מכירה מקוונת 37 - חב"ד
מכירת חב"ד מיוחדת לרגל יום הבהיר כ"ב שבט - יום ההסתלקות של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא שניאורסון, בת האדמו"ר הריי"ץ ואשת הרבי מליובאוויטש
שעון שולחן וזוג פמוטים תואמים של רבי שמואל שניאורסון – האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש.
סט גרניטורה (Garniture) – שעון מטוטלת וזוג פמוטים לארבעה נרות (עם מפתח למתיחת השעון; חתום "Made in England"). ברונזה מושחרת ומוזהבת (Ormolu). ככל הנראה צרפת, אמצע המאה ה-19 בקירוב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונינתו של האדמו"ר המהר"ש: "בשעה שארזנו, לקראת העזיבה את ליובאוויטש בפעם האחרונה [חשון תרע"ו], סבי [האדמו"ר הרש"ב] היה נרגש ביותר. הוא ביקש ממני לטפל באריזת בית סבא-רבא שלי – המהר"ש. הדבר הכי יפה בבית היה שעון השולחן וזוג הפמוטים התואמים. סבי [הרש"ב] העניק לי אותם אז במתנה. המהר"ש קנה אותם בפריז. זה הדבר שהכי קשה לי להיפרד ממנו...". האישור מתוארך – 12 בנובמבר 1989.
האדמו"ר המהר"ש (תקצ"ד-תרמ"ג), הרבי הרביעי בשושלת חב"ד, היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד אשר ביקר בצרפת. נסיעתו הראשונה הייתה בשנת תרכ"ח, בהיותו בן ל"ד שנים – כדי "להתראות עם עסקני הכלל" ("היום יום", הקדמת "שלשלת היחס"). בשנים תר"ל-תרמ"א ערך המהר"ש מספר נסיעות נוספות לצרפת, הן כדי לבקר במקומות מרפא ולדרוש ברופאים והן כדי לעסוק בצרכי הכלל (מפורסם במיוחד המעשה שהתרחש בעת שהתאכסן המהר"ש במלון "אלכסנדר" בפריז ופעל להחזרת אברך יהודי בתשובה). על פי האישור המצורף, רכש האדמו"ר המהר"ש את השעון וזוג הפמוטים התואמים שלפנינו באחד מביקוריו אלו בפריז.
"עשר גלויות גלתה ליובאוויטש", הראשונה שבהם מליובאוויטש לרוסטוב
מאה ושתיים שנה (תמוז תקע"ג - חשון תרע"ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. ליובאוויטש היוותה מקום מושב לארבעה מתוך שבעת אדמו"רי חב"ד – האדמו"ר האמצעי, האדמו"ר ה"צמח צדק", האדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב. בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה.
ביומנו מאותם ימים, מתאר בנו האדמו"ר הריי"ץ בהרחבה את הלבטים וההתחבטויות בטרם קבלת ההחלטה לעזוב את ליובאוויטש, את הוראת הרש"ב לארוז את הרכוש של "בית רבי", את הנדודים והגלגולים בדרכים עם המטען הגדול, ולבסוף, את ההגעה וההתיישבות בעיר רוסטוב:
ארבע שנים חי הרש"ב ברוסטוב, בתחילה התגורר בדירה קטנה ברחוב פושקינסקי ולאחר מכן עבר לבית גדול, מרווח ומוקף חומה ברחוב בראטסקי. במרתף בית זה נבנה לראשונה מקווה הטהרה הידוע בשיטת "בור על גבי בור". בימים קשים אלו, ימי מלחמה ומהפכות, רעב ופורענות, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו להטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. הוא שלח את תלמידיו לבוכרה ולגרוזיה, דאג להקמת מקוואות והדפסת ספרים, סייע לפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות לשימור גחלת היהדות. באור לב' ניסן תר"פ הסתלק הרש"ב ועל מקומו עלה בנו יחידו, האדמו"ר הריי"ץ. הריי"ץ המשיך להנהיג את התנועה בתקופה של תמורות חברתיות, פוליטיות ומדיניות מקיפות, ובשעה שרדיפות הדת הלכו והתעצמו ברוסיה לאחר המהפכה הקומוניסטית. במשך כשמונה שנים הייתה רוסטוב ל"בירתה" של חסידות חב"ד, ובקיץ תרפ"ד, לאחר התנכלויות חוזרות ונשנות מצד הרשויות, עזב הריי"ץ את העיר והעתיק את מקום מגוריו ללנינגרד (כיום: פטרבורג).
שעון: 41.5 ס"מ; פמוטים: 43 ס"מ. מצב טוב. תקינות מנגנון השעון לא נבדקה. פגמים קלים. אחד הקנים מכופף מעט. דהייה קלה בצבע.
