שלחן ערוך הרב, אורח חיים חלק שלישי, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. זיטומיר, תרט"ז 1855. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא.
שני שערים. בדף השער הראשון חלק מהאותיות נדפסו בדיו אדומה.
חותמות רבות של "הקלויז של אדמו"ר ה"ק תפארת ישראל שליט"א מבאהוש".
[3], קכח; צז דף. 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני, מספר דפים במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים, בהם מספר קרעים עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. סימני עש מעטים עם פגיעות קלות בטקסט. חותמות. רישומים בכתב-יד. כריכת עור ישנה, עם קרעים וסימני עש.

שלחן ערוך הרב, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. זיטומיר, תרי"ח-תרי"ט 1857-1859. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא. שלושה חלקים בשלושה כרכים.
ללא חלק שני וחלק שלישי (שאינו רשום במפעל הביבליוגרפיה).
מהדורה זו נדפסה על פי מהדורת זיטומיר תרט"ז (למעט ההקדמות וההסכמות שנדפסו בסדר שונה).
שלושה כרכים. חלק ראשון (או"ח, חלק א'): [6], ה-קכד, קכט-קסט דף. חסר הדף הרביעי. חלק רביעי (יו"ד): [2], קסז דף. חלק חמישי (שו"ת): [1], ב-לו דף. חסרים 6 דפים: לז-מב. 20 ס"מ בקירוב. מצב כללי בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט (כולל דפי השער), משוקמים בהדבקות נייר. סימני עש באחד מהכרכים. כריכות חדשות.
מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, יב, עמ' 100-98.

שלחן ערוך הרב, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. ז'יטומיר, תרכ"ט 1869. ששה חלקים בארבעה כרכים.
מהדורה זו נדפסה על פי מהדורת ז'יטומיר תרכ"ב. בכרכים א', ג' ו-ד' מופיע שם המדפיס ר' אברהם שלום שאדאוו, ובכרך השני שם המדפיס הוא ר' יצחק משה באקשט.
כרך ראשון (אורח חיים, חלק ראשון): [7], ה-קכה, קל-קסא, קסא-קסח דף. כרך שני (אורח חיים, חלק שני): [3], רלט דף. כרך שלישי (אורח חיים, חלק שלישי): [3], קלג, קכז-קלד, קמג-קנח, קסא-רכז דף. דף רכה נכרך במהופך. כרך רביעי (יורה דעה, חושן משפט ושו"ת): [2], רב דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הכרכים, טוב עד בינוני-טוב. כתמים. קרעים במספר דפים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות. סימני עש עם פגיעות בטקסט (סימני עש רבים בכרך הרביעי ובחלק מהדפים בכרך השני). חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות חדשות.
מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, יט, עמ' 114-116.
כרך ג' ממהדורה זו לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ואינו נמצא בספריה הלאומית.

שני ספרי שו"ת בשלושה כרכים, מאת תלמיד בעל התניא ותלמיד ה"צמח צדק":
* שו"ת דברי נחמיה, חלק ראשון – אבן העזר, וחלק שלישי – יורה דעה, מאת רבי נחמיה הלוי גינזבורג מדוברובנה, מחשובי תלמידיו של בעל התניא. ווילנא-וורשא, תרכ"ו-[תרמ"ז] 1866-1887. מהדורה ראשונה.
