ששה ספרים מספרי חסידות ויז'ניץ, מהדורות ראשונות:

• ספר אמרי ברוך, ליקוטים מדברי האדמו"ר רבי ברוך האגר מוויז'ניץ על התורה ומאמרי חז"ל. קולומיה, דפוס זאב ברוינער, [תרע"ב 1912]. חותמות "משה ליב פרענקיל". מהדורה ראשונה.

• ספר תמכין דאורייתא, "בו יבואר גודל מעלות לימוד תורה ולומדיה", מאת רבי מרדכי חיים הלוי הערצבערג "שהייתי ר"מ מהישיבה בברעזאן וכעת ר"מ הישיבה בוויזניצא, בית ישראל". וויז'ניץ, דפוס שמעלקא נאגלער עט ישראל מאהלער, תרע"ב [1912]. מהדורה ראשונה. חתימת המחבר בדף השער: "מרדכי הערצבערג".

• ספר אבן שתיה, לתולדות אדמו"רי קוסוב ווויז'ניץ. מונקאטש, דפוס "Grafia", תר"צ 1930. מהדורה ראשונה.

• ספר זכרון ישראל, מספד וקינה על האדמו"ר ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ, מאת רבי מרדכי אריה הלוי הורוויץ אב"ד באניללא (בוקובינה). קלויזנבורג, דפוס Ipuron, תרצ"ז [1937]. עם שער מעטפת מודפס. מעבר לשער השני חותמתו וחתימתו של המחבר רבי מרדכי אריה הלוי הורוויץ.

• קונטרס אור ישראל, "מאמרים יקרים" מאת האדמו"ר רבי ישראל האגר מוויז'ניץ, בעריכת רבי מרדכי אריה הלוי הורוויץ. אראדעא, דפוס אברהם יצחק פריעדמאנן, [תרצ"ח 1938]. מהדורה ראשונה.

• ספר אהבת ישראל, דרושים על התורה בדרך החסידות וליקוטים, מאת האדמו"ר רבי ישראל האגר מוויז'ניץ. גרוסוורדיין, דפוס בנימין זאב רובינשטיין, [תש"ג 1943]. מהדורה ראשונה.

• ספר דמשק אליעזר, דרושים על התורה בדרך החסידות, עם "חידושים ופלפולים", מאת האדמו"ר רבי אליעזר האגר מוויז'ניץ. ירושלם, [דפוס בית יתומים דיסקין, תש"ט 1949]. מהדורה ראשונה.

7 ספרים. גודל ומצב משתנים. כריכות חדשות. הספרים לא נבדקו בידינו לעומק, והם נמכרים כמות שהם.

ספר שו"ת נודע ביהודה, מהדורה קמא, חלקים ראשון ושני, מאת רבי יחזקאל הלוי סגל לנדא אב"ד פראג. פראג, דפוס המנוח משה כ"ץ ונתחדש על-ידי נכדו ישראל ייטלש בבית הרב זרח איידלץ, [תקל"ו-תקל"ז 1776-1777]. מהדורה ראשונה, שנדפסה בחיי המחבר. שני החלקים בכרך אחד, עם שער נפרד לחלק השני.

הספר נדפס בשלבים. ההדפסה החלה בחודש אדר תקל"ו [כפי שמופיע בדף השער: "ובשלהי אדר היתה התחלת הדפוס מספר יחזקאל לפ"ק (=תקל"ו)"], והסתיימה בחודש טבת תקל"ז [כפי שמופיע בקולופון שבסוף החלק השני (קמ/1): "ותהי השלמתו ביום... שמונה ועשרים יום... טבת שנת תק"ל זיין"]. הסימנים צ-צג שבחלק הראשון (בהם תשובתו הידועה נגד אמירת "לשם יחוד") הם מסיון תקל"ו, כלומר דברים שכתב הנודע ביהודה מספר חודשים לאחר תחילת ההדפסה. עם צאת הספר מהדפוס, נשא המחבר דרשה מיוחדת לכבוד המאורע "בערב ראש חודש שבט תקל"ז לפ"ק, אשר אז השלים ספרו נודע ביהודה קמא" (אהבת ציון, פראג תקפ"ז, דרוש ט', יח/2).

