ספר שאלות ותשובות אריה דבי עילאי, על ארבעה חלקי שו"ע, מאת הגה"ק רבי אריה ליבוש ליפשיץ אב"ד וישניצא והגליל (חתן ה"ישמח משה" מאוהעל). פרעמישלא (פשמישל), דפוס חיים אהרן זאפניק ו[חיים] קנאללער, [תרל"ד] 1874. מהדורה ראשונה. הסכמות חשובי אדמו"רי ורבני הדור – ה"דברי חיים" מצאנז, ה"ייטב לב" מסיגט, רבי שמעון סופר אב"ד קראקא וה"שואל ומשיב" אב"ד לבוב.
העותק של האדמו"ר רבי שמואל גרוס אב"ד ברבשט, נין ה"ייטב לב" וחתן הצדיק רבי ישעיה'לה מקרסטיר. בדף השער חותמתו (מעט מוסתרת בחותמת אחרת): "שמואל גרויס, אב"ד ק"ק בערבעשט והגליל".

האדמו"ר רבי שמואל גרוס אב"ד ברבשט וקרולי (תרנ"ח-נספה בשואה תש"ד), בנו של רבי רפאל גרוס אב"ד ברבשט, וחתן הצדיק הנודע רבי ישעיה מקרסטיר. אמו הייתה בת האדמו"ר רבי יעקב יוקיל טייטלבוים אב"ד וואלאווא (חתן ה"ייטב לב"). בשנת תרפ"ו עבר לכהן ברבנות ברבשט (בה כיהנו לפניו: סביו רבי יעקב יוקיל טייטלבוים, אביו רבי רפאל גרוס, ואחיו רבי יקותיאל יהודה גרוס), ובשנת תרצ"ו נבחר בידי חסידי סאטמר לרבה של קרולי, על מקום רבי יואל טייטלבוים (בן-דודו) שעבר לכהן בסאטמר. בכל מקומות רבנותו עמד בראשות ישיבה לבחורים והרביץ תורה ברבים (חכמי טרנסילבניה, עמ' 42).

המחבר, הגה"ק רבי אריה ליבוש ליפשיץ – האדמו"ר מווישניצא (תקכ"ז-תר"ו), תלמידו של בעל "קצות החושן" ומראשוני תלמידיו של ה"חוזה מלובלין". לאחר נישואיו עם בתו של רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה" (תקי"ט-תר"א), עבר לגור בבית חמיו שכיהן אז כאב"ד שיניווא. רבי ליבוש התנה עם חמיו – שהיה אז "מתנגד" חריף לחסידות, כי יורשה לו לנסוע לפרקים אל רבו "החוזה". לימים, חותנו הגדול נמשך אחריו לחסידות, ונעשה לאחד מגדולי האדמו"רים בדורו, ומהמפיצים הראשונים של תורת החסידות בגלילות הונגריה. רבי לייבוש כיהן בתחילה ברבנות קרשוב, ובשנת תקס"ח עלה לכהן ברבנות שיניווא על מקום חותנו שעבר לאוהעל. בשנת תקע"ה עבר לווישניצא (Nowy Wiśnicz, דרום-פולין), בה כיהן כרב וכאדמו"ר.

[2], קנב, [4] דף. 36 ס"מ. נייר יבש. מצב בינוני, דפים ראשונים במצב בינוני-גרוע. כתמים. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט (בדפים הראשונים סימני עש קשים), משוקמים בחלקם בנייר דבק. חותמות ספריה כריכה חדשה.

בסוף הספר מופיעים ארבעה דפים של רשימת שמות החותמים ("פרנומעראנטין") בעשרות קהילות ברחבי גליציה ופולין. ישנם עותקים אחרים בהם נוספו עוד שני דפים נדירים (שאינם רשומים במפעל הביבליוגרפיה), עם רשימה נוספת של שמות החותמים מעשרות קהילות נוספות ברחבי הונגריה (והסכמה נוספת מאת האדמו"ר רבי צבי הירש פרידמן אב"ד ליסקא).

