה ראשונה.
פירוש הגר"א מחולק לשניים: "פירוש הקצר" ו"פירוש הארוך".
בשער נכתב כי הספר הובא לדפוס על ידי בני הגר"א, אך למעשה מהדורה זו נדפסה על ידי גיסם – רבי משה מפינסק, חתן הגר"א. בעמוד שמעבר לשער נדפסו הסכמות ואזהרת בית הדין בווילנא שלא לפרסם דברים מהגר"א בדפוס בלא רשות, "שלא ישמע ולא יאמין שום אדם לדברי האומר בשם הגאון החסיד זצוק"ל... עד שיתברר בירור גמור שהם מכתבי הגאון הנ"ל... ופשיטא שלא להעלות דבר בדפוס ע"ש הגאון עד שיתברר...".
• ספר התוספתא, תוספתא על סדר זרעים, עם פירוש מאת רבי יונה בן גרשון מווילנא, המשלב בפירושו הגהות מאת הגר"א מווילנא. ווילנא, דפוס ארי' ליב בן יחיאל לוריא ואחיו גרשון, וארי' ליב בן דוד רי"ט וגיסו משה בן מנחם מענדל, תקנ"ט [1799]. מהדורה ראשונה. סימני עובש קשים.
בשער הספר נדפס: "עם קצת הגהות אשר מצאתי... ששמעתי שהן מהמנוח הגאון הגדול החסיד המפורסם מ"ו אליהו ז"ל מקהילתנו...". וכך כתב גם בהקדמתו: "...שהקרה ה' לפני קצת הגהות כתיבת יד ושמעתי שהן מהמנוח הגאון הגדול... רבינו אליהו זצ"ל מקהילתינו...". ההגהות שולבו בתוך פירושו של רבי יונה ופותחות: "ה"ג בתוספתא כ"י". על הגהות אלה כתב ש' ליברמן, תוספתא כפשוטה, כרך א, נויארק תשט"ו, מבוא, עמ' טז: "ואין ספק שרובן ככולן יצאו מבית מדרשו של הגר"א...". הרב קלמן כהנא מעיר שממשפחת הגר"א לא יצא ערעור על מהדורה זו, ונראה שאף הם חשבו לנכון ליחס הגהות אלה לגר"א. אך רבי זונדל מסלנט סבר שאין כאן הגהות מהגר"א (ראה: אוצר ספרי הגר"א, עמ' 55; הרב דוד קמינצקי, תורת הגר"א, עמ' שצח-ת).
• ספר אלי' רבא, חלק ראשון, פירוש על משניות סדר טהרות, מאת הגר"א מווילנא. ברין, דפוס יאזעף ראסמאן, תקס"ב [1802]. מהדורה ראשונה.
הספר נדפס על ידי רבי מאיר משאד, שזכה ללמוד תורה מפי הגר"א. בהקדמתו לספר הוא מתאר כיצד ישב אצל הגר"א וכתב מפיו את הפירוש: "ואני בבואי הנה ואשב בבית הרב החסיד הגאון הגדול... הלא הוא רב הגולה נר ישראל... כבוד ק"ש מו"ה אלי' זלה"ה. ויהי כשבתי בביתו ואמצא חן לפניו ואשרתהו ואצק מים על ידי אליהו... והרב הגאון ז"ל בחסדו הטיבנו... וילמדני דעת מקרא ומשנה... זה לי ימים רבים אנכי בביתו לא אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה... גם אני חזרתי שניתי גם שלשתי לפני הרב גם משניות גם תוספתא... ואכתוב את דבריו על המשנה כאשר שמעתי מפיו...".
בראש הספר, אחרי ההסכמות, נדפסו מכתבי המלצה שכתבו למחבר הגר"א ואחיו רבי יששכר בער.
בני הגר"א ערערו על מהימנותו של פירוש זה בראש ספר "פירוש על יונה" (ווילנא תק"ס). לטענתם הדברים מועתקים מפירוש סדר טהרות אשר כתב תלמידו רבי מנחם מנדל משקלוב. לדבריהם, רבי מאיר משאד שאל מרבי מנחם מנדל את כתב-היד ומסרו להעתקה בחפזון והדבר גרם לטעויות ושיבושים, וכי בידיהם נמצא הפירוש המדויק. לעומת זאת, רנ"נ רבינוביץ כותב בהקדמתו לספר "גאון יעקב" (לבוב תרכ"א) כי את הספר כתב הגאון רבי יעקב כהנא (תלמיד הגר"א וחתנו של אחי הגר"א רבי יששכר בער), על פי רשימות קצרות שכתב רבי מאיר משאד כשישב לפני הגר"א.
