מכירה פומבית 051 חלק ב' מכירה מקוונת: היסטוריה יהודית וציונית – ספרים – אמנות – אוטוגרפים – צילום – תחריטים, הדפסים ומפות
"יידישע פאלקסשטיממע / Jüdische Volksstimme – ארגאן פיר דיא אינטערעססען דעס יידישען פאלקעס", בעריכת י. קרעפפעל (Jonas Kreppel; 1874-1940). גליונות 1-19. קרקוב, דפוס Josef Fischer, ינואר-יולי 1899. יידיש.
"יידישע פאלקסשטיממע" (יידיש: קול העם היהודי), כתב-עת יהודי-חילוני ביידיש אשר ראה אור פעמיים בחודש בעיר קרקוב, אז תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית. גיליונות כתב העת פותחים במאמר מערכת ארוך (פרי עטו של העורך, יונס קרפל), וכוללים, בין השאר, מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה וכלכלה בהקשר היהודי, וידיעות שונות הנוגעות ליהודי האימפריה האוסטרו-הונגרית, אירופה, רוסיה וארץ ישראל; בחלק מן הגיליונות עדכונים על ההתפתחויות האחרונות בפרשת דרייפוס. כן כלולים בגיליונות מדור פיליטון ובו דברי ספרות מאת מרדכי דוד ברנדשטטר, ומאמרים בנושאים מדעיים. בסוף כל גיליון פרסומות רבות ביידיש ובגרמנית.
נדיר. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית או ב-OCLC.
19 גליונות ב-17 חוברות (שניים מהגיליונות כפולים). 31 ס"מ בקירוב. מצב משתנה, טוב-בינוני. קרעים קלים בשולי הגיליונות (חלקם משוקמים). כתמים. דפים מנותקים. חותמות.
אוסף של כ-30 מסמכים, תעודות, קבלות, ופריטי נייר שונים של קהילות יהודיות במחוז לבוב וגלילותיה. [מחוז לבוב, המאה ה-19-20 (מרביתם מהמאה ה-20)]. פולנית וגרמנית.
באוסף מסמכים ותעודות שונות של קהילות יהודיות שונות בעיר לבוב ובגלילותיה (דוגמת הערים זלוטשוב, יאריצ'וב, סטרי ודרוהוביץ'). בין המסמכים מכתבים רשמיים מטעם גופים וארגונים יהודיים (בהם מסמך מוקדם משנת 1837), אישורים שונים (כולל מסמך אישור נישואים), קבלות ואישורים על תשלומים לבתי כנסת, מסמכים מטעם "בית מחסה לעניים" בלבוב, ועוד.
מסמכים מודפסים במכונת כתיבה, ומסמכים בכתב-יד, חתומים בחותמות רשמיות.
כ-30 מסמכים ופריטי נייר שונים. גודל ומצב משתנים.
אוסף גדול של כ-190 מסמכים, חוזים, הסכמים, טפסים ותעודות, מכתבים ופריטי נייר נוספים של חברי הקהילה היהודית בטרנוב (טארנא). [פולין, מרביתם מטרנוב, המאה ה-19-20]. פולנית ומעט גרמנית.
מרבית המסמכים מודפסים במכונת כתיבה, חלקם עם מילוי בכתב-יד, חתומים בחותמות רשמיות.
האוסף כולל מסמכים ותעודות רשמיות של הקהילה היהודית בטרנוב ומוסדותיה (בהן רבנות טרנוב) – תעודות זהות, לידה, פטירה, נישואין וכדומה – חלקם חתומים בידי ראשי הקהילה. חלק גדול מהאוסף מורכב ממסמכים וטפסים משפטיים רשמיים, של עורכי דין יהודיים, נושאים חותמות דיו רשמיות שלהם ושל בתי המשפט והרשויות השונות בטרנוב. על רבים מהמסמכים מודבקים בולים רשמיים. אחד מהמסמכים המשפטיים, המתוארך לשנת 1941, נושא חותמות נאציות.
כ-190 מסמכים ופריטי נייר שונים. גודל ומצב משתנים.
אוסף גדול של כ-190 תעודות ומסמכים של יהודים בעיר קיילצה (Kielce, פולין). [שנות ה-30]. פולנית.