ספר ייטב לב, מאמרי חסידות, דרוש ומוסר, על חמישה חומשי תורה, [מאת האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט]. סיגט, דפוס "המשותפת", [תרל"ה] 1875. מהדורה ראשונה. חמישה חלקים בארבעה כרכים.
הספר נדפס בחיי מחברו בעילום שמו, כפי שנדפס בדף השער: "עבדו... נחבא אל הכלים דך ונכלם, וילט פניו באדרתו". שם המחבר נרמז בראשי התיבות בשם הספר: ייט"ב = י'קותיאל י'הודה ט'ייטלב'וים [כפי שנהג לחתום בדרך כלל: "ייט"ב"]. בהקדמתו מסביר המחבר ברוב ענוותנותו את הטעם להעלמת שמו מן החיבור. הוא מביא את דברי ה"פנים מאירות" בהקדמתו, שהסתפק "אם טוב לאדם שלא לגלות מי הוא המחבר, או חיובא רמי להזכיר מי הוא המחבר, והשיב שאין צריך להזכיר שם המחבר...", והוא כותב: "ולפי דעתי הקלושה יש להכריע, דבענין הלכות הנוגעים לדינא נחוץ לדעת מי המחבר, אם הוא ראוי והגון לסמוך עליו... אבל בענין אגדה ודברי תוכחה, מה לנו לדעת שם המחבר, הדברים יתנו עידיהן אם יכנסו בלב שומעיהם... כבר אמרו איזה חכם, הלומד מכל אדם, ופי' הר"ב אעפ"י שהוא קטן ממנו... ע"כ אמרתי עם לבי, טוב לכסותו ולהעלימו, כי בושתי וגם נכלמתי לעמוד במקום גדולים חוברי חבר, כי נפשי יודעת מך ערכי, לא בינת אדם לי ואיני מדבר לפני מי שגדול ממני, כי אם לצעירי הצאן...".

האדמו"ר הגאון הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת חבל מרמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: "ייטב לב" על התורה, "ייטב פנים" על המועדים, "רב טוב" על התורה ושו"ת "אבני צדק".
בכל הכרכים, חותמות של "חיים זלמן ווייסבערג, בלאאמ"ו מהרי"ד סופר שליט"א, בעה"ק ירושלם ת"ו". בכרך הראשון, רישומי השם "הינדע בת פריידל".

ארבעה כרכים. בראשית: [3], קמא, [2] דף. שמות: צא, [1] דף. ויקרא: [3], נה, [1] דף. במדבר-דברים: [4], פ; נב, נה-ע דף. [2] דף עם לוחות הטעויות של שני החומשים נכרכו לאחר דף השער הראשון, ודף השער של חלק דברים נכרך לאחריהם. 24.5 ס"מ. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים. סימני עש. קרעים קטנים בשולי מספר דפים. חותמות. כריכות חדשות (אחידות).

ספר רב טוב לבית ישראל, ביאורים על התורה, מאת האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט, בעל ה"ייטב לב". לבוב (למברג), דפוס יעקב משולם עהרינפרייז, [תרמ"ט] 1889. מהדורה ראשונה.