רישום בעלות בדף המגן: "שייך להרב' המופל' בתורה וביראה כמה"ו הירש צוקרמן מברעסלא", ורישום למדני ארוך נוסף.
• ספר טהרת הקודש, פירוש "זר זהב" על התוספתא סדר טהרות, מאת הגר"א מווילנא. זולקווא, דפוס מרדכי רבין שטיין, תקס"ד [1804]. מהדורה ראשונה. הסכמות מאת רבי מרדכי בנעט ורבני זולקווא, גלוגא ופוזנא. חסרים דפים סט-ע.
מהדורה זו נערכה ונדפסה ע"י תלמיד הגר"א רבי מאיר משאד. בהקדמתו לספר כותב רבי מאיר: "...והנה לא משתי מתוך אהלה של תורה בבית רבינו הגאון האמתי החסיד המפורסם מ"ו אליהו מווילנא זלה"ה, אשר הרוה צמאוני בלמדי אצלו משניות סדר טהרות, עם כל התוספתא של סדר הנ"ל…". בראש ספר "פירוש על יונה" (ווילנא תק"ס) ביקרו בני הגר"א בחריפות את רבי מאיר משאד (בלי להזכיר את שמו). הם טענו כי ביאור הגר"א למשניות סדר טהרות שהיה בידי רבי מאיר (ונדפס לאחר מכן בברין תקס"ב) הוא העתקה משובשת של הפירוש המקורי (ראה פריט 28). הם כותבים כי רבי מאיר פרץ את ה"גדר אשר גדרו בד"ר [בי דינא רבא] דמחנינו יצ"ו… להדפיס שלא מדעתן…". לפנינו חיבור נוסף שהדפיס רבי מאיר משאד ללא הסכמת בית הדין בווילנא ובני הגר"א.
4 ספרים. גודל ומצב משתנים.
אוסף ספרי שולחן ערוך עם ביאור הגר"א מווילנא:
• ספר אשלי רברבי, שולחן ערוך יורה דעה, עם באר הגולה וביאור הגר"א. הוראדנא, דפוס יחזקאל בן משה, שמחה זימל בן מנחם נחום ושמחה זימל בן יחזקאל, תקס"ו [1806]. מהדורה ראשונה של ביאור הגר"א. חלק מנוסח השער נדפס בדיו אדומה. במהדורה זו נדפס לראשונה ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה, מעצם כתב ידו של הגר"א. המהדורה הובאה לדפוס על ידי בני הגר"א. בדף שאחרי השער נדפסה הקדמת תלמיד הגר"א רבי מנחם מנדל משקלוב (המזכיר את רבי ישראל משקלוב כמי שסייע לו בעריכה) ואחריה הקדמת בני הגר"א – רבי יהודה ליב ורבי אברהם. המפרשים הרגילים, הש"ך והט"ז, לא נדפסו במהדורה זו, כפי הנראה כדי לחסוך בהוצאות הדפוס. ביאור הגר"א נדפס סביב ה"פנים", ולצדו נדפס גם "באר הגולה".
בדף השער (ובדף יח/1), רישום בעלות בכתיבה מזרחית: "למד'[רש] מע'[לת] הג'[ביר] ג'י[יליבי] יוסף חלפון עטייה ס"ט" [הרב יוסף חלפון עטייה מדמשק, העמיד ישיבה בביתו והחזיק ספריה גדולה. הוא קנה את ספרייתו של רבי ישראל משה חזן – הרב המשי"ח, ולאחר מכן עברה הספריה לרשות הגאון המקובל רבי שלמה אליעזר אלפנדארי; ראה: בניהו, ספר זכרון להרב יצחק נסים, ב, עמ' קצו; קטלוג הספריה בכתב-יד – בה נזכר גם הכרך שלפנינו – נמצא בכת"י אוסף בניהו מס' H 61].
הגהה אחת בכתיבה מזרחית (קנח/1).
כג, [1], כד-קעו דף. 33.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים, בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקמים בפיסות נייר. במספר מקומות חיתוך הדפים על גבול הטקסט, עם פגיעות בטקסט. כריכה ישנה, פגומה.
