מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של רבי מנחם מאניש (מנוס) איסר פולונסקי אב"ד ליבוי, ומכתב מאת אשתו הרבנית, אל הגאון רבי מאיר רבינזון מרדושקביץ, חמיו של רבי מנחם מאניש ואביה של הרבנית. ליבוי, תרצ"ו [1935].
מצדו הראשון של הדף מכתב מאת הרבנית אל אביה, ומצדו השני מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של רבי מנחם מאניש אב"ד ליבוי אל חמיו. המכתבים נכתבו ערב השואה, והחרדה ואי הודאות נכרים בהם היטב. במכתבם מספרים הרב והרבנית על בניהם ועל תכניותיהם לעתיד, ועל המאמצים להשגת סרטיפיקטים.
רבי מנחם מאניש (מנוס) איסר פולנסקי (תרמ"ג-תש"ב), נולד בדוגילביץ, כבן לרב העיר. למד בישיבתו של הרב ריינס בליטא, ולאחר מכן בישיבת סלונים. בשנת תרס"ד נשא לאשה את מרים, בתו של רבי מאיר רבינזון אב"ד רדושקביץ. כיהן כרב באולשאן שבמחוז וילנה, ובמלחמת העולם הראשונה גלה לברדיאנסק, שעל שפת הים השחור. בשנת תרפ"ב התמנה לרבה של שוויינציאן, ובשנת תרצ"ג התמנה לרבה של ליבוי. רבי מנחם מאניש ורעייתו נספו בשואה.
דף, 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעי קטן במרכז הדף. חורי תיוק (עם פגיעות קלות בטקסט).

שני מכתבים מאת רבי אריה (לייב) פרידמן והנהלת ישיבת "עטרת יוסף", אל עורך הדין מרדכי בוקסבוים. תל אביב, טבת תש"א [ינואר 1941].
מכתבים שנכתבו בשליחות ה"חזון איש" ובשמו. התייעצויות משפטיות למניעת השתלטות זרה על האגודה [עמותה] של הישיבה הנובהרדוקאית "עטרת יוסף" בתל אביב.
לפי העולה מהמכתבים שלפנינו, החזון איש יעץ להנהלת הישיבה לרשום את האגודה במשרדי הממשלה המנדטורית בירושלים, כדי למנוע ממושל המחוז בתל אביב להעביר את הבעלות על הישיבה לידי גורמים שונים מלשכת הרבנות בתל אביב, הקשורים לחוגי המזרחי בעיר, שניסו להשתלט על קופת הישיבה.
במכתב הראשון מתאריך ב' ויחי, הוא כותב: "הגאון הצדיק בעל חזון איש שליט"א אמר לי, שבעת קבלת אישור אגודה, אפשר לדרוש שיתנו תעודה להדואר, שכסף המתקבל למען האגודה, יותן רק על חתימתם של יו"ר, גזבר ומזכיר האגודה, כפי הרשום בהתקנון...".
במכתב השני מתאריך א' וארא, עליו חתום גם הרב שמעיה דייחובסקי, הם מודיעים "בשמחה רבה" כי קיבלו את האישור של אגודת "עטרת יוסף" – "ורב תודות למר על השתדלותו והיותו שליח מצוה. כן נתכבדנו מהגאון הצדיק בעל חזון איש שליט"א להיות השליחים למסור בשמו את תודתו וברכתו למר". אבל הוא ממשיך וכותב: "אבל כדי שהשמחה תהיה שלימה צריך לברר אי אלו ספקות ושאלות... מבקשים אנו לכן מרומע"כ לפנות למשרדי מושל המחוז בבקשה לתקן את זה בהאישור... וכן לברר את השאלות הנ"ל – המתחיל במצוה אומרים לו גמור, כי הסכנה עכשיו גדולה מאד שהרב עמיאל יקבל ח"ו את האישור על 'עטרת יוסף' כפי שנודענו ע"י פקיד גבוה ממזכירות מושל המחוז... שהרב עמיאל עושה השתדלויות גדולות בזה וידו תקיפה. על כן מפילים אנו את תחנונינו ובקשתנו... לעשות בזה כל האפשר, כדי למנוע מחילול השם כזה, שמוסד הנושא עליו את שם הגה"ח אדמו"ר זצ"ל [=הסבא מנובהרדוק] יפול ח"ו לרשת המזרחי, אוי לאותה בושה וכלימה! האחריות גדולה עד מאד. עת לעשות לד', על המשמר! גבורי החיל העומדים בפרץ...".
במכתבים שלפנינו מתגלה חלקו הרב של החזון איש, שעמד מאחורי כל הפרשיה המעניינת הזו, ופעל כדי למנוע מהרב עמיאל השפעה ברחוב החרדי ובעולם הישיבות. כידוע החזון איש שלל מאד את דרכו ודעותיו של הרב עמיאל – ראה חומר מצורף – ומנע את השפעתו על עולם הישיבות המתחדש בארץ ישראל. על פי ההתנסחויות המשפטיות וסגנון הלשון במכתבים שלפנינו, נראה כי המכתבים נכתבו בהדרכת החזון איש, שהתווה והנהיג את המאבק הזה לשמירת עצמאותה של אגודת "עטרת יוסף".
הצדיק רבי אריה ליב פרידמן (תרס"ג-תשנ"ג), הנודע בשם "רבי לייב הצדיק", מראשי תנועת המוסר הנובהרדוקאית בארץ ישראל וממקורבי מרן החזון איש. ממקימי רשת הכוללים "עטרת יוסף" ומייסד "בתי מוסר" בערים שונות בארץ ישראל. נודע בפולמוסו עם רבו החזון איש שפסל את ה"צדיק ההפוכה" בכתיבת סת"ם (התכתבויותיו אלו עם החזון איש, נדפסו בספרו צדקת הצדיק, ירושלים, תשי"ד).
2 מכתבים, גודל ומצב משתנה.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יעקב לנדא רבה של בני ברק. [שנות התר"צ-ת"ש בקירוב].
נשלח לאחד מרבני בני ברק [כפי הנראה למרן בעל ה"חזון איש"]. הרב לנדא מוסר דו"ח על פעולותיו למניעת מכשול איסור כלאיים בשדות ובגינות המושבה בני ברק, ומתייחס לשמועות שהגיעו, כאילו הוא זלזל בטיפול בבעיה זו.
בשולי המכתב כותב הרב לנדא באירוניה על מפיצי השמועות נגדו: "...מענין לענין אזכיר לכתר"ה שהוא עצמו אמר לי, בשנה שעברה על שפת ימה של תל אביב, שאם בע"ב [בעל-בית] אומר רחל בתך הקטנה, הכונה היא – לאה הגדולה, ואני אומר לו היה זה כלל – היה טוב, אבל יכול להיות שהכונה היא על דבר שאינו מסוג זה לגמרי, בטח ידוע לכתר"ה שכל המציאות היא מדומה".
[1] דף, כ-15X21 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים.