לקט פריטים הקשורים לרבי בנימין זאב יעקובזון, מרבני גרמניה, דנמרק ושבדיה:
* מכתב בדברי תורה של רבי בנימין זאב יעקובזון מתקופת השואה. קופנהגן, [תש"ב או תש"ג?]. מכתב בדברי תורה, שנשלח אל רבי חיים דוד בכרך. בשוליו כותב הרב יעקובזון הוראות למתפללי בית הכנסת, כנראה על רקע התסיסה האנטישמית, שילכו מיד מבית הכנסת לבתיהם ולא יתעכבו ברחוב: "...טוב הוא אם אתה תודיע בשבת הבעל"ט בקול רם שהנשים תצאנה מבית הכנסת בש"ק מיד אחרי הקדושה, ובר"ה ובי"ט מניה וביה אחרי ברכת כהנים, ושכולים אנשים ונשים וטף יפנו מבית הכנסת דרך ימין וילכו בלי שהיה לבתיהם! והשם הטוב ירחם עלינו בתוך עמו בקרוב!" (ההדגשות במקור).
* דף בדברי תורה בכתב-ידו של רבי בנימין זאב יעקובזון, על נייר מכתבים רשמי שלו מקופנהגן.
* דף בדברי תורה, חתום בשוליו "ישראל בארנשטיין", על נייר מכתבים רשמי של הרב יעקובזון מקופנהגן.
* Gebet-קדיש Ueber das, חיבור על תפילת הקדיש, מאת רבי בנימין זאב יעקובזון. [פרנקפורט דמיין], תרצ"ב [1932]. גרמנית. עם הקדשה בכתב-יד המחבר לרבי חיים דוד בכרך.
* Buch der Erinnerung an Moses Jacobson - ספר זכרון לרבי משה יעקובזון [אחיו של רבי בנימין זאב]. ברלין, 1917.
רבי בנימין זאב יעקובזון (תרנ"ד-תשל"ג), מחשובי הרבנים הצעירים גדולי התורה בגרמניה, מראשי "אגודת ישראל" וממקימי "קרן התורה". גאון מבריק ונואם מפורסם. נולד בהמבורג כבן למשפחת רבנים מראשי האורתודוקסיה היהודית בגרמניה. בשנת תרצ"ב הגיע לברלין, ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות בדנמרק. כבר בשנת תרצ"ג עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, מינו רבני הקהילה את הרב הצעיר והפיקח, להיות איש הקשר של הקהילה מול מחלקת ה"גסטאפו" שהקים השלטון הנאצי (לטפל בעניני היהודים והקומוניסטים). במסגרת תפקיד זה ביקשו הנאצים "הבהרות" לביטויים הלכתיים, שהצנזורה מצאה במכתבי רבנים שונים, הנאצים גם אילצו את הרב יעקובזון לנצל את קשריו עם "היהדות העולמית" והטילו עליו תפקידים שונים. בעצת הרב הילדסהיימר הישיש עבר הרב יעקבזון לכהן ברבנות בדנמרק. באותן השנים עסק רבות בעניני הצלה, ויחד עם רבנים נוספים מדנמרק ומשבדיה הצליח להציל אלפי יהודים מהשואה.
לאחר עשר שנות כהונתו בדנמרק, ברח לשבדיה בשנת תש"ד, יחד עם כל יהדות דניה, והתגורר בשטוקהולם. בשבדיה הקים הרב יעקבזון יחד עם רעייתו את המוסד המפורסם ב"לידינגה", שהיה בית לבנות חרדיות פליטות השואה, שנותרו חולות וגלמודות לאחר המלחמה. בשנים תש"ח-תש"ט עלו כל בנות לידינגה לארץ ישראל, ועם עליית הקבוצה האחרונה של הבנות עלו אף הרב והרבנית לישראל. גם בארץ ישראל היה ביתם לבית המשפחה של בנות לידינגה. הרב יעקובזון רווה נחת מתלמידותיו ומצאצאיהן. בספריו הוא מציין בגאווה כי רוב ככל בנות המוסד זכו להקים בתים מפוארים של תורה וגמילות חסדים. בירושלים כיהן הרב יעקובזון ברבנות שיכון פאג"י בשכונת סנהדריה. מלבד ספרי דרשותיו, פרסם הרב יעקבזון את זכרונותיו בבמות שונות. מאמריו אלו נערכו בספרו "זכרונות" (ירושלים, תשי"ג) ובספרו "אשא דעי למרחוק" (תל אביב, תשכ"ז).
מכתב ושני דפים בכתב-יד + שתי חוברות מודפסות. גודל משתנה. מצב כללי טוב.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי דוב בעריש וויידנפלד אב"ד טשעבין. ירושלים, אב תש"ט [1949].
נשלח אל ישיבת "שערי שמים" בירושלים. המלצה לקבל לישיבה את "המוכ"ז הרב המופלג ר' צבי פארשער נ"י", אשר "ידוע לי מאז כשוקד בתורה, וראוי לספחו להישיה"ק, למען יוכל להקדיש ימיו לתורה ויר"ש כחפצו".
הגאון מטשעבין רבי דוב בעריש וויידנפלד (תרמ"א-תשכ"ו), בנו של הגאון רבי יעקב אב"ד הרימלוב בעל "כוכב מיעקב", מגדולי גאוני גליציה. משנת תרפ"ג כיהן כאב"ד העיר טשעבין בגליציה, וכבר מימי צעירותו נודע כאחד מגדולי הגאונים ופוסקי הדור, וכידען בעל שליטה מוחלטת במרחבי ים התלמוד וספרי הפוסקים. בתקופת כהונתו בטשעבין הקים בה ישיבה חשובה, אליה נהרו טובי הבחורים החריפים בגליציה. לאחר פטירת רבי מאיר שפירא, קיבל על עצמו את האחריות כחבר ההנהלה הרוחנית של ישיבת "חכמי לובלין", יחד עם הגאון מקוז'יגלוב רבי אריה צבי פרומר והאדמו"ר רבי משה'ניו מקראקא. חסיד מקושר לאדמו"רי בעלז ולאדמו"רי בית רוז'ין. בשנות השואה נדד דרך סיביר ובוכרה, והגיע בשנת תש"ו לירושלים, בה הקים את ישיבת "כוכב מיעקב – טשעבין". הרב מטשעבין נערץ ע"י כל גדולי הדור, אדמו"רים וראשי הישיבות, בהם הגרא"ז מלצר, החזון איש והגרי"ז מבריסק. רבו האדמו"ר רבי אהרן מבעלז היה מפנה אליו את כל השאלות ההלכתיות החמורות. בחג השבועות הראשון לבואו לירושלים סר להתפלל בבית מדרשו של האדמו"ר הזקן מגור בעל "אמרי אמת", ומשראהו הרבי אמר: "היום נכבד בעשרת הדברות את התורה בעצמה".
נייר מכתבים רשמי, כ-13.5X21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים ובלאי.

מכתב ארוך (4 עמודים) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יצחק בצלאל מורגנשטרן. לודז, אייר תרנ"א [1891].
נכתב אל הגביר הלמדן רבי יוסף יוסקוביץ מלודז'. חידושי תורה בסוגיית "המדמע והמטמא והמנסך". בפתיחת המכתב הוא כותב על נסיעתו של הרב יוסקוביץ בחג הפסח אל רבם האדמו"ר [כנראה, בעל ה"שפת אמת" מגור]: "...והנה זה איזה ימים אשר שמע שמעתי מבן אחיך נ"י כי היית בימים אחרונים של פסח אצל אדומו"ר מרן הקדוש שליט"א, אמרתי אולי לא הגיע המכתב לידך כ"א [כי אם] ליד חמיך נ"י, וב"כ וב"כ [ובין כה ובין כה] נשתכח הדבר. אי לזאת אמרתי לבא עדיך בחידושי תורה אך הפעם, ואם גם בזה תסוג אחור – אדעה! וזה החלי בעזה"י....".
הגאון החסיד רבי יצחק בצלאל מורגנשטרן מלודז' (עבר אח"כ להתגורר בוורשא), מחריפי גאוני פולין. מצאצאי האדמו"ר רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, ומצאצאי רבי ישראל מורגנשטרן מטורבין (אחיו של האדמו"ר "השרף" מקוצק). מחבר הספר "מאה שערים" (וורשא, תרע"ב) ספר שעורר בחריפותו רושם רב בדורו, ובו מאה תירוצים על קושיא אחת בסוגיא קשה במסכת פסחים. נשא ונתן בהלכה עם גדולי דורו, בהם:הגאון מרוגטשוב בעל "צפנת פענח"; הגאון רבי יוסף ענגיל מקראקא; ידיד נעוריו רבי יוסף פצ'נובסקי בעל "פרדס יוסף" (שמביא בספריו דברים רבים בשמו); רבי ישראל איסר פייגנבוים מווארשא; רבי ירוחם פישל פערלא מווארשא; רבי אברהם לופטביר בעל "זרע אברהם" ורבי מנחם זמבה (הערות "פרי יצחק" מרבי יצחק בצלאל נדפסו בספרם "זרע אברהם"); ועוד.
דף כפול כ-22 ס"מ (4 עמ' כתובים בצפיפות). מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בקפלי הדף (מודבקים בנייר דבק).