• ספר אפי רברבי, שולחן ערוך אבן העזר, עם באר הגולה וביאור הגר"א, חלקת מחוקק ובית שמואל. ווילנא והוראדנא, דפוס מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, [תקע"ב-תקע"ט 1819]. מהדורה ראשונה של ביאור הגר"א. חלק מהאותיות בדף השער בדיו אדומה. הדפסת שולחן ערוך עם ביאור הגר"א חלק אבן העזר החלה בשנת תקע"ב, אך נפסקה זמן קצר לאחר תחילת ההדפסה בשל פלישת נפוליאון לרוסיה באותה שנה. המדפיסים הספיקו להדפיס רק את הסימנים א-כה (ותחילתו של סימן כו), ללא שער. בשנת תקע"ט חודשה ההדפסה, אז נדפסו הסימנים כו-קעח, שער ודף הקדמות, ונכרכו יחד עם העותקים החלקיים שנדפסו בשנת תקע"ב. בין שתי ההדפסות ישנו הבדל משמעותי. בהדפסה משנת תקע"ב נדפס רק ביאור הגר"א על הדף, ובהדפסה בשנת תקע"ט נוספו גם הפירושים "חלקת מחוקק" ו"בית שמואל" במקומם על הדף. מסיבה זו נדפסו בשנת תקע"ט דפי השלמה של הפירושים הנ"ל על סימנים א-כה (שנדפסו כאמור ללא הפירושים). במקביל, נדפס בשנת תקע"ט חלק אבן העזר בשלמותו, כשגם הסימנים א-כה מופיעים ב"צורת הדף" החדשה (עם הפירושים "חלקת מחוקק" ו"בית שמואל"; על תהליך הדפסת מהדורה זו על שלביה השונים, ראה במכירת קדם – הגר"א ותלמידיו, קטלוג 76, במסגרת הסמוכה לפריט 53). העותק שלפנינו הוא מההדפסה הראשונה (והנדירה), בה שולבו הדפים שנדפסו בשנת תקע"ב, עם הדפים שנדפסו בתקע"ט.
חתימה בשער "מרדכי ב...[?] מראסין". חותמות של רבי "שלמה בר"ש ז"ל קליינפלאץ אבד"ק מאלקין".
כד, כג-נה; קפח דף. 35.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות (עקבות עובש?). בלאי קל. קרעים וקרעים חסרים בשולי הדפים, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים בחלקם בנייר דבק. כריכה מקורית, עם קרעים ופגמים.
• ספר מגיני ארץ, שולחן ערוך אורח חיים, עם מגן דוד (טורי זהב) ומגן אברהם, ביאור הגר"א וחידושי רבי עקיבא איגר. חלק א-ב. יאהאנניסבורג, דפוס Georg Stein, תרכ"ב [1862]. מהדורה ראשונה של חידושי רבי עקיבא איגר. שני כרכים. כרך לכל חלק. הכרכים שלפנינו נכרכו בנוסף גם עם שערי מעטפת (שלא נרשמו במפעל הביבליוגרפיה).
חלק א (סי' א-תכח): [5], שיח דף; חלק ב (סי’ תכט-תרצז): [3], ריז, [1] דף. 38.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי, קרעים וקרעים חסרים, בעיקר בדפים הראשונים והאחרונים (עם פגיעה במסגרת של שער המעטפת של החלק הראשון), משוקמים בחלקם בפיסות נייר. חותמות. כריכות ישנות, בלויות וקרועות. בחלק הראשון, הכריכה מנותקת וללא שדרה.
ספר אלפי מנשה, מאת רבי מנשה מאיליה. ווילנא, [תקפ"ב 1822]. מהדורה ראשונה. חיבור פילוסופי שמגמתו "תיקון עולם". בסוף הספר הדפיס המחבר מחידושיו על הש"ס, בהם הביא מדברי רבו הגר"א.
רישום בעלות בדף השער: "הרב מוהר"ר אליעזר סופר נר"ו". במספר דפים הגהות בכתב-ידו של רבי אליעזר סופר, אחת מהן חתומה בשמו. רישומים נוספים, ביניהם: "זאב ---".
רבי אליעזר סופר (בן רבי גרונם סופר מנאווהרדאק), אב"ד זאסלאב, בעל ספר "באר אליעזר", וורשא תרל"ב.
[2], צב דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי קל. קרעים קטנים בשולי מספר דפים. כריכה ישנה. בלאי ופגמים בכריכה.
