ספר עבודת הלוי, דרושי חסידות על התורה וליקוטים, מאת האדמו"ר רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ מסטרשלה, "האחד המיוחד שבתלמידי רבינו הגדול... מוה' שניאור זלמן נ"ע זיע"א אשר יצק מים על ידו שלשים שנה ולא זז מחבבו עד שגילה לו כל תעלומות חכמתו וכל רז לא אניס לי' וכל דמיטמרן אתגליין לי'". [לבוב]-וורשא, [תר"ב-תרכ"ו] [1842]-1866. מהדורה ראשונה. ארבעה חלקים בארבעה כרכים.
חלק ראשון, עם דרושים על ספרים בראשית-ויקרא והפטרות, חלק שני, עם ליקוטי אגרות, הקדמות, ביאורים ושו"ת, חלק שלישי על ספר במדבר וחג השבועות, וחלק רביעי על ספר דברים ודרושים על המועדים.
ספריו של רבי אהרן מסטרשלה לא נדפסו בשנית במשך שנים רבות, ועל כן נחשבים כנדירים.
האדמו"ר רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ (תקכ"ו?-תקפ"ט), גדול תלמידיו של האדמו"ר הזקן בעל התניא. מגיל י"ז שנים לא מש מאהלו של רבו, והיה לאיש סודו וליד ימינו. ברוב שנות הנהגת רבו היה ידיד נפש של בן האדמו"ר, רבי דוב בער, האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. יחד הדריכו בעבודת ה' את הצעירים שנהרו לחצרו של האדמו"ר הזקן, ויחד חברו אגרות בענייני עבודת ה' לחסידים.
כשעבר האדמו"ר הזקן להתגורר בליאדי בשנת תקס"ב, העתיק גם רבי אהרן את מקום מגוריו לשם, כדי להיות סמוך לרבו. בשנת תקס"ט לערך חל פירוד בינו לבין האדמו"ר האמצעי מסיבות שונות, וכן חל ריחוק מסוים בינו לבין רבו בעל התניא, ומפני כך עקר את דירתו מליאדי לעיירת מולדתו אשווע. רבו הצטער מאד על עזיבתו, והתבטא: "נקרו עין מראשי".
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, פרצה מחלוקת קשה בין רבי אהרן לבין האדמו"ר האמצעי על מהותה של חסידות חב"ד ותורתו של האדמו"ר הזקן, פולמוס עיוני בסוגיות עמוקות בענייני עבודת ה' ע"פ דרך חסידות חב"ד. אגרות, קונטרסים וספרים נכתבו ונדפסו על ידי שני הצדדים, בהם הראה כל אחד פנים לשיטתו ודרכו, וביקר את השיטה שמנגד. כך נפתחו שתי חצרות שהמשיכו את דרכו של בעל התניא. רבי אהרן כיהן כאדמו"ר בסטרשלה, בעוד שהאדמו"ר האמצעי כיהן כאדמו"ר בליובאוויטש. כמה מגדולי תלמידיו של בעל התניא קבלו את דרכו של רבי אהרן, ובראשם רבי אברהם שיינעס חתנו של האדמו"ר הזקן ור' משה וילנקר.
בשנת תק"פ הדפיס רבי אהרן בשקלוב את חיבורו הראשון "שערי היחוד והאמונה", בו מבאר את תורת האר"י ע"פ תורת רבו בעל התניא. בשנת תקפ"א הדפיס את חיבורו השני, ספר "שערי עבודה", ובו מבאר את יסודות עבודת ה' ע"פ תורת האר"י ותורת רבו בעל התניא. בהקדמה לספרו "שערי עבודה" הוא מתפלמס באריכות עם שיטת האדמו"ר האמצעי. לאחר פטירתו נדפסו ספריו "עבודת הלוי" על התורה והמועדים, ובהם גם תשובות הלכתיות שהשיב לשואליו בעומק העיון.
ארבעה חלקים בארבעה כרכים: חלק ראשון (בראשית-ויקרא): [2], צג, [1]; עו; נו דף. חלק שני (לקוטים שונים): [1], לה, [2], מה-קו דף. חלק שלישי (במדבר): [2], כט, כט-לא, לג-עו דף. חלק רביעי (דברים): [2], סב; יח, [4] דף.
24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים. חותמות בחלק מהכרכים. סימני עש קלים בחלק הרביעי. כריכות עור חדשות, אחידות.

מכתב "שנה טובה" מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, אלול ("ימי הסליחות") תשט"ז [1956].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו.
