פריטים נדירים ומיוחדים ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים | היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית | חפצים - יודאיקה וישראליאנה

פרטי המכירה arrow-down

התצוגה והמכירה תתקיימנה במשרדנו שברחוב רמב"ן 8, מתחם טחנת הרוח, ירושלים ימי התצוגה:

יום ה' 08.11.18 ל' חשון 20:00 – 12:00
יום א' 11.11.18 ג' כסלו 20:00 – 12:00
יום ב' 12.11.18 ד' כסלו 20:00 – 12:00
יום ג' 13.11.18 ה' כסלו 13:00 – 10:00

 

קרא עוד סגור
תנאי המכירה

מכירה נסגרה arrow-down

המכירה התקיימה בתאריך 13/11/18


הורד את קטלוג המכירה

קטלוג המכירה קטלוג המכירה

מכירה 63 פריט 1

search

כתב-יד על קלף – קידוש לבנה – גרמניה, תפ"ו – עם הוראות ביידיש והנהגות על פי הקבלה

כתב-יד על קלף, סדר קידוש לבנה, עם הוראות ביידיש והנהגות על פי הקבלה. [גרמניה], תפ"ו [1726]. שער מאויר.
כתב-יד בפורמט קטן. דיו חומה ושחורה על קלף. כתיבה אשכנזית מרובעת (מנוקדת) ובינונית. תיבות פתיחה מוגדלות, אחת מהן באותיות חלולות, ואחת צבועה בדיו מוזהבת. בראש כתב-היד שער מאוייר, עם כיתוב שם הבעלים [המזמין] במרכזו, ופרט השנה: "שייך לצורב'[א] מרבנן הבח'[ור] גבור חיל בתורה יודע נגן חריף ושנון המופלא כהר"ר יואל בה"ק כהר"ר לימא סגל, בשנת תפ"ו לפ"ק".
בראש העמוד שלאחר השער נכתב: "ראו בני המהדרין מן המהדרין במצות קידש[!] הלבנה". לאחר מכן מופיע קטע המתחיל: "כתבו המקובלים מצוה גדולה לקדש הלבנה במ"ש [במוצאי שבת] בבגדים נאים...".
הוראות ביידיש, בכתיבה אשכנזית בינונית. לדוגמה, לפני המילים 'ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך' נכתבה ביידיש ההוראה לכפול את המילים ולכוון בהן: "דר נאך זאגט מען דיזז דרייא מאל נאך אננדר, מען מוז מכוון זיין ר"ת י'וצרך ע'ושך ק'ונך ב'וראך, ר"ת יעקב".
בדף [7/ב] נכתב: "המקובלים [אמרו] שיש ג"כ לומר א'להים יחננו וינער שולי הבגדים להבריח הקליפות והוא סוד גדול ונורא".
בדף הפורזץ האחורי רישום מאוחר בעפרון: "הק"ל [הקידוש לבנה] נתן לי במתנה גמורה אבי מורי בשנת תרל"ח לפ"ק".
[8] דף. 12.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וסימני שימוש. כריכה עתיקה, עץ מחופה קטיפה, פגומה בחלקה.

מחיר פתיחה2,000$ נמכר ב4,428$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 2

search

כתב-יד מאויר על קלף, עם אותיות מעוטרות בעלי זהב – סדר תקוני שבת להאר"י, עם זמירות לשבת ולמוצאי שבת – פרשבורג, תק"ד – עם כריכת עור מקורית

כתב-יד מאויר על קלף, "סדר תקוני שבת - מאיש האלהי קדו'[ש] יאמר לו... כמהור"ר יצחק לוריא אשכנזי [האר"י] ז"ל". פרשבורג, תק"ד [1744].
בשולי השער: "נכתב פה עיר פרעשבורג שנת תק"ד ל"ק [לפרט קטן]".
פורמט כיס. דיו על קלף. כריכת עור מקורית עם אבזם, עם עיטורים פרחוניים נאים.
דף השער מאויר ב"שער" ארכיטקטוני עם שני עמודים ועליהם כותרת, בשני צדי השער דמויות משה ואהרן, ומעל כותרת השער מדליון ובו דמות דוד המלך המנגן בנבל. בדפי כתב-היד תיבות פתיחה מקושטות מאוירות בעיטורים מיניאטוריים בדגמים פרחוניים, חלק מתיבות הפתיחה מולאו ב'עלי זהב', ובחלקן עיטורים בחריטה על עלי הזהב.
כתב-היד כתוב על 36 דפי קלף. כתיבה אשכנזית מרובעת, מנוקדת, בגדלים שונים; וכתיבה בינונית ("כתב רש"י"), בעיקר להוראות.
כתב-היד מכיל: "דיני קריאת שנים מקרא ואחד תרגום", מזמורי קבלת שבת, הפיוטים "לכה דודי" ו"שלום עליכם מלאכי השרת", "סדר לסעודה ראשונה" וסדרי ה"תיקון" לסעודות היום (עם קטעים מ"שיר השירים" וממשניות מסכת שבת), כולל קידוש וזמירות, סדר ה"תיקון" למוצאי שבת, עם זמירות למוצאי שבת.
לפנינו כתב-יד "תקון שבת" עם איור דף שער ועיטורים האופייניים ל"אסכולת מורביה" שפעלה מהמאה ה-18. ככל הנראה, מאייר כתב היד שלפנינו, שישב בפרשבורג, הכיר את הספרים שיצרו חברי האסכולה: אהרן וולף שרייבר הרלינגן מגיביטש, משולם זימל מפולנה ואחרים.
[36] + דף קלף ריק (70 עמ' כתובים). 11.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בעיקר בשוליים. חיתוך דפים מוזהב. כריכת עור מקורית, עם עיטורים מוטבעים, ועם אבזם כסף מקורי. שברים ופגמים קלים בכריכה.
על אמני אסכולת מורביה, ראה: שלום צבר, "סדר ברכת המזון – וינה, ת"פ [1719/20]: כתב היד המצויר המוקדם ביותר של הסופר-אומן אהרן וולף שרייבר הרלינגן מגיביטש [Gewitsch]", בתוך: זכור דבר לעבדך: ספר הזיכרון לכבוד פרופ' דב רפל, בעריכת שמואל גליק ואברהם גרוסמן, ירושלים: המרכז להגות בחינוך היהודי ע"ש דב רפל - מכללת ליפשיץ, עמ' 472-455 ולוחות 17-8.

מחיר פתיחה15,000$ נמכר ב67,650$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 3

search

מגילת אסתר ודף ברכות עם איורים – הסופר יחיאל מנחם אורבינו ממנטובה – גאזולו, איטליה, תקל"ו

מגילת אסתר כתובה על גבי קלף ודף קלף עם ברכות המגילה, כתובים ומאוירים בידי הסופר יחיאל מנחם ב"ר אברהם אורבינו ממנטובה. גאזולו (Gazzuolo, הנמצאת במרחק של 20 ק"מ ממנטובה), אדר תקל"ו [1776].
מגילת "המלך" (מרבית העמודות פותחות בתיבה "המלך"), עם עיטורי כתרים נאים מעל תיבות "המלך".
בשובל שלפני העמודה הראשונה מופיע איור גדול המתאר סצנות אחדות מעלילת המגילה, על רקע נוף עירוני אירופאי בו נראים בין היתר מגדלים, צריחים ומזרקה. לצד האיורים מופיעים הפסוקים הרלוונטיים "ויקבצו את כל נערה בתולה... אל שושן הבירה אל בית הנשים אל יד הגא", "ויתלו את המן" ו"ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". בתחתית האיור, בשולי הקלף, חתם הסופר "על ידי העוסק במלאכת הקודש בגאזולו הצעיר הסופר יחיאל מנחם במוהר"ר אברהם אורבינו זלה"ה, יום ה' תשעה ימים לחדש אדר שנת התקל"ו לפ"ג".
כפי הנראה, בשעה שכתב ואייר את המגילה שלפנינו, היתה מונחת לפני אורבינו מגילת אסתר שנדפסה בונציה בשנת 1746, עם מסגרות מפוארות – פיתוחי נחושת מפורטים – מעשה ידי הסופר והאומן האיטלקי פרנצ'סקו גריסליני (Griselini), והאיור שבשובל מבוסס על איורו של גריסליני. בדומה לכך, גם באיור המתאר את העיר ירושלים המופיע בתחתית דף הברכות, התבסס אורבינו, כפי הנראה, על איור דומה אשר נדפס בהגדת אמשטרדם תנ"ה (1695).
ידועים שלושה כתבי-יד של הסופר ר' יחיאל מנחם ב"ר אברהם אורבינו, אשר היה סופר וחזן בית הכנסת האשכנזי במנטובה בשנות הת"ק: שניים של "מנהגים של כל השנה" של בית הכנסת האשכנזי הגדול במנטובה (בו התפללו בין היתר כמה מרבני מנטובה, בהם רבי יהודה בריאל, רבי יעקב סאראוול, רבי עזריאל יצחק הלוי ורבי שמואל חיים סיניגאליה) – השמורים באוספי מאיר בניהו ובאוסף בית המדרש לרבנים בניו-יורק, וכן כתב-יד "סדר ההושענות" של קהל האשכנזים במנטובה – השמור באוסף ביל גרוס.
למידע נוסף אודות הסופר ר' יחיאל מנחם ב"ר אברהם אורבינו ראה במאמרו של הרב זאב יצחק הלוי דינר, "סדר מנהגי כל השנה בק"ק אשכנזים במנטובה שבאיטליה" (בתוך "מן הגנזים" בעריכת הרב שלום הלל, ספר שישי, עמ' קו-קט).
דף הברכות: 21X24 ס"מ בקירוב. השוליים הימניים גזורים באופן לא אחיד. כתמים, קמטים וקרעים קלים בשוליים. גובה הקלף במגילה: 24 ס"מ. קרעים בתחילת היריעה הראשונה. כתמים. נתונים בנרתיק עץ קשיח עם חיפוי קטיפה בחלקו הפנימי.

מחיר פתיחה20,000$ נמכר ב24,600$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 4

search

מגילת אסתר בנרתיק גדול מעוטר במלאכת-דמשק – המזרח הקרוב, המאה ה-19

מגילת אסתר על גוויל, בנרתיק מפואר המעוטר במלאכת דמשק. המזרח הקרוב (סוריה/עיראק), המאה ה-19 (הקדשה משנת תרי"ג).
דיו על גוויל; פליז רקוע, משובץ כסף ונחושת (מלאכת דמשק).
כתיבת סת"ם האופיינית לאזור סוריה (ולאזור עיראק) בסוף המאה ה-19, על גבי גוויל חום-בהיר, 18 שורות בעמוד.
גלולה על ידית פליז ונתונה בנרתיק מאסיבי המעוטר במלאכת דמשק, בדגמים גיאומטריים וצמחיים צפופים. בחלקו העליון ובחלקו התחתון של הנרתיק חגורות-טקסט המשלימות זו את זה: "איש יהודי היה בשושן הבירה / ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן". במרכז הנרתיק, בתוך ארבעה מדליונים מסוגננים, מופיעים הפסוק "ליהודים היתה / אורה ושמחה / וששון ויקר" ואחריו התאריך "ושנת התרי"ג" (בתוך האות רי"ש מופיע תו נוסף, שפשרו אינו ברור לנו).
גובה הקלף: 21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. מעט קרעים ופגמים. תיקונים במספר מקומות. גובה הנרתיק: 41 ס"מ (כולל הידית). הקצה התחתון של הידית שבור. פיסה חסרה בקצה העליון (בחיבור המכסה לנרתיק, עם בורג חדש). מספר פיסות חסרות בשיבוץ.

מחיר פתיחה3,000$ לא נמכר

מכירה 63 פריט 5

search

כתובה על קלף – מסגרת תחריט מפוארת – אמשטרדם, תפ"ג – חתימות החכם רבי שלמה אאיליון, רב הקהילה הספרדית-פורטוגזית בלונדון ואמשטרדם

כתובה לנישואי החתן יוסף בן המנוח הגביר יעקב טישיירה די מאטוש, עם הכלה יהודית בת הגביר המנוח אברהם חזקיה נוניש אינריקיש. אמשטרדם, הולנד, ד' תמוז תפ"ג [יולי 1723]. עם שתי חתימות של החכם רבי שלמה אאיליון, רב הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמשטרדם.
כתובה ספרדית-הולנדית, על גבי קלף, מעוטרת בתחריט-נחושת איכותי: בשוליים הימניים והשמאליים מופיעים שני זרי פרחים ענקיים העולים מתוך אגרטלים, מקושטים בציפורים ובבעלי חיים שונים, ומעליהם - חתן וכלה בלבוש תקופתי (מימין) ואם עם שני ילדיה (משמאל; אלגוריה לחסד - Caritas). נוסח הכתובה, כתוב בכתיבה ספרדית, בין שני עמודים מעוגלים המקושטים בענפים ונושאים על כותרותיהם קשת. משני עברי הקשת מופיעים שני כרובים האוחזים בידיהם יריעת בד עליה מופיעה הכתובת "בסימן טוב". בחלקה התחתון קרטוש רוקוקואי גדול אשר שימש לכתיבת ה"תנאים".
בשוליים התחתונים מופיעות שתי כתובות באותיות לטיניות: משמאל " 27 Adar Seni A° 5453 Yom Sabat " ומימין "H. Y. Aboab ", המציינות את שמו ותאריך פטירתו של רבהּ הנערץ של קהילת אמשטרדם, החכם רבי יצחק אבוהב (דה-פונסיקה, השלישי), שנפטר ביום כ"ז אדר ב' תנ"ג.
עיטורי המסגרת נעשו בהשראת עיטורים שיצר האמן וחרט הנחושת שלום מרדכי איטליה (איטליאה) לשתי כתובות הולנדיות מהשנים 1648 ו-1654. שלום איטליה, שהגיע להולנד ממנטובה, נודע גם כיוצרן של שתי מגילות אסתר וכן כיוצר דיוקנאותיהם של יעקב יהודה ליאון ושל מנשה בן ישראל.
בתחתית נוסח הכתובה מופיעות חתימותיהם של החתן (באותיות לטיניות‎), ושל העדים: "שלמה בכמה"ר יעקב אאילייון זלה"ה", ו"יעקב אבן יקר בונדיאה". החותם הראשון הוא החכם רבי שלמה אאיליון, רבה של העדה הספרדית-פורטוגזית בעיר. חתימתו (וכן חתימת העד הנוסף) מופיעה שוב גם בסוף ה"תנאים" הכתובים בקרטוש התחתון. בנוסח הכתובה וכן ב"תנאים" נזכר שמו של הנוטריון שערך את ההסכם - "הנוטאריו המפורסם... פיטיר אישקאבאלי...".
רבי שלמה אאיליון (ת"כ בערך-תפ"ח), יליד שאלוניקי (או צפת), שימש כשד"ר הקהילה בצפת באירופה, ישב גם באיזמיר שבתורכיה ובליוורנו. לאחר מכן נתמנה ל"חכם" של הקהילה הספרדית-פורטוגזית (קהילת האנוסים) בלונדון. משם עבר לכהן כרב הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמשטרדם, לצדו של ה"חכם צבי" שכיהן שם כרב הקהילה האשכנזית. היו שחשדו בו בשבתאות, והוא עמד במרכז הפולמוסים בעניין בלונדון ובאמשטרדם. פסקיו ותשובותיו מובאים בספרי הפוסקים. חלק מכתביו שרד ונותר בכתבי-יד [ראה חומר מצורף].
41X34 ס"מ. מעט כתמים. קמטים. קרעים זעירים בשוליים.
ספרות:
1. Ketubbah: Jewish marriage contracts of the Hebrew Union College Skirball Museum and Klau Library, by Shalom Sabar (ניו-יורק, 1990), עמ' 265-270.
2. יצורתו [!] של שלום בכמ"ר מרדכי איטאליאה, מאת מרדכי נרקיס, בתוך: תרביץ, כרך כה, חוברת ד, תמוז תשט"ז, עמ' 441-451; כרך כו, חוברת א, תשרי תשי"ז, עמ' 87-101.
3. הכתובה בעיטורים, מאת דוד דוידוביץ. הוצאת א. לוין-אפשטין, תל-אביב, 1979, עמ' 21-24.

