לוח קיר מפלסטיק לתליה, עם "מכתב ע"ד שלום ואחדות" משנת תרפ"ט מאת האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר מגור. [ישראל? שנות ה-60 של המאה ה-20 בקירוב].
לוח קיר מפלסטיק עליו מודפס מכתבו של האדמו"ר מגור משנת תרפ"ט. המכתב עוסק ב-"דרישה אחת ששקול אלי נגד הרבה דרישות ובקשות" – קריאה לאחדות ולהשכנת אהבה, שלום ואחוה בין החסידים.
לוח פלסטיק, 26x21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סדקים בלוח. שברים קטנים בשולי הלוח. מודבק על גבי לוח קרטון ונתון במסגרת; לא נבדק מחוץ למסגרת.

מכתב בכתב יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר מטריסק רבי יעקב אריה טברסקי. [לונדון, ראשית שנות התש"ל בקירוב]. יידיש.
מכתב משפחתי שנשלח אל בתו הרבנית רחל שפירא שגרה אז בירושלים. נכתב בתקופה בה האדמו"ר כבר התגורר בארץ ישראל בבני ברק, והוא רק נסע לביקור בלונדון. האדמו"ר כותב על תכניותיו לחזור בימים הקרובים לארץ ישראל. הוא כותב על טלפונים בין בני המשפחה, ועל מכתבים שציפה לראות מבני המשפחה. הוא כותב גם על מצב בריאותו ועל ביקורו אצל רופאו, לפני חזרתו לארץ.
האדמו"ר רבי יעקב אריה טברסקי מטריסק-לונדון (תרמ"ה-תשרי תש"מ 1884-1979, אנצי' לחסידות, ב, עמ' רנז-רנח), מגדולי וזקני האדמו"רים באנגליה וארץ ישראל. נולד בעיר טריסק, בבית סבו-זקנו "המגיד מטריסק" האדמו"ר הנודע רבי אברהם טברסקי בעל ה"מגן אברהם" (תקס"ו-תרמ"ט). אביו האדמו"ר רבי מרדכי זוסיא טברסקי מהאצאלס-יאסי (נפטר תרצ"ו), היה בנו של האדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי מבריסק (בנו של "המגיד מטריסק"). מצד אמו היה נכד האדמו"ר רבי יצחק פרידמן מבוהוש-רוז'ין. חתן האדמו"ר רבי פנחס השל מזינקוב.
כיהן כאדמו"ר בזינקוב ובקמניץ-פודולסק. בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה נמלט לוינה וברלין, מאימת השלטון הקומוניסטי, ובשנת תרפ"ד הגיע ללונדון והקים בה את בית מדרשו. ניהל עדת חסידים גדולה ונודע בשם האדמו"ר מטריסק ("דער טריסקער רבי"). אוהב ישראל בכל נפשו ובכל מאודו, והיה "טוב לשמים וטוב לבריות". במיוחד התפרסם במידת הכנסת אורחים שלו שלא ידעה גבולות. ביתו בלונדון היה פתוח לרווחה כאהלו של אברהם אבינו, ותמיד היה מלא באורחים ממדינות שונות. כל ימיו היה מדוכא ביסורים ולמרות יסוריו לא פסקה עבודת הקודש שלו. לעת זקנותו עלה לארץ ישראל בשנת תשכ"ד, והקים את בית מדרשו בבני ברק. עמד בקשר רב עם בני-דודיו משפחות האדמו"רים בתל אביב משושלות רוז'ין, סדיגורה ובוהוש.
[1] דף, כ-18 ס"מ. כתוב משני צידיו כ-27 שורות בכתב יד קדשו. מצב טוב מאד.

מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של האדמו"ר רבי פנחס מנחם אלטר מגור, עם חותמתו. ירושלים, אדר תשמ"ו [1986].
מכתב על נייר מסמכים רשמי של ישיבת "שפת אמת", ממוען אל בניו של רבי יעקב לנדא, בתנחומים על מות אביהם הרב לנדא. האדמו"ר כותב ש"הנני מצטער יחד עם כלל ישראל על האבידה הגדולה, חבל על דאבדין ולא משתכחין".
האדמו"ר ה"פני מנחם" מגור – רבי פנחס מנחם אלתר (תרפ"ו-תשנ"ו), בן זקוניו של האדמו"ר הזקן מגור ה"אמרי אמת". קדוש וגאון. כיהן בראשות ישיבת "שפת אמת" בירושלים. חבר מועצת גדולי התורה. פעל רבות בעסקי ציבור ושימש כחבר הנהלת מוסדות אגודת ישראל. לאחר פטירת אחיו האדמו"רים מגור, ה"בית ישראל" וה"לב שמחה", הוכתר על מקומם וכיהן כאדמו"ר מגור עד לפטירתו הפתאומית במוצאי פורים שנת תשנ"ו.
דף, 21 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. מצורפת המעטפה המקורית, בכתב-ידו של האדמו"ר.

Relazione di Quel grandissimo contrasto e terribile rovina occorso nuovamente in Ghetto tra Mardacai, Aron, e so ardel Giacobbe e Samuel per l'aquisto di due ocche […]. ונציה, [אמצע המאה ה-18 בקירוב]. איטלקית.
שיר אנטישמי מאת מחבר אנונימי, המתאר בלשון מבזה ולועגת מריבה בין יהודים בגטו, תוך שימוש במילים ומונחים עבריים.
בשנות ה-40 של המאה ה-18 פרח באיטליה ז'אנר חדש של יצירות אנטישמיות "עממיות", ובהן שירים, סיפורי בדים ומחזות. רבות מהיצירות הללו הוצגו ברחובות ובשווקים, זכו לפופולריות רבה בקרב המון העם ואף הובילו לפרעות ומהומות ביהודים. בעיר ונציה, שבה התחוללו מספר מהומות, הורו השלטונות להחרים ולשרוף את מרבית החוברות (ראו: שלמה סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, כרך א, ירושלים, 1962. עמ' 63-68).
[8] עמ' (מודפסים על גבי גיליון נייר לא חתוך. הגיליון: 22X33 ס"מ). מצב טוב. סימני קיפול. כתמים רבים. קמטים ופגמים קלים. השוליים לא נחתכו לאחר ההדפסה. קרע לאורך מחצית קו הקפל האנכי.
אינו מופיע ב-OCLC.
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.

כתב-יד, הקדמה לספר המדות – "הספר הנקרא ניקומאכי"א" לאריסטו, בתרגום קדום לעברית. [איטליה, המאה ה-17?].
כתיבה ספרדית, על נייר איכותי. כתיבה נאה ומסודרת, על צד אחד של הדפים.
ה דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכת קרטון.