על הספר שלפנינו כותב רבי דובער יהודה ליב, בן המחבר, בהקדמתו: "...יבינו נא בחיבור הזה, ידעו ויכירו, כי הוא אופן חדש בחוש הלימוד, כמדומה שלא נמצא בזה האופן בשום חיבור שקדמהו, לדייק בחילוקי הדעות וסברות הפוסקים מראשונים עד אחרונים, במקום שדבריהם באים דוקא מפורשים ומבוארים על מקומן, ימצא בהם עומק נפלא, לשקול במאזני צדק כל סברא וסברא בדבר והיפוכו ברצוא ושוב כמה פעמים... והיה יהיה הספר החדש הזה לנס ולסגולה לקנין הלמודית בנפש החפץ לכל הוגה בו בנחת ובמתון ובעומק הדעת... ". בחלק גדול מכרכי "דברי נחמיה" נדפסה התכתבות ענפה בינו לבין תלמידי בעל התניא, בראשם האדמו"ר ה"צמח צדק" ורבי יצחק אייזיק מהומל. רובו של חלק "אבן העזר" שלפנינו מכיל התכתבות ענפה עם ה"צמח צדק"; עשרות תשובות של הצ"צ נדפסו בו לראשונה (חלק "אבן העזר" נדפס סמוך לאחר הסתלקות הצ"צ). בספריו נדפסו ביאורים רבים לפסקי רבו בעל התניא בשלחן ערוך שלו ובסידורו.
המחבר רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה (תקמ"ח-תרי"ב), מגאוני חב"ד, תלמיד מובהק של בעל התניא, ותלמיד-חבר של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. היה חתנו (בזיוו"ש) של רבי חיים אברהם, בנו של בעל התניא. היה מתמיד גדול, גאון חריף, מחדש ועמקן. נודע בענוותנותו ושפלות רוחו. כל ימיו ברח מהכבוד, ומיאן לשמש במשרת רבנות. פרנסתו הייתה ממפעל לייצור טליתות, בעיר מגוריו דוברובנה, שהיה בבעלותו. המפעל הביא פרנסה גדולה להרבה מתושבי העיר, ועשירות גדולה לבעליו. לאחר שהחלו לייצר טליתות מכונה, נסגר המפעל, ורבי נחמיה ירד מנכסיו. האדמו"ר ה"צמח צדק" אמר עליו: רבי נחמיה מחייב את העניים כהלל הזקן ואת העשירים כרבי אלעזר בן חרסום, משום שהתמדתו העצומה בתורה הייתה בלי שום שינוי הן בימי עשירותו והן בימי עוניו (מתוך ההקדמה ל"דברי נחמיה", חלק אורח חיים). בנו המו"ל מספר בהקדמה לחלק "אורח חיים" עד כמה סמך הצ"צ על פסקיו של רבי נחמיה: "ובפירוש יצא מפה קדשו... שכל פסק הלכה שיצא ממנו אחר עיונו ופלפולו העמוקה מני ים, לא ימצא מי שיהיה כח... לסתור דבריו. ובתשובה אחת כתב עליו [הצ"צ]: הלכה כמותו בכל מקום". התכתב בשו"ת בהלכה עם גדולי דורו, גם עם ה"מתנגדים", כרבי דוד לוריא (הרד"ל) ורבי מאיר ברלין אב"ד מוהילוב. חלק מההתכתבות נדפסה ב"דברי נחמיה". תשובותיו בהלכה נדפסו בשלשת חלקי השו"ת "דברי נחמיה": אבן העזר (ווילנא תרכ"ו), אורח חיים (ווילנא תרכ"ט), יורה דעה (וורשא תרמ"ז).
שני כרכים. כרך אבן העזר: [6], ז; כט, לא-פב דף. דף ז מהספירה הראשונה נכרך פעמיים. כרך יורה דעה: [2], עג, [3] דף. שני דפי שער לכל כרך. 29-30 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות בכרך הראשון. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות בכרך הראשון. חותמות. רישום בכתב-יד בכרך הראשון. כריכות חדשות.
* שו"ת תורת חסד, חלק ראשון – אורח חיים, מאת רבי שניאור זלמן פרדקין אב"ד פולוצק ולובלין, מחשובי תלמידי ה"צמח צדק". וורשא, תרמ"ג 1883. מהדורה ראשונה.