מחיר פתיחה9,000$ נמכר ב11,070$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 6

search

מגילת איכה – כתב-יד מאויר על קלף – שלמה ידידיה זילנפריינד

מגילת איכה, כתב-יד מאויר על קלף. כתובה ומצוירת בידי שלמה ידידיה זילנפריינד. ירושלים, [שנות ה-40/50].
בדף השער מדליון עם הכיתוב "איכה" ואיור העיר ירושלים עולה בלהבות, בצבעים שחור ואדום; מתחתיו: "שלמה ידידיה זֵילנפריינד, ירושלם". בכל אחד מהעמודים הבאים מופיע נוסח המגילה בתוך מסגרת מעוטרת, שאיוריה וכותרתה ממחישים ויזואלית את המתואר בטקסט: בעמוד הראשון איור עין מזילה דמעה, והכיתוב "אין לה מנחם" ("בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם" – פרק א', פסוק ב'); בעמוד השני איור נוסף של ירושלים עולה בלהבות, מלווה בכיתוב "שָׁלַח-אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי" (פרק א', פסוק י"ג) כשאותיות המלה "אש" מעוצבות כלהבות אש, ובצדהּ הימני של המסגרת מופיע הכיתוב "כִּי גָבַר אוֹיֵב, פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ" (פרק א', פסוקים ט"ז-י"ז), כשאותיותיו כתובות במאונך, אחת מעל השניה, ומאותיות המלה "ציון" עולות להבות. בעמוד השלישי מלווה הפסוק "וַיִּנְאַץ בְּזַעַם-אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן" (פרק ב', פסוק ו') באיור חוֹשֶׁן וכתר מוטלים על הארץ, לצד קוצים וסלעים, וכן הלאה בעמודים הבאים. המגלה מסתיימת במסגרת המעוטרת במשפט "חדש ימינו כקדם" (פרק ה', פסוק כ"א) ובאיורי פרחים ושמש הזורחת בקרניים ארוכות.
שלמה ידידיה (שָלָמוֹן זילֶנפריינד - Salamon Seelenfreund) נולד ב-1875 לדיין אלעזר זאב לָיוֹש (Lajos) הכהן זילנפריינד וללֵני (Léni) לבית וייסבורג (Weiszburg), בעיר סֶנטֶש (Szentes), הונגריה. כשנתיים לאחר מכן, קיבל האב כהונת דיין בקהילת סֶגֶד (Szeged), והמשפחה עברה להתגורר שם. בהיותו כבן 16 יצא מסֶגֶד לבודפשט לבנות את חייו כאמן. למד בבית הספר לאמנויות בעיר ובהמשך למד ועבד בבתי דפוס ובסדנאות שונות לגרפיקה. מאוחר יותר יצא את הונגריה ושהה ברומא, בפריז ובגרמניה בסדנאות למלאכת מחשבת, ללימודים ולהשתלמויות. בשובו להונגריה הקים בית מלאכה, ובינתיים (1898 בקירוב) נשא לאישה את שושנה, גם היא לבית וייסבורג (Weiszburg). כתבי עת בתחום האמנות פירסמו את דבר-מלאכתו ושמו נודע כרב-אמן ומורה לאמנויות. הוזמן לעצב ולבצע את עבודות הדקורציה של בית הכנסת הניאולוגי החדש בסֶגֶד, שנחנך ב-1903. בהמשך קיים תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות בסֶגֶד (1910) ובבודפשט. בשנת 1921 עלה לארץ עם משפחתו, התיישב בירושלים והקים בית מלאכה שהיה פתוח לאורחים בימי שבת. בהמשך הצטרפה המשפחה למושב הקטן בית-טלמא בעמק הארזים (סמוך למוצא, בואכה ירושלים) ובנתה שם את ביתה, לצד חלקת אדמה לגידולי שדה וגן. במאורעות תרפ"ט, ביום שבת, 24 באוגוסט 1929, נשרפו הבית ותכולתו - תוכניות, יצירות גמורות וציוד - וכל הנותר נשדד. המשפחה פונתה מבעוד מועד וניצלה. ב-1940, לאחר נדודים בדירות שכורות בתל אביב, קבעו שלמה ידידיה ובנו, יהודה, את ביתם בשכונת בורוכוב בגבעתיים. ב-1947 עברו שלמה ורעייתו שושנה להתגורר בבית האבות יבנה בתל אביב. עם ראשית קרבות מלחמת השחרור, בהפצצה האווירית המצרית, נפגע חדרם בהיעדרם, ורבות מעבודותיו נפגעו. בשנת 1958 נפטרה שושנה ידידיה. כעבור שלוש שנים (1961) נפטר שלמה ידידיה. (הפרטים הביוגרפיים לקוחים מתוך מאמרה של תמנה רובינגר, שנתפרסם מטעם המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית, צפת. במאמר מידע נוסף ורב אודות ידידיה).
[6] דף. 14 ס"מ. כריכת עור מקורית, בלויה מעט, עם סוגר מתכת מעוטר בחריטה. מצב טוב. דפים מנותקים חלקית. נקב עש בודד בכריכה הפנימית, בדף הבטנה הקדמי ובדף השער.

מחיר פתיחה4,000$ נמכר ב5,166$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 7

search

לוח "שויתי" עם איור מנורת "למנצח", ביאורים וסגולות – נדפס על קלף ע"י המקובל רבי אברהם אלנקאר – ליוורנו, תקנ"ג – המנורה הראשונה שנדפסה על קלף על פי דברי החיד"א

לוח "שויתי" עם מנורת "למנצח", ועם ביאורים וסגולות, מאת המקובל רבי אברהם אלנקאר. [ליוורנו, תקנ"ג 1793].
פיתוח נחושת על קלף, שני עמודים זה לצד זה. בראש העמוד הימני נוסח "שויתי" עם שמות הקודש. במרכז העמוד איור נאה של המנורה וכליה, עם ביאורים, רמזים וסודות על מזמור "למנצח". בעמוד השמאלי מסגרת עיטור בצורת קשת פרסה, מוקפת ברמזים קבליים.
בתוך הקשת נדפס קטע ארוך מאת המחבר, רבי אברהם אלנקאר, הכותב על סגולת מזמור למנצח בצורת מנורה. הוא מזכיר את דברי מקורבו החיד"א על חשיבות כתיבת המזמור דווקא על קלף: "...להיות זריז בכל יום לומר מזמור למנצח בנגינות הכתוב בכ"י בקלף בצורת מנורה כי כן סגולתו מודעת / לכל יודעי דעת / וכמ"ש בס' צפורן שמי'[ר] להרב המופלא מארי חדי"א נר"ו...". ניתן לשער כי ההדפסה זו נעשתה בעקבות דברי החיד"א, שהם המקור הראשון הידוע על חשיבות כתיבת מנורת 'למנצח' על קלף.
על מנת שכתיבת פסוקי המזמור תיעשה בכתב-יד ולא בדפוס, הותיר רבי אברהם את קני המנורה חלולים, כדי שלאחר מכן יוסיפו בהם את הפסוקים בכתב-יד, וכפי שכתב: "וגם טרחתי טרחא יתירה, בציור צורת המנורה, להעלותם... על מזבח הדפוס, רק המזמור וכל אותותי"ו [=אותיותיו] לא באו, כי עבודת הקדש אליהם בכת"ב יצא"ו..." (מליצה על פי הפסוק "כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו"; במדבר ז, ט). ידוע על עותק שבו הושלם המזמור בכתב-יד. בעותק שלפנינו נותרו קני המנורה ריקים, ורק הפסוק הראשון נכתב בראש הקנים.
בהמשך דבריו כותב רבי אברהם כי טרח רבות על ציור המנורה לפרטיה, ומדריך כיצד ומה לכוון בעת שמביטים על המנורה "והבא ליטהר במחשבה הוא לקצות האר"ש יביט בראש י"ד דפסוקי ברכת יאודה...". לאחר מכן מביא עשר סגולות מיוחדות שיש באמירת מזמור 'למנצח' בצורת מנורה, ובפרט מתוך כתב-יד. בין הסגולות: "כל מי שיראה מזמור זה בכל יום בצורת מנורה / ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם למרבה המשרה", "אם יצוייר בבה"כ על ארון הקדוש / יגן על כל צרה שלא תבוא הק'[הל] הקדוש", "כל מי שאומרו בכ"י בהנץ החמה / לא יקרה לו מקרה רע על שום מה", "האומרו בכ"י ז"פ [ז' פעמים] כאלו מקבל פני שכינה ולא יחסר מזונו, וכל יקר ראתה עינו", "האומרו בכ"י מימי ספירת העומר אחר ברכת כהנים, לא יקרה לו נזק כל השנה לפי שיש בו ז"פ ומ"ט תיבות...", "כל האומרו ז"פ [ז' פעמים] באורחא ילך לש'[לום] והצלחה", ועוד.
פרט השנה של ההדפסה מופיע בשולי העמוד, בסיום דבריו: "...הלא ני"ב ז"ה מחדל אישים / זרע אנשים / אב"א [=אברהם אלנקאר] עריכ"א המעריך את הנרות לפני יי' בשב"ט עשויה דהאי שתא טבתא א"ל מו"ל פנ"י המנו"רה ליצ'[ירה] (=תקנ"ג), צעי"ר המשתט"ח בין ברכי דרבנן חכמי המחקר / ע"ה אברהם אלנקאר ס"ט".
רבי אברהם אלנקאר (ת"ק-תקס"ג), רב ומקובל, מחכמי פאס. בנדודיו הגיע אל העיר ליוורנו שבאיטליה, שם השתקע והיה למקורבו של החיד"א. בליוורנו הוציא לאור מחזור עם פירוש שחיבר, שהיה מכונה בתחילה "מחזור קטן" ולאחר מכן התפרסם בשם "זכור לאברהם". את המחזור ערך בעזרת ובהדרכת החיד"א. מחזור זה נפוץ מאד וזכה למהדורות רבות. יתכן שגם הדפסת המנורה שלפנינו נעשתה בהדרכתו או בעידודו של החיד"א. ב'תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה' לניפי-גירונדי (עמ' 47), מובא שרבי אברהם הדפיס בליוורנו 'ביאור על המנורה', והכוונה לדף שלפנינו [ראה: מ. נרקיס, 'באור על המנורה' של אברהם אלנקר, קרית ספר יא, ד (תרצ"ה), עמ' 506].
[1] דף קלף. 26X17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. כרוך בעטיפת נייר ואחוז בחוט (הקלף נוקב לצורך הכריכה). קרעים קלים בשולי הדף, ללא פגיעה בטקסט.

מחיר פתיחה1,500$ נמכר ב2,706$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 8

search

כתב-יד על קלף – הלכות הרי"ף למסכתות רבות – ספרד, המאה ה-14 – עותק "אלפס מדוייק" של רבי שלמה לוריא המהרש"ל, עם חתימותיו ומאות הגהותיו – העותק של רבי פייבש מקראקא, רבו של הב"ח

