מכתב המלצה לרבנות בחתימת ידו של האדמו"ר רבי מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצה, לרבי ישכר תמר, מחבר ספרי "עלי תמר" על הירושלמי. אוסטרובצה [פולין], תרפ"ה [1925].
כתיבת סופר ובסופה חתימת יד קדשו של האדמו"ר וחותמתו. הסמיכה ניתנה לתלמידו הגאון הנודע רבי ישכר תמר בעל "עלי תמר" על הירושלמי (שבעה כרכים), שכיהן באותה עת כרב בברסלוי שבגרמניה. בין היתר מעיד עליו האדמו"ר במכתב שלפנינו: "...הרב הגדול חו"ב [חריף ובקי] מהו"ר ישכר בן ר' צבי טעמור [תמר] שליט"א מק"ק טשענסטאכאוו הוא רב מוסמך מגדולי תורה וראוי להיות רב ומו"צ בקהילת ישראל ולסמוך עליו כאחד מרבנים מובהקים... ושמעתי מפי אנשי אמת מפליאין את הרב הגדול הנ"ל... אסטראווצא, ג' ויצא תרפ"ה".
האדמו"ר הקדוש רבי מאיר יחיאל הלוי הלשטוק אב"ד אוסטרובצה (תרי"ג-תרפ"ח), מגדולי הצדיקים והאדמו"רים המפורסמים בפולין - עקב פרישותו הרבה, והצומות שערך בכל יום נודע לדורות בתואר "האדמו"ר שצם ארבעים שנה". גאון מופלג ואיש קדוש, אשר התנזר במשך עשרות שנים מכל הנאה גשמית, במשך יותר מארבעים שנה נהג לצום בכל ימות החול כדי לבטל גזירות קשות מעם ישראל והיה אוכל רק בלילות אכילה מועטת ביותר. בימים קבועים היה מתענה תענית דיבור. תפלותיו ארכו שעות רבות עם בכיות ודמעות. במשך כל השבוע לא פשט את בגדיו, ואף היה מתנזר מניגון. כיהן כאב"ד סקרנביץ משנת תר"מ, והחל משנת תרמ"ט נתמנה לאב"ד אוסטרובצה. עקב פרסומו הרב נהרו לאוסטרובצה אלפי חסידים להסתופף בצילו ולראות את עבודתו בקודש, ללמוד תורה וחסידות מפיו, ואף המוני העם היו נוהרים לביתו בבקשת ברכות וישועות. נודע בדרך לימודו הגאונית בחריפות רבה תוך בקיאות מקיפה בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר, ספרי חסידות, קבלה ומחקר. ידועים גם חישוביו המתמטיים הגאוניים לביאור פרשיות התורה (ליקוטים מחידושיו אלו נדפסו ע"י תלמידיו בספרי "אור תורה"). בנו האדמו"ר רבי יחזקאל הלשטוק הקים לזכרו את רשת ישיבות "בית מאיר", בהן למדו תלמידים רבים בדרך הלימוד המיוחדת לאדמו"רי אוסטרובצה.
צומותיו התישו את כוחותיו ובשנותיו האחרונות כבר היה תשוש וחולה. במכתב שלפנינו, שנכתב כשלש שנים לפני פטירתו, ניכר הרעד בחתימתו מחולשה וזקנה.
[1] דף. 15.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים עם פגיעה קלה בטקסט. סימני קיפול.

שני מכתבים מאת האדמו"ר הריי"ץ - רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש:
1. מכתב בכתב-יד סופר, עם שתי שורות בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר הריי"ץ. לנינגרד [פטרבורג], ניסן תרפ"ז 1927.
נשלח אל ל"מוהר"ר יעקב שי'", שכפי הנראה התגורר בארץ ישראל, ובו בקשה אודות "שני כרכים כי"ק כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק הצ[מח] צ[דק] זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בבקשה למסור אותם לידידנו הרש"ז שי' האוולין" [הרב שלמה זלמן הבלין (תרל"ז-תרצ"ו), מחשובי תלמידי האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש ומגדולי המשפיעים בחסידות חב"ד בארץ ישראל; מייסד וראש ישיבת "תורת אמת" בחברון ובירושלים]. בסיום המכתב שתי שורות בכת"י וחתימת האדמו"ר, עם ברכה: "והי' ברכה ושלום כאו"נ וידידו הדו"ש ומברכו יוסף יצחק שניאורסאהן".
[1] דף. 20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול. קרע גדול על סימן הקיפול, עם פגיעה קלה בטקסט.
2. מכתב עם ברכת "שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות", מאת האדמו"ר הריי"ץ, אל רבי דוד לבנון מירושלים [ממנהלי כולל חב"ד בארץ ישראל]. אוטבוצק (אָטוואָצק, פולין), אלול תרצ"ז 1937. נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר. כתוב במכונת כתיבה וחתום בחתימת ידו.
