מכתב מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, י"א סיון תשי"ז [1957].

מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו. נשלח אל ר' נפתלי גלוסקין ברמת השרון, במענה על מכתבו מערב חג השבועות, עם הפ"נ "שיקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"ץ]". הרבי כותב: "לפלא ולתמיה שכותב שלא הוקל לזוגתו תחי'", ומוסיף: "ותקותי חזקה שלעת קבלת מכתבי – רואים הטבה ויבשר טוב בזה, ויהי רצון שתגדל ההטבה הולכת וגדולה". בשולי המכתב מעודדו הרבי להוסיף במסירת שיעורי תורה ברבים: "בודאי השיעורים הנלמדים ע"י כת"ר [על ידי כבוד תורתו] ברבים – הולכים וגדולים גם הם, ועי"ז יתוסף בברכות השי"ת גם בהנ"ל".

הרה"ח ר' נפתלי גלוסקין, בן למשפחת חב"דית המיוחסת על חסידי האדמו"ר הזקן. מתלמידי "תומכי תמימים" בקרמנצ'וג בשנים תרע"ח-תרע"ט, ולאחר מכן בשנים תרפ"ה-תרפ"ז מתלמידי בית המדרש לרבנים בעיירה החסידית נעוועל. נישא לרבנית תמר איטא בת הרב שמעון משה דיסקין אב"ד לכוביץ, אשר נמנתה על ידידותיה הקרובות של הרבנית חנה, אמו של הרבי. בשנים תש"ד-תש"ה, כשהרבנית חנה נותרה לאחר פטירת בעלה רבי לוי יצחק לבדה בעיר אלמא אטא, סייעה לה תמר איטא במסירות נפש, על אף הסיכון שבדבר. באחד ממכתביה כתבה לה הרבנית חנה: "אני זוכרת היטב את היחס שלך אלי... בזמן שאף אחד לא רצה לעמוד בד' אמותיי".

יצאו ב"יציאת רוסיה תש"ו". בתחילה שהו במחנה העקורים וגשייד (Wegscheid) שבאוסטריה, ובהמשך עברו לצרפת, שם עסקו בייסוד מוסדות חינוך לבנות חב"ד. בשנת תש"ז מינה הריי"ץ את ר' נפתלי לחבר בוועד הסניפי האירופי של המרכז לענייני חינוך (המל"ח), שם פעל להקמת סניף "בית רבקה" בפריז. באדר תש"ט עלו ארצה והתיישבו ברמת השרון, ובהמשך עברו לבני ברק. ר' נפתלי עסק בהפצת המעיינות ורעייתו תמר איטא המשיכה לעסוק בתחום החינוך – הייתה ממייסדי מוסד "בית רבקה" בכפר חב"ד ועסקה בהוראה במשך כמה שנים. תמר איטא שמרה במשך שנים רבות על קשר מכתבים עם הרבנית חנה, אמו של הרבי, אשר כהכרת תודה על עזרתה בזמנים הקשים ברוסיה שלחה לה לארץ כסף וחבילות מזון. הרבנית תמר איטא נפטרה בשנת תשמ"ז ואילו ר' נפתלי נפטר כעשר שנים לאחר מכן בתשנ"ז.

אגרת דואר אוויר. 23.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. קמטים ובלאי קל. נקבים קטנים וקרעים קלים בשוליים.