כרך עבה של כתב-יד על קלף, הלכות רב אלפס (הרי"ף), על מסכתות סוכה, יומא, מועד קטן, שבת, עירובין, חולין, הלכות קטנות, הלכות נדה, סדר נשים וסדר נזיקין; עם פרקי אבות. [ספרד, המאה ה-14 בקירוב]. כתיבה ספרדית מרובעת נאה משני סופרים.
בדף האחרון חתימות רבי שלמה לוריא - המהרש"ל: "נאם הצעיר שלמה בן הר"ר יחיאל לוריא שלי"ט מק"ק פוזנא הנקרא שמו שלמה ר' יצחק". תחתיה חתימה נוספת [מחוקה בחלקה]: "קניין כספי נא'[ם] הצעי'[ר] שלמה [לוריא?]". בגליונות כתב-היד מאות הגהות בכתב יד אשכנזי מאותה תקופה. בבדיקה שערכנו, ובהשוואה לחיבוריו, התברר לנו כי לפנינו הגהות כתב-ידו של המהרש"ל, ולפנינו כנראה כתב-היד ממנו הגיה המהרש"ל במספר מקומות בחיבוריו כשהוא מציין את המקור: "אלפס מדוייק" או "אלפסי קלף".
בסוף הכרך חתימות ורישומי בעלות נוספים, ביניהם רישומי בעלות של רבי משולם פייבש אב"ד קראקא - רבו של הב"ח - וחתימות בניו.
לפנינו פריט היסטורי חשוב מאין כמוהו - כרך כתב-יד על קלף, שנכתב כנראה בספרד במאה ה-14, התגלגל לבתי המדרש בפולין במאה ה-16, והיה תחת ידו של רבינו המהרש"ל, שחתם בו את שמו, כתב בו את הגהותיו ושימש עבורו כנוסח מדוייק להגיה על פיו.
כתב היד:
כתיבה ספרדית מרובעת, אופיינית למאה ה-14. הועתק על ידי שני סופרים. הסופר הראשון העתיק את חלקו הראשון של הכרך (דפים [1/א]-[266/א]) וסימן את שמו, 'יעקב', במספר מקומות (דפים [6/ב], [16/א], [27/ב], [45/א], [98/ב], [141/ב], [145/ב], [260/א]). הסופר השני, חזקיה כהן בן יצחק הכהן, העתיק את חלקו השני של הכרך (דפים [266/ב]-[455/א]), סימן את שמו במספר מקומות (דפים [290/א], [298/א], [388/א], [388/ב], [400/א], [444/ב], [445/א], [446/ב]; בדף [395/א] סימן את המילה "לכהן", ובדף [449/א] את "כהנא"), וחתם את שמו בקולופון בדף [455/א]: "אני חזקיה כהן בר' יצחק הכהן נ"ע השלמתי זה ספר חבור הרב אלפסי ז"ל ממסכת כתובות מפרק הערל ועד כאן לר' משה הלוי המקום ברחמיו יזכהו להגות בו הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות אמן ואמן - חזק ונתחזק הסופר לא יזק לא עתה ולא לעולם אמן אמן וכן יהי רצון בנ"ו ל"כ [ברוך נותן ליעף כח]". המילים "ר' משה הלוי" מופיעים בדיו מהוהה או מחוקה. בדף הראשון של כתב היד מופיע סיום מסכת ראש השנה, ואחריו התחלת מסכת סוכה. מכיל בשלמות את הלכות הרי"ף למסכתות: סוכה, יומא, מועד קטן, שבת, עירובין, חולין, הלכות קטנות, הלכות נדה, סדר נשים וסדר נזיקין. בסוף הכרך הועתקה מסכת אבות.
חתימת המהרש"ל:
בדף האחרון (דף [455/ב]) מופיעה חתימה: "נאם הצעיר שלמה בן הר"ר יחיאל לורי"א שלי"ט מק"ק פוזנא הנקרא שמו שלמה ר' יצחק". בנוסח זהה חותם המהרש"ל בכמה תשובות בשו"ת מהרש"ל, לדוגמה בסימן לו: "דברי שלמה בן מהר"ר יחיאל לורי"א שלי"ט הנקרא ש"ר [=שלמה ר'] יצחק"; וכך חתם אף בראשי תיבות החידה שחיבר לסדר ליל פסח (שו"ת מהרש"ל סימן פח): "שלמה בן מהר"ר יחיאל לורי"א שלי"ט הנקרא שלמה רבי יצחק...". הכינוי "שלמה רבי יצחק" ניתן למהרש"ל על שם סבו - רבי יצחק קלויבר מוורמייזא, שמפיו למד תורה בצעירותו. תחת חתימה זו, מופיעה חתימה נוספת [מחוקה בחלקה] של המהרש"ל: "קניין כספי נא' הצעי' שלמה [לוריא?]". שתי החתימות מסתיימות בסלסול דומה הנמשך למטה מהאות א' של המילה "לוריא".
הגהות המהרש"ל:
בדפי כתב היד מאות הגהות (בשולי הדפים ובין השורות) בכתיבה אשכנזית עתיקה, אשר זוהתה על ידינו ככתיבת יד קדשו של המהרש"ל. זיהוי הכתיבה ככתיבת ידו של המהרש"ל נקבע במקביל על ידי ד"ר מאיר רפלד ועל ידי ד"ר חיים בנטוב, על סמך השוואת כתב היד עם כתיבת ידו הידועה של המהרש"ל (ראה: מ' רפלד, נתיבי מאיר, תשע"ג, עמ' 287-288, הערה 12). ההגהות מופיעות בעיקר בדפים ממסכתות כתובות, בבא קמא ומכות. רובן מכילות העתקות של דברי הראשונים, בעיקר מפירוש רש"י על הרי"ף ופסקי הרא"ש, אך קיימות מספר הגהות מקוריות, החתומות בראשי התיבות "נ"ל" = נראה לי. בהגהות אלה מצאנו מספר מקבילות לדברים שכתב המהרש"ל בחיבורו, וכן מצאנו מקבילות בין נוסח הרי"ף שלפנינו לנוסח שמגיה המהרש"ל על פי "אלפס ישן" שהיה ברשותו, וכפי שיפורט להלן.
רוב ההגהות הן העתקות מדברי הראשונים, מלבד 16 הגהות מקוריות החתומות "נ"ל" = נראה לי [שתים מהגהות אלה קצוצות]. חלק מההגהות חתומות "ר'" = רש"י, ובהן העתקות מהפירוש המיוחס לרש"י סביב הרי"ף; וחלקן חתומות "א'" = אשר"י, ובהן העתקות מפסקי הרא"ש (כשהוא עוסק בהלכות הרי"ף). במספר מקומות מעתיק ממקורות נוספים: "תו'[ספות]"; "סמ"ג"; "הג"ה בא'[שר"י]"; "ר' ניס'[ים]"; במקום אחד מצטט את הטור; במספר מקומות מביא מ"מ"א" = מרדכי אושטרייך. בדף [172/א] קטע מ"תוספות הרשב"ם" (נדפס אצל שמא יהודה פרידמן, מתוספות הרשב"ם לרי"ף, קבץ על יד, יח - תשל"ו, עמ' 202-203). בחלק מהמקומות מגיה המהרש"ל ומתקן את נוסח הרי"ף.
כאמור, מבדיקה והשוואה מדוקדקת בין כתב היד וההגהות שלפנינו עם חיבורי המהרש"ל, נמצאו מספר מקבילות. בשני מקומות מצאנו הגהה קצרה בגליון כתב-היד שלפנינו שהפכה לסימן שלם בחיבורו 'ים של שלמה'.
נפרט כאן את המקבילות שמצאנו:
· בדף [285/ב] בכתה"י שלפנינו, נכתב בהגהה [קצוצה מעט]: "[א]ע"ג דאמרי' [ב]גמ' מניינא [ד]ר' חייא [ל]מעוטי [מ]סור ומפגל ופרשי' שם [ה]תוס' דלא למעוטי דלי' [ל]יה מסור כו' אלא למעוטי דלא איירי בהו עכ"ל, ואליבא סברה זה פסק הרי"ף, נ"ל [נראה לי]". בספרו 'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק א, סימן ו, מרחיב המהרש"ל את הדברים בפסקה ארוכה: "וכתב הרי"ף ומוסר, הרי כ"ה... א"כ מדבריו נראים שג"כ מוסר משלם ממיטב. ומנא ליה זה, הלא בגמרא... אכ"ד נזיקין קאי ולא אמוסר... ומ"מ כי דייקת שפיר מוכח סוגיא כוותיה, כי שואל בגמרא מניינא דר' חייא למעוטי מאי, למעוטי מוסר ומפגל, ופי' התוס' דלאו דלא ס"ל אלא כלומר דלא איירי בהו...".
· בדף [291/א] בכתה"י שלפנינו, לאחר העתקת לשון "הגה באשר"י" [שם מובא "מעשה באחד שכפר בפקדון... והלך המפקיד בכח גוים ושבר הדלת ולקח פקדונו..."], נכתב בהגהה: "והג"ה זו לא פליג על הרא"ש, נ"ל [נראה לי] ודו"ק". מקבילה לדברים נמצאת בספרו 'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק ג, סימן ו, שם מובאת הגהת אשר"י הנ"ל, ולאחר מכן כותב: "ונ"ל דאפילו מהר"ם והרא"ש מודים בזה..." ומוסיף להאריך.
· בדף [290ב]: "במקצת אלפסי כתוב כאן לשון הגמר' פתח בכד וסיים בחבי' כו' אבל נ"ל שאינו וכן אשרי לא הזכירו, נ"ל". מקבילה לדברים נמצאת בספרו 'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק ג, סימן א: "רק תמיהא על הרי"ף והרא"ש שלא הביאו כל הסוגיא, ואף שבאלפסי דפוס נמצא, אל תסמוך עליו, כי אחד המגיהים הוסיף בגליון... ובאלפסי' ישן אינו...".
· ב'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק ז, סימן יט, כתב המהרש"ל: "ויש ספרים שכתוב באלפסי דליתא להאי ברייתא, וטעות הוא בדפוס, ובאלפסי קלף אינו"; ואכן לפנינו בכתה"י בדף [301/ב] השמיט הסופר את הקטע המדובר.
· בחיבורו 'חכמת שלמה' על מסכת סוכה, דף מב, א, חלק ה'חידושים', כותב: "נ"ב בכל הנוסחאות וכן באשר"י, אבל באלפס מדוייק מצאתי כתוב אביו לוקח לו ציצית...". וכך היא הגירסה בכתה"י שלפנינו, דף [9/ב].
· בחיבורו 'עמודי שלמה' על הסמ"ג, עשה מד, כותב המהרש"ל: "ואף שראיתי באלפסי דפוס שג"כ כתוב בהאי לישנא, ע"כ טעות סופר הוא כי אינו מיושב כלל, ועיינתי באלפס מדוייק ומצאתי שאינו כתוב...". גירסה תואמת לדבריו נמצאת בכתה"י שלפנינו בדף [9/א].
הגהות מכותבים אחרים:
בדף [116/ב] הגהה בכתיבה אשכנזית עתיקה, השונה מצורת הכתיבה של שאר ההגהות. מסיימת "נלע"ד".
בדפים [423/ב] ו[419/א] הגהות בכתיבה ספרדית רהוטה עתיקה (השמטות מנוסח הרי"ף).
העותק של רבי משולם פייבש אב"ד קראקא:
בדף האחרון, דף [455/ב], רישומי בעלות של רבי משולם פייבש אב"ד קראקא ושל בניו: "מהר"ר משולם המכונה וייבש אב"ד"; "מהר"ר פייבש בן ישראל שמואל ז"ל, שמואל בן מהר"ר משולם שליט"א הנקרא בפי כל מהר"ר פייבש שליט"א"; "יוסף בן מהר"ר משולם"; "ישראל בן מהר"ר משולם".
הגאון רבי משולם פייבש בן רבי ישראל שמואל, אב"ד בעיר קראקא בסביבות שנת שס"ח. כפי הנראה שימש קודם לכן אב"ד בעיר בריסק, ושם היה רבו של רבי יואל סירקיש בעל "בית חדש" - רבינו הב"ח, המזכירו: "וכן קיבלתי ממורי הרב מה"ו וי"ש [וויביש] מבריסק דליטא" (ב"ח, או"ח סימן רעו). בספרות ההלכה (כגון בט"ז, באליהו רבא, ועוד) מובאים ממנו פסקים רבים, ותשובות ממנו נמצאות בשו"ת הב"ח, בשו"ת הגאונים בתראי, ועוד. לאחר פטירתו מילא את מקומו ברבנות קראקא - תלמידו הב"ח. בנו רבי שמואל החותם לפנינו שימש כאב"ד בעיר פרמיסלא. ראה להרחבה חומר מצורף.
רישומי בעלות נוספים:
בדף [221/ב] בגליון, שני רישומים בכתיבה אשכנזית: "אני יעקב בן לא"א נתן משא". בדף האחרון (דף [455]) רישומי בעלות נוספים בכתיבה אשכנזית. בעמוד א' של דף זה: "נאום אהרון בן לא"א ישראל שליט"א"; "למתדי[!] בזה בק"ק [---] נאו' [---]". בעמוד ב': "ישעיה..."; "יאקב בן לא"א אליקום המכונה געץ שליטא"ס מק"ק פוזנא בשנת שצ"ב לפ"ק"; "בנימן וואלף בן מהר"ר ישראל משה".
בדף הראשון, חותמת "בית המדרש דק"ק אשכנזים בלונדון - Jews’ College". במספר דפים חותמות "דניאל בר"א ז"ל D.I.i" [הגביר הנודע רבי דניאל יפה מברלין, המכונה גם "דניאל איציג", מראשי קהילת ברלין במחצית השניה של המאה ה-18. החזיק בביתו אוצר ספרים וכתבי יד, ותמך כספית בתלמידי חכמים שהיו באים ללמוד בביתו ובספרייתו. הגאון רבי יוסף תאומים בעל "פרי מגדים" חיבר את רוב ספריו בביתו של דניאל יפה, כפי שכותב בהקדמות ספריו].
המהרש"ל - ביוגרפיה:
רבינו המהרש"ל - הגאון רבי שלמה לוריא (ר"ע בערך-של"ד 1510-1573), אב"ד ור"מ לובלין. מענקי הרוח של יהדות פולין בראשית התקופה המכונה "תקופת האחרונים". מגדולי פוסקי ההלכה ומפרשי התלמוד בכל הדורות. מחכמי דור דעה - דורם של מרן הבית יוסף, הרמ"א והאר"י הקדוש. נולד כנראה בבריסק דליטא למשפחה מיוחסת מגזע רש"י. בצעירותו עבר לעיר פוזנא שם גדל על ברכי סבו - רבי יצחק קלויבר מוורמייזא, ולמד מפיו תורה. על שם סבו ניתן לו הכינוי "שלמה ר' יצחק". הרביץ תורה לרבים בבריסק דליטא ובאוסטרהא. לאחר פטירת הגאון רבי שלום שכנא אב"ד לובלין נתמנה לרב העיר ולראש הישיבה. בסמכותו התורנית הרחבה ובהעמדת מאות תלמידים הקים עוּלה של תורה וביסס את המרכז התורני הגדול בפולין וסביבתה. ייסד שיטה לימודית משלו במאבקו בשיטת הפלפול שרווחה באותם ימים. רבים מגדולי הדור ורבני הקהילות בפולין היו תלמידיו, ביניהם היו רבי יהושע פלק הכהן בעל הסמ"ע, רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל "כלי יקר", רבי חיים מפרידברג אחי המהר"ל מפראג, רבי אליהו 'בעל שם' מחלם, רבי בנימין סלניק בעל שו"ת "משאת בנימין", רבי משה מת מפרמישלא בעל "מטה משה", והשל"ה הקדוש.
גדולי דורו והדורות שאחריו הפליגו רבות בדבר גדולתו והשפעתו הכבירה. רבינו הרמ"א, ידידו וקרוב משפחתו, היה אף הוא ממנהיגי יהדות פולין באותה עת ועמד אף הוא בראש ישיבה גדולה בעירו קראקא. השניים ניהלו קשרי שו"ת הלכתיים שלעתים התפתחו לפולמוסים חריפים, אך יחד עם זאת היה יחסו של הרמ"א אליו יחס של הערצה והתבטלות ובין היתר כתב על המהרש"ל כי "ראוי לסמוך עליו כמשה מפי הגבורה".
ידוע הנס שנעשה עמו בשעת לילה, כפי שמתאר זאת החיד"א בספרו "שם הגדולים" (בערך 'שלמה לוריא'): "ונס נעשה לו בלילה אחד שלא היה לו להדליק כי אם נר קטן לשעור שעה והיה לומד, ומשכיה שמעתתא כמה שעות, ונר"ו יאיר, משיך נהורי עידן ועידנין". על נס זה רמז המהרש"ל בהקדמה לספרו "ים של שלמה" כשכותב "וגם פעם אחד בא לידי ע"י נר מצוה ותורה אור כאילו הראוני מן השמים ונתנו לי הורמנא ואמיץ כח ממלכותא דרקיע ופתחו לי שערי אורה לומר עסוק בתורה דון ואסור והתר והורה...".
מלבד חיבורו הפרשני הגדול "ים של שלמה" כתב חיבורים חשובים רבים, ביניהם גם ספר תשובותיו (שו"ת מהרש"ל), חיבורים בחכמת הקבלה, ועוד. חלק משיטתו הלימודית היתה בירור וזיקוק נוסחאות הספרים, וכמה מחיבוריו הם חיבורי הגהות. הידוע שבהם הוא ספרו "חכמת שלמה" בו קבע את הגרסאות הנכונות בתלמוד הבבלי - חיבור שנכנס בהמשך לכל מהדורות הש"ס הנדפסות.
המהרש"ל החזיק ספרייה עשירה במיוחד, ובה כתבי יד רבים, שהיתה לו לעזר רב בהגיהו את התלמוד (ראה על כך: הרב י"ל קלירס, 'ארון הספרים של המהרש"ל', המעיין מט, ד - תמוז תשס"ט). המגיה הנודע של דפוס קראקא, רבי שמואל פיהם, בהקדמה למהדורה השניה של "חכמת שלמה" (קראקא שמ"ב), מתאר את דרך עבודתו של המהרש"ל: "הגאון מהר"ר שלמה לורי"א ז"ל, איש גדול וקדוש... הרביץ תורה בישראל והעמיד תלמידים הרבה, אשר רוב חכמי דורינו עתה היו תלמידיו, אזן וחקר ותקן תלי תלי הלכות על כל קוץ וקוץ... וזה מעשהו הגדול אשר עשה: לא הניח מלהשיג גמרות רש"י ותוספות של קלף ישנים ועל פיהם ועל פי הפוסקים רב אלפס והרמב"ם סמ"ג וסמ"ק ובעל הטורים ובעל הערוך, ושאלות ותשובות ראשונים ואחרונים, בעקבותיהם דרך והגיה כל מעוות התקין, סילת ובירר הכל בשכלו הזך והטהור...".
בחיבוריו מגיה ומתקן המהרש"ל מספר פעמים על פי "אלפסי ישן" או "אלפסי קלף" שהיה ברשותו (ראה לעיל), ומסתבר כי לפנינו כרך האלפסי שממנו הגיה המהרש"ל. יש לציין כי המהרש"ל הרבה להשתמש בדרך לימודו בחיבורו של הרי"ף, וכמעט שאין דף בספרו 'ים של שלמה' שבו לא מוזכר הרי"ף.
רבי יאיר חיים בכרך בעל "חות יאיר" כותב באחת מתשובותיו (שו"ת חות יאיר, סימן מג) על רב שניסה לסתור את דברי המהרש"ל: "ואדברה אך הפעם ללמד זכות כדי להעמיד דברי הגאון [=המהרש"ל] מנוחתו כבוד ונשמתו הטהורה אשר היא היתה בלי ספק מעולם האצילות... אשר כבר העידו עליו שאלו נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה מפלפולו... לא אוכל להסכים עמו וחלילה לי לשלוח יד במשיח ה'...". בתשובה אחרת (שם, סימן מד) כותב על המהרש"ל: "משלמה עד שלמה לא קם כשלמה". בהסכמת רבני פראג ל'ים של שלמה' הם כותבים על המהרש"ל: "כמעט כל הגדולים בזמננו הם תלמידיו ומימיו שותים".
ידוע כי על מצבת קברו של האדמו"ר רבי חיים מצאנז בעל "דברי חיים" נחקק: "ממחצבת קודש גאון מהרש"ל". מסורת רווחת אצל החסידים, כי הדבר נעשה על פי הוראתו של ה"דברי חיים", כי שם המהרש"ל מסוגל להבריח הקליפות והחיצונים.
[455] דף על קלף. חסר בתחילתו. ברוב הקונטרסים 6 גליונות (12 דף). 23 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. הדף הראשון והדף האחרון בלויים ופגומים. קרעים קלים במספר מקומות. קרע גדול בדף [84]. בדף [283] נחתך קלף מן השוליים התחתונים, ללא פגיעה בטקסט. בקציצת השוליים נפגעו חלק מן ההגהות והכותרות עם שמות המסכתות בראשי הדפים. מספר חורים טבעיים. חיתוך דפים מואדם. כריכת עור חדשה עם הטבעות מוזהבות.
מקור:
1. אוסף בית הדין ובית המדרש - לונדון, כת"י מס' 10.
2. מכירת כריסטי'ס - ניו יורק, יוני 1999, מס' 7.

מחיר פתיחה275,000$ נמכר ב393,600$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 9

search

כתב-יד, ספר "עיר דוד", מאת רבי דוד אופנהיים – אוטוגרף המחבר – חיבור שלא נדפס

כתב-יד, "עיר דוד", לקט מאמרי חז"ל ודרשות בהלכה ואגדה, עם חידושים וביאורים, מאת רבי דוד אופנהיים. [פראג, שנות הת"ס-ת"ע בקירוב, ראשית המאה ה-18 בקירוב].
כתב-יד של חיבור מונומנטלי שחיבר רבי דוד אופנהיים, שבו ליקוט מדרשים ומאמרי חז"ל לפי נושאים, בתוספת חידושים וביאורים. רבי דוד לא הצליח להוציא את החיבור לאור והחיבור לא נדפס עד ימינו (על חיבור זה, ראה: מיכל, אור החיים, פרנקפורט, תרנ"א, עמ' 315). חלקים שונים של חיבור זה נמצאים במספר ספריות בעולם.
החיבור נקרא "עיר" והערכים שבו מכונים "בתים" (מסיבה זו כונה החיבור גם: "ספר הבתים"). ידועים מספר כתבי יד של החיבור שבהם נערכו ה"בתים" לפי סדר הא"ב, בכתיבת מעתיק מסודרת, כשכל "בית" מחולק לסעיפים הקרויים "חדרים". לפנינו כתב-יד מהשלב הראשון, האוטוגרפי, שבו נכתבו הערכים שלא לפי סדר מסוים, אלא כפי שהזדמן למחבר. חלקים גדולים מכתב-היד שלפנינו הם בכתיבה אוטוגרפית של המחבר, ובחלק מהמקומות מופיעים קטעים בכתב-יד מעתיק, לעתים עם תיקונים והוספות בכתב-יד המחבר.
בשני מקומות מפנה המחבר לספריו האחרים. בדף [15/א]: "ועיין בספרי יד דוד מה שהארכתי". בדף [33/ב] מזכיר את "ספרי ילקוט דוד דף ע"ט".
בדפים האחרונים חידושים שונים ורשימות קצרות, עליהם הועברו קוים למחיקה (כנראה בגלל שהועתקו למקום אחר).
מעל כל קטע בכתב-היד שלפנינו, רשם המחבר את סוג ה"בית" שאליו אמור להסתפח הקטע: "בית רחב", "בית פינות", "בית טרף", "בית מנוחה", "בית דרך", "בית האפוד", "בית אולת", "בית תורה", "בית אב", "בית בכור", "בית נער", "בית ארץ", "בית ה'", בית מדות", "בית נגב", "בית מלכים", "בית בים", "בית שדה", "בית אומות", "בית עבדים", "בית רחיצה", "בית יהושע", "בית נבל", "בית חמדה", "בית בנימין", "בית יהודה", "בית ירושלים", "בית מלך", "בית און", "בית לוי", "בית בכור", "בית צרעת", "בית דין", "בית גלות", "בית חרב", "בית עד", "בית לבוש", "בית בנין", "בית ארץ", "בית גבול", "בית שני", "בית שממה", "בית במות", "בית סתר", "בית בבל", "בית בירושלים", "בית צדיקים", "בית אחרון", "בית משכן", "בית כלאים", "בית איש", "בית חכמה", "בית מזוזת", "בית חורף", "בית סוכת", "בית מרזח", "בית מדות", "בית אחזיה", "בית אלישע", "בית ירבעם", "בית ירובעל", "בית עלי", "בית האיסור", "בית אש", "בית נחל", "בית זונה", "בית שמעון", "בית עתרות", "בית פלט", "בית שבועה", "בית קדשים", "בית מלחמה", "בית אשור", "בית יצר", "בית שנה", "בית ברכה", "בית נפש", "בית רחיצה", "בית לעשות", "בית תפארת", "בית דרך", "בית חמדה", "בית מקום", "בית לשבת", "בית נשבע", "בית גלגול", "בית ערבית", ועוד.
הגאון הנודע רבי דוד אופנהיים (תכ"ד-תצ"ז), מגדולי מנהיגי דורו. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו. היה גאון מופלג בתורה, רב וראש ישיבה, מקובל ופוסק, עשיר ובעל השפעה בחצר הקיסר. בין רבותיו היו רבי גרשון אשכנזי בעל "עבודת הגרשוני", רבי יעקב כ"ץ - אביו של ה"חכם צבי" ורבי בנימין אפשטיין בעל "נחלת בנימין", והוא עמד בקשרי ידידות ושו"ת עם רבי יאיר חיים בכרך בעל "חוות יאיר". בשנת ת"נ, בהיותו בשנות העשרים לחייו, התמנה לרבה של העיר ניקלשבורג ול"רב הכולל" של מדינת מורביה. כעבור שני עשורים התמנה לרבה של העיר פראג, ובהמשך נתמנה לרב הראשי של בוהמיה כולה. בפראג כיהן יותר מחצי יובל עד לפטירתו. חיבר כעשרים ספרים בהלכה ובאגדה, בהם ספר השו"ת "נשאל דוד". רק מעט מחיבוריו זכו לאור הדפוס. היה עשיר מופלג (מירושת חותנו ומירושת דודו - הנגיד רבי שמואל אופנהיים) ובעל מהלכים וקשרים בכל חוגי השלטון ובחצר הקיסר. בעוד שספריו נותרו בכתב-יד, הרבה לתמוך בתלמידי חכמים ובהדפסת ספריהם. רבי דוד היה ידוע כחובב ספרים מושבע. ספרייתו הפרטית הייתה אז הספריה היהודית החשובה ביותר בעולם, והיא כללה אלפי כרכים של ספרים נדירים וכתבי-יד מכל התקופות. לאחר פטירתו הוצעה הספריה למכירה ולבסוף נקנתה ע"י ספריית הבודליאנה של אוניברסיטת אוקספורד באנגליה.
[80] דף כתובים (ועוד דפים רבים ריקים). 19 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. בלאי קל. כריכת עור חדשה.

