שני ספרי שו"ת בשלושה כרכים, מאת תלמיד בעל התניא ותלמיד ה"צמח צדק":
* שו"ת דברי נחמיה, חלק ראשון – אבן העזר, וחלק שלישי – יורה דעה, מאת רבי נחמיה הלוי גינזבורג מדוברובנה, מחשובי תלמידיו של בעל התניא. ווילנא-וורשא, תרכ"ו-[תרמ"ז] 1866-1887. מהדורה ראשונה.
על הספר שלפנינו כותב רבי דובער יהודה ליב, בן המחבר, בהקדמתו: "...יבינו נא בחיבור הזה, ידעו ויכירו, כי הוא אופן חדש בחוש הלימוד, כמדומה שלא נמצא בזה האופן בשום חיבור שקדמהו, לדייק בחילוקי הדעות וסברות הפוסקים מראשונים עד אחרונים, במקום שדבריהם באים דוקא מפורשים ומבוארים על מקומן, ימצא בהם עומק נפלא, לשקול במאזני צדק כל סברא וסברא בדבר והיפוכו ברצוא ושוב כמה פעמים... והיה יהיה הספר החדש הזה לנס ולסגולה לקנין הלמודית בנפש החפץ לכל הוגה בו בנחת ובמתון ובעומק הדעת... ". בחלק גדול מכרכי "דברי נחמיה" נדפסה התכתבות ענפה בינו לבין תלמידי בעל התניא, בראשם האדמו"ר ה"צמח צדק" ורבי יצחק אייזיק מהומל. רובו של חלק "אבן העזר" שלפנינו מכיל התכתבות ענפה עם ה"צמח צדק"; עשרות תשובות של הצ"צ נדפסו בו לראשונה (חלק "אבן העזר" נדפס סמוך לאחר הסתלקות הצ"צ). בספריו נדפסו ביאורים רבים לפסקי רבו בעל התניא בשלחן ערוך שלו ובסידורו.
המחבר רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה (תקמ"ח-תרי"ב), מגאוני חב"ד, תלמיד מובהק של בעל התניא, ותלמיד-חבר של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. היה חתנו (בזיוו"ש) של רבי חיים אברהם, בנו של בעל התניא. היה מתמיד גדול, גאון חריף, מחדש ועמקן. נודע בענוותנותו ושפלות רוחו. כל ימיו ברח מהכבוד, ומיאן לשמש במשרת רבנות. פרנסתו הייתה ממפעל לייצור טליתות, בעיר מגוריו דוברובנה, שהיה בבעלותו. המפעל הביא פרנסה גדולה להרבה מתושבי העיר, ועשירות גדולה לבעליו. לאחר שהחלו לייצר טליתות מכונה, נסגר המפעל, ורבי נחמיה ירד מנכסיו. האדמו"ר ה"צמח צדק" אמר עליו: רבי נחמיה מחייב את העניים כהלל הזקן ואת העשירים כרבי אלעזר בן חרסום, משום שהתמדתו העצומה בתורה הייתה בלי שום שינוי הן בימי עשירותו והן בימי עוניו (מתוך ההקדמה ל"דברי נחמיה", חלק אורח חיים). בנו המו"ל מספר בהקדמה לחלק "אורח חיים" עד כמה סמך הצ"צ על פסקיו של רבי נחמיה: "ובפירוש יצא מפה קדשו... שכל פסק הלכה שיצא ממנו אחר עיונו ופלפולו העמוקה מני ים, לא ימצא מי שיהיה כח... לסתור דבריו. ובתשובה אחת כתב עליו [הצ"צ]: הלכה כמותו בכל מקום". התכתב בשו"ת בהלכה עם גדולי דורו, גם עם ה"מתנגדים", כרבי דוד לוריא (הרד"ל) ורבי מאיר ברלין אב"ד מוהילוב. חלק מההתכתבות נדפסה ב"דברי נחמיה". תשובותיו בהלכה נדפסו בשלשת חלקי השו"ת "דברי נחמיה": אבן העזר (ווילנא תרכ"ו), אורח חיים (ווילנא תרכ"ט), יורה דעה (וורשא תרמ"ז).