נשלח אל הגה"ח ר' דוד פרקוביץ בלונדון: "לקראת השנה החדשה... הנני בזה להביע ברכתי לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
הגה"ח ר' דוד ב"ר אברהם ישעיהו פרקוביץ (תרנ"ח-תשל"ו), מוותיקי החסידים ואנשי המעשה בירושלים. מחשובי חסידי האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב ממודז'יץ. לאחר הסתלקות רבו התקרב אל האדמו"ר בעל ה"חלקת יהושע" מביאלא רבי יחיאל יהושע רבינוביץ. נודע כבעל שמועה וכבעל מנגן. התגורר מספר שנים בלונדון, שם זכה לשמש את רבי יהודה לייב אשלג בעל ה"סולם". בשנות השואה סייע (יחד עם רבו האדמו"ר ממודז'יץ ובשיתוף פעולה עם האדמו"ר הריי"ץ) בהצלתם של האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז ואחיו הרב מרדכי רוקח מבילגוריי. עמד בקשרים הדוקים עם אדמו"רי חב"ד; היה ממתפללי בית המדרש ובית כנסת חב"ד בשכונת "בית ישראל" בירושלים, ונהג להשתתף בשיעורי חסידות ובהתוועדויות.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק.

מכתב "שנה טובה" מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, אלול ("ימי הסליחות") תשכ"ד [1964].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו.
נשלח אל "האברך יוסף יצחק בן חנה פעסיל": "ולקראת השנה החדשה... הנני בזה להביע לו ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
בסוף המכתב הוסיף הרבי: בברכה לתלמוד תורה "ביראת שמים".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. התכהות הנייר ובלאי קל.

דף בכתב יד, עם העתקת נוסח החרוזים שהכין רבי יהונתן אייבשיץ לכתבם על מצבת קברו – לפי אקרוסטיכון המילים "יהונתן ז"ל". [אירופה, המאה ה-18 בקירוב].
"זאת נמצא בכת"י הקדוש רבינו הגדול הגאון המפורסם... רבן של כל בני הגולה אדמ"ו מהור"ר יהונתן... שהי' אב"ד ור"מ בג' קהלות אה"ו, לכתוב על הציון: י֒ראה כל עובר חרות על הלוחות, ה֒איש אשר עמד לנס... ו֒שב אל עפר ומראהו מאיש נשחת...". החרוזים הללו כוללים דברי מוסר וענווה, בו קורא רבי יהונתן לכל מי שיבא על קברו להתבונן בפחיתות האדם ובחסרונותיו להיות מובל להיקבר בתחתיות שאול עפר הארץ, והוא מבקש מקוראי המצבה כי יתפללו לעילוי נשמתו: "...ת֒פלה תרבו בעדו לאלקי הרוחות, נ֒פשו אליו יאסוף בל תהי נדחת, ז֒כות מעשיכם יגינו עליו כי נפשות ישראל אחת, ל֒מדו מוסר לשנוא כזב ומגדולה להיות בורחת". החרוזים הללו אכן חרותים עד היום על מצבת קברו בבית הקברות העתיק בעיר המבורג (בשינויים קלים מהכתוב לפנינו, למשל במקום: "ומגדולה להיות בורחת", חרות על המצבה: ומגדולה תהי נפשיכם בורחת" – ראה העתק המצבה בספר או"ה למושב, קראקא, תרס"ג, עמ' 48; ובצילומים מצורפים).
לאחר פטירת רבי יהונתן אייבשיץ בשנת תקכ"ד (1764), נמצא הנוסח הזה ע"י התלמידים בין כתבי היד של רבם, והם כתבום על גבי מצבת קברו. החרוזים מופיעים באמצע נוסח המצבה, עם הכותרת: "נמצא בכתב יד להציג על הציון". בשעתו עשו הדברים רושם רב על תלמידי רבינו ועל יהודים רבים בכל תפוצות ישראל. לפנינו אחת ההעתקות שהעתיק מאן-דהו כדי להתעורר מהדברים. ידוע כי גם בדורות שלאחריו, נמצא כתב-יד עם נוסח זה בין הכתבים של האדמו"ר רבי שלמה הכהן מראדומסק (שכנראה העתיקם לעצמו כדי להתעורר מדברי מוסר אלו), והדברים נדפסו בליקוטים שבסוף הספר הקדוש "תפארת שלמה".
[1] דף. 30 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. רישומים שונים ואיורים משני צידי הדף. סימני עש.