מחיר פתיחה25,000$ נמכר ב44,280$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 10

search

טור אורח חיים, עם בית יוסף – חתימת רבי דוד לידא אב"ד אמשטרדם – הגהות רבות

ספר טור אורח חיים, מאת רבינו יעקב בן אשר, עם פירוש בית יוסף, מאת רבינו יוסף קארו. [ונציה, שכ"ו 1566. דפוס זואן גריפו – חסר שער ודפים ראשונים – מהדורה שלישית של בית יוסף על אורח חיים, שנדפסה בחיי מרן המחבר רבינו יוסף קארו].
רישום בעלות מליצי בדף הראשון, בכתב יד אשכנזי עתיק (חלק מהרישום נמחק בהעברת קו): "א-ל ברוך גדול דיעה, חָנָנִי וזִכַּינִי בזה הטור יורה דיעה, והוא יתן לי לב משכיל ודיעה, בכל עת ובכל שעה... כה תפילת דוד הוא הקטון בלאא"מ הר"ר [א]ריא-ליב שליטא"ס". כפי הנראה, מדובר בחתימת ידו של הגאון הנודע רבי דוד לידא אב"ד אמשטרדם, רב ופוסק הלכות, מקובל ומחבר ספרים רבים, מחכמי ישראל במאה ה-17.
בשולי הדפים עשרות הגהות ארוכות, בכתיבה אשכנזית מכמה כותבים, וכפי הנראה חלקן הגדול הוא בכתיבת ידו של רבי דוד לידא. חלק מן ההגהות נוגעות לשאלות הלכתיות מעניינות. לדוגמה, בדף קעא/1 הגהה ארוכה בעניין זמן השקיעה וצאת הכוכבים ע"פ שיטת רבינו תם. בדף קפא/2 הגהה מעניינת על הנחת הנרות בבית הכנסת מערב שבת עבור הדלקת הנרות לתפילת ליל יו"ט שיחול במוצאי שבת: "ומטעם זה בעצמו נוהגים לפתוח ולסגור ולטלטל דלת של תיבות שבבית הכנסת שקורין שטינד"ר [עמוד תפילה] אף כשיש עליה נר של שעוה, כגון בלילי שבתות כשחל י"ט במוצאי שבת...". בדף קפד/1 הגהה בעניין הזמן המובחר לסיום קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. בדף קפט/1 הגהה בעניין הבדלה במוצאי יום כפור על "נר ששבת" של בית הכנסת, מה דינו. חלק מההגהות הן השלמות, תיקוני טעויות והשמטות הדפוס וציונים של מראי מקומות.
הגאון המקובל רבי דוד לידא (שצ"ב?-חשון תנ"ז 1632-1696), מגדולי רבני דורו. רב במספר קהילות חשובות, ומחבר פורה. תלמידו של הגאון הנודע רבי העשיל מקראקא ובן-דורם של בעל הש"ך ובעל הט"ז. נולד בעיר זוואלין בווהלין, לאביו רבי אריה ליב ולאמו שהיתה אחות רבי משה רבקה'ש בעל "באר הגולה". היה קרוב-משפחה של בעל השל"ה הקדוש. משנת תל"א כיהן ברבנות בכמה מערי ליטא וגרמניה, לידא, ועוד. משנת תל"ז כיהן כרבה של מגנצא, ומשנת תמ"א כיהן כרבה של הקהילה האשכנזית שבאמשטרדם, בזמן בו כיהן רבי יעקב ששפורטש כרב בקהילה הספרדית באמשטרדם.
רבי דוד לידא חיבר ספרים רבים בהלכה, קבלה ודרוש: עיר דוד, שומר שבת, דברי דוד, חלקי אבנים, סוד ה', שרביט הזהב, עיר מקלט, מגדל דוד, ועוד. הסכמותיו והקדמותיו מופיעות על ספרים רבים שנדפסו בדורו, בהם ההסכמה שנתן בשנת תנ"ב להדפסת ספר טורי זהב (ט"ז), להגאון רבי דוד הלוי [שהיה גם הוא מתלמידי רבי העשיל מקראקא. מעניין לציין שקבריהם סמוכים זה לזה בבית החיים בעיר לבוב]. כותבי תולדותיו של רבי דוד לידא מציינים שהיה לו בכתובים חיבור בשם "באר מים חיים" על ארבעת חלקי שלחן ערוך, וכן כותבים שחיבר חיבור מיוחד ובו ביאור על שלחן ערוך אורח חיים, שני אלו לא נדפסו מעולם. יתכן וההגהות שלפנינו בכתב יד, שימשו לו כאבני יסוד לחיבוריו אלו. כמו כן יש לציין שחלק מהנושאים הנידונים באריכות בהגהותיו כאן בהלכות שבת, מוזכרים בקצרה בספרו "שומר שבת" (אמשטרדם, תמ"ז - ספרו זה נדפס בשנית בזולקווה תקס"ו ביוזמתו של המגיד מקוזניץ, עם הסכמתו).
ספרו "עיר מקלט", על תרי"ג מצוות וטעמיהן, נדפס במהדורות רבות, חלקן עם הגהות החיד"א. בשנת תרל"א נדפס הספר בעיר אונגוואר, ביזמת האדמו"ר הקדוש רבי צבי הירש מליסקא, שכתב עליו הקדמה מעניינת, ובה הוא כותב: "כאשר הקרה ה' לידי מקרה טהור מרגניתא דלית לה טימא, ספר היקר עיר מקלט... מבאר את המצות קצת בדרך הנסתר... והוא חיבור יפה עד להפליא, לא ראיתי עוד כזאת פירוש המצות בקצרה בדרך הזה... וזכות המחבר יעמוד לי ולזרעי אחרי...".
בשנת תמ"ג הודח רבי דוד מרבנות אמשטרדם, ע"י קבוצת אויבים מבני הקהילה, שקמו כנגדו וירדו לחייו. הם האשימו אותו בשבתאות, ואף האשימוהו בגניבה ספרותית בקשר לספר "מגדל דוד" (ראה להלן). רבי דוד נסע לפולין והגיש את טענותיו לחפותו לפני חכמי ועד ארבע ארצות. רבני פולין הצדיקוהו, ותבעו מקהילת אמשטרדם להשיבו על כנו. בשובו לאמשטרדם נתבררו ענייניו שנית בפני חכמי הספרדים, ואף הם הצדיקוהו, אך לאחר זמן קצר עזב את אמשטרדם, וחזר לפולין בה נדד מעיר לעיר ועסק בחיבור והדפסת ספריו. בהקדמתו לספרו "עיר מקלט" מספר רבי דוד על הונו הרב שירד לטמיון בעקבות הרדיפות שסבל בעיר אמשטרדם. רבי דוד הדפיס קונטרס פולמוס בשם "באר עשק" (פרנקפורט דאודר, אלול תמ"ד), בו הוא שוטח את כל טענותיו שטען בפני ועד ארבע ארצות, להצדקת חפותו, וכן את מכתבי הרבנים ראשי ה"ועד", רבני קראקא, לובלין ופוזנא, הכותבים על גדלותו של "הרב הגדול" רבי דוד, ואוסרים ב"חרם" על כל רב אחר לעלות על מקומו של הרב שהודח שלא כדין. המקובל הקדוש רבי יצחק מפוזנא כותב עליו: "תלמיד חכם גדול שידוע לנו מנעוריו ועד עתה... כמוהר"ר דוד נר"ו אב"ד דק"ק אמשטרדם, ממש איש קדוש יאמר לו...".
כמה מספריו של רבי דוד לידא עוררו פולמוס רב. ספרו "מגדל דוד", על מגילת רות (אמשטרדם, תמ"א), עורר פולמוס רב בשעתו, בטענה שהוא הסתיר את זהותו של מחברו האמיתי, רבי חיים הכהן מארם-צובה [רבי חיים הכהן מוזכר רק בהקדמת הספר הנ"ל וברמז. גם בדורות שלאחריו, כתבו היעב"ץ והחיד"א דברי ביקורת על כך]. גם ספרו "סידור יד כל בו", שנדפס בפרנקפורט דמיין בשנת תפ"ז, עורר פולמוס רב, עקב עירוב של דברים ממקורות זרים לרוח היהדות [החיבור נדפס לאחר פטירתו ושלטו בו ידי המו"ל, שערב בו הוספות, שלא על דעת בנו המביא לבית הדפוס רבי פתחיה מלידא].
בדף כד/2 מהספירה האחרונה ובדף האחרון רישומי בעלות, שרבוטים ונסיונות קולמוס [הק' יקותיאל אפרים זלמן בהרב ה"ה מוה"ר שאול...", "אייזק בן מהר"ר פינחס רייך...", ועוד].
ז-כד; תס דף. חסרים 6 הדפים הראשונים. 34.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, רוב הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. פגעי עש במספר מקומות. בדפים ראשונים ואחרונים קרעים גסים עם פגיעה בטקסט. דף אחרון מנותק. ללא כריכה.
ספרות: א' פריימן, "ר' דוד לידא והצטדקותו בבאר עשק", ספר היובל לכבוד נחום סוקולוב, ווארשא, תרס"ד, עמ' 455-480; ש' אסף, "החיים הפנימיים של יהודי פולין", באהלי יעקב, ירושלים תש"ג, עמ' 67; ר"י הלפרין, פנקס ועד ארבע ארצות, ירושלים תש"ה, סימן תיח.
כתב ידו וחתימתו של רבי דוד לידא (מתקופה מאוחרת יותר, לאחר פטירת אביו רבי אריה ליב), נמצא בכת"י אוקספורד-בודליאנה מס' 103 - ראה צילום מצורף. הסגנון המליצי של רישום הבעלות ושל החתימה, אופייני לסגנון כתיבתו של רבי דוד לידא, בהקדמותיו לספריו הרבים ובהסכמות רבות שנתן לספרי חכמי דורו. נוסח החתימה "דוד הוא הקטן" מופיע בהקדמת ספרו "דברי דוד". בהקדמת ספרו הנ"ל שנדפס בלובלין בשנת תל"א, כבר מוזכר אביו בברכת הנפטרים, ואילו בחתימה שלפנינו מוזכר אביו בברכת החיים: שליטא"ס [=שיחיה לאורך ימים ושנים טובות אמן סלה], ומכאן שהספר שלפנינו הגיע לרשותו של רבי דוד עוד לפני שנת תל"א, ולפני שהחל לכהן ברבנות העיר לידא.

מחיר פתיחה2,000$ נמכר ב27,060$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 11

search

תשובה הלכתית בכתב ידו וחתימתו של ה"חכם צבי" – אפטא, תע"ו

דף בכתב-יד, אוטוגרף חתום של הגאון בעל "חכם צבי", החותם "צביא"ש" [צבי בן יעקב אשכנזי]. אפטא, תע"ו [1716].
תשובה הלכתית בדיני "תערובת חמץ שעבר עליו הפסח". בשורות הראשונות נכתב תחילה נוסח ראשון לתשובה זו. נוסח זה נמחק בהעברת קוים, והנוסח הסופי נכתב בין השורות. תשובה זו נדפסה בספר השו"ת של בנו "דברי רב משולם" (קוריץ, תקמ"ג), סימן ט' (מהתשובות שהועתקו "מכ"י קודש של מרנא ורבנא הגאון חכם צבי אשכנזי זצלה"ה"), ומשם נעתקה עם מעט שיבושים בקונטרס "תוספות חדשים" לשו"ת חכם צבי, סימן ל"ג, ובמהדורה החדשה של שו"ת חכם צבי (עם ליקוטי הערות, ירושלים, תש"ס) חלק ב', סימן ע"ט.
הגאון רבי צבי אשכנזי – ה"חכם צבי" (תי"ח-תע"ח), גדול חכמי דורו, ומגדולי הפוסקים. גאון מופלג ומקובל קדוש (על מצבתו שבלבוב חרת בנו היעב"ץ את התארים: "חד בדרא... הגאון הגדול החסיד... מקובל גדול ונורא"). נולד בעיר בודון (אובן, בודפסט) להוריו שהיו מגולי ווילנא לאחר פרעות ת"ח ות"ט. למד אצל סבו הגאון בעל "שער אפרים" ואצל רבי אליהו קובו מחכמי שאלוניקי. משם עבר ללמוד אצל חכמי טורקיה שסמכוהו ל"חכם", ומאז נקרא שמו בישראל "חכם צבי". כיהן ברבנות בסרייבו ובאלטונא והמבורג. בשנת ת"ע נתקבל לרב באמשטרדם, שם הדפיס את ספרו שו"ת חכם צבי (אמשטרדם, תע"ב). בשנת תע"ד, בעקבות מלחמתו בנחמיה חיון השבתאי, נאלץ לעזוב את אמשטרדם ולברוח ללונדון. קהילת הספרדים בלונדון ביקשה להכתירו כרב ראשי, אך הוא העדיף לעבור לפולין, אליה נדד דרך הערים הנובר, ברלין, ברסלוי ואפטא. בשנת תע"ז נמנה לרב העיר למברג (לבוב). תולדות ימי חייו נתפרסמו בספר "מגילת ספר" שחיבר בנו היעב"ץ (=יעקב בן צבי).
מצאצאיו: בנו הגאון רבי יעקב עמדין – היעב"ץ, שהקדיש את חייו להמשיך את מלחמת אביו בשבתאות; חתנו הגאון רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם; בנו רבי אפרים מבראד; בנו רבי משולם זלמן מאוסטראה (בעל "דברי רב משולם"); ועוד. רבים מגדולי התורה והחסידות התייחסו כצאצאיו של ה"חכם צבי", ורבים מהם ציינו זאת בספריהם: רבי יוסף שאול נתנזון (המזכיר בעשרות מקומות בשו"ת "שואל ומשיב" את "זקני החכם צבי"), רבי שמחה זיסל זיו-ברוידא "הסבא מקלם" (ראה: חכמה ומוסר, א, עמ' נז), רבי חיים מצאנז (סבו ה"חכם צבי" מוזכר במקומות רבים בכתבי ה"דברי חיים"). על מצבת ה"דברי חיים" מוזכר יחוסו: "ממחצבת קודש גאון מהרש"ל והגאון חכם צבי זצלה"ה" (לפי מסורת חסידי צאנז - סגולה גדולה לצאצאיו להזכיר את שם סבם ה"חכם צבי" על גבי מצבת קבורתם).
[1] דף. 30.5 ס"מ. כ-35 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו (החתימה באמצע העמוד). נייר עבה ואיכותי. מצב טוב מאד.

