מכתב מודפס, בקשה לתמיכה כלכלית באמו של ילד שהוטבל בניגוד לרצון המשפחה, מטעם ועד רבנים שהוקם לצורך טיפול במקרה. ליוורנו, [תרכ"ד] 1864. איטלקית.
המכתב עוסק בפרשת הטבלתו לנצרות של Joseph di Michele Coen, ילד יהודי שהוטבל בניגוד לרצון משפחתו. בשנת 1864 הועסק הנער היהודי בחנותו של מוכר נעליים איטלקי. במסגרת עבודתו נשלח להביא זוג נעליים לכומר נוצרי, שתפסו והטבילו לנצרות. חרף התנגדות רבה מצד אביו של הנער ושל הקהילה היהודית, סרבו הרשויות הנוצריות לשחררו. הפרשה עוררה סערה רבה ברחבי אירופה. בעקבות תפיסת הנער, חוותה משפחתו סבל רב. אחותו של הנער, כבת עשרים, נפטרה בעקבות ההתרגשות הרבה סביב המקרה, אמו של הנער אבדה את שפיות דעתה ונלקחה לקרובי משפחתה בליוורנו, והאב נאלץ לעזוב את רומא כדי להימלט מרדיפות השלטון. המכתב שלפנינו יצא מטעם ועד רבנים שהוקם בעקבות הפרשה, ועוסק בנסיונות לעזור לאמו של הנער, ובשיפור מצבה הכלכלי הקשה. על המכתב חתומים בדפוס רבי ישראל קושטא נשיא הועד, רבי אברהם טולוסא, ורבנים נוספים.
סיומה של הפרשה הגיע רק מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1870, לאחר נפילת ממשלת האפיפיור, וצעדים שונים מטעם השלטונות באיטליה, שהביאו לשחרורו של הנער, ולהחזרתו לאמו, לאחר כ-7 שנים.
מעבר לדף רשומים בכתב-יד של שם הנמען וכתובתו (הדף קופל בצורת מעטפה).
דף, 27 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרע חסר בשולי הדף, ללא פגיעה בטקסט. רישומים בכתב-יד.

שטר בכתב-יד, על שם "כה"ר יאודה ברזלי יצ"ו תושב אזמיר", שמתחייב לפרוע סכום כסף ל"כמה"ר דוד ן' נחמיאש נר"ו בכמוהר"ר אהרן זלה"ה". שאלוניקי, תס"ו [1706].
על השטר חתומים רבי "יצחק יוסף" [מחכמי שאלוניקי, ראה חומר מצורף], ורבי "חנוך חיים". רבי יצחק יוסף חתום פעמיים.
הדף הוצא כנראה מ"גניזת כריכה".
[1] דף. 21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים כהים. קרעים חסרים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט.

כתב-יד, שירה פרסית-יהודית – סיפור שמשון הגיבור ודוד המלך / תפסיר תיקון חצות בפרסית-יהודית. [פרס, ראשית המאה ה-20 בקירוב].
סיפורי שמשון הגיבור ודוד המלך, כתובים בצורת שירה – חיבורים אלה הנם חלק מקורפוס שירה נרחב שנכתבו על סיפורי התנ"ך על ידי חכמי פרס, דוגמת שאהין, עמראני ואחרים.
בסוף המחברת, "תפסיר תיקון חצות אז גופתה מולא אהרון בן ה"מ מ"ו פנחס נ"ע". בסופה חתום "רחמים בן יחזקאל".
לו דף (ודפים ריקים נוספים). 21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים. שני הדפים הראשונים מנותקים ממקומם. רישומים. כריכת קרטון ישנה.

אוסף מכתבים משפחתיים, בעברית ופרסית-יהודית, אל "שמחה במו"ה יעקב פישי" ומשפחתו. חפטראן (Hafdaran, צפון איראן), תרמ"ה-תרמ"ט [1885-1889].
11 מכתבים, שנשלחו כנראה לקובא שבאזרבייג'אן. בגב אחד המכתבים נכתב: "יגיע לידי הלל במו"ה שמחה לקובא...".
[12] דף. גודל משתנה. מצב כללי טוב.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יחיא יצחק הלוי, רבה הראשי של תימן וראש בית הדין של צנעא. כ"א אלול ב'רל [תרע"ט 1919].
המכתב בערבית-יהודית, נכתב "אל ידי"ן [ידיד נפשי] כה"ר סעיד מוסי' אלבוצי ישצ"ו" [ישמרהו צורינו וינטרהו]. המכתב מסיים בברכות (בעברית) לשנה טובה: "...ובכן ואתה שלום, ותכתבו בס'[פר] החיים ובס'[פר] הזכרון, הצ' יחיא מוסי יצחק".
הגאון רבי יחיא יצחק הלוי (תרכ"ז-תרצ"ב), ראב"ד צנעא והרב הראשי של תימן. ממנהיגיה הגדולים של יהדות תימן. בנו של רבי משה (מוסי) יצחק הלוי, מראשי הקהילה בצנעא. בן-בתו ותלמידו של רבי שלום מנצורה, שהיה מראשי הישיבה בבית הכנסת צאלח בצנעא. כשגדל רבי יחיא מינו אותו לאחד מראשי הישיבה הכללית בצנעא, והיה נחשב לגדול הדור בתימן בתורה ובהנהגת הציבור (גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, א, עמ' 234-235). בשנת תרס"ב נבחר ל"חכם באשי" והיה מקובל מאד גם על ראשי השלטון במדינה.
מקבל המכתב, הוא אולי רבי סעדיה בן משה בוצי, שהעתיק בשנת תרמ"ב כתב יד בהלכות שחיטה (ראה: גברא, אנצי' לחכמי תימן, א, עמ' 37-38).
[1] דף, 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים (משוקמים) בקפלי הנייר. קרע חסר בפינת הדף. מודבק על דף נייר לשימור.