הנהגת המהר"ש בעשירות
האדמו"ר המהר"ש התנהג כידוע בעשירות גדולה. בספר התולדות למהר"ש (עמ' 38) מסופר על מרכבתו המפוארת: "בימים ההם לא הי' עדיין מסילת ברזל בכל מקום, וקנה הרבי המהר"ש עגלת סוסים מיוחדת לעשות בה נסיעותיו. העגלה היתה רתומה לארבעה סוסים, ועלתה כמה מאות רובל. על הקירות מבפנים הי' פרוש בד משי, ובתוך העגלה היו מטה ושולחן, מקום לספרים וכתבים... שמונה דירות בארבעה בנינים
עם שני גני טיול, היו לרבי מהר"ש בליובאוויטש... בחדרו של הרבי מהר"ש, עמדו מסביב לכל הקירות, ארונות מלאים ספרים... כן עמדו בחדר זה שתי כורסאות מצופות משי. באמצע החדר עמד שולחן עגול ומעליו תלתה מנורה גדולה בת שלש עשרה קנים".
ברשימותיו של הרבי מליובאוויטש (חוברת קמ, עמ' 284) מתוארים דירתו ורהיטיו היקרים של המהר"ש: "עוד בימי הצ"צ דר אדמו"ר מהר"ש נ"ע ברחבות, וגם היו בדירתו רהיטים יפים"; ובמקום אחר מספר הרבי: "פעם בא חסיד להצ"צ ורצה לתת לו במתנה רהיטים יקרים כו', וענה לו הצ"צ שהוא אינו צריך לזה... אבל הוסיף מיד שיתנם לבנו... המהר"ש'" (תורת מנחם, תשמ"ז - חלק ג, עמ' 97).
באחת משיחותיו מביא הרבי בשם סביו, רבי מאיר שלמה ינובסקי רבה של ניקולייב, שהיה "יושב" אצל האדמו"ר המהר"ש בליובאוויטש [לאחר נישואיהם נהגו האברכים לנסוע לליובאוויטש לשהות במחיצת הרבי תקופה מסוימת. אלו היו מכונים בשם "יושבים"], ובשובו לביתו סיפר על אופן הנהגתו של המהר"ש: "בהתרחבות גדולה ובעשירות, ובכלי זהב – קופסת טבק מזהב, ועוד קופסה מסוג נוסף. שאל אותו א' השומעים... איך יתכן שנשיא בישראל ומורם מעם יתעסק בענינים גשמיים וחומריים? – וענה לו זקני 'פעטאך' [שוטה]! וכי בשביל מי נברא הזהב, בשבילי ובשבילך? הרי הזהב נברא מלכתחילה לצדיקים" (תורת מנחם, כרך טו, עמ' 322-323).
ובשיחה נוספת מביא הרבי (בשם חמיו האדמו"ר הריי"ץ) תיאור נוסף אודות הנהגת המהר"ש בעשירות: "הי' אצלו הסדר שכל כלי תשמישו היו מזהב. ולדוגמא: השעון – הי' מזהב, ולא עוד אלא שהיו לו שני שעוני זהב.. הי' לו שעון זהב בכיס הימני, ושעון זהב בכיס השמאלי, וכל שעון הי' מחובר לשרשרת זהב... וכן לצורך העישון, היתה לו קופסת זהב עבור הסיגריות ('ציגארעטן טרייבעל'), וכן קופסת זהב עבור הרחת טבק, וכן המזלגות וכן המקל הי' עם גולת זהב בראשו. ועד"ז בנוגע ללבושים שלו, וכן בנוגע למרכבה שבה הי' נוסע לטייל" (תורת מנחם, התוועדויות – נב – תשכ"ח - חלק שני, עמ' 154).
כובע צמר שחור של רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
כובע "קולפאק" (kalpak), עשוי צמר כבשים שחור. עם בטנת בד אדומה.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתו של האדמו"ר הרש"ב: "אני מעניקה בזאת במתנה... את כובע החורף עשוי צמר כבשים שחור של סבי [הרש"ב]. הוא קנה אותו בפריז וחבש אותו בחודשי החורף במשך שנים רבות. סבתי [הרבנית שטערנא שרה, אשת הרש"ב] העניקה לי אותו במתנה זמן קצר לאחר הסתלקותו של סבי". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989. מצורפת קופסת עץ גדולה, מחופת עור, שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הכובע שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
האדמו"ר הרש"ב (תרכ"א-תר"פ), הרבי החמישי בשושלת חב"ד ומגדולי מנהיגי יהדות רוסיה, היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, הרש"ב התמסר בכל מאודו ונפשו בנסיעותיו אלו להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט.
נסיעתו הראשונה אל מחוץ לגבולות רוסיה הייתה לפריז בחורף תרמ"ד, כשנה לאחר הסתלקות אביו המהר"ש ועלותו על כס נשיאות חב"ד. נסיעה זו התארכה במשך כמעט שנה שלמה. מני אז ערך נסיעות נוספות לארצות שונות, כמה מהן היו ממושכות, וחלקן אף התארכו למעלה מחצי שנה. בין היתר ביקר הרש"ב בצרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, יאלטה, ומקומות נוספים. על פי האישור המצורף, רכש האדמו"ר הרש"ב את כובע הצמר שלפנינו באחד מביקוריו המוקדמים בפריז וחבש אותו בחודשי החורף במשך שנים רבות.
