ספר ברכת דוד, ביאורים בדרך החסידות על חמשה חומשי תורה, מאת האדמו"ר רבי אברהם דוד וארמאן מבוטשאטש. לבוב, [תר"ה 1845]. מהדורה ראשונה.
שנת הדפוס נרשמה בעברית "תקס"ה" ובלועזית "1800", ושם מדפיסה: Jihdas Rosanis [יהודית רוזאניס]. שם המדפיסה ושני התאריכים (הסותרים זה את זה) מזויפים. תאריך ההדפסה האמיתי נרמז בחתימת המביא לבית הדפוס, שבסוף הספר (החסרה בעותק שלפנינו), בה הודגשו המילים "תפלה לאלהי דוד", דהיינו תר"ה. זיופים מן הסוג הזה נעשו בספרי החסידות שנדפסו בגליציה באותה תקופה בשל איסורי צנזורה ורדיפות המשכילים נגד החסידים [א' יערי מונה 16 ספרים שזויפו באופן הזה. ראה: א' יערי, בית דפוסה של הרבנית יהודית ראזאניש בלבוב, קרית ספר, יז, ת"ש, עמ' 107, מס' 43].
בגב השער נדפס המשפט "תורת ה' תמימה" באותיות גדולות, ותחתיו צוין כי ההסכמות לא נדפסו "מטעם הכמוס". כפי הנראה, גם השמטת ההסכמות היתה חלק מהסוואת פרטי ההדפסה מאותן סיבות שנמנו למעלה.
האדמו"ר רבי אברהם דוד ואהרמן "הגאון מבוטשאטש" (תקל"א-תר"א, אנצ' לחסידות, א, עמ' סח-עב), מגדולי דורו בתורה ובחסידות ומגדולי הפוסקים. בהיותו כבן תשע פגש אותו הגאון רבי משולם איגרא ושוחח עמו בדברי תורה, לאחר מכן התבטא רבי משולם כי ילד זה עתיד להיות מורה הוראה ומופת לכל רבני הדור. לאחר נישואיו התקרב לחסידות ונקשר בגדולי האדמו"רים של דורו, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי משה ליב מסאסוב, רבי חיים מטשרנוביץ ורבי צבי הירש מנדבורנה. בהיותו כבן עשרים נתמנה לאב"ד בעיר יאזלוביץ (נקראה גם יאלאוויץ). מסופר כי הצדיק רבי מאיר מפרמישלן שעבר אז בעיר חש בקדושה השוררת במקום ואמר כי היא בזכותו. בשנת תקע"ד נתמנה לאב"ד בוטשאטש על מקום חותנו ורבו רבי צבי הירש קרא אב"ד בוטשאטש בעל "נטע שעשועים". נודע כגאון מופלג וצדיק. חיבר ספרים רבים, ביניהם: "דעת קדושים" על יו"ד, "עזר מקודש" על אה"ע, "כסף הקדשים" על חו"מ, "ברכת דוד" – על התורה, ועוד. חיבוריו ההלכתיים הפכו לספרי יסוד בפסיקת ההלכה. חיבורו "אשל אברהם" על שו"ע או"ח נדפס במהדורות השולחן ערוך ומובא אלפי פעמים בספרות הפוסקים [נהוג לכנות חיבור זה "אשל אברהם – בוטשאטש", כדי להבדילו מהחיבור "אשל אברהם" שקדם לו].
[2], קנ, קנג-קפ דף. חסרים 4 דפים: קנא-קנב, קפא-קפב. 22.5 ס"מ. נייר כחלחל (ברובו). מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים. בלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט (כולל בדף השער). כריכה חדשה.

שני ספרים מאת האדמו"ר "שר בית הזוהר" רבי צבי הירש מזידיטשוב:
1. ספר בית ישראל, מאת האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב. לבוב, [תרכ"ה] 1865. מהדורה שניה.
[3], מט דף. 24.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני עש בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט. סימני עש בדף האחרון, משוקמים בהדבקת נייר דבק. כריכה חדשה.
2. ספר עטרת צבי, פירוש על ספר הזוהר, מאת האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב, חלק ראשון על בראשית, חלק שני על שמות וחלק שלישי על ספרים ויקרא, במדבר ודברים. לבוב, תרל"ב 1872. מהדורה שניה.
עותק חסר. חלק ראשון: כח, מה-סח, עג-קכ דף. חלק שני-שלישי: [1], כד, כט-מח, נג-נו; יג-נב דף. חסרים 69 דפים: חסר דף השער של החלק הראשון והדף שאחריו, וכן חסרים דפים כט-מד, סט-עב, קכא-קל מהחלק הראשון; דף הפרנומרנטן ודפים כה-כח, מט-נב מהחלק השני; ודפים א-יב, נג-סח מהחלק השלישי. [1] דף השער של החלק השני נכרך שלא במקומו בראש החלק הראשון.