רבי מנשה מאיליה – תלמיד הגר"א שניסה להשכין שלום בין חסידים למתנגדים
הגאון רבי מנשה מאיליה (תקכ"ז-תקצ"א), מענקי הרוח בליטא, דמות ייחודית ומקורית, גאון מופלג שהיה מ"רואי פני הגר"א" הקבועים. חלק ניכר מדרכו המיוחדת בלימוד קיבל מהגר"א. כיהן תקופה קצרה כאב"ד בעיר הולדתו סמורגון, אך עקב התנגדותו להנהגת הקהילות ששיתפו פעולה עם גזירת ה"קנטוניסטים", התפטר מן הרבנות ומסרה לתלמידו הגדול רבי אריה ליב שפירא.
חיבוריו הייחודיים וחשיבתו המקורית עוררו עליו ביקורת לא מעטה. בחיבוריו ניסה לפעול ל"תיקון עולם", להטבת מצב היהודים ברוסיה, לשיפור מצבם הכלכלי, להשכנת שלום בין הבריות. ספרו הראשון "פשר דבר" (ווילנא, תקס"ז), בו מובאים רעיונות שונים בדבר השלום והאחדות, נועד "לפשר בין הצדיקים" בדורו. חזונו היה להשכין שלום בין ה"מתנגדים" וה"חסידים". על אף שלא הזכיר במפורש את מחלוקת החסידים והמתנגדים בספרו, כוונתו הובנה היטב, והדבר עורר עליו כעס בקרב אנשים מסוימים מחוג תלמידי הגר"א. הוא נרדף בעקבות זאת, ספרו הנ"ל נידון לשריפה ורוב עותקיו הועלו באש. מספרים שבאחת מאסיפות הרבנים אף ניסו להחרימו, אולם רבי יהושע צייטלין משקלוב, מבאי ביתו של הגר"א מנע את הדבר.
רבי מנשה היה ידוע כחכם בחכמות העולם השונות. מסופר עליו כי פיתח כמה המצאות, ביניהן: מכונת חרישה משוכללת ומכונה לשחיקת טבק. עוד מסופר כי כתב פעם ספר העוסק במתמטיקה ובהנדסה צבאית, בכדי להוכיח לשלטונות הרוסים שהאזרחים היהודיים אינם מחוסרי השכלה.
ספרו "אלפי מנשה" נועד לשטוח בהרחבה את משנתו, לאחר שלא הובן בספריו הקודמים, אך גם ספר זה לא התקבל בהבנה. מסופר כי הגרסה הראשונה של חיבור זה נשרפה בבית הדפוס, בעקבות מחאה של קנאי שהציץ בכתב היד קודם ההדפסה, ורבי מנשה נאלץ לשחזר את הספר מזכרונו.
מתלמידיו וממשיכי דרכו נודעו הגאונים גדולי הדור: רבי ליבלי שפירא אב"ד סמורגון וקובנא ("רבי ליבלי קאוונער"), רבי אריה ליב הומינר מרבני מינסק (בעל "באר היטב" על התורה), רבי דוד לוריא – הרד"ל, והגאון רבי שלמה זלמן ריבלין משקלוב.
פריט 88 "אגרת השלוחה" – אגרת לעשרת השבטים על גבול תימן, מאת תלמידי הגר"א בארץ ישראל – אמשטרדם, תקצ"א
קונטרס מודפס, "אגרת השלוחה מחכמי ורבני האשכנזים שבארץ ישראל תוב"ב, לבני משה רבנו ע"ה ועשרת השבטים", מאת רבי ישראל משקלוב, ראש קהילת האשכנזים בצפת. [אמשטרדם, ללא שם מדפיס, תקצ"א 1830].
כרוך עם מעטפת נייר-צבעוני מקורית.