כמובא בהמשך האישור, זמן קצר לאחר הסתלקותו של האדמו"ר הרש"ב, רוסטוב אור ליום ב' ניסן תר"פ, העניקה רעייתו הרבנית שטערנא שרה לנכדתה הבכורה הרבנית חנה גורארי' את כובע הצמר שלפנינו במתנה.
בספר "רשימות דברים" (לקט רשימות וסיפורים ששמע הרה"ח ר' יהודה חיטריק בעת לימודיו בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש) מתוארים כובעים שונים שחבש האדמו"ר הרש"ב בליובאוויטש בימות החול, בשבתות ובמהלך נסיעותיו (הוצאה חדשה, עמ' 175): "בליובאוויטש הי' כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב חבוש בימי החול כובע של משי הנקראת 'כעפי' או 'קאפיטאנקע' (כובע מצחייה של קברניטים). הלמעלה הי' רחב הרבה. בש"ק חבש שטריימל כמו 'קאלפאק' (כמין שטריימל צר מהרגיל), אבל לא גבוה... בנסעם בדרך – חבשו 'שליעפע' (מגבעת)" – מהתיאור דלעיל עולה כי הכובע שלפנינו הוא כובע השטריימל (קולפאק) שחבש האדמו"ר הרש"ב בשבתות בליובאוויטש.
בשנים האחרונות נחשפה תמונה חדשה של האדמו"ר הרש"ב (עד כה היה ידוע רק על תמונה אחת שלו), בה הוא נראה חובש "קולפאק" מצמר הדומה מאוד בסגנונו ובצורתו לכובע שלפנינו [בגב התמונה הופיע הכיתוב "רבי שלום דובער שניאורסון תרס"ח, 1908 מוסקבה". מן הראוי לציין, כי בשעתו התעורר פולמוס נרחב בקרב חסידי חב"ד לגבי זהות המצולם והאם אכן ניתן לזהותו כאדמו"ר הרש"ב; עם זאת, מרבית המומחים נוטים לאשר את האותנטיות של התמונה וקובעים כי המצולם בה הוא האדמו"ר הרש"ב].
31X19 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
מִכְתָּבָה לנסיעות (Travel writing desk) של רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
מכתבה לנסיעות (אנגליה או צרפת, אמצע-סוף המאה ה-19 בקירוב) - תיבה עשויה עץ; בפנים התיבה שני לוחות מחופים בד הנפתחים למשטח כתיבה. תחת הלוחות, שני חללי אחסון לניירת. חמישה תאים קטנים מלפנים לאכסון כלי כתיבה, קסתות דיו וחותמות. מנגנון נעילה בחזית התיבה (חסר מפתח). עיטור עשוי פליז (בצורת מגן) בחזית.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתו של האדמו"ר הרש"ב: "אני מעניקה בזאת במתנה... את שולחן הכתיבה הגדול לנסיעות של סבי הרש"ב. הוא העניק לי אותו במתנה בקיץ 1918". האישור מתוארך – 17 בספטמבר 1989.
האדמו"ר הרש"ב (תרכ"א-תר"פ), הרבי החמישי בשושלת חב"ד ומגדולי מנהיגי יהדות רוסיה, היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו בנסיעותיו אלו להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט. הוא ערך נסיעות לערים הגדולות מוסקבה ופטרבורג כדי לבטל גזירות שונות שהוטלו על היהודים בידי שלטון הצאר, השתתף באספות הרבנים, שלח שליחים לקהילות יהודיות מרוחקות ודאג להקמת מקוואות והדפסת ספרים, סייע לחיילים יהודיים במלחמת רוסיה-יפן ולפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות נוספות לשימור גחלת היהדות.
נסיעתו הראשונה אל מחוץ לגבולות רוסיה הייתה לפריז בחורף תרמ"ד, כשנה לאחר הסתלקות אביו המהר"ש ועלותו על כס נשיאות חב"ד. נסיעה זו התארכה במשך כמעט שנה שלמה. מני אז ערך נסיעות נוספות לארצות שונות, כמה מהן היו ממושכות, וחלקן אף התארכו למעלה מחצי שנה. בין היתר ביקר הרש"ב בצרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, יאלטה, ומקומות נוספים. לצד ההתכתבות הענפה שניהל עם מנהיגים ואישי ציבור, הרש"ב עסק במהלך נסיעותיו למקומות המרפא השונים, ובשהותו הממושכת בהם, גם בכתיבת מאמרי החסידות. כך כתב בזמן שהותו באוסטריה ובצרפת חלק מ"המשך" המאמרים הנודע "בשעה שהקדימו תער"ב" (סדרה בת מאה ארבעים וארבעה מאמרי חסידות עמוקים המהווים מעין חיבור עיוני ארוך ומבארים עיקרים וסוגיות יסוד בתורת חסידות חב"ד). לפנינו המכתבה הניידת בה השתמש הרש"ב במהלך נסיעותיו הארוכות והממושכות ברחבי רוסיה ובמדינות אירופה השונות, לצורך כתיבת מכתביו הרבים לבני ביתו, לחסידיו ובענייני הכלל, וכתיבת מאמרי חסידות.
סגור: 25X50X17 ס"מ; פתוח: 50X51.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מפתח המנעול ומכסה אחד התאים חסרים. פגמים קלים, סדקים ושברים קטנים (חלקם חסרים).
שני שטרות של מאה רובל שהעניק רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ברוסטוב ע"נ דון, במוצאי שבת, נר חמישי דחנוכה, כ"ט כסלו תר"פ (20 בדצמבר 1919).
השטרות הונפקו בשטוקהולם (שוודיה) בשנת 1919, עבור ה"צבא הצפון-מערבי" (Northwestern Army – חלק מה"צבא הלבן" שלחם בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה כנגד ה"צבא האדום", ועמד תחת פיקודו של הגנרל ניקולאי יודניץ' - חתימתו של יודניץ' מודפסת בחזית השטרות).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... שטר של 100 רובל שקיבלתי מסבי [הרש"ב] במוצאי שבת, נר חמישי דחנוכה, שבועות ספורים לפני נפילתו של הצבא הלבן [בינואר] 1920" (האישור מתייחס לשטר אחד בלבד; על פי הרב שאול שמעון דויטש, שקיבל מהרבנית את השטרות שלפנינו, האדמו"ר הרש"ב העניק את השטר השני לרבנית חנה עבור הרב שמריהו גורארי', הרש"ג). האישור מתוארך – 10 בדצמבר 1989.
"אאמו"ר [הרש"ב] היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי" ("היום יום", כ"ח כסלו).
באחת משיחותיו סיפר הרבי מליובאוויטש על מנהגם של חמיו האדמו"ר הריי"ץ ואביו האדמו"ר הרש"ב להעניק לבני ביתם דמי חנוכה בנר החמישי: "כן נהגו רבותינו נשיאינו – כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"ץ] שאביו [הרש"ב] הי' נותן דמי חנוכה (בליל נר הרביעי או החמישי). וכן נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"ץ] לתת דמי חנוכה לבנותיו, גם לאחרי הנישואין, וגם לחתניו" ("תורת מנחם" תשמ"ח, חלק ב', עמ' 65). בשיחת נר ה' דחנוכה שנת תש"ל הוסיף הרבי ואמר: "שכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע הי' נותן דמי חנוכה (מעות) בליל נר הרביעי או החמישי... וכיון שכ"ק אדנ"ע [הרש"ב] נהג ליתן דמי חנוכה – לנכדותיו בודאי, ומסתמא גם לבנו" ("תורת מנחם" תש"ל, חלק א', עמ' 432).
מנהגו של האדמו"ר הרש"ב להעניק דמי חנוכה לבני ביתו בליל נר ד' או ה', הובא ב"תורת מנחם - רשימת היומן" (חנוכה תרצ"ג, עמ' שכג), נדפס ב"ספר המנהגים – מנהגי חב"ד" (עמ' 71) ונעתק בספר "היום יום" (כ"ח כסלו, ד' דחנוכה): "אאמו"ר [הרש"ב] היה נותן דמי חנוכה בליל נר הרביעי או החמישי".
הרבנית חנה והמיול"ח הרב שמריהו גורארי' - רוסטוב
בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה. ארבע שנים חי הרש"ב ברוסטוב, בתחילה התגורר בדירה קטנה ברחוב פושקינסקי ולאחר מכן עבר לבית גדול, מרווח ומוקף חומה ברחוב בראטסקי. במרתף בית זה נבנה לראשונה מקווה הטהרה הידוע בשיטת "בור על גבי בור". בימים קשים אלו, ימי מלחמה ומהפכות, רעב ופורענות, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו להטבת מצבם החומרי והרוחני של יהודי רוסיה. הוא שלח את תלמידיו לבוכרה ולגרוזיה, דאג להקמת מקוואות ולהדפסת ספרים, סייע לפליטים וליתומי המלחמה, ועשה רבות לשימור גחלת היהדות.
קודם להסתלקותו (ב' בניסן תר"פ), בחר האדמו"ר הרש"ב לחתן עבור נכדתו הבכורה הרבנית חנה את הרב שמריהו ב"ר מנחם מענדל גורארי', "אשר בו בחר... מכל סגולת הצעירים...". קישורי התנאים נערכו ביום י"ב תמוז תר"פ, בעיר רוסטוב ע"נ דון, שלושה חודשים לאחר הסתלקות הרש"ב; החתונה נערכה כשנה מאוחר יותר, ביום י"א סיון תרפ"א.
האדמו"ר הרש"ב העניק את השטרות שלפנינו כדמי חנוכה לנכדתו הבכורה הרבנית חנה ולמיול"ח הרש"ג, ברוסטוב ע"נ דון, במוצאי שבת, נר חמישי דחנוכה, כ"ט כסלו תר"פ (20 בדצמבר 1919). שלושה שבועות לאחר מכן, ב-10 בינואר 1920, נפלה העיר רוסטוב בידי ארמיית הפרשים הראשונה של ה"צבא האדום" בפיקודו של סמיון בודיוני, והשטרות הפכו לחסרי ערך.
מצב טוב מאוד.