שני כרכים. כרך אבן העזר: [6], ז; כט, לא-פב דף. דף ז מהספירה הראשונה נכרך פעמיים. כרך יורה דעה: [2], עג, [3] דף. שני דפי שער לכל כרך. 29-30 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות בכרך הראשון. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות בכרך הראשון. חותמות. רישום בכתב-יד בכרך הראשון. כריכות חדשות.
* שו"ת תורת חסד, חלק ראשון – אורח חיים, מאת רבי שניאור זלמן פרדקין אב"ד פולוצק ולובלין, מחשובי תלמידי ה"צמח צדק". וורשא, תרמ"ג 1883. מהדורה ראשונה.
המחבר רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין (תק"ץ-תר"ב), המכונה "הגאון מלובלין", מגדולי רבני וחסידי חב"ד, אב"ד פולוצק ולובלין, עילוי חריף וגאון אדיר, שהיה בקי עצום בכל חדרי תורה כנתינתה מסיני. מילדותו דבק ברבו המובהק ה"צמח צדק" מליובאוויטש, שהראה לו חיבה יתירה, והשתעשע עמו רבות בחריפות ובקיאות במרחבי התורה. עוד בצעירותו שלח לו רבו שאלות מורכבות בענייני עגונות, וסמך על פסקיו. ה"צמח צדק" כתב עליו: "אשר מדריגתו מגיע ל'גאון', לכן יוכל לסמוך על פסקם בלי שום גמגום". אחד ממנהגיו הקבועים היה ללמוד בכל יום סימן אחד בשו"ת "צמח צדק", על אף שידעם בעל פה, כדי להתקשר בנשמת רבו המובהק. בשנת תרט"ו התמנה לרבה של העיר פולוצק. לאחר פטירת ה"צמח צדק" בשנת תרכ"ו, עודד וחיזק את חסידי חב"ד לנסוע לאדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש (ולא לאחיו האדמו"רים מקאפוסט ומלאדי), משום שראה במהר"ש ממשיך דרכו של אביו ה"צמח צדק". התערבות זו עלתה לו בכס רבנותו, והוא נאלץ להתפטר מרבנות פולוצק (אגרות בעל התורת חסד, ירושלים תשס"א, עמ' 84). בשנת תרכ"ח התמנה לרבה של לובלין, בה כיהן ברבנות למעלה מעשרים שנה. בשנת תרנ"ב עלה לירושלים, ובשנותיו האחרונות התמנה לאב"ד הקהילה החסידית בירושלים. רבי שמואל סלנט העריכו מאד וכתב עליו: " גאון עולם, אשר גם בדורות שלפנינו היה נמנה בין גדולי הדור". על מצבתו נחקק: "... כ"ק אדמו"ר הרב הגאון הגדול, שר התורה, צדיק יסוד עולם... שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות אגדות תוספתא, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, וכל המדות של חכמים, וכל דבר שבתורה לא הניח שלא למד...".
את ספרו שו"ת "תורת חסד" על "אורח חיים" הדפיס בחייו בשנת תרמ"ג. חלקו השני של השו"ת, על חלק "אבן העזר", נדפס לאחר פטירתו, בשנת תרס"ט. ספרו נערץ על גדולי הפוסקים, ופסקיו נזכרים רבות בספרות השו"ת. כפי שהעיד על ספרו, אין בספר זה סברות שאינן מבוססות היטב. הוא כתב כי בעוד שישנם ספרים בהם החידושים הם "כהררים התלויים בשערה", בספרו שלו הם "שערות התלויות בהרים, כל סברא יש לה יסוד, ואף החידוש הקל מבוסס בראיות ובהוכחות". ה"ראשון לציון" רבי יצחק יוסף שליט"א, מספר שאביו רבי עובדיה יוסף היה נוהג ללמוד בימי חול המועד בשו"ת "תורת חסד", משום מצוות שמחת יום טוב. לדבריו, אביו הגר"ע יוסף היה נוהג לומר שבספר "תורת חסד" יש 'לומדע'ס' אמיתית, ולא 'לומדע'ס' הפורחת באויר, משום שכל סברה מוכחת מגמרא ערוכה.