מחיר פתיחה30,000$ נמכר ב41,820$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 12

search

ספר שיירי כנסת הגדולה – הגהות בכתב-יד הגאון רבי יעקב עמדין

ספר שיירי כנסת הגדולה, חלק אורח חיים, מאת רבי חיים בנבנישתי. קושטא, [תפ"ט 1729]. מהדורה שניה.
העותק של הגאון רבי יעקב עמדין - היעב"ץ. בגליונות הספר הגהות רבות בכתב-יד קדשו של היעב"ץ, חלקן הגהות ארוכות למדניות, בהן משיג לעתים על המחבר בתקיפות ובחריפות: "במ"כ [במחילת כבודו] אין טעם בזה...", "לק"מ [=לא קשיא מידי] דהא...", "ל"י [לא ידעתי] מה ה"ל [היה לו], כמדומה נשתבש", ועוד. חלק מההגהות נקצצו מעט בחיתוך השוליים.
מקבילות לחלק מתוכן ההגהות שלפנינו נדפסו בספרו "מור וקציעה" [בהרחבה ובשינויי לשון – ראה לדוגמה: מור וקציעה, אורח חיים, סוף סימן י; סוף סימן רעא; סימן תפז; ועוד. לעומת זאת, בסימן תפט בספר שלפנינו מופיעה הגהה ארוכה שתוכנה אינו מופיע שם].
הגאון רבי יעקב ישראל עֶמְדִין - היעב"ץ (תנ"ח-תקל"ו), בנו הגדול של הגאון רבי צבי אשכנזי בעל "חכם צבי". גאון מופלג בכל חלקי התורה, מגדולי דורו דור דעה, אשר נחשב כאחד מגדולי האחרונים. קנאי מפורסם שלחם במסירות נפש נגד השבתאות וה"פרנקיסטים" [כאשר חשד משום-מה ברבינו יהונתן אייבשיץ, כי נתפס לשבתאות, לא היסס לפתוח במלחמת-עולם נגד גאון מפורסם ומקובל, וקונטרסים בעד ונגד רבינו יהונתן הרעישו את כל העולם היהודי בשעתו]. היעב"ץ חיבר עשרות חיבורים, ועסק בעצמו במלאכת הדפסתם בבית דפוסו הפרטי, שהקים בביתו בעיר אלטונה. חיבוריו בהלכה ספר "מור וקציעה" ושו"ת "שאילת יעב"ץ", פסקיו בסידור "עמודי שמים" וחיבורו "לחם שמים" על המשניות, מוזכרים רבות בספרי הפוסקים. בנוסף, נהג רבי יעקב עמדין לכתוב הגהות בספרים שלמד בחריפות ובעמקות. הגהותיו על גליונות ספרי התלמוד שלו נדפסו במהדורת ש"ס ווילנא.
[2], קמג; ז דף. 31 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים. בדפים פז-פח כתמי רטיבות כהים. נקבי עש במספר דפים. כריכת עור חדשה מהודרת.

מחיר פתיחה10,000$ נמכר ב27,060$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 13

search

קונטרס כתב-יד – 22 עמודים בכתב ידו של בעל ה"נודע ביהודה" רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא – תשובה הלכתית ארוכה – עם קטעים שלא נדפסו בספרו – התשובה שהסעירה את עולם התורה בשעתו

"קונטרס גדר ערוה" - קונטרס כתב-יד (22 עמודים גדולים), תשובה הלכתית ארוכה בעצם כתב-יד-קדשו של רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא אב"ד פראג, בעל ה"נודע ביהודה". מהדורה מוקדמת של התשובה בסימן ע"ב מספרו "נודע ביהודה", חלק אבן העזר. [ברודי, תק"ד בקירוב 1744]. עם הוספות רבות בשולי הגליונות בכתב ידו של המחבר מתקופות שונות.
תשובה נודעת זו היא מתשובותיו המוקדמות ביותר של רבינו יחזקאל לנדא, והיא הארוכה ביותר בספרו "נודע ביהודה" - מהדורא קמא שנדפסה בחיי המחבר (פראג, תקל"ו, חלק אבן העזר, סימן ע"ב). התשובה המפורסמת ביותר של הנודע ביהודה, שהוציאה לו שם עולמי כגאון מופלג והסעירה בזמנו את עולם התורה. בתשובה זו חידש רבינו ה"נודע ביהודה" יסודות מחודשים בדיני עדות, שהקימו עליו את לומדי וגדולי התורה בכל אתר ואתר [מעל מאה קושיות ופירכות הקשו גדולי האחרונים על תשובה זו, ורבות מהן הובאו במדור לקוטי הערות, שבמהדורת ה"נודע ביהודה", הוצאת מכון ירושלים]. על תשובה מפורסמת זו אמר האדמו"ר בעל "צמח צדק" מליובאוויטש, בשם זקנו בעל ה"תניא", כי הנודע ביהודה היה יחיד בדורו בהוראותיו, ועל אף שרבים מגאוני הדור חלקו עליו בפסק זה, היה הדין אתו וכוון להלכה ולמעשה [ראה מסגרת].
הפרשיה הקשה שעליה נכתבה תשובה זו, אירעה בשנת תק"ד בערך (כך עולה מספרו דורש לציון, דרוש י"ג, ראה חומר מצורף), בעת שישב בברודי, בהיותו כבן 30. בתשובה זו הכריע לאסור אשת-איש שנתקבלו עליה עדויות קשות שזינתה. לפי המסופר נרדפו ה"נודע ביהודה" ורבי אברהם גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט) ע"י משפחת האשה הנ"ל, ומשום כך עזבו רבי יחזקאל לנדא ורבי גרשון מקיטוב את העיר ברודי. רבי יחזקאל לנדא עבר לכהן ברבנות יאמפלא, ורבי גרשון מקיטוב נסע לקושטא ועלה לארץ ישראל [ראה במסגרת].
התשובה עוסקת ביסודות הלכות עדות, בענייני עריות החמורים, והיא נכתבה כחיבור שלם הבנוי לתלפיות בסדר מופתי. בראשית הדברים כותב הנודע ביהודה את הכרעתו ומסקנתו הסופית: "אשה זו אסורה לבעלה באיסור חמור האמור בתורה... וצריכים אנו לברר היטב ע"פ הש"ס והפוסקים... כל פרטי היתרים שיש להמציא... ולברר שכולם אין בהם ממש...". לאחר מכן מונה הנודע ביהודה בששה סעיפים, "ששה היתרים אשר עלה על רעיוני בתחילת העיון והמחשבה". אך "כאשר העמקתי בעיוני בש"ס ופוסקים ראשונים, לא נשאר לנו שום היתר כלל", וכאן הולך הוא וסותר באריכות וביסודיות, סעיף אחר סעיף מששת סעיפי ההיתר, ומשאיר את האיסור על כנו.
במשך השנים שבין כתיבתה להדפסתה, ערך הנודע ביהודה את התשובה הנ"ל מחדש. גוף כתב היד שלפנינו מכיל את עיקר התשובה בכתיבה מסודרת, ולאחר מכן - מחק ותיקן, הוסיף הוספות והגהות ארוכות רבות בכתב ידו בשולי הדפים. רוב ההגהות שבשולי כתב היד שלפנינו נדפסו אח"כ גם בספרו, אך שתיים מהן לא נדפסו (הראשונה מופיעה בדף ה/1, מתחילה במילים "השיבני איש תבונות א'[חד]... כן השיבני, ובאמת לא קשה מידי...". השנייה מופיעה בדף ט/1 בצד ימין של הגליון).
דף נוסף עם הוספה השייכת לדברים שנכתבו בדף ג/2, המתחילה במילים "בעניין ההיתר הראשון שכתבתי בדף שאח"ז עמוד ב'...". בצדו האחורי של דף זה, בראש העמוד, מופיעים שלושה רישומים: "קונטרוס גדר ערוה", "קונטרוס", "תשובת הרב מורינו ורבינו...".
כתב היד שלפנינו הוא עריכה מוקדמת של קונטרס התשובה, שכן במהדורת הדפוס של סימן זה, נוספו קטעים רבים שאינם בכתב-היד שלפנינו. גם חלק משינויי המילים הם תיקונים שכנראה שונו ע"י המחבר טרם ההדפסה – אך מאידך, למרות ההוספות הרבות במהדורת הדפוס, ישנה חשיבות מיוחדת לקונטרס כתב-היד שלפנינו לבירור הגירסא הנכונה בדבריו של המחבר. בהשוואת נוסח הדברים נמצאו מילים רבות ואפילו משפטים שלמים שהשתבשו בדפוס, החל מן המהדורה הראשונה שנדפסה בחיי המחבר, ועד למהדורות החדשות והמוגהות שבימינו [כולל מהדורת "מכון ירושלים"]. חלק מהטעויות הן טעויות דפוס רגילות, שלעתים יש בהן שינויי משמעות, וחלקן הן השמטות ו"תיקוני" הצנזורה [להלן מספר דוגמאות: בדפוס ראשון, דף עט/2, בד"ה "ועפ"ז" נדפס: "באשרת כנעני' בסקילה", ובכת"י (ג/1, בהגהה בצד שמאל): "בע"ז בסקילה"; שם בהמשך הקטע, נדפס: "דעיקר הק"ו של מה הסוקל", ובכתב-היד (שם בהגהה בצד ימין): "דעיקר הקושיא של מה הסוקל"; בדפוס ראשון דף פב/2 בסוף הקטע הראשון, נדפס: "בשם הרשב"א ז"ל" [=זכרונו לברכה], ובכתב-היד (דף [1], הדף האחרון): "בשם הרשב"א וז"ל" [=וזה לשונו]; בדפוס ראשון דף פד/1, בד"ה "והנה... עבירה גדולה כמו מומר לעכו"ם... וחייב ליהרג ולא לעבור, ומה גם בשעת הגזירת השמד פשיטא שמחויב ליהרג ולא לעבור אפילו לשנויי..." (המילים המודגשות הושמטו בדפוס, ונמצאים בכתה"י דף ה/1); בדפוס ראשון דף פז/2, בד"ה "יתר", נדפס: "ריבות טופרי ומזייא", ובכתב היד: (י/1): "רביית"].
ההגהות הארוכות הנוספות שנוספו בשולי כתב היד שלפנינו נדפסו בספר "נודע ביהודה" בדרך כלל בנפרד בחלונות בתוך הטקסט תחת הכותרת "הגה"ה" [=הגהת הרב המחבר], אך חלק מן ההגהות הארוכות שולבו בתוך הטקסט, ולפעמים בטעות. לדוגמא: במהדורת הדפוס (דף עט/1 בקטע המתחיל "ועפ"ז תירצנו") מופיע באמצע הטקסט משפט "כאשר הארכתי בפנים". המעיין אינו מבין הכוונה, כי היה צריך לכתוב 'כאשר הארכתי לעיל'. אך המעיין בכתב-היד שלפנינו רואה שמשפט זה נכתב בתוך הגהה נפרדת בשולי הטקסט, ולכן כתוב "בפנים" ולא כתוב "לעיל". שילובו של הקטע הנוסף כחלק מן הטקסט, יצר את טעות הדפוס המעניינת הזאת.
רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא (תע"ד-תקנ"ג), מגדולי עמודי ההוראה שבכל הדורות אשר כל בית ישראל נשען עליו. מגיל צעיר נודע כאחד מגדולי גאוני דורו. מגיל 13 עד גיל 30, דר בעיר ברודי, שהיתה אחד ממרכזי התורה הגדולים שבאותו הדור. בה היה הקלויז המפורסם של "נסיכי אדם, רבנים מופלגים, חכמי תעודה דקלויז רבתא, קדושי דק"ק בראד", שנודעו לתהילה בלימוד הנגלה והנסתר, בפירושי הש"ס ובפסקי הלכות, ובחיבורי הקבלה המפורסמים שיצאו מתחת ידם. בברודי כיהן כ-10 שנים כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שהיו בה. בתקופת מגוריו בברודי התיידד עם חכמי הקלויז המפורסמים, בהם רבי חיים צאנזיר ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט). בשנים ההן למד את כתבי האר"י בחברותא עם ר"ח צאנזיר, גדול יושבי ה"קלויז".
בשנת תק"ה בערך עבר לכהן ברבנות העיר יאמפלא (ימפולי Jampol), ובשנת תקי"ד (1754) עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פראג וגלילותיה. בשבתו בפראג הנהיג את נשיאותו ברמה, והתפרסם כאחד מגדולי מנהיגי הדור. בפראג הקים ישיבה גדולה שבה העמיד אלפי תלמידים, מהם רבים מגדולי אותו הדור (תלמידו הנודע רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה", כותב עליו בהספדו: "העמיד כמה אלפים תלמידים בעולם, מהם כמה מאות מורי הוראות בישראל ויושבי כסאות למשפט". עולת החודש השלישי, יז, דף פה ע"א). שאלות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר. כ-850 מתשובותיו נדפסו בספריו נודע ביהודה. ספריו שנדפסו בחייו, "שו"ת נודע ביהודה – מהדורא קמא", וחידושי צל"ח על מסכתות פסחים וברכות, הוציאו לו שם עולם כבר בחייו [בספרו נודע ביהודה - מהדורא תניינא (שנדפס לאחר פטירתו, פראג, תקע"א) נדפסו תשובות ממנו לעשרות ומאות, על קושיות שנשלחו אליו ממחוזות שונים, על ספרו הראשון].
החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...". הנודע ביהודה כותב באחת מתשובותיו, על אחד מחידושיו שחידש: "ולדעתי כיוונתי בזה דבר אמיתי בתורת משה" (אבן העזר, מהדורא תניינא, סימן כג, ב). על תשובה זו כותב בעל ה"חתם סופר" באחת מתשובותיו (ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו, אמת".
יא דף + [1] דף נוסף. 22 עמ' כתובים בכתב יד קדשו של הנודע ביהודה. 32.5 ס"מ. מצב כללי טוב, הדף הנוסף במצב בינוני-טוב. כתמים וקמטים, בלאי בשולי חלק מהדפים. בדף הנוסף סימני קיפול, עם כתמים כהים על סימני הקיפול, ופגיעה קלה בטקסט בשורה אחת.

מחיר פתיחה120,000$ נמכר ב233,700$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 14

search

מכתב הגאון רבי טעבלי מליסא – לראשי קהילת ליסא – הארחוב, תקל"ה

מכתב ארוך ומעניין מאת הגאון הנודע רבי דוד טעבלי אב"ד ליסא, שנכתב לראשי קהילת ליסא בערב-בואו לכהן ברבנות העיר. הארחוב (הורוכוב, גליציה), ערב ראש חודש אב תקל"ה [1775].
מכתב זה נכתב בסוף ימי כהונתו כרב בעיר הארחוב, ובחתימתו הוא כבר חותם את עצמו כאב"ד העיר ליסא: "דוד הוא הק' טעבלי מבראד אב"ד דק' ליסא יצ"ו". רבי דוד טעבלי כותב על אהבתו לעיר ליסא [שהיתה אז עיר מלאה חכמים וסופרים], על כך שהוא מפסיד ומפזר כסף רב בהכנותיו למעבר לעיר ליסא מהעיר הארחוב (שהיא במדינה אחרת), והוא כותב כי הכל שוה בעיניו כדי שיזכה להגיע לקהילת ליסא. הוא מספר על מחלת זוגתו הרבנית, ועל קשיי ההתארגנות למעבר מעיר לעיר, ומציין כי הוא מקווה מאד שיוכל להגיע לליסא לזמן הנקוב בכתב הרבנות שלו.
הגאון הנודע רבי דוד טעבלי אב"ד ליסא (נפטר טבת תקנ"ג 1792), מגדולי גאוני הדור בתקופת הנודע ביהודה. בנו של רבי נתן נטע אב"ד ברודי, ואחד מ"עשרה חכמי בראד" שהיו מעורבים בפרשת הגט מקליווא. כיהן ברבנות בזסלב ובהורחוב, ובשנת תקל"ד בערך נבחר לכהן ברבנות העיר הגדולה ליסא. עם זאת, במכתב שלפנינו, שנכתב בקיץ תקל"ה, מפורש שטרם הגיע בפועל לעיר ליסא [בבית דינו בעיר ליסא כיהן עוד דיין חשוב ששמו היה כשם רב העיר "דוד טעבלי", וחתימות שניהם נמצאו לפעמים בפסק דין אחד, כשהשינוי בין חתימותיהם הוא שהשני היה חותם "דוד טעבלי במוהר"ם מגרידץ", ורב העיר היה חותם ע"ש עיר מולדתו ברודי: "דוד טעבלי מבראד"].
כל גדולי הדור סרו למשמעתו ומכל קצוי הארץ באו להתדיין לפניו ולשמוע ממנו דעת תורה. רבי דוד טעבלי חתום בהסכמות לספרים רבים, ובספרי שו"ת שונים מופיעים מכתבים ממנו ופסקי הלכה בשמו. נשא ונתן בהלכה עם גדולי הדור ובפרט עם הגאונים: הנודע ביהודה, רבי משולם איגרא, רבי חיים כהן מלבוב, רבי מאיר פוזנר משוטלנד בעל ה"בית מאיר", רבי מאיר ווייל מברלין ורבי עקיבא איגר [שהיה מתלמידיו החביבים, כאשר למד אצלו בימי ילדותו בעיר ליסא]. אחד מתלמידיו המפורסמים הוא הגאון הנודע רבי ברוך פרנקל בעל ה"ברוך טעם".
נודע במלחמתו נגד ההשכלה, והתפרסם במאבקו במשכיל נפתלי הירץ ויזל וספריו (לאחרונה התפרסמה ההתכתבות בינו לבין בעל ה"הפלאה" בענין זה, ראה קובץ בית אהרן וישראל, גליון מו, עמ' קמז-קנו, וראה עוד אודות כך: גליון מד, עמ' קיד-קלא; גליון מה, עמ' קכז-קלג).
פעל רבות להשקטת הפולמוס נגד תנועת החסידות, ודבריו היו נשמעים בין גדולי דורו. בספרות ההיסטורית של חסידי פולין מופיעים שני סיפורים בהקשר לכך: בספר "שם הגדולים החדש" (מערכת גדולים, אות פ', ערך רבי פנחס בעל ה"הפלאה") מביא בשם רבי צבי הירש הלוי בעל "ליקוטי צבי", שיש בידו מכתב שכתב בעל ה"הפלאה" לרבי דוד טעבלי מליסא, בו הוא מבקש מרבי דוד טעבלי שיפנה לרבי יוסף מפוזנא חתן הנודע ביהודה, שיבקש מחותנו אב"ד פראג שלא יצער את הרב הקדוש רבי מיכל מזלוטשוב, "כי אחי הגאון החסיד מו"ה שמעלקי זצ"ל מניקלשבורג העיד עליו שכל כוונותיו לשם שמים, לכן אל יבטל אותו צדיק מעבודתו".
במקום אחר מסופר: "כי כאשר חלק הגאון הנודע ביהודה על ספר 'תולדות יעקב יוסף' ורצה לגזור החרם שישרפו הספר, כתבו הה"ק הרבי ר' שמעלקא ואחיו בעל ה"הפלאה", אל הגאון ר' טעבלי מליסא ובקשו ממנו שהוא ישתיק המחלוקת, וכתב הגאון רבי טעבלי מכתב להנודע ביהודה לאמור: אל תתגרה בתלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש, הגם שאין דרכיהם דרכנו, מכל מקום כוונתם רצויה לשמים והנח להם, והנודע ביהודה נשא פנים לדבריו ושתק" (שמן הטוב, פיעטרקוב תרס"ה, עמ' 94, אות פה, בשם הקדמת ספר נפש דוד).
בספרו "נפש דוד" על התורה, שנדפס בפרמישלה תרל"ח, מביא רבי דוד טעבלי רעיון בשמו של המגיד ממזריטש: "וע"ד הרמז הנה שמעתי אומרים בשם הרב המגיד ר' דוב בער ממעזריטש זצוק"ל..." (נפש דוד, פרשת וירא, דף ו/1).
דף כפול. כ-22.5 ס"מ. כתיבת ידי סופר וחתימת ידו של הרב. מצב טוב-בינוני. פגם במרכז הטקסט, משוקם בהדבקת נייר שקוף. כתמים וקמטים. סימני קיפול. בצדו האחורי של הדף: רישום כתובת ושרידי חותמת שעוה.