מקל הליכה לשבת של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
עשוי עץ בגוון חום-אדמדם, עם ידית כסף (חתום בחותמת האימפריה האוסטרו-הונגרית, 1872-1922, ובחותמת יצרן); הידית מעוטרת בסגנון אר-נובו.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה את מקל ההליכה [עם ידית] כסף של אבי, בו הוא השתמש בשבת, ולעיתים נדירות גם במהלך ימות השבוע". האישור מתוארך – 3 בספטמבר 1989.
"מקלות נועם" של הריי"ץ
כידוע, ברשותו של האדמו"ר הריי"ץ היו מספר מקלות הליכה, בהן השתמש במועדים ובמקומות שונים (בגנזך החפצים של ספריית ליובאויטש מתועדים שלושה מקלות שהיו ברשותו של הריי"ץ, הנושאים את המספרים הסידוריים: 5188, 5187 ו-5182). בתמונות רבות המתעדות את הריי"ץ הוא נראה מסתייע במקל הליכה: כך בתמונות המתעדות את מסעו ברחבי ארה"ב בשנת תרפ"ט-תר"צ, ובייחוד לאחר שובו לאירופה, אז הורע מצב בריאותו והוא החל לחוות קשיים בהליכה. בשנות התר"צ התגורר הריי"ץ בלטביה ובפולין, אולם נאלץ לשהות פרקי זמן ממושכים בבתי מרפא שונים בפרברי ריגה, וינה ופריז. בתמונות המתעדות אותו בתקופה זו הוא נראה מסתייע בכמה מקלות הליכה שונים. גם בתמונות רבות משנות הת"ש, לאחר שנמלט מאירופה הכבושה בידי הגרמנים והתיישב בארה"ב, נראה הריי"ץ אוחז במקלות הליכה שונים. על פי האישור המצורף, האדמו"ר הריי"ץ השתמש במקל ההליכה שלפנינו בעיקר בשבתות, ולעיתים נדירות גם בימות החול (המקל, החתום בחותמת האימפריה האוסטרו-הונגרית, נקנה על ידי הריי"ץ כנראה במהלך שנות התר"צ, בעת שהותו באחד ממקומות המרפא שעל יד וינה).
אורך: 90 ס"מ. ידית: 10 ס"מ. מצב טוב. שפשופים וקילופים בצבע (בעיקר בחלק התחתון). שבר בידית הכסף.
מזוודת עור גדולה של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. המזוודה נרכשה בעת ביקורו של הריי"ץ בארה"ב, בשנת תרפ"ט-תר"צ, והיא שימשה אותו לשמירת ספרים וכתבי יד עתיקים.
מזוודת רופאים גדולה, עשויה עור (הטבעה בתחתית: Warranted cowhide; כנראה מתוצרת Tanners Council of America, ארה"ב).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה את תיק העור הייחודי שאבי רכש במהלך ביקורו בארה"ב בשנת 1929-1930. הוא השתמש בו כדי לאחסן כתבים. הוא העניק לי אותו במתנה במהלך שהותנו במלון 'גרייסטון'". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
ביקורו של הריי"ץ בארה"ב
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי וקביעת מקום מגוריו בעיר ריגה ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. הריי"ץ הגיע לארה"ב מלווה בחתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), דודו הרב משה הורנשטיין (חתן המהר"ש) והרב מרדכי דובין (חסיד חב"ד שהיה מהעסקנים היהודיים הבולטים באירופה, ציר בית הנבחרים הלטבי ומהגורמים המרכזיים שהביאו לשחרורו של הריי"ץ ממאסרו וליציאתו מרוסיה). המסע נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות" על פי האישור המצורף, במהלך ביקורו בארה"ב רכש הריי"ץ את המזוודה שלפנינו והשתמש בה בשנים לאחר מכן לאחסון ספרים וכתבי יד עתיקים.
שלוש "מזוודות כתבים"
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. בתקופה קשה זו, נאלץ הריי"ץ להימלט מבית לבית מאימת ההפגזות וההפצצות, וידיעות ושמועות כוזבות אף טענו שהוא נתפס והוצא להורג בידי הגרמנים.
בראיון וידיאו שנערך בשנת 1997 עם הרב שלום בער (בארי) גורארי, נכד הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה), הוא מתאר את אותם ימים קשים בוורשה המופגזת, ומספר בין היתר על אודות שלוש מזוודות גדולות ומלאות בכתבי יד נדירים ויקרים אשר שלושה בחורים נשאו עמם לכל מקום. הוא ממשיך ומספר, כי בשעה שנמלטו באחת ההפגזות מרחוב גרניצ'קה לרחוב נאלווסקי 7, אבדה אחת המזוודות, זו שהכילה את הטלית והתפילין של הריי"ץ ומספר כתבי יד חשובים. לפנינו אחת מאותן שלוש מזוודות כתבים של הריי"ץ, שלא משו מתחת ידו גם בזמנים הכי קשים בוורשה הנצורה והמופגזת בידי הגרמנים [אחת המזוודות נמכרה בבית המכירות Appel (10.8.21)]. (הראיון: https://www.youtube.com/watch?v=02BfM6_-JBg).