בדף השער חותמת: יעקב גוטמאן ווארשא".
חותמות בדף השער בגרמנית: "המכון לחקר השאלה היהודית של המפלגה הנאצית – המחלקה לאוסטיודן [=ליהודי המזרח] – ליצמנשטט".
חותמות נוספות.
קנח דף. 33 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חותמות ורישומים בכתב-יד. קרעים בשולי דף השער. קרעים בדפים האחרונים, משוקמים בהדבקות נייר. כריכה חדשה.

ספר סמיכת חכמים, חלק ראשון "ברכת ה'" – "הקדמת סמיכת חכמים", וחלק שני "קדושה וברכה", חידושים על מסכת ברכות, מאת הגאון המקובל רבי נפתלי הכהן כ"ץ, אב"ד פרנקפורט דמיין. פרנקפורט דמיין, [תס"ד-תס"ו 1704-1706].
שם הספר הכולל הוא "סמיכת חכמים", כאשר לחלק הראשון של ה"הקדמה" הארוכה בחכמת הקבלה ניתן השם בשער "ברכת יהו"ר" (ברכת ה'), ולחלק השני של החידושים על מסכת ברכות ניתן השם "קדושה וברכה".
נדפס בחיי המחבר – הגאון המקובל המפורסם רבי נפתלי כ"ץ (ת"י-תע"ט), מגדולי המקובלים הנודעים בארצות אשכנז. אב"ד אוסטראה, פוזנא ופרנקפורט דמיין. מנעוריו החל בהנהגתו הנוראה והקדושה ובהתמדתו המופלגת, עד כי למד את כל הש"ס בעל פה. מיד לאחר נישואיו נתמנה רבי נפתלי כ"ץ לראש ישיבת אוסטראה, ובהיותו כבן שלושים נתמנה לרבה של העיר החשובה אוסטראה וגלילותיה. בשנת תמ"ט עבר לכהן כרבה של פוזנא. באותו הזמן בהיותו רק כבן ארבעים נתמנה לראש ומנהיג "ועד ארבע ארצות", תפקיד שהיה הסמכות התורנית העליונה בכל ארצות אשכנז ופולין. בשנת תס"ד נתמנה לרבה של העיר פרנקפורט דמיין, בירת לימוד התורה בגרמניה. לאחר השריפה הגדולה בעיר בשנת תע"א, נאלץ לברוח ממנה (עקב עלילה שהשריפה פרצה בשל עיסוקו בקבלה מעשית, השבעות וכתיבת קמיעות). לאחר נדודים שונים פנה לנסוע לארץ ישראל, אך בשעה שהגיע לקושטא נחלה ונאסף שם אל עמיו. קברו בעיר קושטא מהוה עד היום מקום אליו מגיעים מרחבי העולם לתפילה ולישועה. [מסופר, כי בעת שהגיע הבעש"ט לעיר קושטא בדרכו לארץ ישראל, התגלה אליו רבי נפתלי כ"ץ בחלום הלילה, וגילה לו כי לא יזכה לעלות לארץ ישראל כשם שהוא לא זכה, ונסתלק בעיר קושטא – ומשום כך פנה הבעש"ט וחזר על עקבותיו לעירו מז'יבוז'].
כ-12 הגהות בגליונות הספר, כפי הנראה בכתב-ידו של רבי שמואל ברנשטיין, אב"ד אמשטרדם. באחת ההגהות (דף ז/1 מהספירה השניה) נכתב: "וכ"כ אדמו"ז בפ"י" [וכן כתב אדוני מורי זקני בפני יהושע]. בהשוואת כתב ההגהות לכתב-ידו של רבי שמואל ברנשטיין, בן נכדו של בעל ה"פני יהושע", מצאנו שהכתיבה זהה.