[1] דף. 24 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.

ספר אור הישר, הנהגות ומוסר עפ"י הקבלה, מאת רבי מאיר פאפרש. לבוב (למברג), [תרל"ה] 1875. דפוס יהודה גרשון דרוקער.
חותמות בעלות של האדמו"ר רבי "ישעי' שטיינער" מקרסטיר. בדף לפני השער רישום בעלות בכתב-יד: "זה הספר שייך להרב הצדיק הקדוש והטהור בצינא קדי[שא] מו"ה ישעי' שטיינער נ"י עמו"ש". חתימות נוספות של רבי אהרן שפיצר מנאנאש ושל רבי קלונימוס לאווי מניראטשאד. תיקונים בכתב יד.
ספר "אור הישר", כולל דברי מוסר והתעוררות, דינים והנהגות האריז"ל על סדר התפילה, הנהגת הסעודה וסדר עבודת היום, עבודת השבתות וימים טובים, ועוד הלכות והנהגות שונות. הספר מחולק לפי שלשת ה"עמודים" שעליהם עומד העולם: עמוד התורה, עמוד העבודה ועמוד גמילות חסדים. דברי ספר זה שולבו בסידורי קבלה חסידיים, והיה חביב ביותר על גדולי החסידות. ידוע מכתבו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז, בו הוא כותב בשם אביו האדמו"ר הראשון מבעלז, שאמר: "אם כי אין דרכו לתת הסכמה לדפוס, מכל מקום באם אחד ירצה להדפיס סידור אור הישר היה נותן לו הסכמה. כי תחילת כניסתו ליראת שמים הי'[תה] ע"י סידור הזה..." (מתוך הסכמת האדמו"ר מהר"י מבעלז לסידור "אור הישר - תפילה למשה", פרמישלה, תרנ"ב).
הצדיק הקדוש רבי ישעיה שטיינר מקרעסטיר (תרי"ב-תרפ"ב), תלמידו וממלא-מקומו של האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא בעל "אך פרי תבואה". התייתם מאביו בגיל 3 ומגיל 12 התגדל כבן בביתו של רבו הקדוש מליסקא. דבק בחסידות ונסע אל רבי חיים הלברשטאם מצאנז ורבי מרדכי מנאדבורנה, אולם עיקר שימושו היה אצל רבי צבי הירש מליסקא והוא קיבל על עצמו להיות שמשו של רבי צבי הירש [גם בתקופת אדמו"רותו כאשר המונים מכל רחבי הונגריה נסעו אליו היה חותם בחותמתו ובמכתביו: "...שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא"]. גדולי האדמו"רים בדורו העריצוהו, האדמו"ר רבי חיים מצאנז והאדמו"ר רבי יששכר דוב המהרי"ד מבעלז [שאמר עליו כי "מפתח של פרנסה" נמצא אצל רבי ישעיה מקרעסטיר]. עשה צדקות לאלפים ורבבות. קיים בהידור ובגופו מצוות הכנסת אורחים, והיה עמוד החסד והתפילה בדורו. צדיק עממי מפורסם. מכל רחבי הונגריה נהרו לחצרו המוני יהודים (ואף גויים) לשאול בעצתו. נודע לרבים כפועל ישועות ונותן קמיעות (ראה פריט הבא). עד היום הזה יש שתולין את תמונת פני-קדשו כסגולה להינצל מעכברים, משום מעשה שהיה, כמסופר בספר תולדותיו, "מי באר ישעיהו".
[24] דף. 18 ס"מ. נייר דק ואיכותי. מצב טוב-בינוני. בלאי וקרעים קלים. כתמים קלים. כריכה מקורית בלויה, עם שדרת עור.

כתב-יד, ספר שער הכוונות, מתורת האר"י ורבי חיים ויטאל, בעריכת בנו רבי שמואל ויטאל. [אמצע שנות הת' בקירוב, במפנה המאות ה-16-17]. שער בכתיבה מאוחרת [המאה ה-19 בקירוב]: "שער השישי - הוא שער הכוונות שסידר מוהרש"ו זלה"ה, מכתיבת ידי מר אביו מוהרח"ו ז"ל, שקיבל מרבו הוא המסביר, הוא האר"י ז"ל".