מלון "גרייסטון" במנהטן
לאחר התערבות הממשל בארה"ב, ובעזרתם של מספר קצינים גרמנים, הצליח הריי"ץ להימלט מוורשה, יחד עם כעשרים בני משפחה ומקורבים, ולאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים נוספים, בשלהי חודש אדר א' ת"ש עזב את אדמת אירופה הכבושה והפליג באנייה "דרוטנינגהולם" מנמל גטבורג שבשוודיה לארה"ב. ביום שני, ח' אדר שני ת"ש - לאחר הפלגה של שנים עשר יום - עגנה האנייה בנמל ניו-יורק. למחרת היום, ביום שלישי ט' אדר שני נערכה קבלת פנים קצרה באולם הנמל, ולאחריה יצא הריי"ץ אל משכנו הזמני בחדר 609 שבקומה השישית של מלון "גרייסטון" (Greystone hotel), ברחוב ברודווי פינת רחוב 91 במנהטן. כמובא באישור, הריי"ץ העניק את המזוודה שלפנינו לבתו הרבנית חנה בעת שהותם במלון "גרייסטון".
בי"ט אלול ת"ש, לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים במלון "גרייסטון", עברו הריי"ץ ובני ביתו למשכנם הקבוע - בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס שבברוקלין. שם ייסד הריי"ץ מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה והמשיך לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י.
35X60X28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים, שפשופים, קרעים ובלאי.
טלפון מחדר ה'יחידות' של רבי יוסף יצחק שניאורוסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. הטלפון עמד על שולחן חדר ה'יחידות' במרכז העולמי של תנועת חב"ד - 770 "איסטרן פרקווי", ברוקלין, ניו-יורק, בין השנים 1940-1944.
טלפון חוגה מתוצרת חברת Western Electric (מודל 102?) בארה"ב, שנות ה-30.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הטלפון הראשון בו השתמש אבי ב-770. הוא השתמש בו בין השנים 1940-1944. הטלפון הוחלף בדגם חדש יותר לאחר שכסא הגלגלים שלו קרע את כבל הטלפון. הטלפון החלופי היה מאוד דומה". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989. מצורפת קופסת עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הטלפון שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
בניין 770 "בית רבינו שבבל" – מרכזה של חסידות חב"ד
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. לאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיעו הריי"ץ ובני ביתו לחופי ארה"ב.
מיד עם בואם החלה "אגודת חסידי חב"ד" בארה"ב להשקיע מאמצים בחיפוש אחר מקום מגורים קבוע לרבי ולבני ביתו. ביום שישי, י"ב מנחם אב ת"ש רכשה "אגודת חסידי חב"ד" בית מגורים מתאים עבור הריי"ץ ובני ביתו – בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס היוקרתית שבברוקלין ניו-יורק. בי"ט אלול ת"ש נכנסו הריי"ץ ובני ביתו למשכנם החדש, ויומיים לאחר מכן, ביום שלישי כ"א אלול, התקיים מעמד רשמי של חנוכת הבית, בהשתתפות הריי"ץ ובנוכחות קהל חסידים גדול.
הבניין המהודר כלל שלוש קומות וקומת מרתף. בקומה הראשונה שכנו משרדי המזכירות ואולם בית הכנסת. הקומה האמצעית שימשה למגוריו של הריי"ץ ושל אמו הרבנית שטערנא שרה (הסתלקה י"ג שבט תש"ב). הקומה השלישית שימשה למגורי בתו חנה וחתנו הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג). קומת המרתף שימשה ברובה לאכסון הספרייה. בתוך הבניין הותקנה מעלית (דבר נדיר באותם הימים) וחצר רחבה הקיפה את הבניין משני צדיו.
החדר הימני בחזית הקומה השנייה של בניין 770 נקבע כחדר העבודה, המכונה חדר ה'יחידות' של הריי"ץ. מחדר זה ניהל הריי"ץ את חצר חסידות חב"ד לאחר הגעתו לארה"ב - נפגש עם עסקנים ואישי ציבור, קיבל חסידים ליחידות, שיגר מכתבים לכל קצווי תבל, ופעל לחיזוק היהדות וביצורה.
מסביב לארבעת כתליו של החדר עמדו ארונות עמוסים בספרים, ובמרכזו עמד שולחן הכתיבה של הריי"ץ - שולחן עץ גדול, בצבע שחור, מצופה בלוח זכוכית כבד. על גבי השולחן הכתיבה עמדו ניירות מכתבים וכלי כתיבה שונים, ספרים ומסמכים, פעמון ומנורת שולחן, ועוד. בפינת שולחן הכתיבה עמד הטלפון.
כמובא באישור המצורף, הריי"ץ השתמש בטלפון שלפנינו בין השנים 1940-1944 (ת"ש-תש"ה בקירוב), אך לאחר שחוט הטלפון נקרע על ידי כיסא הגלגלים הוחלף הטלפון בדגם דומה וחדש יותר [בשל חולשתו ומצב בריאותו הרופף נזקק הריי"ץ לאחר הגעתו לארה"ב להתנייד באמצעות כיסא גלגלים]. בווידיאו ובתמונות מתוך מעמד קבלת האזרחות האמריקאית של הריי"ץ, ט"ז אדר תש"ט, נראה בבירור הטלפון החדש, שאכן דומה מאוד לטלפון שבידינו (ראה תמונה מצורפת).