רבי יעקב'קא מברודי, בן המחבר, מספר בהקדמתו ל"נודע ביהודה" מהדורא תנינא (פראג תקע"א) על מאורע הדפסת הספר שלפנינו ועל התנהגותו של הנודע ביהודה באותה עת: "...מיום הוסדה מכבש הדפוס בפראג מאז ועד הנה לא יצא מהם ספר בתכלית ההידור היופי כזה... בכל אשר מצאה ידו לא חס עיניו על ממונו, ולא בקש עזר או סעד לתמכו. וכאשר נגמר בכי טוב, אז נהג טובת עין לחלק הרבה מהם מתנת חינם, ויתרם נתן ביד מוכרי הספרים הנה והנה במחיר קצוב השוה לכל מוכרי ממכר. והיה אם אחד מעשירי עם דורש ומבקש הימנו ספר בקנין כסף, במתק שפתיו יענה ויאמר: טובתי בל עליך, הלא הוא נמצא בחנויות, משם תדרשנו, ולמה זה תשא פני, כל הרוצה לקנות יבא ויקנה בלי משוא פנים בדבר. וכפי המדומה לא העלו דמי פדיון הספרים די מסת הוצאות הדפוס אשר הוציא הוא בידו הרחבה".
החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...".

על גדולת וקדושת הספר והפסקים שבו, אמר בעל התניא: "הרב מפראג היה יחיד בדורות בהוראותיו, והיה ה' אתו, שקלע אל השערה ולא החטיא המטרה האמתית בכל דבר אשר הורה. וגם ע"ד התשובה הארוכה בסימן ע"ב, אם כי רבים מגאוני הדור חלקו עליו, אמנם באמת הדין היה אתו וכוון להלכה ולמעשה..." (מופת הדור, עמ' עד).

רישומי בעלות רבים בדף השער של החלק הראשון ובדף השער של החלק השני: "הק' יעקב יוסף בא"א מ' א' זלמן נ"י מלובלין"; "קניתי מהוני... הק' יחיאל בהמנוח מו"ה יעקב יוסף ליכטענשטאדט מלובלין"; "יוסף וואלף ליכטענשטאדט"; ועוד.

[2], פו, [9] דף; [1], קנז דף. 34 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הדפים, מרבית הדפים במצב טוב-בינוני, דפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים, בהם קרעים חסרים קטנים במספר דפים. סימני עש קלים. הדבקות נייר בשוליים הפנימיים של הדפים הראשונים ובדף האחרון. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.

ספרי שו"ת חתם סופר, מהדורות ראשונות:

• שו"ת חתם סופר, חלק יורה דעה, מאת רבי משה סופר. פרשבורג, דפוס אנטאן שמיד, [תר"א] 1841. מהדורה ראשונה.

• שו"ת חתם סופר, חלק אורח חיים. פרשבורג, פראנץ שמיד’שען בוכדרוקערייא, [תרט"ו] 1855. מהדורה ראשונה. וואריאנט של המהדורה הראשונה. ידועים עותקים שונים של חלק זה, עם פרט שנה זהה, אך עם שינוי במספור הדפים ובצורת האותיות של דף השער. ראו מפעל הביבליוגרפיה. לפנינו המהדורה המכונה שם "הרגילה".

בדף השער חתימת רבי "פלטיאל שמעון הלוי לאנדא" (נכד האדמו"ר ה"תפארת שלמה" מרדומסק).

• שו"ת חתם סופר, אבן העזר, חלק ראשון וחלק שני. פרשבורג, פארמאלס פראנץ שמיד’שען בוכדרוקערייא, [תרי"ח-תרי"ט] 1858-1859. מהדורה ראשונה. שני כרכים.

• שו"ת חתם סופר, חלק חושן משפט. וינה, הוצאת יוסף שלעזינגער (דפוס Heinrich Sieber), [תרכ"ב 1862]. מהדורה ראשונה.

• שו"ת חתם סופר, חלק שישי, "כולל התשובות שאלות לכל דבר הקשה". וינה, הוצאת יוסף שלעזינגער (דפוס Heinrich Sieber's Erben), [תרכ"ד] 1864. מהדורה ראשונה.

6 כרכים. גודל משתנה. מצב כללי טוב. רישומים וחותמות. כריכות חדשות. הספרים לא נבדקו בידינו לעומק, והם נמכרים כמות שהם.

ספר חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם, מאת רבי חיים הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק. בריסק, תרצ"ו 1936. מהדורה ראשונה.