העתקה קדומה של ספר שער הכוונות, בכתיבות שונות בכתב ספרדי-מזרחי. כפי הנראה, העתקת החיבור נעשתה באופן מאורגן על ידי קבוצה של ארבעה סופרים, שחילקו ביניהם את עבודת הכתיבה, והעתיקו לסירוגין את הספר כסדרו. לא ברור באיזו ארץ נכתב כתב היד שלפנינו, האם בארץ ישראל וסביבתה, או בארצות המגרב. כתבי היד של ארבעת הסופרים שונים אלו מאלו [לכתב ידו של הסופר הראשון יש מוטיבים אופייניים לכתב מאזור צפון אפריקה. כתיבתם של הסופרים האחרים אופיינית יותר לאזורים אחרים (ארץ ישראל-סוריה וארצות אחרות). כפי הנראה התקבצו במקום אחד סופרים שמוצאם מארצות שונות]. בכתב היד שלפנינו נמצא רובו של הספר שער הכוונות. ההעתקה מסתיימת באמצע דרושי הושענא-רבא, וחסרים בה גם ענייני חנוכה ופורים.
בשולי כתב-היד עשרות הגהות קבליות ארוכות בכת"י מזרחי [בתקופה מאוחרת יותר - תורכיה?/בלקן?, המחצית השניה של המאה ה-19]. שתיים מהן מתחילות "אמר יצחק", ועשרות מהן מתחילות בראשי תיבות "א"י" [=אמר יצחק]. דף ט' הושלם בכתב ידו של אותו מקובל לא-נודע לנו, ששמו רבי "יצחק". בהגהות הוא מזכיר את כתבי הרש"ש, ומרבה להפנות לספר "תורת חכם" (מאת רבי חיים די לה רוזה, שנדפס בשאלוניקי תר"ח). כמו כן, מציין הכותב הנ"ל בהגהותיו לספר שער הכוונות שנדפס בשאלוניקי [תרי"ב]. מספר הגהות נוספות בכתיבה שונה.
[2], סה, [316] דף. שני הדפים האחרונים נכרכו שלא במקומם והם שייכים לקבלת שבת. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש. כריכת עור עתיקה ומעט בלויה, עם עיטורים מוטבעים. עיטורים מוזהבים בשדרה.

כתב-יד, ספר כנפי יונה, קבלת האר"י, בעריכת רבי מנחם עזריה [הרמ"ע] מפאנו; עם חיבורים שונים מכתבי האר"י. [אירופה, המאה ה-17].
כתב-יד שלם, העתקה נאה בכתיבה אשכנזית עתיקה, עם שינויי נוסח מהנדפס. הסופר שילב הגהות רבות, ב"חלונות" ובשולי הגליונות, בהן הגהות רבות שלא נדפסו והגהות מאת המקובל רבי נפתלי בכרך אשכנזי בעל "עמק המלך", שלא היו ידועות עד כה ולא נדפסו.
ספר כנפי יונה הוא החיבור הראשון שאסף וסיכם את תורת האר"י. חיבור זה נערך על ידי כמה מתלמידי האר"י, ובהמשך נערך מספר פעמים ע"י הרמ"ע מפאנו, בתוספות והגהות רבות. הספר המוכר לנו כיום, כפי שנדפס לראשונה בקוריץ תקמ"ו, הוא עפ"י עריכתו של הרמ"ע מפאנו, בתוספת הגהותיהם של מקובלי אשכנז ופולין.
כתב-היד שלפנינו מכיל את החיבור על כל חמשת חלקיו, אך בשינויים והוספות מהנדפס (במהדורת קוריץ נדפסו רק ארבעה חלקים, והחלק החמישי נדפס בוורשא תרנ"ט). נוסח הסעיף הראשון שבכתב-היד שונה משמעותית הן מהנדפס והן מכתבי-היד הידועים לנו.
בנוסף, הועתקו בכתב-היד שלפנינו עשרות הגהות ושינויי נוסחאות שלא באו בדפוס, כשלעתים מכריע הסופר בשאלת הנוסח הנכון (במספר מקומות הוא עושה השוואה עם כתב-יד שנעתק בוונציה).
כפי הנראה, הועתק כתב-היד שלפנינו לאחר שנת ש"פ, שנת פטירתו של הרמ"ע מפאנו; וזאת עפ"י הקולופון שבסוף החלק החמישי המסיים במילים: "ע"כ לשון הרב הגדול המחבר זצ"ל".
חשיבות גדולה יש בכתב-היד שלפנינו להגהותיו של רבי נפתלי בכרך אשכנזי מפרנקפורט בעל "עמק המלך", שעד כה לא היו ידועות משום מקור אחר. אחת ההגהות בספר (חלק ב, סימן קט), חתומה בשמו המלא: "כן נ"ל נפתלי בכרך אשכנזי", ושתי הגהות נוספות (חלק ד, סימן יב; ובכוונת ברכת "ולמשומדים") חתומות "ולע"ד נפתלי" ו"נלע"ד נפתלי". יתכן שגם הגהות נוספות, שאינן חתומות, הן משלו.