14X14 ס"מ. תקינות המנגנון לא נבדקה. החלק המכסה את הפומית חסר. פגמים קלים. קרעים בחוטי הטלפון.
עט של רבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, בו השתמש בראשית שנות הת"ש (שנות ה-40).
כיתוב חרוט בצפורן: "Warranted U.S.A.".
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... עט בו השתמש אבי בראשית שנות ה-40". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.
תקופת מגוריו של הריי"ץ בארה"ב
בראשית שנת ת"ש, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהו הריי"ץ, אמו הרבנית שטערנא שרה, רעייתו הרבנית נחמה דינה, בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי', בוורשה הכבושה בידי הגרמנים וסכנה גדולה נשקפה לחייהם. לאחר מספר חודשים של תלאות ונדודים, ביום שלישי ט' אדר שני, הגיעו הריי"ץ ובני ביתו לחופי ארה"ב.
קבלת פנים קצרה נערכה באולם הנמל, ולאחריה יצא הריי"ץ אל משכנו הזמני במלון "גרייסטון" (Greystone hotel) שבמנהטן, ניו יורק. לאחר כחצי שנה של מגורים זמניים במלון, עברו הריי"ץ ובני ביתו לביתם החדש - בניין מספר 770 בשדרת "איסטרן פרקווי", במרכזה של שכונת קראון הייטס, ברוקלין, ניו יורק. מביתו שב-770 ייסד הריי"ץ מחדש את חצר חסידות חב"ד ומוסדותיה – הוא נפגש עם עסקנים ואישי ציבור, קיבל חסידים ליחידות, שיגר מכתבים לכל קצווי תבל, ופעל לחיזוק היהדות וביצורה. בארה"ב המשיך הריי"ץ לפעול עשר שנים נוספות, עד להסתלקותו ביום י' שבט תש"י.
12.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
שש כוסיות לחיים שרבי יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, קנה לרגל אירוסי בתו הבכורה חנה עם הרב שמריהו גורארי', ביום י"ב תמוז תר"פ.
כסף, חתום בחותמות רוסיות [פטרבורג?, ראשית המאה ה-20]. מעוטר בדגמים צמחיים. במרכז כל אחת מהכוסיות חרוטה האות G - האות הראשונה בשם המשפחה גורארי'.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה את ששת כוסיות הלחיים שרכשו הוריי [האדמו"ר הריי"ץ ורעייתו הרבנית נחמה דינה] לי ולחתן שלי [הרב שמריהו גורארי'] בעת שהתארסנו. לבקשתם, נחרטה עליהן האות G בכתב קליגרפי, משום ששם המשפחה החדש שלי יהיה גורארי'. גם ההורים וגם אנחנו החתן והכלה אמרנו לחיים בכוסיות אלו". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989. מצורפת קופסת עץ גדולה שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הכוסיות שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
האירוסים והחתונה של הרבנית חנה עם הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג)
בראשית שנת תרע"ו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשעה שהאויב הגרמני התקרב לעיר סמולנסק הסמוכה לליובאוויטש, נאלץ האדמו"ר הרש"ב לעזוב יחד עם בני ביתו את העיירה בה התיישב אבי-זקנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקע"ג, ולאחר כעשרה ימי נדודים התיישב בעיר רוסטוב שעל שפת נהר הדון, בדרום-מערב רוסיה.
קודם להסתלקותו (ב' בניסן תר"פ), בשעה שמצב בריאותו הלך והחמיר, בחר הרש"ב לחתן עבור נכדתו הבכורה הרבנית חנה את הרב שמריהו ב"ר מנחם מענדל, לבית משפחת גורארי' הנודעת מקרמנצ'וג. קישורי התנאים נערכו ביום י"ב תמוז תר"פ, בעיר רוסטוב ע"נ דון, שלושה חודשים לאחר הסתלקות הרש"ב. כפי שמספר בנו הריי"ץ: "בחודש תמוז [תר"פ] עשינו שידוך עבור בתנו מרת חנה... ולקחנו את... מר שמרי' שי' כי ידענו אשר בו בחר הוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... מכל סגולת הצעירים..." (אגה"ק הריי"ץ, כרך א, אגרת קנג).