24 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. כתמים כהים במספר דפים. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט. קרעים חסרים קטנים בשולי דף השער. סימני עש עם פגיעות בטקסט. כריכה חדשה.
האדמו"ר בעל ה"עטרת צבי" מזידיטשוב – הגאון הקדוש רבי צבי הירש אייכנשטיין (תקכ"ג-תקצ"א, אנצ' לחסידות, ג', עמ' תקצו-תקצט), נודע בכינויו "שר בית הזוהר" על שם גדלותו בחכמת הקבלה. מגיל צעיר נודע כ"עילוי" מופלא בעל ידיעות מקיפות בכל חלקי התורה. מתלמידיו הגדולים וממקורביו של ה"חוזה" מלובלין. נסע ונפגש גם עם יתר גדולי החסידות, ביניהם רבי משה ליב מסאסוב, רבי ישראל ה"מגיד" מקוז'ניץ, רבי מנחם מנדל מרימנוב ורבי אברהם יהושע העשיל מאפטא. לאחר פטירת רבו ה"חוזה" מלובלין, בשנת תקע"ה, הפכה זידיטשוב תחת הנהגתו של רבי צבי הירש לאחד ממרכזי החסידות הגדולים והחשובים בגליציה. ההערצה אליו היתה עצומה, והתבטאה גם בדברי שבח מופלאים שנאמרו עליו על ידי צדיקי דורו. מבין תלמידיו בתורת הקבלה היה גם הגאון המלבי"ם [על אף שלא היה חסיד].
בספרו "עטרת צבי" על ספר הזוהר מתגלה מעט מעומק ידיעותיו בתורת הקבלה. שמו של החיבור לא ניתן על ידי רבי צבי הירש עצמו, אלא על ידי העורך והמביא לדפוס, רבי יוסף הכהן רפפורט, שהביא לדפוס גם את יתר כתביו של רבי צבי הירש. רבי יוסף רפפורט היה חתנו של רבי יחיאל מיכל, בנו היחיד של רבי צבי הירש, שנפטר עוד בחיי אביו.
חיבורים נודעים נוספים של רבי צבי הירש מזידיטשוב הם: ספרו "סור מרע ועשה טוב" שמכונה גם "הקדמה ודרך לעץ החיים" – חיבור המשמש כמבוא לספר "עץ חיים" למהרח"ו, ועליו נכתבו הוספות מאת רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר"; וכן ספרו "פרי קודש הלולים" – הקדמה וביאור לספר "פרי עץ חיים" על כוונות התפילה.

ספר חסד לאברהם, מאמרים עמוקים בקבלה וחסידות, על פרשיות התורה ועניינים שונים, מאת רבי אברהם המלאך (בנו יחידו של המגיד ממזריטש), עם ליקוטים נוספים מאת רבי אברהם מקאליסק וכמה מגדולי החסידות. [טשרנוביץ, תרי"א 1851]. מהדורה ראשונה. עם הסכמות האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין ובניו האדמו"רים.
שם הספר "חסד לאברהם" ניתן על ידי רבי ישראל מרוז'ין, נכדו של המחבר הרה"ק רבי אברהם המלאך. בהסכמתו הנדירה, שנכתבה פחות מחודש לפני פטירתו, מספר רבי ישראל מרוז'ין כי בידיו היו "כתבי קודש" על התורה מזקנו רבי אברהם המלאך, אך בתקופת מאסרו (בשנים תקצ"ח-ת"ר) אבדו כתבים אלה. לאחר שכמעט התייאש מלמצוא אותם הצליח רבי חיים הלוי מברדיטשוב, מו"ל הספר, להשיג את הכתבים: "...אחרי אשר נואשתי מהם כי נכחדו מני בעת משפחות גוים קראו עלי שטנה, בקשתים ולא מצאתים, עד שקם איש שלומי... מו"ה חיים הלוי מבארדטישוב ואזר כגבר חלציו לחפש אבני נזר אלה וימצאם אף הביאם לידי...". בקולופון בדף כב/1 מופיעים פרטים נוספים. שם כותב המו"ל כי הכתבים המקוריים אותם ירש רבי ישראל מרוז'ין מזקנו "נגנבו מאתו בעת המבוכה הארורה", אך הוא יגע ומצא "בצלמם כדמותם אצל הרב הקדוש איש אלהים מוהר"ר אהרן מטשארנאביל, מועתקים אות באות מכתבי קודש הרב המנוח... מוהר"ר אברהם המלאך...".