ספרו המפורסם של הגר"ח מבריסק, שנדפס כ-18 שנה לאחר פטירתו ע"י בנו הגרי"ז. ספרו זה, שבו השקיע הגר"ח את תמצית חייו, הוזכר על גבי מצבתו כהבטחה שהספר עתיד לראות אור: "השאיר אחריו ברכה בכתב-יד חבור גדול על הרמב"ם שיראה אור". מסיבות שונות התעכבה הדפסת הספר זמן כה רב. הסיבה העיקרית לעיכוב הייתה מחסור של 600 דולרים (סכום עתק בימים ההם) שנדרשו להדפסה. בשנות התר"צ יצא רבי יחזקאל אברמסקי, תלמידו המובהק של הגר"ח, ב"קול קורא" לעורר רבנים ונדיבים שירתמו להשגת תקציב להדפסת הספר. בקריאתו זו מגדיר הגר"י אברמסקי את הספר שלפנינו במילים אלו: "בספר הזה נכללו חדושי תורתו שהשמיע ברבים כשלש עשרה שנה בתור ראש הישיבה, בישיבה היותר מובהקה במתיבתא וולזין, שבהם סלל הדרך הנכונה איך להגיע ישר אל הנקודה שבתוך העגול שבכל ענין וענין בהבנת עומק ועיקר היסוד של הדבר הנדון, כשהוא לוטש, מיישר, מזקק ומלבן שרש ההלכה לכל סניפיה וענפיה...".

כשהחלה סוף סוף מלאכת הדפסת הספר, היו כמה ממעריצי תורת הגר"ח שלא הייתה להם הסבלנות להמתין עד שתושלם מלאכת ההדפסה. לכן, על פי בקשתם, כל קונטרס שיצא מהדפוס תיכף נשלח אליהם. ידוע על שלושה שנשלחו אליהם קונטרסים מיד כשנדפסו. היו אלה רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, ה"דבר אברהם" מקובנא ורבי יחזקאל אברמסקי.

יצירה בפני עצמה היא ההקדמה המפורסמת שכתבו בני המחבר בראש הספר, שגם היא סולת מזוקקת, וכל מילה בה נכתבה בכובד ראש ולאחר התלבטויות מרובות. בהקדמת הספר נדפס שדרך לימודו של הגר"ח היא "עפ"י הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". משפט זה נכתב בהוראת ידיד נפשו של המחבר, המו"צ המפורסם של בריסק רבי שמחה זליג ריגר, אך בני המחבר הססו לכתוב כך. באותם ימים הגר"ח התגלה בחלום לרבי שמחה זליג, ואמר לו שכעת בעולם האמת הוא נוכח לראות שאכן דרך לימודו היא "על פי הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". לאור זאת הסכימו בני המחבר להכניס את המשפט להקדמתם. מסופר שאת משפט הסיום "החותמים ברעדה בני הגאון המחבר זצוקללה"ה" כתב הגרי"ז כשידיו נתקפות רעד של ממש (ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 592-593, ובהערה 60).

על מעמדו המיוחד של הספר בעולם התורה, מיום צאתו לאור ועד לימינו, ועל התלאות והעיכובים בהדפסתו, ראה: ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים, תשע"ד, פרק טו "ירושה לדורות", עמ' 545-616; א' סורסקי, מלך ביפיו, ירושלים, תשס"ד, עמ' 282-287, 219-221.‎

[3], ג-קיב דף. 33.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. כריכה מקורית, בלויה, ללא שדרה (דפי המגן המקוריים מנותקים).

לרקוד עם "ר' חיים" בהקפות בשמחת תורה

"כשהופיע בדפוס ספרו של הגרח"ס 'חדושי רבנו חיים הלוי', נתרגש ר' ברוך דוב [ליבוביץ] עד מאד בראותו את הספר, ולחש בשפתיו כמה פעמים: דעם הייליגען רבינ'ס ספר (ספרו של הרבי הקדוש). הוא ציוה להגיש יין לשלחן, ואמר שאלמלי היו מכירים באור הגדול שהופיע עכשיו על פני תבל, היו מובילים את הספר בתופים ומחולות. ולא נתקררה דעתו עד שמצא את ההזדמנות גם לזה. בשעה שחגגו בקמניץ את חגיגת חנוכת הבית של הבנין החדש של הישיבה (בחנוכה של שנת תרצ"ז) והובילו את ספרי התורה של הישיבה לבנין החדש תחת חופה בתופים ומחולות וכלי שיר, צעד ר' ברוך דוב בראש התהלוכה כשספרו של הגרח"ס בידו" (רבי ברוך דוב לייבוביץ, תל-אביב תשי"ז, עמ' פ). בהקפות בשמחת תורה בישיבת קמניץ, רקדו הגרב"ב ותלמידיו עם הספר של רבו המובהק (רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 589).

לאחר פטירת מרן הגרש"ז אויערבאך, טיפל אחד הנכדים בחלוקת ירושת ספריו בין בני המשפחה. כששאל את דודו הגאון רבי שמואל אויערבאך באלו ספרים הוא מעוניין, הוא ביקש רק שני ספרים שהיה לו קשר רגשי אליהם, אחד מהם היה הספר חידושי רבנו חיים הלוי (מהדורה ראשונה). רבי שמואל סיפר אז, שבשעה שהספר יצא לאור, שלח אביו רבי שלמה זלמן מכתב מירושלים לעיר בריסק, בו ביקש מאת מרן הגרי"ז לרכוש את הספר, עם תשלום שצורף למכתב, והספר נשלח אליו בדואר מהעיר בריסק. רבי שמואל הסביר בכך את חשיבותו של ספר זה בעיניו. (עפ"י שמואל בדורו, ירושלים, תש"פ, עמ' שלו).

"פתשגן הכתב להנתן דעת..." – כרוז מודפס מטעם האחים לבית פרופס, המדפיסים מאמשטרדם, המודיעים על סיום המחלוקת עם ר' זלמן מדפיס מזולצבאך. אמשטרדם, תמוז תקכ"ה [1765].

דף מודפס מצדו האחד. בחלקו העליון של הדף מכתב האחים המדפיסים מאמשטרדם, עם חתימה בכתב-יד (כנראה של אחד האחים, שחתם גם בשביל אחיו): "הק' יוסף יעקב ואברהם בני המנוח כהר"ר שלמה פרופס כ"ץ זצ"ל". לאחר מכתב האחים נדפס (באותיות "רש"י") אישור "נאמני הקהילה" באמשטרדם, ואחריו אישור בית הדין באמשטרדם.

האחים לבית פרופס מודיעים כי לאחר הפשרה ביניהם, ולאחר שר' ליפמאן, בנו של המדפיס ר' זלמן מזולצבאך, החליט לפצות אותם כספית, ניתנת הרשות למדפיס מזולצבאך להשלים את מהדורת התלמוד שלו, מבלי לפגוע בזכות ההדפסה של מהדורתם.

מהדורת התלמוד שנדפסה בזולצבאך בשנים תקט"ו-תקכ"ג עמדה במרכזה של מריבת מדפיסים, שגררה אף פולמוס בין רבנים, כאשר זמן קצר לאחר תחילת ההדפסה פנו המדפיסים לבית פרופס מאמשטרדם לחכמי "ועד ארבע ארצות" בתלונה כי מהדורת זולצבאך משיגה את גבולם. המדפיסים מאמשטרדם היו אז בעיצומה של הדפסת מהדורת תלמוד משלהם, ובידיהם היו הסכמות רבנים שהעניקו להם זכות בלעדית להדפסת התלמוד למשך עשרים וחמש שנה. רבני "ועד ארבע ארצות" ורבנים נוספים מיהרו להכריז חרם על הגמרות שנדפסו בזולצבאך, אסרו את הלימוד בהן ודנו אותן לשריפה[!] או לכל הפחות לגניזה. ואולם, המחלוקת נמשכה כאשר רבני פיורדא ובראשם רבי דוד שטרויס נעמדו לצדו של ר' זלמן – המדפיס מזולצבאך, והתירו לו את החרם. בשנת תקכ"ד הודיע ר' זלמן כי הוא מתחיל להדפיס את התלמוד בשנית, אז התפתח הפולמוס בשנית. הדבר גרר את מעורבותם של גדולי הדור, ביניהם ה"נודע ביהודה", שנכנס לעובי הקורה כדי לפשר בין המדפיסים. בסופו של דבר הוסכם על פשרה, לפיה האחים פרופס יקבלו סכום כסף כפיצוי על הנזק שנגרם להם מהשגת הגבול של המדפיס מזולצבאך, ובמקביל תימשך הדפסת המהדורה בזולצבאך (על הפרשה, ראה: רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, ירושלים תשי"ב, עמ' קיט-קכד). מהדורת זולצבאך זו, המכונה אצל רבינוביץ (שם) "דפוס זולצבאך ג", נדפסה בין השנים תקכ"ו-תק"ל, לאחר ובעקבות הפשרה הנ"ל (בשל השערים שנדפסו כולם בשחור, כונתה המהדורה אצל מוכרי הספרים והקונים בשם "זולצבאך שחור").

[1] דף. 36.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.