מחיר פתיחה1,000$ נמכר ב11,070$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 15

search

דפים בכתב ידו של הגאון רבי יעקב מליסא בעל "נתיבות המשפט" – קטעים מחיבורו "בית יעקב" על מסכת כתובות

שני שרידי דפים (מ"גניזת כריכה"), עם חידושי תורה בעניני מסכת כתובות, בכתב ידו של הגאון רבי יעקב לורברבוים אב"ד ליסא בעל "נתיבות המשפט" ו"חוות דעת". [ליסא, תק"פ 1820 בקירוב].
קטעים מחיבורו "בית יעקב" על מסכת כתובות (דף ה' ודף יב-יג) ועל שו"ע אבן העזר הלכות כתובות (סימן ס"ח). כתיבה אוטוגרפית של המחבר, עם הוספות ומחיקות. ספר בית יעקב על מסכת כתובות ועל שו"ע הלכות כתובות נדפס בחיי המחבר (הרובישוב, תקפ"ג). עפ"י בדיקתנו, נראה כי לפנינו טיוטות מוקדמות משלבי כתיבת החיבור, עם שינויים רבים בין נוסח הדפים שלפנינו לבין הנוסח הנדפס.
הגאון הנודע רבי יעקב לורברבוים אב"ד ליסא (תק"ל-תקצ"ב) מגדולי הפוסקים ומגדולי רבני דורו. ידיד נאמן לבעל קצות החושן ולרבינו עקיבא איגר. כיהן גם כראש ישיבה בליסא, ורבים מגאוני פולין ופרוסיה היו מתלמידיו. כתב חיבורים נודעים: "נתיבות המשפט", "חוות דעת", "בית יעקב", "תורת גיטין", "מקור חיים", "דרך החיים" ועוד חיבורים. בספרו "נתיבות המשפט" הרבה להשיג על ספר "קצות החושן", ובעל "קצות החושן" כתב תשובות לחלק מהשגות אלו בקונטרס "משובב נתיבות" [במהדורות החדשות של נתיבות המשפט (לבוב, תקצ"ה; ובמהדורות החדשות החל משנות התש"נ בקירוב) נוספו הוספות מכתב-יד, של הבהרות ותשובות לדברי ה"משובב נתיבות"]. ספריו של רבי יעקב מליסא נתקבלו להלכה, ולפי מסורת הדיינים פוסקים כמותו אף נגד ספרי גדולי דורו.
2 דף כפולים ופגומים [קטעים מתוך 8 עמ' כתובים]. גודל משתנה: כ-19X23 ס"מ; כ-19X20.5 ס"מ. מצב גרוע. דפים קרועים וקצוצים. פגעי עש על הטקסט. כתמי דבק.

מחיר פתיחה5,000$ נמכר ב6,765$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 16

search

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי עקיבא איגר – פוזנא, תק"פ

דף בכתב-יד, העתקת הסכמה מרבני טיקטין על פסק הלכה של רב העיר הגאון בעל "אגודת אזוב", ואחריו מכתב הסכמה בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי עקיבא איגר. פוזנא, אדר תק"פ [1820].
בחלקו הראשון של הדף מופיעה העתקה של הסכמת דייני טיקטין על שני פסקים בהתרת נשים לבעליהן, מאת רב העיר - הגאון רבי משה זאב מרגליות. חברי בית הדין - רבי "יהודא ליב במוהררי"ל כהנא" ורבי "ארי' ליב הלוי", כותבים בראש דבריהם: "הדור אתם ראו דברי כבוד אדמו"ר הגאון המפורסם מו"ה משה זאב נ"י הראב"ד דפה קהילתנו... עיניכם לנוכח יביטו כל כל דבריו אמת...".
לאחר העתקה זו מופיע מכתב הסכמה בכתב-ידו של הגאון רבי עקיבא איגר - שלוש שורות בכתב-יד קדשו וחתימתו:
"דברי כבוד ידידי או"נ [אוהב נפשי] הגאון האמתי המפורסם כי"ב מו"ה משה זאב נ"י א"צ חיזוק וכל דבריו מזוקקי' לדינא והאשה הזאת מותרת לבעלה בלי גמגום ופקפוק ואפי' לא מדרך חומרא בעלמא. יום ה' ט"ז אדר תק"פ לפ"ק פוזין, הק' עקיבא גינזמאן".
מכתב זה שלפנינו נדפס בספרו של רבי משה זאב מרגליות, שו"ת אגודת אזוב, חלק אהע"ז, ווילנא תרמ"ה, סימן ב'. [ראה שם בסימנים א-ב, בהם נדפסו שתי התשובות של רבי משה זאב, שאליהן מתייחסות ההסכמות שלפנינו. נוסח ההסכמות נדפס שם בסימן ב', ובאותו סימן נדפסה תשובה נוספת מרבי עקיבא איגר, בה הוא ממשיך לפלפל בסוגיה זו]. כפי הנראה, דף זה היה במקור חלק מקונטרס שבו הועתקו תשובותיו של הגאון בעל "אגודת אזוב", ואשר נשלח אל רבי עקיבא איגר שיחווה עליו את דעתו. רעק"א כתב על גביו את הסכמתו ושלחו חזרה. ניכר כי בהמשך שימש דף זה בעת הדפסת הספר 'אגודת אזוב', שכן לפני מכתבו של רבי עקיבא איגר, הוסיף מאן דהוא מספר שורות של 'כותרת' על הסכמת רעק"א, שנדפסו כלשונן בספר "אגודת אזוב". מעבר לדף הועתקו שני קטעים ממכתבו השני של רעק"א בעניין זה.
[1] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. פגמים וקרעים בשוליים, עם פגיעה קלה במספר אותיות.

מחיר פתיחה20,000$ נמכר ב24,600$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 17

search

קונטרס שלם של חידושי תורה בכתב-ידו של רבינו ה"חתם סופר" – עשרה דפים בכתב-יד קדשו – פרשבורג, תקפ"ז

"בעזה"י חי'[דושי] הלו"ת [הלכה ותוספות] במס' ב"מ מ"ה ע"ב סוגי' מטבע נעשה חליפין, פק"ק [פה קהילת קודש] פ"ב [פרשבורג] נגהי ליום ה' כ"ג מרחשון קפז"ל [תקפ"ז לפ"ק]".
קונטרס שלם, בן עשרה דפים, חידושי תורה בכתב-יד קדשו של רבינו הגאון בעל "חתם סופר", בסוגיית "מטבע נעשה חליפין". כתיבה אוטוגרפית עם מספר מחיקות והוספות בשוליים בכתב-יד קדשו. בראש כל דף (בעמוד א') כתב החת"ס כותרת: "בעזה"י ב"מ מ"ה ע"ב סוגי' מטבע נעשה חליפין".
נדפס לראשונה בשו"ת חתם סופר חלק ז' סימן לה (ולאחר מכן, בחידושי חתם סופר על הש"ס, בבא מציעא, ירושלים תשנ"א, עמ' יא ואילך).
[10] דף. 19 וחצי עמודים (למעלה מ-500 שורות) בכת"י קדשו של החת"ס. 24 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כתמים כהים במקומות בודדים. קרע בפינה השמאלית-תחתונה של דף ח' ללא פגיעה בטקסט. הדפים מנותקים זה מזה.
לחביבות קדושת חידושי תורתו נהגו צאצאיו ותלמידיו לשמור את כתבי יד קדשו כסגולה ליראת שמים ולישועה (ראה מסגרת).

מחיר פתיחה100,000$ נמכר ב123,000$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 18

search

דף מקונטרס התשובות של ה"חתם סופר" – בכתב-יד קדשו וחתימתו

דף גדול בכתב-יד, כתוב משני צדיו, מקונטרס התשובות של רבינו ה"חתם סופר", בכתב-יד קדשו וחתימתו. מטרסדורף, [שנות התק"ס 1800 בקירוב].
דף מקונטרס התשובות של רבינו ה"חתם סופר". כתיבה אוטוגרפית, עם מחיקות, תיקונים והוספות בין השורות ובשולי הדף. בצדו האחד של הדף סיומה של תשובה בה מדריך החתם סופר את תלמידו בדרכי ההנהגה וכבוד חכמים. בסוף המכתב מופיעה חתימת קדשו: "הכ"ד החותם פה ק"ק מ"ד [מטרסדורף] נגהי ליום עש"ק פ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, משה"ק סופר ממפד"מ". לאחר מכן מוסיף החתם סופר קטע נוסף [אשר נמחק לאחר בהעברת קוים עליו]:
"שכחתי להזהיר למוזהר ועומד השכם והערב... והנה יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצית להניק, ובאזהרה הזה לא הודעתיך שום דבר הלכה, ע"כ אודיעך מעשה שהיה פה בשכינותינו ונוגע קרוב לענין שלך, ומה שנראה לע"ד בו לפסק הלכה, ועובדא מעיקרא הכי הוה".
בצדו השני של הדף ממשיך החתם סופר להעתיק תשובה שכתב אודות קהילה שערכה בחירות למינוי רב, ולאחר שנבחר אחד מן המועמדים התברר כי הבחירות זויפו ורבים מהמצביעים קבלו שוחד בכדי להצביע עבור המועמד שנבחר: "אנשי ק"ק פלונית התאספו יחד בני הקהילה לקבל עליהם רב ומורה והי' מסכימי' על ד' רבנים ליתנום אל תוך הקלפי... והשלישי זכה עפ"י רוב הדעות. אחר איזה ימים היה קול המון סוער כי הרבה מאנשי הק"ק קבלו שוחד ממון מקרובי הרב ההוא כדי למנותו עליהם... ואז נועדו אנשי הקהל ובאו לפני בקובלנא לומר מעתה לא יחפוצו בהרב המקובל עליהם הנ"ל, כי הי' הכל בפסלנות. ועי"ז מתגבר המחלוקת ויחלק העם לחצי. ועודני עומד לשום דמי מלחמה בשלום להתפשר מפני כבוד התורה ומפני השלום...".
המכתב הראשון נדפס בשו"ת חתם סופר, חלק ו, סימן נט, והתשובה השניה נדפסה בשו"ת חתם סופר, חלק חמישי - חושן משפט, סימן קס. הקטע הנ"ל המקשר בין שתי התשובות שלפנינו נשמט משו"ת חתם סופר, ונדפס מאוחר יותר בספר ליקוטי תשובות חתם סופר, סימן פא.
בחתימתו כאן מזכיר החתם סופר את עירו מטרסדורף, ומכאן שהתשובות שלפנינו נכתבו בסביבות שנות התק"ס, אז כיהן שם כרב העיר, עד שנת תקס"ז - בה עבר לכהן כרבה של פרשבורג.
[1] דף, [2] עמ' כתובים (כ-70 שורות בכתב-יד קדשו של החת"ס). 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בלאי וקרעים קלים בשוליים. סימני קיפול.
לחביבות קדושת חידושי תורתו נהגו צאצאיו ותלמידיו לשמור את כתבי יד קדשו כסגולה ליראת שמים ולישועה (ראה מסגרת).

מחיר פתיחה25,000$ נמכר ב36,900$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 19

search

כתב-יד ספר שמן רקח, חידושים על מסכת ביצה – אוטוגרף המחבר רבי אלעזר לעוו אב"ד טריטש – מהדורא קמא משנת תקס"א, עם עשרות עמודים שלא נדפסו