מרבית התעודות באוסף הנן תעודות אישור רשמיות לזהותו של בעל הטופס; התעודות מודפסות וממולאות בכתב-יד, והן כוללות את שמו של בעל הטופס ויתר פרטיו, בצירוף תמונתו (במרבית הטפסים). חתומות בחותמות רשמיות של הרשויות הפולניות.
העיר קיילצה (קיעלץ) נודעה לשמצה בפוגרום שערכו הפולנים בשארית הפליטה של יהודי העיר, בשנת 1946. ערב מלחמת העולם השניה מנתה הקהילה היהודית בקיילצה כ-25,000 נפשות. בפוגרום שנערך בעיר נרצחו 47 יהודים, מתוך כ-160 יהודים ניצולי שואה, שחזרו אל העיר לאחר המלחמה.
כ-190 תעודות. גודל ומצב משתנים.
תשעה כרטיסי הגרלה שהונפקו בידי ארגון אוזט. ברית המועצות, 1927-1933. רוסית ויידיש.
ההגרלות נערכו למען גיוס כספים לפעילותו של ארגון "אוזט" – חברה לארגון התיישבותם של היהודים העמלים. הארגון פעל בברית המועצות בשנים 1925-1938, במטרה לעודד את ההתיישבות החקלאית בקרב יהודי ברית המועצות ולמצוא מקומות מתאימים להתיישבות. בשנת 1928 לקח על עצמו את ארגון ההתיישבות היהודית בבירוביג'אן.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
"אָקטיאבּערל, איליוסטרירטער כוידעש פאר אָקטיבערלערכ", ירחון מטעם הוועד המרכזי של "הנוער הקומוניסטי הלניניסטי של אוקראינה" (ל.ק.יו.פ.או.) ושל "הקומיסריון העממי לחינוך" (פאלקאמבילד), גיליונות מס' 7-8. "הוצאת הספרים הממלכתית למיעוטים לאומיים בריפובליקה הסובייטית-סוציאליסטית של אוקראינה" (אוקרמעלוכענאצמינדפארלאג), קייב, יולי-אוגוסט 1938. יידיש.
שני גיליונות של הירחון "אקטיאבערל", בעריכת הסופר היהודי-סובייטי פייוול סיטא (Fayvl Sito). הגיליונות כוללים מעשיות ושירים (חלקם מתורגמים מרוסית) מאת המשוררים והסופרים שפרה חולודנקו (אחותו של המשורר דוד הופשטיין), איציק (יצחק) קיפניס, משה כאשטשעוואצקי ואחרים, ואיורים רבים. בין המאיירים: וו. ליטווינענקא, וו. דאלוצקי, ס. נאדעלמאן, ואחרים.
שני גיליונות: 19 עמ' בגיליון, 29 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. דפים מנותקים. כתמי רטיבות (בעיקר בגיליון מס' 7). חותמות-דיו בגיליון מס' 8. קרעים ופגמים קלים.
לוח שנה לשנת תשכ"ד, בכתב-יד על נייר. [הונגריה, תשכ"ג 1963?].
לוח בכתב-יד על נייר, כתוב משני צדיו. בלוח מפורטים תאריכים עבריים ולועזיים, שמות פרשות השבוע, ראשי חדשים, חגים ומועדים, וכן תאריך המולד בכל חודש. ראשי התיבות של שמות ימות השבוע, נכתבו בהונגרית.
החל מסוף שנות ה-40 עלתה לשלטון בהונגריה התנועה הקומוניסטית, שהקשתה מאוד על חיי היהודים בהונגריה. החינוך היהודי נאסר כמעט לגמרי, נאסרה כל פעילות ציונית, וגם הדפסה ופרסום של ספרים יהודיים היו כרוכים בקשיים.
דף, כתוב משני צדיו. 33.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים רבים. סימני קיפול לאורך ולרוחב הדף, עם קרעים קלים.
ספר "איזה הלכות מיד החזקה" – Auszuge aus dem Buche Jad-Haghasakkah, סט של חמישה כרכים של הרמב"ם המצונזר שיצא לאור ע"י המינסטריון להשכלה של רוסיה הצארית. סנקט פטרבורג, [תר"י-תרי"ב] 1850-1852. ארבעה חלקים בחמישה כרכים. מהדורה דו-לשונית בעברית ובגרמנית.
בשער נכתב כי הספר "נדפס על פי שו"ת רבנינו וסופרינו", עם רשימת רבנים מרוסיה (חלק מהשמות נכתבו בצורה משובשת). בין הרבנים: "הרב ר' מנחם נ"י דליובאוויטש" [האדמו"ר בעל "צמח צדק" מליובאוויטש] ו"הרב המנוח ר"י דוואלאשהנא" [רבי איצל'ה מוולוז'ין].
הוצאה זו של ספר היד החזקה להרמב"ם צונזרה בידי ממשלת הצאר הרוסי כחלק מהתערבות הממשלה בחינוך היהודי, ונערכה בהתאם למגמה לכפות לימודי השכלה בחדרים ובמוסדות החינוך היהודיים, עם הוספות ושינויים, בעריכת לאון מנדלשטם ("הסטודנט היהודי הראשון ברוסיה").
מלבד תרגום לגרמנית, מופיעים במהדורה זו "הערות לרמב"ם" שבהן "פירושים" מותאמים בכדי לשמור על הנאמנות לשלטון הצאר. בין היתר מופיעים בו הקטעים: "בקורת כללית ע"פ ד"ת [על פי דין תורה] בכבוד ומשפט העמים אשר בזמננו...", "כבוד מלכות" – "בדבר החוב המוטל עלינו לאהוב ולכבד את אדונינו הקיסר יר"ה בכל לב ובכל נפש", "הערה לדיני ממונות" ["הצגנו כל הדינים האלה רק לזכר ימות עולם ולתלמוד תורה ממה שהיה בינינו לפנים"], וכן הלאה. הלכות מלכים הושמטו לגמרי ממהדורה זו.
מהדורה זו של הרמב"ם יצאה לאור בניגוד לרצונם של הרבנים המוזכרים בעמוד השער. ההצעה ללמד ילדים את חיבורו של הרמב"ם עלתה בוועידת תר"ג בסנקט פטרבורג ע"י הממשלה, והיא נדחתה ע"י הרבנים המשתתפים פה אחד, אך הממשלה התעקשה להדפיס את הספרים ולהפיצם. האדמו"ר בעל צמח צדק, המוזכר בין ה"מסכימים" על הספר, התנגד למעשה ליוזמה זו ופעל במכתביו לנציגי הממשלה הצארית למנוע את הדפסת המהדורה (ראו: אגרות קודש מאת האדמו"ר ה"צמח צדק", מהדורת תשע"ג, עמ' עג-עז, פה-פז; תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, עמ' קנג; אוצר סיפורי חב"ד – ו', עמ' 202 ואילך).
ארבעה חלקים בחמישה כרכים (שני כרכים לחלק ד'). ספירות דפים רבות ומתחלפות. ייתכן שחסרים דפים במספר מקומות. 18 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני עד בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט (בחלק מהכרכים סימני עש רבים). חותמות. כריכות חדשות (אחידות).
במפעל הביבליוגרפיה (רשומה 000179085), נרשם חלק נוסף (חמישי), עם מניין המצוות להרמב"ם, שנדפס כתוספת למהדורה שלפנינו, בשנת תרי"ג 1853. חלק זה אינו מופיע בסט שלפנינו.
אוסף ספרים שנדפסו בעיר פטרבורג (סנקט פטרבורג, רוסיה) – חיבורים גנוזים, מקרא ודקדוק, קראים ומחקרים שונים:
• גנזי ישראל בס"ט פיטרבורג, מאת חיים יונה גורלאנד, שני חלקים: חוברת ג (מספרי רבי מרדכי כומטינו; מספרי הקראי כלב אפונדופולי; מספרי הרופא אברהם בלי); חוברת ד (פניני המליצות). פטרבורג, מ' עטינגער, תרכ"ז-תרכ"ח 1866-1867. שני כרכים.
• דקדוק לשון תלמוד בבלי, מאת שמואל דוד לוצאטו (שד"ל). ס"ט פטרבורג, דפוס א. צעדערבוים וד"ר א. י. גאלדענבלום, תר"מ 1880.
• מאמר חובות האב לבנו, מאת יעקב רייפמן. פטרבורג, דפוס א. צעדערבוים וד"ר א. י. גאלדענבלום, תרמ"ב 1881.
• ספר המסעות, בארץ קוקז ובמדינות נוספות, מאת יוסף יהודה טשארני. ס"ט פטרבורג, החברה להרבות השכלה אצל יהודי רוסיה בפטרבורג, תרמ"ד 1884.