הספר נערך ויצא לאור על ידי נכדו (בן-בתו) ותלמידו המובהק של המחבר, האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד מאדיאר-לאפוש. בהקדמתו לשו"ת "אבני צדק" (לבוב, תרמ"ה) הוא מספר על הדפסת ספרי סבו הגדול המחבר, אשר מסר לידיו את כל כתבי ידו על מנת שיערכם ויביאם לדפוס – "ואשרי חלקי שהפקדני על ביתו וגילה לי באהבתו כל בית נכאתו, ומסר לידי ספרו 'ייטב פנים' לסדרו ולהדפיסו, שבעודו חיים חיותו, איזה ימים לפני הסתלקותו, יצא לאור חלק שני מהנ"ל בשלמותו, וכשהבאתיו סמוך למטתו, שמח לקראתו, נשקו מכל צד בעזרתו, ועיניו זלגו דמעות מרוב שמחתו שזכה לראותו, ואח"כ קראני סמוך למטתו השלימה, ואור פניו כזהרי חמה, ויאמר אלי: בני יקירי, הנני מביע לך ברכה ותודה עצומה על אשר מלאת רצוני זה כמה, ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה. מהר קח לך עת ועונה, להביא ס' שו"ת 'אבני צדק' לביהד"פ ראשונה, ואת ספר 'רב טוב' באחרונה, ידעתיך למשכיל ואיש תבונה, ותעשה רצוני בלי תפונה, לתקן בכל מקום שצריך תקנה...".

[1], קפא, [1] דף. דפים כט-ל נכרכו לאחר דף לב. 24.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בשולי הדפים. חותמות. כריכה חדשה.
כולל הדף האחרון, עם שני מכתבים מהאדמו"ר בעל "ייטב לב", "ע"ד המכשלה שנהייתה בעשיית היינות ... שלא יכשל באיסור חמץ בפסח ויי"נ [ויין נסך]".

ספר קדושת יום טוב, חלק ראשון על התורה וחלק שני על ראש השנה וימים טובים, מאת האדמו"ר רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים אב"ד סיגט, שתי מהדורות:
• ספר קדושת יום טוב. מרמרוש-סיגט, דפוס אברהם קויפמאן ובניו, תרס"ה 1905. שני חלקים בכרך אחד; שער נפרד לחלק השני. מהדורה ראשונה.
חתימות וחותמת של "חיים הק' ווייס".

[2], קלז דף; סה דף. 24 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים קטנים בשולי הדפים, משוקמים בחלקם בנייר דבק. כריכת עור חדשה ומהודרת.

• ספר קדושת יום טוב. ברוקלין, ניו יורק, הוצאת "שרגא", תש"ז [1947]. שני חלקים בכרך אחד; קדם-שער לחלק א ושער נפרד לחלק השני. דפוס צילום של מהדורת סיגט תרס"ה.
הספר נדפס מחדש על ידי בן המחבר, האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר: "היות כי ספרי קדושת יום טוב הראשונים... ספו תמו ורצון כ"ק אבא מארי... היה להפיצם על פני תבל, לכן לעשות רצונו חפצתי, והדפסתים מחדש" (מנוסח קדם-שער).
[4], ב-קלז דף; סה, [1] דף. 28 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. כריכה מקורית, עם פגמים ובלאי.

האדמו"ר הגאון הקדוש רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים אב"ד סיגט בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), בנו וממלא מקומו של רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל ה"ייטב לב". תלמיד אביו ומגדולי תלמידיו של רבי חיים הלברשטאם בעל "דברי חיים" מצאנז. רבו ה"דברי חיים" אמר פעם לאביו ה"ייטב לב" כי "עשאו כלי שלימה". מסופר כי הרב הקדוש משינאווא אמר עליו "...שהוא בקדושה מבואו לעולם הזה, עד צאתו לעולם הבא". לאחר פטירת אביו נתמנה על מקומו ברבנות העיר סיגט וכמנהיג עדת החסידים אחריו. תחת הנהגתו גדלה חסידות סיגט ומספר חסידיו נאמד באלפים. היה מגדולי מנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש, קנאי ללא פשרות ומתנגד חריף לתנועה הציונית. לאחר פטירתו נדפס חיבורו "קדושת יום טוב" על התורה והמועדים. בניו הקדושים הם האדמו"רים רבי חיים צבי טייטלבוים בעל ה"עצי חיים", שמילא את מקומו כאב"ד ואדמו"ר בסיגט, ורבי יואל טייטלבוים בעל "ויואל משה" שכיהן כאב"ד ואדמו"ר בסאטמר.