כרך גדול בכתב-יד - ספר שמן רקח, חידושים על מסכת ביצה, ועל סוגיות ועניינים שונים, מהדורא קמא של הספר הנדפס, בכתיבת ידו וחתימתו של הגאון המחבר רבי אלעזר לעוו אב"ד טרישט (טריטש, Trietsch, מורביה). טריטש, תקס"א-תקס"ג [1803-1801].
רובו של כתה"י (כ-70 דף) כולל חידושים על כל מסכת ביצה. בסוף כתב-היד חידושים על כמה סוגיות במסכת פסחים, בבא מציעא ושבועות. רובו הגדול של כתב היד בכתיבת יד המחבר, רק עמודים בודדים (כשבעה עמודים) בכתיבת יד סופר. כתב-היד עשיר במחיקות ותיקונים, ובשילוב משפטי הוספה בין השורות.
את חיבורו זה כתב המחבר במשך שנתיים, תוך כדי שהוא לומד בישיבתו עם תלמידיו את מסכת ביצה בעומק העיון. דבר זה ניתן ללמוד מדברי המחבר ברישומים שבתחילתו וסופו של החיבור שבכתב היד שלפנינו. בדפי המגן הקדמיים רישומי בעלות רבים, בהם כיתוב של דברי פתיחה בכתב ידו וחתימתו של המחבר: "בס"ד פ"ק טרישט יום ג' ר"ח אייר תקס"א, חידושי הלכות מס' ביצה אשר חנן ה' את עבדו הצעיר אלעזר בעהמ"ס שו"ת שמן רקח וס' סמא דחיי וס' תורת חסד וס' זר זהב, חופק"ק טרישט". בדף ע/1, בסוף חידושיו על מסכת ביצה, כותב המחבר: "בעזה"י סילקו חידושי מס' ביצה אשר למדתי בישיבה פ"ק טרישט, וגמרתי הסיום בז' אדר תקס"ג. כה יזכני השי"ת לסדר על שאר מס[כתות], ודברי תורה לא ימושו מפינו ע"ע א"ס" [עד עולם אמן סלה].
החידושים על מסכתות ביצה ופסחים נדפסו בחיי המחבר בספר "שמן רקח" (פראג תקע"ב), וחלקם בספריו, שו"ת "שמן רקח", חלק שני (פראג תקס"ב), "שערי חכמה – שב שמעתתא" (פראג תקס"ז). כתב-היד שלפנינו הוא "מהדורא קמא", כפי שהמחבר בעצמו קורא לו בספר הנדפס [ראה בספרו "שמן רקח" על מסכת ביצה (פראג תקע"ב, דף ז/1), בו כותב המחבר לפני אחד מחידושיו: "...העתקתי הדברים ככתבן אשר כתבתי במהדורא קמא... עכ"ל בישוב קושי' זו במהדורא קמא שלי...". הדברים שמעתיק שם המחבר מה"מהדורא קמא" שלו, נמצאים כלשונם בכתב-היד שלפנינו בדף יד/2].
בספר הנדפס הנ"ל הוסיף המחבר עוד עשרות קטעים ומשפטים שאינם מופיעים בכתב היד שלפנינו, אך מאידך בכתב היד שלפנינו ישנם עשרות קטעים (מעל 22 עמודים - כשמינית מהחידושים שבכתב-היד) שלמיטב ידיעתנו טרם נדפסו (למשל: בדפים עט-פד, מערכות שלא נדפסו בסוגיא "קתא דמגלא" ממסכתות שבועות ובבא מציעא. בדפים פה-[פו] מערכה על תחילת מסכת יומא, שלא נדפסה – רשימה מפורטת של העמודים עם החידושים שלא נדפסו, תשלח לכל דורש).
מתחילת כתיבת הספר על מסכת ביצה ועד להדפסתו עברו 11 שנים, במהלכן הדפיס המחבר שניים מספריו, את ספרו שו"ת "שמן רוקח" חלק שני (פראג תקס"ב), ואת ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" (פראג תקס"ז). בספרים אלו הדפיס דפים שלמים מתוך כתב היד שלפנינו, ולא חזר להדפיסם בספרו על מסכת ביצה שהדפיס אח"כ בשנת תקע"ב (ראה ברשימה מצורפת).
בדף כז/1 מעתיק המחבר כשני עמודים, מדברי בנו הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה": "ואעתיק בזה דברי בני הרב המאה"ג החריף ובקי מו"ה בנימין וואלף שי' אב"ד ראיפשע [רושפיצה] ...עכ"ד בני הרב החריף שי'". על הדף בו הוא מעתיק מדברי בנו, הוא מעביר קוי מחיקה לאורך ולרוחב. בצד הגליון הוא כותב: "מ"ש בני שי'... ודאי דבאמת כן הוא הפירוש...". דף זה נדפס בספרו שו"ת "שמן רקח", חלק שני, בסימן יח.
בדף יד/2 הוסיף המחבר הערה בין השורות: "ובהיותי בק' פראג שמעתי מהרב החריף מו"ה איסריל ליסא, שקדמני בזה המנוח הגאון מו"ה ליב האב"ד דק' העלשויא, וסתר דבריו, דהר"ן פוסק... ונסתרו דברינו, ואמנם...". הערה זו נמצאת בספר הנדפס, דף ז/1, ושם הוא מוסיף, שביקורו בפראג היה "בשנת תקס"א, למסור בדפוס את חלק שני מספרי שו"ת שמן רקח".
בארבעת העמודים האחרונים רשימות שונות, מעין טיוטות, בעניינים שונים בש"ס. על חלק גדול מהם הועברו קוים למחיקה. באחד העמודים בסוף הספר (דף [2/ב]) הוא כותב: "ושמעתי מהרבני המופלג מו"ה יוסף מפאקש" [מתלמידי ה"חתם סופר"].
הגאון רבי אלעזר לעוו (תקי"ח-תקצ"ז) מגאוני דורו המפורסמים. כיהן רוב שנותיו כאב"ד בשש קהילות חשובות בגלילות מורביה, בוהמיה והונגריה. כיהן כראש ישיבה, והעמיד מעל אלף תלמידים, בהם מגדולי גאוני הדור. בנו היה הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה". רבי אלעזר היה ספרא-רבה, וחיבר 13 חיבורים גדולים שהוציאו לו שם עולם (12 מהם הדפיס בחייו). בחלק גדול מחיבוריו הוא עוסק בכללי ודרכי הש"ס. הגיגיו היו בסוגיות התלמוד אף בשעות השינה, ובחלומותיו היו מתחדשים לו חידושי תורה רבים. על גודל התמדתו וקדושתו מסופר, שבמוצאי יום כיפור לא היה טועם מאומה, וכל הלילה התמיד בתלמודו, ובאותו לילה של מוצאי יום כיפור, היה זוכה כל שנה לגילוי אליהו (זכרון אלעזר). כותבי תולדותיו מספרים גדולות על כח תפילתו שהייתה נשמעת. לפני פטירתו מן העולם, ציוה ואמר שיוכלו להתפלל על קברו כבר לאחר שלושים יום מפטירתו. בשנת תקצ"ג ניזוק מפגיעת ברק שפגע בכח ראייתו, ומאז התעוור. מאז ועד לפטירתו ישב ולמד בעל פה, ובשנותיו אלו ראו את זכרונו האדיר איך כל התורה סדורה בפיו כנתינתה מסיני. דבר זה אף מוזכר בהספדו של בעל ה"חתם סופר", שכתב עליו: "היה סגי נהור כמה שנים, וטעמו לא נמר וריחו לא פג מבקיאותו הנפלא וחריפותו". ה"חתם סופר" מביא מספריו בכמה מקומות ומפלפל בהם, על אף שהיה מבני דורו. על ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" התבטא רבי מרדכי בנט בגודל התפעלותו: "הספר הזה לא חברו ילוד אשה, אלא מלאך ה' צב-אות, כי לא נראה כבושם הזה בעולם". בהדפסת ספריו ראה את עיקר ייעודו משמיים, אך מעולם לא לקח עול חובות כדי להדפיסם - "לא הרשה לעצמו להדפיס בפעם אחת הרבה, כי ירא לנפשו שלא יוכל לשלם ההוצאות, כי מלאכת הדפוס היתה ביוקר. על כן הדפיס בכל פעם מקצת מחידושיו עד אשר שילם ההוצאות, ואת הריווח הקדיש תמיד להדפסת יתר חידושיו, כי זו היתה כל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה" (בית אשר אהל שרה, עמ' קג, בתחילת ספר מנוחת אשר, מהדורת ברוקלין, תשכ"ג). בצוואתו כתב שיחקקו על מצבתו את שמות כל ספריו.
בעשרות מקומות בכתב-היד שלפנינו מביא המחבר חידושים מהספר "עטרת פז" על סדר מועד, שהיה אצלו בכתב-יד, ירושה מזקנו ורבו הגאון המחבר רבי פנחס זליג אב"ד לאסק. ספר "עטרת פז", נדפס על סדר נשים (פרנקפורט דאודר, תקכ"ח). אך הספר על סדר מועד לא נדפס עד היום, ושרידים ממנו נותרו אך ורק בחיבור זה של נכדו ותלמידו, בכתב היד שלפנינו [להלן דוגמאות בודדות מני רבות - בדף י/1 כותב בין השורות: "וכמ"ש אדמו"ז הגאון ז"ל בס' עטרת פז על ס' מועד", בדף יא/2: "וראיתי לאדמו"ז הגאון ז"ל בס' עטרת פז על ס' מועד", בדף עד/1 כותב: "והנה אדמו"ז הגאון בעל עטרת פז תי' בזה בפלפול ארוך, ובדרכו נלך בעזה"י לתרץ דבר דבר על אופניו"]. המחבר בספרו "שמן רקח" (פראג תקע"ב), בחידושיו על מסכת ברכות (דך י/1) כותב: "ודכרנא כי ראיתי בכתבי קודש של אדמו"ז הגאון המפורס' מוה' פינחס זעליג זצ"ל בעל עטרת פז... והכתבי' הנ"ל המה ביד בני הגאון החריף מוה' בנימין וואלף נ"י אב"ד דק"ק אמשנוב במדינת פולין... ואם יזכני השי"ת להשיג כתבי הקודש של אדמו"ז קודם שיצא חיבורי זה לאור עולם, אקבעם בדפוס בקונטרס אחרון". נראה כי בשעה שכתב את חיבורו על מסכת ברכות, עדיין לא היה לפניו כתב היד של "עטרת פז" על סדר מועד, ואילו כשכתב את חיבוריו על מסכתות פסחים וביצה, כבר היה לפניו כתב היד, שכאמור מזכירו פעמים רבות בכתב היד שלפנינו.
בדף המגן הראשון רישום בעלות של אחד מבניו: "שייך לי לשמי הק' יחיאל מיכל בהגאון מו' אלעזר נ"י", וכן רישום בעלות של אחת מבנותיו: "אסתר בת הרב הגאון הגדול... אלעזר נ"י". בעמוד שמאחורי השער, שני רישומי בעלות, אחד מהם של אחד מאחייניו: "זה הספר שייך לדודי הרב הגאון הגדול המפורסם החריף והבקי, משנת רב אליעזר קב ונקי, החסיד ועניו, מו"ה אלעזר נ"י אב"ד דק"ק טרישט, בע"מ ספר שו"ת שמן רקח ח"ר וח"ש...". בדפי המגן מספר רישומי בעלות בלועזית: אייזיק לעוו זינגר; מאיר הלר; עזריאל; אברהם ושמות נוספים.
[1], טז, טו, טז-פה, [4] דף. דף קטן כרוך בין הדפים מג-מד. מהם 179 עמודים כתובים. 35 ס"מ. רוב הדפים במצב טוב. כתמי רטיבות ובלאי בדפים האחרונים. קרעים בשני דפי המגן הקדמיים ובשולי ארבעת הדפים האחרונים, חלקם עם פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.

מחיר פתיחה3,000$ נמכר ב34,440$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 20

search

מכתב ארוך בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי בצלאל רנשבורג – פראג, תקס"ה

מכתב ארוך (3 עמ') בדברי תורה, בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי בצלאל רנשבורג בעל 'הורה גבר', אל ידידו הגאון רבי שמואל ליב קוידער בעל 'עולת שמואל'. פראג, תקס"ה [1805].
המכתב נכתב בחצות לילה "אור ליום ד' בטו"ב [=י"ט] אדר שני תקס"ה", וכפי שכותב רבי בצלאל בפתח מכתבו: "כחצות הלילה אשר רעיוני שטו ולקטו באמתחת ספרי קודש אשר לי בנדון השאלה אשר נשאל כבודו...". בהמשך מפלפל בדברי תורה ומפנה לספרים רבים, כנראה מספרייתו [שיטה מקובצת, שו"ת מהריב"ל, כנסת הגדולה, שו"ת מהר"מ אלשיך, שו"ת המבי"ט, שו"ת מהראנ"ח, שו"ת מהרי"ט].
לקראת סוף מכתבו כותב: "ולכן נראה לענ"ד לדינא להלכה ולמעשה שהדין עם השואל, וחיי ראשי לא לקפח ולא לנצח באתי, כי אם לברר האמת, ואין משוא פנים בדבר, והנני משביעו שאם ישיב שולחו דבר שישלח לו גם דברי אלה...".
בסיום המכתב, לאחר חתימת ידו ["הק' בצלאל ר"ב"], מבקש רבי בצלאל: "והי'[ה] אם יכנסו דברי אלה באזני'[ו] יקבעם על ספרו עולת שמואל".
למיטב בדיקתנו מכתב זה לא נדפס.
הגאון רבי בצלאל ר"ב [=רנשבורג] (תקכ"ב-תקפ"א), מגדולי דורו ומחכמי פראג. תלמידו המובהק של הגאון בעל "נודע ביהודה". בהקדמה לספרו 'הורה גבר' כותב רבי בצלאל על מורו ורבו: "מדי שבת בשבתו... לא מנעתי לשמוע תורה מפיהו". היה גם תלמידו של רבי ליב פישלס בפראג ולאחר מכן למד אצל רבי אלעזר קאליר בעל "אור חדש" מקעלין. ספרו "הורה גבר" הוא היחיד שזכה להדפיס בחייו. רבים מחיבוריו וחידושיו אבדו ברבות הימים, ובדור האחרון נדפס חיבורו "חכמת בצלאל - פתחי נדה", וקובץ מתשובותיו וחידושיו (ראה להלן). הגהותיו על הש"ס נדפסו במהדורת התלמוד שנדפסה בפראג, ולאחר מכן במהדורת ש"ס ווילנא, תחת השם "הגהות ר"ב רנשבורג". גם פירושו על הרא"ש - "שדה צופים" - נדפס במהדורות הש"ס.
הגאון רבי שמואל ליב קוידר בעל "עולת שמואל", אליו מופנה המכתב, היה אף הוא מגדולי התורה בפראג. רבי שמואל ליב היה רעו הקרוב וידיד נפשו של רבי בצלאל רנשבורג. רבות מן התשובות ששרדו מרבי בצלאל מופנות אליו. בפתח המכתב שלפנינו מכנהו: "ארי שבחבורה, שר התורה... עמיתי ורעי, גבר חכם בעוז זו תורה, הרב החריף והבקי מוהר"ר שמואל ליב נ"י".
רבי בצלאל קיבץ את תשובותיו יחד, ורק חלק קטן מתשובותיו שרדו. קובץ מתשובותיו נדפס בספר 'שו"ת וחידושי רבינו בצלאל רנשבורג' (הוצאת מכון ירושלים, תש"מ; וראה שם מבוא נרחב לתולדותיו מאת הרב יוסף בוקסבוים). רבות מהתשובות בקובץ הנדפס הן כאלה שנשלחו לידידו רבי שמואל ליב קוידר. באחת התשובות (שם, סימן כא) כותב רבי בצלאל לרבי שמואל ליב: "ואם נכון הוא קבעם על ספרך אחרי שאין דעתי לקבץ תשובות". גם בתשובה שלפנינו (שלא נדפסה בספר הנ"ל) מבקש רבי בצלאל מרבי שמואל ליב: "והי'[ה] אם יכנסו דברי אלה באזני'[ו] יקבעם על ספרו עולת שמואל". ואכן, בחיבורו "עולת שמואל" מביא רש"ל קוידר פעמים רבות דברי תורה והלכה בשם חברו רבי בצלאל רנשבורג, וכן מכתבים ממנו ואליו.
דף מקופל, [3] עמ' כתובים. 22.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.

מחיר פתיחה5,000$ נמכר ב9,840$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 21

search

מכתב סמיכה מהגאון רבי מאיר א"ש אב"ד אונגוואר וגדול תלמידי ה"חתם סופר" – עם הזכרת דברים ממורו ורבו ה"חתם סופר"

מכתב סמיכה בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי מאיר א"ש [אייזנשטטר]. אונגוואר, תמוז תר"ו [1846].
כתב סמיכה לרבנות שניתן לרבי יעקב צבי פלייסיג תלמיד ה"חתם סופר". בתחילת הדברים הוא מציין "כי כבר סמך מ"ו הגאון האמיתי בעל חתם סופר זצ"ל את ידיו עליו בעודו בבחרות, והעיד עליו כי כבר מצאה ידו בתלמוד ובפוסקים וידיו רב לו לשדד עמקים ולדלות מים עמוקים... ומאז עד עתה הוסיף אומץ... ולא נכזבה תוחלת רבינו הגאון ז"ל...".
הגאון הנודע רבי מאיר אייזנשטטר – המהר"ם א"ש (תק"מ-תרי"ב, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצו-שג), מגדולי תלמידי ה"חתם סופר" (מראשוני תלמידיו) ומגדולי רבני הונגריה, חתנו של רבי דוד דייטש אב"ד עיר-חדש. כיהן ברבנות בכמה מערי הונגריה, ומשנת תקצ"ה כיהן כאב"ד העיר אונגוואר. מחבר שו"ת אמרי אש וספרים נוספים. למד אצל החתם סופר כחמש שנים, ורבו ה"חתם סופר" אמר עליו "כי לא היה לו תלמיד המחכים רבותיו כמוהו" (החת"ס ותלמידיו, עמ' רצז). איש קדוש, שהיה מתענה בימי השובבי"ם בכל ימות השבוע, ונודע כבעל "רוח הקודש". בשנת תקצ"א נסע לבקר את רבו החתם סופר, והיה לפלא בעיני רבו האיך תלמידו הגדול זוכר היטב כל מה שלמד אצלו. נפשו היתה קשורה כל ימיו בנפש רבו החת"ס, והיה לו חדר מיוחד בביתו, בו היה נסגר מדי יום ומתפלל כשעה שלימה על אריכות חיי רבו החת"ס. מיום פטירת רבו הפסיק ממנהגו זה, כי נתגלה לו ברוח הקודש שרבו החתם סופר נסתלק לבית עולמו ונתגלה לו בהקיץ כדמות "ספר תורה לבוש שחורים" (החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצט ועמ' שא). ה"כתב סופר" בהספדו על מהר"ם א"ש כותב כי היה "גדול שבתלמידי אבא... מובחר שבבחירי גדולי תלמידיו, בתורה ובצדקות ובמדות" באותו הספד מביא ה"כתב סופר" את הסיפור על התפעלות אביו ה"חתם סופר" מגודל בקיאותו, עד ש"אמר לעומדים לפניו שלא ראה תלמיד חכם וגדול כמותו, ממש היה הכל שגור על פיו כאילו כתוב לפניו..." (דרשות כתב סופר, עמ' קצז-קצט, במהדורת ירושלים, תשל"ב).
מקבל הסמיכה רבי יעקב צבי פלייסיג (תקע"ח-חשון תרס"א), תלמיד ה"חתם סופר". חתן רבי מאיר אלמאש אב"ד מטרסדורף, וגיסו של רבי אשר אנשיל יונגרייז אב"ד טשענגער. משנת תרט"ו כיהן כאב"ד פריישטאט (Freistadt, כיום: גאלגוץ Hlohovec-Galgoc, סלובקיה), ומשנת תרל"ב ראב"ד בית הדין בעיר וינה.
מכתב זה נדפס בקובץ כרם שלמה, שנה ו, קונטרס ז, עמ' נד; וקטעים ממנו נדפסו בספר החתם סופר ותלמידיו (בני ברק, תשס"ה, עמ' רלד).
דף כפול. 21 ס"מ. כ-17 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. מצב בינוני-טוב. קרעים בקפלי הנייר ובלאי.

מחיר פתיחה2,000$ נמכר ב5,412$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 22

search

הוצא מהמכירה – מכתב רבי רפאל הכהן אב"ד המבורג (תלמיד ה"שאגת אריה" ורבו של רבי חיים מוולוז'ין) – המבורג, תקמ"ד

הפריט הוצא מהמכירה.