לאחר פטירתו של רבי ישראל מרוז'ין חשש המו"ל כי לא יאמינו לו שקיבל הסכמה מרבי ישראל מרוז'ין ועל כן ביקש הסכמה נוספת מבניו האדמו"רים, רבי שלום יוסף ורבי אברהם יעקב מסדיגורה. בהסכמתם הם כותבים: "...לאשר עברו איזה שבועות אחדים מנתינת ההסכמה עד התחלת ההדפסה וביני ביני נלקח ממנו מחמד עינינו, אבינו אור עולם... וירפו ידי הרבני... מה"ו חיים הלוי המביא לבית הדפוס כי אמר הן לא יאמינו לי, כי יאמרו לא נראה אליך הקדוש בהסכמתו, לזאת לאחזוקי גברא קאתינן ולאסהודי עליה כי הסכמתו אמת...".
בספר שלפנינו נדפסו לראשונה מאמרים של כמה מגדולי החסידות: רבי אברהם מקאליסק; רבי מרדכי מטשרנוביל; רבי דוד ממיקולייב; רבי שלום שכנא מפהרוביטש (בנו של רבי אברהם המלאך ואביו של רבי ישראל מרוז'ין); רבי שמואל מקאמינקא; רבי ברוך ממז'יבוז'; ו"מכתב קודש" מאת רבי פנחס מקוריץ.
בסוף הספר נדפס: "ביאור עשר ספירות על דרך העבודה, מצדיק אחד תלמיד הצדיק הקדוש הגאון אב"ד דק"ק בארדיטשוב". לאמיתו של דבר, מדובר במאמר של האדמו"ר הזקן מלאדי שנדפס בספר התניא, בחלק "אגרת הקודש" בסימן טו (נדפס לראשונה בתניא מהדורת שקלוב תקע"ד), ובטעות נדפס לפנינו על שם אחר (ראה: חיים ליברמן, אהל רח"ל, ג, עמ' 467-476).
בדף השער חתימה וחותמת של רבי "נתן נטע הכהן אבד"ק קאליבעל". רבי נתן נטע דאנער (תר"כ-תרפ"ו, אוצר הרבנים 16422), מגאוני פולין המפורסמים ומגדולי הידענים בתולדות הקבלה והחסידות. כיהן כאב"ד ראדושיץ ומשנת תרנ"ד אב"ד קאלביעל פלך ווארשא. עמד בקשרי שו"ת וידידות עם גדולי הרבנים מכל העולם. חיבר וסידר ספרים רבים מחידושיו וליקוטי חידושים ותולדות מגדולי החסידות: "דרך אמונה", "תפארת האמונה", "מים רבים", "מנורת זהב", "רשפי אש השלם", "בוצינא קדישא" ועוד. (רוב ספריו חזרו ונדפסו במהדורות רבות).
[2], מ דף. 23 ס"מ. שוליים תחתונים רחבים. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש קלים עם פגיעה קלה בטקסט. רישומים בכתב-יד וחותמות. כריכה ישנה ופגומה.
בטופס זה, כמו בטפסים נוספים, נשמט מקום הדפוס, "בטשערנאוויץ", מדף השער. אפשר שהושמט כדי להקל על הפצת הספר ברוסיה, בה ישבו רוב חסידי רבי ישראל מרוז'ין (ראה נ' בן-מנחם, 'בסוד ספרים', סיני טז, עמ' שכז).

ספר שו"ת מים חיים, שני חלקים, וקונטרס אוצרות חיים, מאת רבי חיים הכהן רפפורט אב"ד אוסטרהא. זיטומיר, תרי"ז-תרי"ח 1857. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא. מהדורה ראשונה. עם הסכמות האדמו"רים רבי מרדכי מטשרנוביל וה"שר שלום" מבעלזא.
בחלק א, סימן כז, נדפסה שאלה שנשלחה ממעז'יבוז' אל רבי מאיר אב"ד קונסטנטין (בנו של רבי יעקב עמדין), אודות שאלה בסירכא, שהמרא דאתרא הכשיר, אך פסקו אינו נראה לכמה מחשובי הקהילה. בין החתומים על מכתב השאלה: "ישראל בע"ש [=בעל שם] מטליסט" – הלא הוא רבינו ישראל בעל שם טוב. על כך באה תשובתו הארוכה של רבי מאיר, בו מצדיק את חששם, ויוצא נגד הפסק של הרב של מעז'יבוז'. מכתב התשובה נפתח בכמה שורות של תארי כבוד והערכה על הבעש"ט: "אלוף ביהודה ובישראל... ממציא מזור ותרף... הרב המופלג המפורסים בש"ט [=בשם טוב] מוה' ישראל נר"ו..." (פענוח התארים הארוכים והמליציים שבתחילת תשובה זו, ומשמעותם, נידונו באריכות בספרות המחקר).