• זכרון לראשונים, מחברת חמישית, רב סעדיה גאון וספריו, מאת אברהם אליהו הרכבי. ס"ט פטרבורג, I. Lure i KoBerman i Rabinovich, תרנ"ב 1891.
• זכרון לראשונים, מחברת שמינית (לקוטי קדמוניות חלק שני 1), עם ספרי המצוות לקראים, מאת אברהם אליהו הרכבי. ס"ט פטרבורג, I. Lure i Ko, תרס"ג 1903.
• האסם, מאסף לספרות ולמדע, בעריכת ל' רבינוביץ (הוספה ל'המליץ'). ס"ט פטרבורג, דפוס ש. סוקולובסקי, תרנ"ח 1897.
• פשוטו של מקרא, ע"פ דעת חז"ל, מאת יצחק יעקב וויסברג. ס"ט פטרבורג, דפוס ש. סוקולובסקי, תרנ"ח 1898.
• מאסף, פרקי דברי הימים ואמרי מדע, בהוצאת ל' רבינוביץ. ס"ט פטרבורג, דפוס ל. רבינוביץ וש. סוקולובסקי, תרס"ב 1902. שני חלקים בשני כרכים.
11 כרכים. גודל ומצב משתנים. כריכות חדשות. הספרים לא נבדקו בידינו לעומק, והם נמכרים כמות שהם.
אוסף שלם של גיליונות כתב-העת "הקדם", "ספר עתי לידיעות שמיות ולחכמת ישראל", מחקרי ספרות חז"ל והיסטוריה של עם ישראל. פטרבורג (סנקט פטרבורג, רוסיה), מהשנים תרס"ז-תר"ע [1907-1909]. חמישה כרכי גיליונות.
כתב-העת נערך בידי החוקרים יצחק דב בער מרקון ואברהם זורובסקי (על אישים אלו ופועלם ראה ז' שזר, 'רבותינו בבית מדרשו של ברון גינצבורג (תרס"ו-תרע"ב)', העבר, ו, אלול תשי"ח, עמ' 94). מטרתו הייתה להמשיך את דרך כתבי-העת של "חכמת ישראל", דוגמת "כרם חמד", "בכורי העתים" ו"אוצר נחמד", והוא עסק בידיעות המזרח הקדום, ספרות חז"ל ותולדותיה, ספרות הגאונים וכלל הספרות הערבית-יהודית של ימי הביניים, תולדות עם ישראל בכל הדורות, ורשימות ביבליוגרפיות הקשורות לתחומים אלו.
כתב-העת הכיל מאמרים בעברית ובגרמנית. בין משתתפיו היו כמה מחשובי אנשי "חכמת ישראל", דוגמת: מאיר איש-שלום, בנימין זאב באכער, דוד גינצבורג, יונה גינצבורג, שמעון דובנוב, אברהם אליהו הרכבי, עמנואל לעוו, שמואל אברהם פוזננסקי, יוסף קלוזנר, שמואל קרויס ועוד (על ייסוד כתב-העת פורסם בעיתון "הזמן", 29 באוגוסט 1907). כתב-העת יצא לאור בהוצאתו הפרטית ומכיסו של מארקאן, ככל הנראה לא היה מבוסס דיו, וגם לא הופץ בזמן קבוע (ראה "הצפירה", 25 בספטמבר 1912; י"ד אייזנשטיין, אוצר ישראל, ד, "התנצלות" בראש הספר). כנראה משום כך הוא לא החזיק מעמד יותר משלוש שנים, והגליון האחרון נשא את התאריך תר"ע, למרות שבשער נרשם שהוא נדפס בשנת תרע"ב (ראה "הצפירה", 23 אוקטובר 1910: "חבל, כי המאסף המדעי "הקדם", אשר החל להופיע בשנת תרס"ז בהוצאת איש פרטי (מר י"ב מארקאן), לא עצר כח להתקיים, ובשנה השנית עמד מלכת").
לפנינו כל גיליונות כתב-העת: שנה ראשונה: 1-4. ניסן תרס"ז – טבת תרס"ח; שנה שניה: 1-2. ניסן-תמוז תרס"ח; 3-4. תשרי-טבת תרס"ט; שנה שלישית: 1-2. ניסן-תמוז תרס"ט; 3-4. תשרי-טבת תר"ע.