שני ספרי ההשקפה של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר בענייני הציונות והמדינה:

• ספר ויואל משה, לבאר דיני השלש שבועות, שנאמרו בנביאות, בעניני קץ הישועות, גם לבאר דיני מצות ישיבת אה"ק וכל המסתעף בענינים אלו להלכה ולמעשה, אשר אספתי ולקטתי... הק’ יואל טייטלבוים. ברוקלין, ניו יורק, דפוס סענדר דייטש, תש"כ [1959]. שני שערים (הראשון מקוצר).
מהדורה ראשונה של חיבורו הקנאי הנודע של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר כנגד הציונות. במהדורה הראשונה נדפס רק מאמר "שלש השבועות", ובו קפ"ה סעיפים, שבהם שוטח המחבר את התנגדותו היסודית למדינה הציונית ומברר ודן באיסור ההלכתי להקמת שלטון יהודי עצמאי בארץ ישראל לפני ביאת משיח. בפתח הספר הקדמה ארוכה מאת המחבר. [אל מהדורת הספר הבאה (תשכ"א) נוספו שני מאמרים חדשים – מאמר "ישוב ארץ ישראל", על מצות יישוב ארץ ישראל בימים אלה; ומאמר "לשון הקודש", כנגד השימוש בשפה העברית המודרנית.]
בדף המגן, חתימה של "ברוך זאלקלעאוויטש[?]".
רעא עמ'. 23 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. כריכה מקורית. פגמים קלים בכריכה.

• קונטרס על הגאולה ועל התמורה, לקט מתוך דרשות שנאמרו "מאת כ"ק אדומו"ר הגה"ק מרן מהר"י ט"ב [יואל טייטלבוים] שליט"א, אב"ד דק"ק סאטמאר יצ"ו". ברוקלין, ניו יורק, דפוס סענדר דייטש, תשכ"ז [1967].
מהדורה ראשונה של חיבור נוסף של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר כנגד הציונות. בחיבור, שנכתב בעקבות ניצחונה של מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, מנסח האדמו"ר מסאטמר בהרחבה את השקפתו נגד הציונות. הוא טוען כי ניצחון המלחמה לא נעשה מצד הקדושה, אלא בכוח הטומאה והסטרא אחרא, ופוסק כי אסור לפקוד את המקומות הקדושים שנכבשו במלחמה, כמו הכותל המערבי וקבר רחל, משום "שהמינים מתפארים שהשיגה ידם לכבוש המקומות הקדושים בכוחם ובגבורתם... שבהליכה לשם נותנים להם חיזוק רב".
החיבור עצמו נכתב בידי תלמידי האדמו"ר מסאטמר (על בסיס "תורות" שמסר במשך ארבע שבתות בשנת תשכ"ז, בזמן סעודה שלישית של שבתות פרשת נשא, בהעלותך, שלח וקרח – ראשי תיבות: בנש"ק), מלבד ההקדמה הארוכה בראש הספר שנכתבה בידי האדמו"ר עצמו (אודותיה התבטא פעם, כי כתב אותה בדם לבו, ולא בדיו).

רט, [1] עמ'. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. כריכה מקורית.

האדמו"ר הגאון הקדוש רבי יואל טייטלבוים בעל ה"דברי יואל" (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, ומעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות בחבל מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בחודש שבט תרס"ד נערכה חתונתו עם בת האדמו"ר רבי אברהם חיים הורוויץ, הרב מפלאנטש. בשנת תרס"ו התיישב רבי יואל בסאטמר והרביץ בה תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. בהמשך כיהן ברבנות בערים אורשיווא (בשנים תרע"א-תרע"ה, תרפ"ב-תרפ"ו), קרָאלי (משנת תרפ"ו), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנת תש"ד ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן וקומם מחדש את חסידות סאטמר – שהיא כיום מהעדות החסידיות החשובות והגדולות בעולם. בשנת תשי"א הוכתר לכהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג התמנה לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים – העדה החרדית בירושלים". עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" על התורה, ועוד.