אגרת זו נשלחה בידי רבי ברוך בן רבי שמואל, שנשלח כשד"ר מטעם עדת הפרושים בצפת, בשנת תקצ"א. לצד משימתו לאסוף כספים הוטלה עליו שליחות נוספת – למצוא את עשרת השבטים במדבר שעל גבול תימן. לצורך כך ניתנה לו אגרת מיוחדת זו מאת רבי ישראל משקלוב מנהיג הפרושים בצפת, עליה חתמו גם יתר מנהיגי הפרושים והחסידים בירושלים ובצפת. באיגרת מופיעה סקירה על מצב הישוב בארץ ישראל ומוזכרות ידיעות שהתקבלו מעשרת השבטים בתקופות שונות. לאחר מכן מתאר הכותב את מצב עם ישראל בגולה, מתאר את השתלשלות התורה שבעל-פה מן המשנה ועד הגר"א, ובסיום האיגרת מבקש מספר בקשות מבני עשרת השבטים. העתק של האיגרת נשלח אל "הפקידים והאמרכלים" – ראשי המרכז לתרומות ארץ ישראל באמשטרדם, שם נדפסה והופצה האיגרת לאחר שעשתה רושם רב. רבי ברוך בן רבי שמואל הגיע לצנעא באב תקצ"ג, כשנתיים לאחר צאתו לדרך, אך לאחר שנחשד בריגול נרצח על ידי האימאם אל-מאהדי באב תקצ"ד (ראו: א' יערי, 'שליחים מארץ ישראל לעשרת השבטים' [ד], סיני, ו, ת"ש, עמ' שמח-שנב).
ד דף. נדפס בלא שער. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מעטפת נייר צבעוני, מקורית.
כתובה לנישואי החתן רפאל מסעוד הלוי בן ר' שלמה בן ר' אברהם בן טובו, עם הכלה אסתר בת ר' יצחק בת ר' יעקב חסאן. גיברלטר, תמוז תרס"ו [1906].
כתובה על יריעת קלף גדולה. מעוטרת במסגרת מוזהבת, באיורי פרחים וענפים נאים, עם ציפור הניצבת על אחד הענפים.
נוסח הכתובה בכתיבה ספרדית בינונית-נאה. במרכז הנוסח מודגשת בהגדלה המילה "חי".
בשולי נוסח הכתובה חתומים החתן (פעמיים) ושני העדים: "רחמ"ן נאים יצ"ו" [רבי רפאל חיים משה בן נאים אב"ד גיברלטר]; "ע"ה יהושע גבאי ס"ט".
נוסח הכתובה הוא לפי מנהג "המגורשים" – מגורשי ספרד שהגיעו לגיברלטר. בסיום הכתובה נכתב: "והכל כפי המנהג והתנאי והתקנה שנהגו ושהתנו ושתקנו להיות ביניהם הקהלות הקדושות המגורשים מקאשטילייא זיע"א...".
67X55 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים וקמטים. מספר נקבים.
כתובה לנישואי החתן משה בן יהודה (בן-שבת) אמזאלג, עם הכלה אורובידה בת יעקב סיקירה. ליסבון ("ליזבואה"), תמוז תרפ"ד [1924].
כתובה על גבי יריעת קלף גדולה, בכתיבה ספרדית בינונית, מעוטרת בצבעים (חום, זהב, ירוק, אדום, צהוב וכחול).
בדומה לכתובות אחרות המתועדות מליסבון, עיטוריה מזכירים את עיטורי הכתובות מגיברלטר: בראשה כתר גדול (כתר ממלכת ספרד), מקושט זהב, וסביבו ברכות. טקסט הכתובה מוקף במסגרת מסוגננת, המעוטרת בפרחים ובסרטים: חלקה התחתון דמוי מגילה, ממנה עולים ענפים, שיבולים וזרי פרחים. במרכז הטקסט מודגשת בהגדלה המילה "חי". בפינה הימנית התחתונה מופיעה חתימת האמן: D. M. Benabu. Gibraltar; כפי הנראה הכתובה הוכנה בגיברלטר לרגל החתונה שנערכה בליסבון (לכתובות נוספות שיצר בן-עבו, ראו: אוסף מוזיאון ישראל, פריט B97.0443; "קדם", מכירה 67, 18 בספטמבר 2019, פריט 15).
נוסח הכתובה הוא לפי מנהג "המגורשים" (מגורשי ספרד שהגיעו לגיברלטר), שסבלו מנחת זרועה של האינקוויזיציה הספרדית. בסיום הכתובה נכתב: "והכל כפי המנהג והתנאי והתקנה שנהגו ושהתנו ושתקנו הקהלות הקדושות המגורשות מקאסטילייא ה' ינקום נקמתם ויחון ויחוס ויחמול וירחם על שארית פליטתם וישמרם וינצרם...".
בשולי נוסח הכתובה חתימת החתן "המודה ע"כ הנז"ל [על כל הנזכר לעיל], משה ן' שבת אמזאלק", וחתימות העדים.