מכתב קצר בחתימת ידו של הגאון רבי "רפאל כהן", אל ראשי קהילות אה"ו. [המבורג], אב תקמ"ד [1784]. 
מכתב אישור בו הוא מבקש ומאשר להעביר את כספי משכורתו על ידי משרתו: "שלו'[ם] שלו'[ם] כפולה לה"ה האלופי'[ם] הקציני'[ם] המופ'[לגים] דפק"ק אלטונא והמבורג יצ"ו. ימחלו מ"כ [מעלת כבודם] הרמה ליתן למשרתי מוכ"ז [מוציא כתב זה] סך שלשה מאות וחמישים שוק קורנט על שכירו'[ת] שלי. היו'[ם] יו'[ם] ד' י' אב תקמד"ל [תקמ"ד לפרט]. נא'[ם] רפאל כהן".
הגאון רבי רפאל הכהן מהמבורג (חשון תפ"ג-חשון תקס"ד 1722-1803), מגדולי גאוני הדור בזמן ה"נודע ביהודה", ה"שאגת אריה" והגר"א מווילנא. תלמידו המובהק של ה"שאגת אריה" ומרבותיו של רבי חיים מוואלוז'ין. כיהן ברבנות ובראשות ישיבה במינסק ובכמה ערים בליטא. בשנת תקל"ג עבר לכהן ברבנות פוזנא, ומשנת תקל"ו נתמנה לרבנות אה"ו (איחוד הקהילות: אלטונה, המבורג וונדסבק) בגרמניה. מספריו: "תורת יקותיאל", שו"ת "ושב הכהן", שו"ת "שאלת הכהנים תורה", "דעת קדושים" ו"מרפא לשון", ועוד. תולדותיו נדפסו בספר "זכר צדיק" (ווילנא, תרל"ט).
נולד לאביו רבי יקותיאל זיסקינד כ"ץ אב"ד ריגה ומדינת ליפלנד, ממשפחת הכהנים המיוחסים המכונים כ"ץ [כהן צדק. מצאצאי משפחה זו נמנו רבים מהכהנים המיוחסים בליטא, בהם: רבי זכריה מנדל כ"ץ אב"ד ראדין ורבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים", רבי דוב כ"ץ ורבי דוד כהן "הנזיר"]. בגיל 12 כבר נמנה על תלמידיו של קרוב-משפחתו הגאון בעל "שאגת אריה", שכיהן אז כראש ישיבה במינסק, והיה מגדולי תלמידיו. כאשר עזב ה"שאגת אריה" את מינסק בשנת תק"ב נתמנה רבי רפאל לראש ישיבה על מקום רבו, והוא אך בן תשע עשרה. כיהן אח"כ ברבנות ראקוב (פלך מינסק), ובשנת תק"ז עלה על כס רבנות וילקומיר בה כיהן כעשר שנים "והרבה מופלגי תורה הסתופפו בצילו". משנת תקי"ז אב"ד בגליל העליון דמינסק. רבי חיים מוולאזין למד אצלו בימי נערותו (באחת מתשובותיו כותב רבי חיים מוולוז'ין: "אני הקטן שימשתי את הכהן הגדול נ"י בהיותו במדינתנו, ומחויבני בכבודו ומוראו כמורא שמים". חוט המשולש, סימן ט). בתקכ"ג עלה על כס רבנות פינסק (ובאותה תקופה נפגש עם המגיד ממזריטש, ראה להלן). בשנת תקל"ג עבר לכהן ברבנות פוזנא, ובשנת תקל"ו עלה על כס רבנות ג' קהלות אה"ו, אותן ניהל קרוב לשלושים שנה בחכמה ובתקיפות. נודע במלחמתו עם תנועת ההשכלה של משה מנדלסון, ואף הטיל חרם "על כל איש אשר יקרא את התרגום אשכנזי להחומשים אשר כתב בן מנחם".
רבי רפאל הכהן היה נערץ על כל חוגי הציבור באותו דור (מלבד חוגי המשכילים שנלחמו בו והפיצו נגדו ספרי פולמוס וכתבי פלסתר), ולא היה מוכן להתערב במחלוקת המתנגדים והחסידים. עמד בידידות רבה עם הגאון רבי אליהו (הגר"א) מווילנא שהעריצו מאד, אך מאידך נפגש עם המגיד ממזריטש (על פגישה זו ועל יחסו לתנועת החסידות יש מסורות ושמועות שונות ומנוגדות - ראה: הרב י' מונדשיין, במאמרו "הרב ר' רפאל הכהן מהאמבורג ויחסו לחסידות", כרם חב"ד, תשנ"ב, חלק 4, עמ' 117-123; הרב ד' קמנצקי, במאמרו "הג"ר רפאל הכהן והגר"א", ישורון, כא, תשס"ט, עמ' תתמ-תתנז; הרב ד' אליאך, ספר "הגאון", ח"ג, עמ' 915-916 ובהע' 65 שם). רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ בעל "דקדוקי סופרים" כותב עליו: "והיה אוהב נאמן להגר"א אף שבסתר לבבו נטה מעט לדרכי החסידים ונסע להקביל פני הרב ר' בער במעזריטש..." (רנ"נ רבינוביץ, גליונות לספר שם הגדולים, ישורון, כג, אלול תש"ע, עמ' רעג - ראה שם את כל המשך הסיפור על ויכוחיו עם הגר"א בענין זה). מסורת חסידית מספרת כי התוודעותו לחסידות והביקור המפורסם, נעשו בעקבות ביקורו של רבי זושא מאניפולי, שהגיע אליו בשליחות רבו המגיד. לפי סיפור נודע, סירב רבי רפאל לבקשת הגר"א ששלח וביקש ממנו להצטרף ל"חרם" על תנועת החסידות (ראה הקדמת ספר בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב, עמ' 10).
12X19 ס"מ. שלוש שורות בכת"י. מצב טוב.
מכתב דומה מיום י"א מרחשון תקמ"ה מופיע אצל: הרב ראובן דוב דסלר, שנות דור ודור, כרך ב', ירושלים תשס"ד, עמ' קצז-קצח.

מכירה 63 פריט 23

search

טורי אבן לבעל ה"שאגת אריה" – מהדורה ראשונה – הקדשת בן המחבר, הגאון רבי אשר גינצבורג-וואלרשטיין אב"ד קרלסרוא

ספר טורי אבן, על מסכתות ראש השנה, חגיגה ומגילה, מאת הגאון רבי אריה ליב גינצבורג בעל ה"שאגת אריה". מיץ, [תקמ"א 1781]. מהדורה ראשונה.
בראש דף השער הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של בן המחבר, רבי אשר אב"ד קרלסרוא (Karlsruhe), שנתנו במתנה (בשנת תקפ"ב? 1822) כפרס הצטיינות לתלמיד צעיר, שהצטיין בבחינתו ע"י רב העיר: "לאות וראי'[ה] שבימי'[ם] האלה העמדתי בכור הבחינה את ילדי עירינו פה מצאתי בתוכם גם הילד שעשועים כ' קאפיל נ"י מברוכסאל, תלמודו שגור בפיו ויודע להבין דברי חכמי'[ם] וחידושים בהלכה ותוס'. נתתי לו במתנה ספר נחמד הזה וחתמתי שמי יום ב' א"ח [אסרו חג] של פסח תקפב"ל – הק' אשר בן הגאון המחבר זלה"ה – החופ"ק קארלסרוא והגלילות יע"א".
הגאון רבי אשר גינצבורג-וואלרשטיין (תקי"ד-תקצ"ז), אב"ד וואלרשטיין ואב"ד קרלסרוא, היה מגדולי דורו, וכבר מימי צעירותו התכתב רבות בהלכה עם גדולי דורו, ה"נודע ביהודה", ה"הפלאה" וה"אור חדש". בן זקונים לאביו הגאון המחבר בעל "שאגת אריה" (תנ"ה-תקמ"ה), וגדול תלמידיו בישיבת מיץ. היה ידוע בחריפותו הרבה עד שאביו הגאון העיד על בנו "שיש לו שכל חריף בתורה יותר ממנו" (הסכמת רבי גדליה ממיץ תלמיד השאגת אריה, לספר גבורות ארי – ראה במסגרת).
כיהן כר"מ בישיבת מיץ ואח"כ בישיבת נידערווערן. לאחר פטירת אביו ה"שאגת אריה" הפצירו בו אנשי הקהילה שימלא מקום אביו כרבה של מיץ, אך הוא סירב בתוקף. משנת תקמ"ח בערך אב"ד וואלרשטיין, בה כיהן כ-25 שנה כרב המדינה. בשנת תקע"ט (1819) עבר לכהן ברבנות קהילת קארלסרוא וכרב ראשי של כל מדינת באדען.
מקים עולה של תורה, מורם ורבם של הרבנים החשובים בקהילות דרום-גרמניה (מחוזות באדן ובוואריה). רבו המובהק של רבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר", ושל רבי אלי' ווילשטעטר (ממלא מקומו ברבנות קרלסרוא), רבי אליהו הירש פרעגער אב"ד ברוכזול, ועוד.
בימיו נתמעט מאד לימוד התורה באשכנז ורבי אשר יצא להגן על כבודה להרביץ תורה ולהפיצה בקרב נערי ישראל, כמו שהוא כותב על עצמו: "...ולכן גדרתי בעדי ולא אצא, להחזיק בדקי דתינו הקדושה, להיות למשמרת לנערי בני ישראל, לכבוד ולתפארת אלו אשר יעמדו ואראה בעת בחינתם סימן ברכה במשנתם העולה יפה, אחלק להם כבוד ברבים בלי פרס לקרותם לתורה בשם 'החבר', אולי בזה תרב קנאת סופרים בין נערי בני ישראל" (קובץ בית אהרן וישראל, נ, עמ' קסו, בשם קובץ כרם שלמה, שנה ז, גליון ז, עמ' מד).
מתלמידיו בימי זקנותו היה מקבל המתנה שלפנינו: הגאון רבי יעקב קאפל משה הלוי לוונשטיין מברוכזול, שלימים כיהן כרבה של ק"ק גאיילינגען (Gailingen) והסביבה. בימי נעוריו למד בישיבת קרלסרוא אצל רבי פילטא אפשטיין, רבי אהרן עטלינגר ובנו רבי יעקב עטלינגר (בעל ה"ערוך לנר"). אח"כ למד ר' קאפל בישיבות רבני הערים מיינץ והאנוי, ובשנת תקפ"ה עבר ללמוד בישיבת ווירצבורג. בקובץ כרם שלמה (חשון תשמ"ב, עמ' נז) התפרסם מכתב בעל ה"ערוך לנר" (שכיהן אז כר"מ בישיבת אביו בקרלסרוא) אל רבי אברהם בינג ראש ישיבת ווירצבורג, בו הוא ממליץ על רעו רבי קאפל הנ"ל: "...ואנכי ידעתי את האיש הזה ואת שיחו, כי רוב ימי נעורינו היינו חברים בלמדו פה אצל כבוד אאמ"ו נר"ו, ותמיד מול חכמה ומדע פניו, ויגדל סעיפיהן על הישיבה דק"ק מיינץ ואצל הגאב"ד דק"ק האנוי, עד אשר היה לעץ רענן" (הובא במאסף ישורון, ח, אדר תשס"א, עמ' תשעט). לימים קיבל רבי יעקב קאפל כתב סמיכה לרבנות מאת רבו הראשון רבי אשר וואלרשטיין (ראה קובץ כרם שלמה, שנה ב, גליון ח).
[1], נב, נא-נו דף; מד; מח דף. 32 ס"מ. נייר איכותי ושוליים רחבים. מצב טוב, משתנה. קרע בראש דף השער (עם שיקום נייר עתיק). כתמים וכתמי רטיבות. מעט בלאי. קרעים בשולי כמה דפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה מקורית עם שדרת עור. בבטנת הכריכה מסמכים בכתב יד (הדפים הנ"ל לא הופרדו ולא נבדקו).

מחיר פתיחה1,000$ נמכר ב4,920$ כולל עמלת קונה

מכירה 63 פריט 24

search

כתב-יד אוטוגרפי – חידושים על התנ"ך, על הש"ס, הלכה ומנהג – כולל תיעוד על מנהגי פרנקפורט דמיין – מחבר לא מזוהה, מגדולי פרנקפורט בתקופתו של בעל ה"הפלאה" – פרנקפורט דמיין, שנות הת"ק

כתב-יד גדול (כרך עבה, מאות דפים), חידושים על התנ"ך, על המשניות והתלמוד, פירושים על התפלה של חול, שבת ומועדים, מנהגים וטעמי מנהגים, ועוד. [פרנקפורט דמיין, שנות הת"ק בקירוב, שלהי המאה ה-18 או ראשית המאה ה-19].
מאות דפים בכתיבה אוטוגרפית של מחבר, עם מחיקות והוספות רבות. חיבור שלם ומקורי מאת מחבר שלא זוהה על ידינו, המזכיר בתוך דבריו את עירו פרנקפורט דמיין. כפי הנראה, מדובר באחד מגדולי התורה בעיר פרנקפורט, בשנות הת"ק - בתקופת כהונתו של רבי פנחס הורוויץ בעל ה"הפלאה" כרבה של העיר.
סגנון החידושים מגוון, כולל גם חידושים על דרך הרמז: גימטריות רבות ועניינים על פי קבלה, ועוד. הכרך כולל חידושים על סדר התורה, מבראשית ועד הסוף; חידושים על משניות - סדר זרעים ומועד; חידושים על הש"ס - על מסכתות רבות; ביאורים על תהלים, מגילת אסתר, ועל ספרים נוספים בתנ"ך; ביאורים על הגדה של פסח; ועוד. בראש דפים רבים בספר מופיעה הכותרת "ליקוטים", ובהם חידושים שונים על התפילה, פיוטים ומנהגים, ועוד. במספר מקומות מזכיר הכותב את עירו פרנקפורט ואף מתעד את המנהגים בעיר וטעמיהם. לדוגמה, בדף קנא/1: "ובתנ"ך הנדפס פה פ"פורט מביא...". בדף קעו/2: "המנהג דקורין פרשת נרות דבפרשת בהעלותך ביום שמיני דחנוכה... וכאן בק"ק פראנקפורט לא נוהגים, משום...". בדף רסה/2: "כאן בפ"פורט הי' המנהג דביום השבת הי' מאחרין לכנוס לבית הכנסת עד שהי' קורין ק"ש אחר הזמן ג' שעות על היום...". בדף רעג/1: "פה פ"פ המנהג שלא לאמרו ככתוב על יד נביאך, והיינו משום...".
בין היתר מתעד המחבר (בדף קעז/2 ובדף רסה/2) מנהג ידוע בקהילות אשכנז, המכונה "יאהר'ס קדיש" [הקדיש של השנה], לנגן את ה"קדיש" בחג שמחת תורה עם כל ניגוני השנה: "טעם של המנהג דבשמחת תורה מנגנים כל ניגוני של שנה כולה נ"ל והיינו, מכיון..." (ראה על מנהג זה בספר מנהגי מהרי"צ הלוי [דינר, בני ברק תשע"ו], חלק א', עמ' שצד-שצה).
תיעוד נוסף של מנהג ייחודי אחר, "חמצדיגען ברכו" [ברכו של חמץ], לפיו שרים את ה"ברכו" של ערבית במוצאי חג הפסח בניגון של ימי הסליחות (דף קעז/1): "בליל מוצאי י"ט של פסח אחרון מנגנים ברכו בלשון נעימה והתעוררת[!] כמו בימי'[ם] נוראים, והיינו משום דמבואר הוא דחמץ הוא בדמיון יצהר"ע [יצר הרע], מש"ה מנגנים בנגון זה להיות עי"ז מתעורר, ולהיות מוזהר מן יצהר"ע [יצר הרע], ולאמץ לבבנו לעבודתו ב"ה" (ראה על מנהג זה בספר מנהגי מהרי"צ הלוי, חלק א', עמ' קעד).
בין דפי הכרך נמצאו מספר דפים בכתב-יד, טיוטות ורשימות שונות של חידושים. באחד הדפים רישום ארוך ומעניין, על יוזמת המחבר לתקן לוח. על פי רישום זה ניתן אף לתארך את תקופתו: "אנוכי הרואה בכל מוצאי שבת קודש שערורי'[ה] וערבובי'[ה] קבוצת תלתלים מדלת העם מקיימים בבית אלהי-ם נהלך ברגש, מתרגשים ומבהילים ודוחקים להקדים ולהתפלל תפלת חול, עשות חילולים תחת הילולים, במקום הספת[!] מחול לקודש, מבקשים הוספת קודש לחול, ואין גם אחד שעומד בפרץ לעמוד נגדם, באומרם, שכבר ראו כוכבי לילה, ובאמת ראיות האלה מטעת המה... על זאת נערתי חצני לעשות לוח בדקדוק גדול זמן זריחת וביאת השמש ועת עמוד השחר ובין השמשות ולילה מן כל ח' יום של כל ימי השנה שלהם 1800, וממנו תוכל לצייר ולשער על כל שנה ושנה שלהם, במה דהם מונין לחמה, דהלוך סיבובה בגלגולה שוה כל ימי עולם, ובאשתקד שנה שעברה כבר עשיתי פיתוחי לוח חותם על שנה 1799...".
בדפים האחרונים - מפתחות לתוכן כתב-היד שנעשו ע"י המחבר. בדף רפד/2 רישום בלועזית (חתימת המחבר?).
א-קמב, קמב-קנב, קנב-קעד, קעד-קעז, קעט-רפד דף (הדף הראשון ריק). סה"כ 285 דפים כתובים + [5] דפים בודדים. נייר איכותי. 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. מריחות דיו. בלאי בפינות בדפים שבתחילת הספר ובסופו, עם פגיעה בטקסט. דפים וקונטרסים מנותקים. כריכה מקורית, פגומה ומנותקת.
מצורפת חוות דעת מומחה על כתב היד.

מחיר פתיחה6,000$ נמכר ב15,990$ כולל עמלת קונה
הצג 24 מתוך 200 פריטים

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו

קנייה / מכירה בקדם

המומחים שלנו ישמחו לבחון את הפריטים אשר ברשותכם ולהעריכם ללא עלות או התחייבות להכניסם למכירה

איך מוכרים?

התחילו לאסוף פיסות היסטוריה יהודית וישראלית או מצאו את הפריטים המתאימים במיוחד לאוסף שברשותכם.

איך קונים?