רבי שמואל ברנשטיין (תקל"ג-תקצ"ט), מגדולי רבני הולנד. בנו של רבי יששכר בעריש ברנשטיין אב"ד הנובר (בנו של ה"פני אריה", ונכד ה"פני יהושע") חתן רבי יעקב משה לעוונשטאם אב"ד אמשטרדם, משנת תקס"ב אב"ד חרונינגן (Groningen, הולנד), בשנת תקס"ט מונה לאב"ד לעוורדן, ומשנת תקע"ה אב"ד אמשטרדם.
ה-עט; [1], קלח דף. חסרים 6 דפים: ארבעה דפים ראשונים, ושני דפים אחרונים (קלט-קמ). דפים כה-ל מספירת הדפים הראשונה נכרכו שלא במקומם, לאחר דף יח. 33 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות קשים. עקבות רטיבות עם סימני פטריה ועובש. בלאי רב. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. דפים וקונטרסים מנותקים. כריכה ישנה, בלויה ופגומה, עם קרעים בשדרה.

ספר שמות, חיבור על שמות אנשים ונשים, ושמות עיירות ונהרות, בלשון הקודש ובלשון רומניה, ספרד ואשכנז, לעניין דיני גיטין ושטרות, מאת רבי שמחה הכהן. ונציה, [תי"ז 1657]. מהדורה יחידה.
הספר הוגה על ידי רבי משה זכות שאף הוסיף הגהה שנדפסה ("אמר המגיה", בדף כד/1) וכן מספר ציונים שנדפסו בסוגריים.
רישומי בעלות מעבר לדף השער: "מקנת כסף מאת הגבירים החכמים הרמים ממלכת כהנים הא' [הראשון] גי' מרדכי דמ'[תקריא] בכור הי"ו והב' [והשני] גי' דוד אלעזר הי"ו והג' [והשלישי] גי' שלמה רפאל הי"ו ס"ט"; "מ"כ [מקנת כסף] הגביר החה"מ גי' יוסף הכהן חמצי נר"ו לישיבת ה"ה מ"ח זצוק"ל". רישום בעלות נוסף בדף א/1: "מק"כ לע"ק [מקנת כספי לעבודת קוני] הצעיר הא"ח [---] ס"ט".
מספר הגהות קצוצות [חלקן ארוכות] בכתיבה ספרדית.
‫עותק חסר. ח, [2]; פח, פח-צה, צה-קב, קב-קטו, קיז-קכב דף. חסרים 2 דפים אחרונים: קכג-קכד. 18 ס"מ בקירוב. מצב כללי בינוני. חלק מהדפים במצב טוב-בינוני. כתמים (בהם כתמי רטיבות גדולים בחלק מהדפים). קרעים ופגמים בדף השער ומספר דפים ראשונים, עם פגיעה בטקסט ובמסגרת השער, משוקמים בהדבקות נייר. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים. כריכה חדשה.‬‬
‫[8] דף בסוף, עם "לוח הטעיות וקצת הוספות שהוסיף אחר כך... המחבר", צורפו רק למקצת העותקים, ואינם נמצאים בעותק שלפנינו.‬‬

שלחן ערוך אבן העזר, אפי רברבי, עם חלקת מחוקק ובית שמואל, ומפרשים נוספים, ועם ספר טורי זהב על אבן העזר, ופרי חדש על הלכות גיטין. וינה, [תקס"ט] 1808-1809.
רישום בעלות בדף השער: "חנני ה' בזה הק' יצחק נתן ליפשיץ", עם חותמתו: "INL". מספר הגהות, כפי הנראה בכתב-ידו.
הגאון רבי יצחק נתן ליפשיץ (תקנ"ב-תרל"ד), בן הגביר רבי אלעזר ליפשיץ, שהיה בן-דודו של רבי אלעזר לעוו בעל "שמן רוקח". חתן רבי בנימין וואלף לעוו בעל "שערי תורה" (בן ה"שמן רוקח") בזיווג שני. משנת תקצ"א אב"ד מאד. בשנת תקצ"ז, כשנפטר אבי חותנו ה"שמן רוקח", מילא את מקומו ברבנות סאנטוב, עד לפטירתו.
[2], קצב; מו; י דף. 37 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכה אחורית ושדרה ישנות, ללא כריכה קדמית.