בשתיים מן ההגהות מופיעות הערות מעניינות במיוחד. באחת מהן [חלק ב, סימן קט] נכתב: "נ"ל שזה הוא מקבלת מהרר"מ קורדואירו ע"י תלמידו מהר"ר אברהם הלוי וכן מעיד עלי[ו] מורינו הרב רבי חיים קליעפריס [ויטאל] בכתביו...", ובמקום נוסף [שם, סימן קטו]: "כתב הרב בספר כוונת המצוות שהאר"י ז"ל אמר על אלו הפסוקים... שלא לאמרם וכמעט היה מגמגם שאינם מן הרשב"י ע"ה ותמיה לי על הרב ר' עמנואל [=הרמ"ע מפאנו] שהביאו כאן".
בסוף כתב-היד, לאחר סיום החיבור "כנפי יונה", הועתקו מספר מאמרים נוספים מכתבי האר"י:
· מאמר על שבירת המלכים, העתקה מכתיבת ידי האר"י. נדפס בשינויים בשער מאמרי רשב"י ובספר הליקוטים.
· מאמר המלואים, מאת הרמ"ע מפאנו. נדפס בסוף חלק חמישי של ספר כנפי יונה, וורשא תרנ"ט.
· "סוד המרגלא מאמר עולם קטן", מבית מדרשו של רבי ישראל סרוג. לא נדפס.
· דרוש א"ט ב"ח. נדפס ב"עץ חיים", פרקים ד-ה.
· "מאמר המלואים" - כוונות התפלה לשחרית של חול ותפלות השבת, מאת רבי יהודה רומנו, מתלמידי האר"י. חציו הראשון של המאמר לא נדפס. חציו השני, מתחילת כוונות שמונה עשרה ועד לסופו, נדפס בספר הכוונות (ונציה ש"פ), אך הנוסח שלפנינו מדוייק יותר מהנוסח הנדפס, שחלו בו שיבושים.
סוד המרגלא ודרוש א"ט ב"ח נכתבו בכתיבה שונה, כנראה ע"י סופר אחר.
רבי נפתלי בכרך אשכנזי מפרנקפורט, מחבר ספר "עמק המלך" (אמשטרדם, ת"ח), מגדולי מקובלי אשכנז, מצאצאי רבינו גרשום מאור הגולה. מצעירותו עסק בתורת הקבלה ואף נדד למדינות רחוקות להשיג כתבים נדירים בקבלה, בנדודיו הגיע עד לארץ ישראל לשם מטרה זו. בספרו "עמק המלך" פרס לראשונה בהרחבה את יסודות קבלת האריז"ל במדינות אשכנז ופולין למעלה ממאה ושלושים שנה קודם הדפסת ספר "עץ חיים". ספרו "עמק המלך" בנוי על קבלת רבי ישראל סרוג, רבו של הרמ"ע מפאנו. מסיבה זו עורר עליו הספר את ביקורתם של המקובלים הספרדים, בראשם רבי חיים כהן תלמיד רבי חיים ויטאל (ראה דברי החיד"א בספרו "שם הגדולים", מערכת ספרים, אות ק, קונטרס אחרון), שאסרו ללמוד את דברי האר"י ממקורות אחרים מלבד מעריכתו של רבי חיים ויטאל. לעומת זאת, התקבל ספרו בהערצה רבה אצל המקובלים האשכנזים, אצל חסידים ומתנגדים כאחד. ספרו קיבל את הסכמתם של ה"פני יהושע" וה"תוספות יום טוב". בעל ה"לשם" כותב אודותיו במכתב: "כאשר אנו רואין ספרי מהר"ח הכהן ז"ל וספר עמק המלך, לא ידענו מי שהיה יותר גדול, ולא ידענו אם כדאי הוא לבטל את עמק המלך..." (ישורון, כב, עמ' תתמב), ועוד כתב שם בעל ה"לשם": "ר' שמואל חסיד... אמר בשם הגר"א כי העמק המלך הוא ספר חשוב למאד".
בין מקורותיו החשובים של ה"עמק המלך" הם כתבי הרמ"ע מפאנו, ובפרט ספרו "כנפי יונה", עליו מתבטא כי הוא "סולת נקייה... שהוא מבחר ספריו שנתפשטו בחוצה לארץ". בספרו "עמק המלך" הוא מעתיק קטעים שלמים מ"כנפי יונה", לעתים אף ללא ציון המקור. עם זאת, לא היה ידוע עד כה על כתבי האר"י והרמ"ע מפאנו שהוגהו או נערכו על ידי בעל "עמק המלך", וההגהות שלפנינו הן תגלית ראשונה של הגהותיו לספרי קבלה.
[199] דף. 20 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה.