דרבוקה', תוף לנגינה בחתונות ובשמחות. [צפון אפריקה (תוניסיה?), העשורים הראשונים של המאה ה-20].
חרס צבוע; עור; חבל ושרוך סינטטי.
תוף חרס בעל פתח עליון רחב וגוף הולך וצר כלפי התחתית, על ראשו מתוחה פיסת עור להקשה. גוף התוף מעוטר בטבעות ובחריצים שנוצרו בחומר, ומאויר בצבע בדוגמאות פרחים וענפים משתרגים; בתחתית חלקו הרחב של התוף כתובת הקדשה בערבית-יהודית: "לחבאב ולצחאב : ולמצוח : לדמת : פרח :" [לאהובים ולחברים שלנצח תהיו שמחים].

הביטוי המופיע בכתובת ההקדשה מוכר, בין היתר, מאחד מטקסי החתונה התוניסאיים – המסיבה המיוחדת שנערכה לאחר החתונה כהוקרה לאורחים נותני מתנות החתונה. במסיבה זו נודע חלק משמעותי למנגנים: במהלכה, הסבו האורחים לשולחנות עמוסי כל טוב, ותזמורת הנעימה את זמנם בזמרה ובנגינה. אורחי המסיבה נהגו להעניק סכומי כסף למשפחות החתן והכלה, לסיוע בהוצאות החתונה המרובות, ולנגני התזמורת, על ידי מסירתם לכרוז. הכרוז נהג להכריז במשפטים מליציים ומחורזים על הסכום שניתן לכבוד החתן והכלה, ולכבוד ה"חבאב וצחאב" – ה'אהובים וחברים' – האורחים הנוכחים במסיבה. על מנהג זה, ראו: קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים: מעגל החיים, מאת שלום צבר. ירושלים, משרד החינוך ומכון בן צבי, תשס"ו, עמ' 262.

גובה: 38.5 ס"מ; קוטר: 25 ס"מ. מצב טוב. שברים וסדקים קלים, בעיקר בשפתו התחתונה של גוף התוף. פגמים בצבע. נקבים זעירים ושריטות בעור. שני קדחים קטנים בתחתית הגוף.