ספר ילקוט הגרשוני על אגדות הש"ס, עם חידושים ושו"ת, מאת רבי גרשון שטערן (שטרן) אב"ד לודאש והגליל. חלק ראשון על סדר זרעים ומועד – סיגט, דפוס ר' אברהם קויפמאן ובנו ("ההוצאה היהודית הראשונה בטרנסילבניה"), תרפ"ב (על העטיפה: 1923) / חלק שני על סדר נשים ונזיקין – בערעגסאס (ברהובה), דפוס שמואל שמעלקא קליין, תרפ"ה (על העטיפה תרפ"ו) [1925-1926]. מהדורה ראשונה. שני חלקים בשני כרכים.
מהדורה ראשונה של שני החלקים של ספר "ילקוט גרשוני" על הש"ס – החלקים מופיעים לפנינו כפי שיצאו מבית הדפוס, עם גיליונות גדולים (חלקם לא חתוכים) ושוליים רחבים, מעטפות מקוריות, וללא כריכה. בראש כל אחד מהחלקים חותמת המחבר.
מצורף מכתב מאת המחבר רבי גרשון שטרן (3 עמודים בכתב ידו), שצורף אל ספר "ילקוט הגרשוני" שלפנינו. המכתב ממוען אל רבה של קרלסרוה, רבי סיני שיפר, ומתוארך ליום כ"ו אדר ב' תרפ"ד [כחמישה חודשים לאחר פטירתו של רבי סיני שיפר, בט"ו חשון תרפ"ד. כפי הנראה, בעת כתיבת המכתב שלפנינו, טרם קיבל הרב שטרן את הבשורה על פטירתו של הרב שיפר].
במכתבו מתאר רבי גרשון את מעלת ספרו ומבטיח לנדיב שיסייע בהוצאות ההדפסה של חלק ב' כי ינציח את שמו ושם אבותיו וידפיס את שמותיהם באותיות מרובעות וגדולות בראש הספר:
"יקבל נא ברצון את ספרי החדש ילקוט הגרשוני חלק ראשון על אגדות הש"ס סדר זרעים ומועד... והנה גם חלק שני על אגדות הש"ס סדר נשים ונזיקין עומד ב"ה מוכן לדפוס, ובעוה"ר [ובעוונותיי הרבים] אין ביכולתי להוציאו לאור מפני חסרון כיס, ואולי יזדמן לפניו איש נדיב אחד שרוצה לעשות זכר עולם לו ולאבותיו, ויתנדב להוצאות הדפוס הספר היקר והנפלא הזה, עלי להדפיס שמו ושם אבותיו תיכף בראש הספר באותיות מרובעות גדולות, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, ולמצוה גדולה יחשב לסייע להוציא לאור חמדה גנוזה דברים נפלאים מגאוני קדמאי ובתראי... הקב"ה ישלם שכרו הרבה מאד לפי גודל המצוה והחסד אשר יעשה בזה עמי הצעיר והשפל...".
הגאון רבי גרשון שטרן (תרכ"א-תרצ"ו), אב"ד מארוש לודאש וגלילותיה ומחשובי רבני הונגריה. חתנו ותלמידו של בעל שו"ת "בית שערים" רבי עמרם בלוי. למד במאד אצל ה"קול אריה", בחוסט אצל המהר"ם שיק ובמטרסדורף אצל ה"חתן סופר". בשת תרמ"ה, בהיותו בן כ"ד שנים בלבד, התמנה לכהן כאב"ד מארוש לודאש, תפקיד אותו מילא למעלה מיובל שנים, עד לפטירתו. הקים ועמד במשך עשרות שנים בראשות ישיבה גדולה בעירו לודאש, ממנה יצאו תלמידי חכמים גדולים שרבים מהם שימשו ברבנות. התפרסם בלשונו העשירה, בבהירותו ובכושר דיבורו, וקהל רב נהר אל שיעוריו ודרשותיו. חיבר ספרים רבים, אך נודע בעיקר על שם חיבורו הגדול שכתב במשך למעלה משלושים שנה – "ילקוט הגרשוני", עשרה חלקים, על תנ"ך, אגדות הש"ס, שו"ע או"ח ויו"ד, פרקי אבות וליקוטי הלכות ע"פ סדר א"ב.
מצורף: שישה דפים מספר "ילקוט הגרשוני" על שו"ע או"ח (דפים יא-יב, כג-כד, לט-מ). הגהה בשולי אחד הדפים.
ספר "ילקוט הגרשוני". חלק ראשון: [2], ג, קיז דף, ו עמ', ה דף. חלק שני: קעו עמ'. 34.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים. קרעים ובלאי קל בשולי הדפים. גיליונות מנותקים זה מזה ומן העטיפות. קרעים בעטיפות; ללא שדרות. חותמת בשולי העטיפה של חלק ב'.
מכתב. [1] דף מקופל (3 עמודים בכתב-יד). 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קמטים ובלאי קל.