החתן, פרופ' משה בן-שבת אמזאלג (1892-1978), דמות ציבורית בולטת בפורטוגל, ונשיא הקהילה היהודית במדינה במשך למעלה מיובל שנים. אמזאלג היה כלכלן בעל שם עולמי ועמד בראש האקדמיה למדעים של פורטוגל. שימש כעורך ראשי של כתבי-עת אקדמיים, ופרסם עשרות ספרים ומאות מאמרים בכלכלה ובנושאים שונים ומגוונים – בהם גם היסטוריה, תרבות והגות יהודית, ספרות, מוסיקה ועוד. שימש במגוון תפקידים ממשלתיים בכירים בפורטוגל והיה ממנסחי החוקים הפיננסיים של המדינה. זכה להערכה רבה בכל רחבי העולם, קיבל תואר "דוקטור לשם כבוד" מ-12 אוניברסיטאות ושימש כמרצה-אורח בכמה אוניברסיטאות, וכן קיבל אותות הוקרה וכבוד מממשלות אירופאיות רבות. הוא כיהן כנשיא הקהילה היהודית בפורטוגל במשך 52 שנה, עד לפטירתו. בתקופת מלחמת העולם השניה השפיע על שליט פורטוגל להעניק מקלט לפליטים יהודיים מאירופה, ובכך הציל מן השואה עשרות אלפי יהודים.
70X60 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מעט קמטים.
סידור כמנהג הספרדים. [מהדורה לא מזוהה, כנראה ליוורנו, שנות הת"ק], עם השלמות ותוספות בכתב-יד. אנגרה (Angra), האי טרסיירה (Terceira), האיים האזוריים, 1838-1872 (תקצ"ח-תרל"ב).
עם הסידור הנדפס נכרכו, במקומות שונים, למעלה מחמישים דפים בכתב-יד, עם הוספות שונות, של תפילות, מזמורים, פיוטים ועוד. הכותב הוא רבי מימון בר אברהם אבוחבוט, מקהילת אנגרה דו אירואיז'מו (Angra do Heroísmo, ובקיצור: אנגרה), באי טרסיירה שבאיים האזוריים (באוקיינוס האטלנטי), שחתם את שמו ואת שם מקומו בדפים רבים (לדוגמה: "כתבתי פה אנגר טריסירא 20 די נובימברו 1872 הצעיר ע"ה מימון בר אברהם אבוחבוט ס"ט"), במספר מקומות כתב את תאריכי הכתיבה (החל מ-1838 ועד 1872).
בחלק הבקשות לפני תפילת שחרית נכרך דף עם "שויתי" ומנורת "למנצח" (בשוליו נכתב: "...יד הכותיב לחיים ע"ה מימון אבוחבחט ס"ט, טריסירא אנגרא 5 די פיברירו 1869"). דף דומה נכרך באמצע פסוקי דזמרה (בשוליו: "כתבתי זה המנורה פה טריסירא אין זאנירו 1869 ע"ה הקטן מימון בר אברהם אבוחבוט ס"ט"). בתפילת מנחה ליום חול נכרכו מספר דפים עם "תפלה על הפרנסה" ועוד, וגם שם מופיעה מנורת "למנצח" (עם השנה 1843).
במספר דפים הודבקו פיסות נייר עם ציורי "ידי כהן" (כנראה מפני שהכותב היה כהן).
בשני מקומות מופיעה רשימה בלאדינו ובעברית, על נסים שנעשו לכותב ("...וקבלתי עלי בכל שנה בזה הזמן לתת צדקה ושמן למאור... עשיתי זאת זכירה... 14 די סטימברו 1840 ע"ה מימון אבוחבוט ס"ט").
הדפים בכתב-יד כוללים תוספות של פיוטים, בהם פיוטים מחכמי צפון אפריקה ואחרים. בין המזמורים למוצאי שבת, נכרכו דפים עם מזמורים נוספים, וכן הפיוטים "אשרי אדם אשר משכים ומעריב" מאת רבי שלמה יעיש בן ישי מעיר מדינה, והפיוט "אהלל שם אדוני האדונים" על עשרת הדברות, ואחריו הפיוט "היא תורה לנו נתנה", הכתוב בעברית ובלאדינו; בזמירות למוצאי שבת נוספה קבוצת דפים עם פיוטים נוספים למוצ"ש, בהם הפיוט להבדלה "אברך את שם האל הגדול והנורא", הכולל את י"ג עיקרי האמונה; ופיוטים לברית מילה, ביניהם "יגיל וישמח קהלינו" מאת רבי יעקב אבן צור. בפיוטים לפורים נדפסו דפים עם פיוטים נוספים, בהם: "פיוט לפורים, שיסד החכם הדיין והכולל כמוהר"ר יעקבא אלמאליח דרבאט", ועוד.