המחבר רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין (תק"ץ-תר"ב), המכונה "הגאון מלובלין", מגדולי רבני וחסידי חב"ד, אב"ד פולוצק ולובלין, עילוי חריף וגאון אדיר, שהיה בקי עצום בכל חדרי תורה כנתינתה מסיני. מילדותו דבק ברבו המובהק ה"צמח צדק" מליובאוויטש, שהראה לו חיבה יתירה, והשתעשע עמו רבות בחריפות ובקיאות במרחבי התורה. עוד בצעירותו שלח לו רבו שאלות מורכבות בענייני עגונות, וסמך על פסקיו. ה"צמח צדק" כתב עליו: "אשר מדריגתו מגיע ל'גאון', לכן יוכל לסמוך על פסקם בלי שום גמגום". אחד ממנהגיו הקבועים היה ללמוד בכל יום סימן אחד בשו"ת "צמח צדק", על אף שידעם בעל פה, כדי להתקשר בנשמת רבו המובהק. בשנת תרט"ו התמנה לרבה של העיר פולוצק. לאחר פטירת ה"צמח צדק" בשנת תרכ"ו, עודד וחיזק את חסידי חב"ד לנסוע לאדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש (ולא לאחיו האדמו"רים מקאפוסט ומלאדי), משום שראה במהר"ש ממשיך דרכו של אביו ה"צמח צדק". התערבות זו עלתה לו בכס רבנותו, והוא נאלץ להתפטר מרבנות פולוצק (אגרות בעל התורת חסד, ירושלים תשס"א, עמ' 84). בשנת תרכ"ח התמנה לרבה של לובלין, בה כיהן ברבנות למעלה מעשרים שנה. בשנת תרנ"ב עלה לירושלים, ובשנותיו האחרונות התמנה לאב"ד הקהילה החסידית בירושלים. רבי שמואל סלנט העריכו מאד וכתב עליו: " גאון עולם, אשר גם בדורות שלפנינו היה נמנה בין גדולי הדור". על מצבתו נחקק: "... כ"ק אדמו"ר הרב הגאון הגדול, שר התורה, צדיק יסוד עולם... שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות אגדות תוספתא, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, וכל המדות של חכמים, וכל דבר שבתורה לא הניח שלא למד...".
את ספרו שו"ת "תורת חסד" על "אורח חיים" הדפיס בחייו בשנת תרמ"ג. חלקו השני של השו"ת, על חלק "אבן העזר", נדפס לאחר פטירתו, בשנת תרס"ט. ספרו נערץ על גדולי הפוסקים, ופסקיו נזכרים רבות בספרות השו"ת. כפי שהעיד על ספרו, אין בספר זה סברות שאינן מבוססות היטב. הוא כתב כי בעוד שישנם ספרים בהם החידושים הם "כהררים התלויים בשערה", בספרו שלו הם "שערות התלויות בהרים, כל סברא יש לה יסוד, ואף החידוש הקל מבוסס בראיות ובהוכחות". ה"ראשון לציון" רבי יצחק יוסף שליט"א, מספר שאביו רבי עובדיה יוסף היה נוהג ללמוד בימי חול המועד בשו"ת "תורת חסד", משום מצוות שמחת יום טוב. לדבריו, אביו הגר"ע יוסף היה נוהג לומר שבספר "תורת חסד" יש 'לומדע'ס' אמיתית, ולא 'לומדע'ס' הפורחת באויר, משום שכל סברה מוכחת מגמרא ערוכה.
בדף השער חותמת: יעקב גוטמאן ווארשא".
חותמות בדף השער בגרמנית: "המכון לחקר השאלה היהודית של המפלגה הנאצית – המחלקה לאוסטיודן [=ליהודי המזרח] – ליצמנשטט".
חותמות נוספות.
קנח דף. 33 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חותמות ורישומים בכתב-יד. קרעים בשולי דף השער. קרעים בדפים האחרונים, משוקמים בהדבקות נייר. כריכה חדשה.