שני חלקי הספר כרוכים בכרך אחד, חלק ראשון על ענייני אורח חיים ויורה דעה, וחלק שני על ענייני אבן העזר וחושן משפט. בסוף החלק השני נדפס קונטרס "אוצרות חיים", ובו חידושי אגדה ופלפולים על פרשיות השבוע, מאת המחבר ובנו המו"ל. בשו"ת נדפסו גם תשובותיהם של זקני המחבר ודודיו, שהיו מגדולי הדורות. בתחילת הספר נדפס מכתב מאת ה"אוהב ישראל" מאפטא שנשלח אל המחבר, ובו הסכמה לפסק של המחבר. המכתב נדפס בין מכתבי ההסכמה לספר, כמעין הסכמה למחבר.
84-3; 151 עמ'. 32.5 ס"מ. דף השער הראשון חסר. לחלק השני קיימים שני השערים, ושער נוסף לקונטרס "אוצרות חיים" (סך הכל ארבעה שערים). דף ג נכרך בטעות אחרי דף ד. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי קל. קרעים, בהם קרע בדף השער הראשון. כריכה חדשה.

שתי מהדורות, מהדורה ראשונה ושניה של ספר בית ישראל, חידושי גפ"ת על מסכתות הש"ס, מאת רבי ישראל בן שבתי הופשטיין, המגיד מקוז'ניץ:
1. ספר בית ישראל, על מסכתות ברכות ועירובין, שבת ראש השנה וסוכה. וורשא, תרכ"ה 1864. מהדורה ראשונה.
[1], ט; טז; י-יב, [1]; יד-כג, כה-כו דף. חלק מהדפים נכרכו שלא במקומם. 29.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרע קטן בדף האחרון, עם פגיעה בטקסט. חותמות. כריכה ישנה.
2. ספר בית ישראל, על מסכתות ברכות ועירובין, שבת ראש השנה וסוכה (מהמהדורה הראשונה), ועל מסכתות כתובות ונדרים. וורשא, תרל"ו 1876. מהדורה שניה.
חותמות רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי לארץ ישראל.
[2], יב, [1]; טז; יד-כג, כה-כו; מג-קז דף. 30 ס"מ. נייר יבש בחלקו. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים. קרעים בדף השער, עם פגיעה במסגרת השער, משוקמים במילוי נייר. סימני עש קלים, עם פגיעות קלות בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.
המחבר, הגאון הקדוש והמקובל האלוקי רבינו ישראל הופשטיין – הנודע בכינויו "המגיד מקוז'ניץ" (תצ"ג/תצ"ז-תקע"ה), מאבות החסידות בפולין. נודע כגאון גדול בתורה, כעמקן וכמחדש. היה תלמידם המובהק של רבותיו המגיד ממעזריטש, הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. בשנת תקכ"ה התחיל לכהן כ"מגיד מישרים" בעיר קוז'ניץ. אלפי חסידים נהרו לפתחו, והוא נחשב לגדול האדמו"רים בפולין. מתלמידיו הידועים הגה"ק רבי יצחק מאיר אלטר, בעל "חידושי הרי"מ", שנתגדל בביתו. המגיד מקוז'ניץ חיבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה, ביניהם ספרי הלכה, חידושים, דרוש וקבלה, נחשב לאחד מגדולי המקובלים בדורו, ונודע בבקיאותו העצומה בכל ספרי הקבלה, על שיטותיה ודרכיה השונות. מסופר עליו שעוד בצעירותו, טרם נסיעתו אל המגיד ממעזריטש, הספיק ללמוד כשמונה מאות ספרי קבלה. חלק מחיבוריו בתורת הנסתר הוקדשו לפירוש ספרי קבלה קדמונים וכן לספריו של המהר"ל מפראג.
הספר שלפנינו, בית ישראל, הוא אוסף מחידושיו, שנדפסו שנים לאחר פטירתו. מסופר על רבי אברהם מסוכטשוב, בעל ה"אבני נזר", שהיה לומד בכל יום שיעור עם תלמידיו, ואם למד מסכת שהיה עליה פירוש "בית ישראל" להמגיד מקוזניץ, לא ירד מעל שולחנו הספר בית ישראל.