בדפים אחרים שנכרכו בסדר מוצאי שבת, מופיעה ברכת "מי שברך" לקהל וברכת "מי שברך" לבני הכותב – יעקב ויצחק יוסף אבוחבוט, ולתלמידיו – "מימון בן דוד בוחבוט", "משה בר תגביר חיים אנהורי" ו"אברהם בן יעקב אבוחבוט".
מספר הגהות בדפי הסידור הנדפס.
רבי מימון אבוחבוט (תק"ס בערך-תרל"ה), יליד מוגאדור שבמרוקו, הקים בית כנסת באנגרא, באי טרסיירה שבאיים האזוריים, ושימש שם כרב, שוחט, מלמד תינוקות, שליח צבור ומוהל. ידועים מספר כתבי-יד שכתב בטרסיירה, בשנים תר"א-תר"ו, בהם: סדר ברית מילה וסדר נישואין (כת"י מכון בן צבי 2879); "הנהגות הבוקר" (כת"י מכון בן צבי 2879.2); "פזמונים למילה" (כת"י מכון בן צבי 2879.10); דרוש הספד על פטירת רבי חיים פינטו ממוגאדור (כת"י הספריה הלאומית ירושלים 6798).
[52] דפים בכתב-יד, כרוכים עם הסידור המודפס (החסר שער, ודפים אחרונים). 17 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, AZ.011.001.
שיר בכתב-יד, לכבוד "הגביר המפורסם כהר"ר הירץ", נכתב על ידי רבי נתן פייטל ב"ר יצחק מווילנא. [ווילנא, תקע"ט 1819].
נכתב על דף כפול. בעמוד החיצוני מסגרת בעלת עיטורים נאים, עשויה בהטבעה. במרכז העמוד איור לוחות הברית ו"כתר תורה" עשוי עבודת מיקרוגרפיה. בתחתית העמוד, באותיות זעירות קולופון הכותב: "לפרט ע'ט'רת זהב בר'אש'ם לפ"ק [=תקע"ט], אני הכותב הקטן נתן פייטל בלא"א מהור"ר יצחק סופר סתם מק"ק ווילנא הבירה".
בעמוד הפנימי מופיע שיר, המתחיל במילים: "המתחיל במצוה וגומר / גן נעול פרי עץ הדר..". השיר בנוי על האקרוסטיכון: "הגביר המפורסם כהרר הירץ".
לא ידוע לנו מיהו הגביר שלכבודו הוכן השיר, ואף אין בידינו פרטים אודות הכותב.
[1] דף כפול. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים זעירים. נתון במארז חדש.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.009.
מכתב בכתב ידו וחתימותיו של הגאון הצדיק רבי אליהו לווינזון. ממל (פרוסיה, כיום: ליטא), טבת תרכ"ד [1863].
נשלח לירושלים, לרעו וידידו הגאון רבי שמואל סלנט ולחבר בית דינו הגאון רבי בנימין דוד מווילנא. מכתב בעניין משלוחי כספים לירושלים, למוסדות הציבור ולאנשים פרטיים.
בשולי הדף מכתב נוסף, אף הוא בכתב-ידו וחתימתו של רבי אליהו, אל דודו רבי יחיאל איכל שהתגורר בירושלים.
הגאון הצדיק רבי אליהו (אלינ'קה) מקראטינגה (תקפ"ב-תרמ"ח), בנערותו למד בעיר סלנט והיה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט. באותה תקופה התחבר והפך לתלמיד וידיד קרוב של שני חברים, שלמדו אז בחברותא בעיר סלנט ושמם נודע אח"כ לדורות: רבי ישראל מסלנט (סלנטר) ורבי שמואל סלנט. ר' אלי' היה כל ימיו מתלמידיו וממקורביו של רבי ישראל סלנטר, היה יד ימינו בפעילות ציבורית ומהתומכים הגדולים של "תנועת המוסר" שייסד רבי ישראל. התגורר בעיירה קרטינגה (Kretinga) בחבל זאמוט שבצפון-ליטא, ובהמשך עבר לעיר הנמל ממל, במדינת פרוסיה הסמוכה. למרות שהיה מגדולי התורה המפורסמים בדורו, לא הסכים ליטול על עצמו רבנות ועסק במסחר ובבנקאות בקורלנד (לטביה). רבי אלינ'קה היה מגדולי המנהיגים של הציבור היהודי ברוסיה, ועמד בראש פעילות השתדלנות בחלונות הגבוהים של השלטונות. למעלה מארבעים שנה היה גבאי ונאמן של המגביות לקופת ארץ ישראל.
