לוח "שויתי" עם מנורת "למנצח", ועם ביאורים וסגולות, מאת המקובל רבי אברהם אלנקאר. [ליוורנו, תקנ"ג 1793].
פיתוח נחושת על קלף, שני עמודים זה לצד זה. בראש העמוד הימני נוסח "שויתי" עם שמות הקודש. במרכז העמוד איור נאה של המנורה וכליה, עם ביאורים, רמזים וסודות על מזמור "למנצח". בעמוד השמאלי מסגרת עיטור בצורת קשת פרסה, מוקפת ברמזים קבליים.
בתוך הקשת נדפס קטע ארוך מאת המחבר, רבי אברהם אלנקאר, הכותב על סגולת מזמור למנצח בצורת מנורה. הוא מזכיר את דברי מקורבו החיד"א על חשיבות כתיבת המזמור דווקא על קלף: "...להיות זריז בכל יום לומר מזמור למנצח בנגינות הכתוב בכ"י בקלף בצורת מנורה כי כן סגולתו מודעת / לכל יודעי דעת / וכמ"ש בס' צפורן שמי'[ר] להרב המופלא מארי חדי"א נר"ו...". ניתן לשער כי ההדפסה זו נעשתה בעקבות דברי החיד"א, שהם המקור הראשון הידוע על חשיבות כתיבת מנורת 'למנצח' על קלף.
על מנת שכתיבת פסוקי המזמור תיעשה בכתב-יד ולא בדפוס, הותיר רבי אברהם את קני המנורה חלולים, כדי שלאחר מכן יוסיפו בהם את הפסוקים בכתב-יד, וכפי שכתב: "וגם טרחתי טרחא יתירה, בציור צורת המנורה, להעלותם... על מזבח הדפוס, רק המזמור וכל אותותי"ו [=אותיותיו] לא באו, כי עבודת הקדש אליהם בכת"ב יצא"ו..." (מליצה על פי הפסוק "כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו"; במדבר ז, ט). ידוע על עותק שבו הושלם המזמור בכתב-יד. בעותק שלפנינו נותרו קני המנורה ריקים, ורק הפסוק הראשון נכתב בראש הקנים.
בהמשך דבריו כותב רבי אברהם כי טרח רבות על ציור המנורה לפרטיה, ומדריך כיצד ומה לכוון בעת שמביטים על המנורה "והבא ליטהר במחשבה הוא לקצות האר"ש יביט בראש י"ד דפסוקי ברכת יאודה...". לאחר מכן מביא עשר סגולות מיוחדות שיש באמירת מזמור 'למנצח' בצורת מנורה, ובפרט מתוך כתב-יד. בין הסגולות: "כל מי שיראה מזמור זה בכל יום בצורת מנורה / ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם למרבה המשרה", "אם יצוייר בבה"כ על ארון הקדוש / יגן על כל צרה שלא תבוא הק'[הל] הקדוש", "כל מי שאומרו בכ"י בהנץ החמה / לא יקרה לו מקרה רע על שום מה", "האומרו בכ"י ז"פ [ז' פעמים] כאלו מקבל פני שכינה ולא יחסר מזונו, וכל יקר ראתה עינו", "האומרו בכ"י מימי ספירת העומר אחר ברכת כהנים, לא יקרה לו נזק כל השנה לפי שיש בו ז"פ ומ"ט תיבות...", "כל האומרו ז"פ [ז' פעמים] באורחא ילך לש'[לום] והצלחה", ועוד.
פרט השנה של ההדפסה מופיע בשולי העמוד, בסיום דבריו: "...הלא ני"ב ז"ה מחדל אישים / זרע אנשים / אב"א [=אברהם אלנקאר] עריכ"א המעריך את הנרות לפני יי' בשב"ט עשויה דהאי שתא טבתא א"ל מו"ל פנ"י המנו"רה ליצ'[ירה] (=תקנ"ג), צעי"ר המשתט"ח בין ברכי דרבנן חכמי המחקר / ע"ה אברהם אלנקאר ס"ט".
רבי אברהם אלנקאר (ת"ק-תקס"ג), רב ומקובל, מחכמי פאס. בנדודיו הגיע אל העיר ליוורנו שבאיטליה, שם השתקע והיה למקורבו של החיד"א. בליוורנו הוציא לאור מחזור עם פירוש שחיבר, שהיה מכונה בתחילה "מחזור קטן" ולאחר מכן התפרסם בשם "זכור לאברהם". את המחזור ערך בעזרת ובהדרכת החיד"א. מחזור זה נפוץ מאד וזכה למהדורות רבות. יתכן שגם הדפסת המנורה שלפנינו נעשתה בהדרכתו או בעידודו של החיד"א. ב'תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה' לניפי-גירונדי (עמ' 47), מובא שרבי אברהם הדפיס בליוורנו 'ביאור על המנורה', והכוונה לדף שלפנינו [ראה: מ. נרקיס, 'באור על המנורה' של אברהם אלנקר, קרית ספר יא, ד (תרצ"ה), עמ' 506].
[1] דף קלף. 26X17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. כרוך בעטיפת נייר ואחוז בחוט (הקלף נוקב לצורך הכריכה). קרעים קלים בשולי הדף, ללא פגיעה בטקסט.