5 כרכי גיליונות. חלק ממעטפות הנייר המקוריות, חסרות. 24 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. קרעים במעטפות הנייר, משוקמים בהדבקות נייר דבק. קרעים קלים. כריכות חדשות.
אוסף של 48 טפסים (מודפסים על 12 דפים), מתוך פנקס הקהילה היהודית בסלוניקי ששוחזר לאחר השריפה הגדולה בשנת 1917 ובהם הצהרות על שמות ומקומות מגורים לצד תצלומים. סלוניקי, 1923. לאדינו.
שנים עשר דפים מודפסים, כל אחד נושא ארבעה טופסי הצהרה ("דיקלאראסייון") המעידים כי הרשומים בהם אכן שייכים לקהילה היהודית של סלוניקי: "מוזוטרוס סוטוסקריטוס דיקלאראמוס סוטו נואיסטרה ריספונסאביליטה קי [...] איס אוריזינאריו די סאלוניקו [...]" ("אנו החתומים מטה מצהירים על אחריותנו כי [...] מוצאו מסלוניקי"). כל טופס נושא תמונת דיוקן קטנה של הרשום או הרשומים בו, וחתום בידי עדים בני הקהילה היהודית בעיר. מלבד הכותרת, הטקסט כולו נדפס באותיות רש"י.
קהילת יהודי סלוניקי הייתה בראשית המאה ה-20 מן הקהילות הגדולות והמשגשגות בבלקן. הקהילה היהודית מנתה כמחצית מאוכלוסיית העיר והחיים היהודיים בה היו כה מושרשים ועשירים בחומר וברוח עד שכונתה "ירושלים דבלקן". היו בה עשרות רבות של בתי כנסת, בתי ספר יהודיים ועבריים, בתי דפוס יהודיים, עיתונים יהודיים בשלל שפות, ואף בית חולים יהודי מתקדם ומצויד היטב; יהודי סלוניקי שלחו ידם בכל – היו בהם אנשי רוח, סוחרים, תעשיינים, בעלי מלאכה רבים, דייגים וסוורים בנמל. בשנים אלו פעלו בעיר תנועה ציונית גדולה ותנועת פועלים – חברה תוססת, רבת מעמדות ורבת פנים.
בשנת 1917 פרצה בעיר שריפה, שהייתה נקודת מפנה של ממש בחיי הקהילה. הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה, ובעיר שהו פליטים רבים; הגחלים שתחת כירתו של אחד הפליטים התלקחו, האש אחזה בקירות הבית, ומשם התפשטה במהירות בין בתיה הצפופים של סלוניקי העתיקה. שלושים ושתיים שעות בערה האש, עשתה שמות בעיר וכילתה חלקים נרחבים בה, והקהילה היהודית במיוחד הוכתה מכה קשה. מתוך 70,000 אנשים שנותרו ללא קורת גג לראשם, היו 52,000 יהודים. בין היתר, עלה באש ארכיון הקהילה היהודית ובו רישום יהודי העיר לדורותיהם. כדי לתבוע פיצויים מן השלטונות, היה על נפגעי השריפה להוכיח את היותם תושבי סלוניקי וכך פתחה הקהילה ברישום מחודש של יהודי העיר. דפים אלו, הלקוחים מתוך פנקס הקהילה המשוחזר, מעידים על הרשומים בהם כי הם אכן תושבי העיר.
12 דפים, 33 ס"מ בקירוב. מצב משתנה, טוב עד טוב-בינוני. קמטים וכתמים (ברובם קלים).
ארבעה מסמכים אפמרליים בלדינו ובשפות נוספות. איזמיר, 1874; סופיה, 1928.
1-3. שלושה דפי "לוטיריאה די קופת מוהר ומתן יב"ץ". סמירנה = איזמיר (טורקיה), דפוס B. Tatikian, 1874.
"הגרלה של הקופה מוהר ומתן... לטובת יתומות יהודיות. הגרלה זו כוללת 4000 כרטיסים... האחראים הם שני-עשר המשתדלים של הקופה". דף מודפס בחמש שפות: לאדינו, טורקית עות'מאנית, צרפתית, יוונית וארמנית.
4. קבלה מטעם ועד הקהילה – "קונסילייו קומונאל" בסופיה (בולגריה), 1928.
גודל ומצב משתנים.