[1] דף. 28 ס"מ. נייר מכתבים דק וכחלחל. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
מכתב (3 עמ') בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי "יעקב יאסעף הרב הכֹּלל". ניו יורק, תר"נ [1890].
נכתב אל הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין, לרגל יובלו השבעים. רבי יעקב יוסף מברכו "בשיבה טובה". בתוך הדברים הוא מספר על פטירת רבי הירש זאק "הנשיא הצדיק" של "אגודת הקהילות" בני יורק: "...איש תם וישר וירא אלוקים בכל לב, קבע עתים לתורה ונשא ונתן באמונה, והי' מפזר ממונו לצדקות שונות וגם מתן בסתר לא מנע... והוא היה האבן פנה לאגודת הקהלות, את הוצאות נסיעתי ושילום חובותי ברוסיא אשר מפני זה נסעתי לכאן, הי' הרוב מכיסו....". בהמשך המכתב הוא עוסק במינוי איש נאמן למשגיח כשרות, שיעמוד על ימינו לתקן את מערכת הכשרות בארה"ב.
הגאון המפורסם רבי יעקב יוסף (תר"א-תרס"ב), מגדולי גאוני ליטא ובסוף ימיו "הרב הכולל" לאגודת הקהילות בניו יורק (הרב הראשון והאחרון שמונה לכהונת רב-ראשי לניו יורק ולמדינות ארה"ב). מגדולי תלמידי רבי ישראל מסלנט. בשל גאונותו הרבה נודע בדורו בשם "ר' יעק'לי חריף".
כיהן ברבנות העיירות: ווילאן, יורבורג וזאגער-חדש. בקיץ תרמ"ג נתמנה למגיד מישרים ומורה הוראה ראשי בעיר ווילנא. התפרסם בדרשותיו כנואם בחסד עליון, ורבים היו נוהרים לשמוע את דבריו, בהם היה שוזר מתורת המוסר של רבו הגרי"ס.
ספר דרשותיו "לבית יעקב" נדפס בחייו בכמה מהדורות. בשנת תרמ"ח נתקבל ל"רב הכולל" של ניו יורק, ע"י "אגודת הקהילות", שפנו לחפש אישיות מורמת מעם, במטרה לחזק ולבסס את שמירת היהדות בארה"ב.
עם הגיעו לארה"ב הקים וביסס את כל עניני הדת של הקהילה היהודית: כשרות ושחיטה, בתי דין ורבנות, חינוך תורני והקמת הישיבה הראשונה בארה"ב. בסופו של דבר נפל למשכב, עקב מאבקים קשים עם בעלי מפעלי הבשר, שלא ראו בעין יפה את פעולותיו בתחום הכשרות.
נפטר בשנת תרס"ב ובמותו עשו לו כבוד גדול. הלוויתו, בה השתתפו עשרות אלפי יהודים, הייתה ההלוויה היהודית הגדולה ביותר שראתה ארה"ב באותה תקופה. קברו בבית החיים יוניאן פילד בניו יורק מהוה עד היום מוקד לתפילה ולישועה, וביום השנה לפטירתו מגיעים לפקוד את קברו אלפי יהודים מכל החוגים של היהדות החרדית בארה"ב. סיפורים רבים נודעו על ישועות שנושעו המתפללים על קברו, בבריאות, פרנסה ומציאת זיווג (האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר היה מעודד אנשים ללכת להתפלל על קברו, ורגיל היה לספר על אנשים שזכו לישועה במקום קדוש זה).
מאמרים וחיבורים רבים נכתבו לתולדותיו. המפורסם שבהם הוא הספר "The Rav Hakolel and his Generation", שתורגם מיידיש לאנגלית.
[1] דף כפול (הכולל [3] עמ' כתובים). 19 ס"מ. מצב טוב.