שמחת האירוסים מתוארת בספר "שמועות וסיפורים" לה"ר רפאל (פאלע) נחמן כהן: "השידוך של בתו הבכירה של הרבי [הריי"ץ], עם הרב ר' שמריהו גוראריה, היה מדובר עוד בימי חייו של הרש"ב, בי"ב תמוז תר"ף, ג' חדשים לאחר הסתלקות הרש"ב נ"ע היו ה'תנאים' למזל טוב... סעודת האירוסין היתה ברוב פאר והדר, הרבי היה מסתובב בעת הסעודה וחילק יי"ש עם מזונות לכל אחד ואחד ממש. דומני שבאותו לילה אמר דא"ח ד' פעמים. לא היו אנשים רבים, משום שבזמן ההוא היתה רוסטוב מנותקת מהעולם, אבל השמחה היתה גדולה, ראו שפני הרבי קורנים משמחה. כשקראו את התנאים שמעתי: - החתונה תהיה בירושלים עיר הקודש" (שם, חלק א, עמ' 199-200). על פי האישור המצורף, ששת הכוסיות שלפנינו נקנו על ידי הריי"ץ לרגל שמחת האירוסין, ובמהלך סעודת המצווה, כל המחותנים, וכן החתן והכלה, אמרו לחיים בכוסיות אלו.
חתונת הזוג נערכה כשנה מאוחר יותר, ביום י"א סיון תרפ"א. בשל התנאים הקשים ששררו ברוסיה באותם הימים, התקיימה החתונה בחצר בית הרבי הריי"ץ ברוסטוב, בצורה צנועה ומצומצמת, וקרואים בודדים בלבד הוזמנו אליה. כפי שמספר הריי"ץ באגרת האמורה: "בחודש סיון י"א בו, היתה חתונת בתנו מ' חנה תחי' ומצבנו הי' אז ל"ע דחוק מאד עד כי הכרחנו למעט בהוצאה, באופן היותר מצומצם" (שם, אגרת קנג).
זמן קצר קודם לחתונה נאסר החתן הרב שמריהו גורארי' על ידי השלטונות, כפי שמספר מזכיר הריי"ץ, הרב אלחנן דב (חוני'ע) מרוזוב: "ויעריכו משפט... וילשינו אותה לפני הממשלה בעלילות שוא ושקר... ובאחד הימים באו למעון [הריי"ץ]... ויקחו כל אשר לו בבגדים... כלי כסף שהי' להם בירושה מדור דור, בגדי כבוד הרבנית תי' וכלי הבית... הנפות והמזלגים והבגדים... של קיץ ושל חורף... של כל בני הבית... ויאסרו שלשה תלמידים ואת החתן (אז) ר' שמרי' [הרש"ג] שי' כי הוא הי' מנהל הישיבה, ויושיבום במאסר מקום שם נאסרים גנבים כו' וישבו ל"ע משך חמשה ימים, עד כי הלך בן רבינו [הריי"ץ]... אל החוקר דין, ויוכיח לו כי שקר ענו בו... ולאחר ריבוי הדברים והטענות והראיות חופשה ניתן להאסירים, אמנם כל רכוש שנשדד לוקח" (ספר התולדות, חלק ג, ע' 370).
בספר "שמועות וסיפורים" מתוארת האווירה הקודרת בעת מעמד החתונה, בתקופה שלאחר הסתלקות הרש"ב: "ביום ו' עש"ק י"א בסיון תרפ"א, היתה חתונת בתו [של הריי"ץ] עם הרש"ג, החתונה היתה באוירה עצובה מאד. בעת שניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, בן ארבע הבבות, בכה מאד הרבי, והוא היכה חזק בידו על השולחן. כסאו של כ"ק הרש"ב היה בראש השולחן כבימי חייו, אף אחד לא נגע בו. ומצב הרוח היה מדוכא עד כדי כך שאפילו לא רקדו" (חלק א, עמ' 201).
10 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.
סידור בפורמט כיס. בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית (בפינה הימנית העליונה) מופיעה חתימת יד קדשו של הרבי מליובאוויטש.
על הדפסת הסידור שלפנינו הורה הרבי למזכירו הרב יהודה ליב גרונר, ביום ט' תשרי תשל"ט: "כ"ק אד"ש הורה להדפיס תניא (פורמט קטן) עד הערב, וכן תניא (פורמט גדול) וסידור עד שבת הבעל"ט, ושאל הריל"ג מאד"ש [אדמו"ר שליט"א] והרי הדפיסו סידורים (מחדש) בתשל"ח, ופתח מאד"ש סידור והראה לו שזהו תשל"ח און איצטער איז תשל"ט [וכעת שנת תשל"ט]" ("שיחות קודש" תשל"ט, חלק א', עמ' 714).
מעמד החלוקה – כ"ה תשרי תשל"ט
האורחים שבאו לחצר הרבי מליובאוויטש בחודש החגים של שנת תשל"ט זכו לקבל מזכרת מיוחדת מביקורם זה – הגברים קיבלו ספר תניא עם חתימת יד קדשו של הרבי בסופו, והנשים קיבלו סידור עם חתימת יד קדשו בתחילתו.
בקובץ לחיזוק ההתקשרות – כט (עמ' 7), מתואר מעמד חלוקת הסידור שלפנינו: "בסיום חודש תשרי תשל"ט, במהלך היחידויות לאורחים, הורה הרבי לגשת למזכירות ע"מ לקבל תניא – לגברים, וסידור תהילת ה' – לנשים, בתור 'מזכרת מחודש תשרי'. חיבה מיוחדת נודעה לספרים אלו בהיות חתימת ידו הק' מתנוססת על גביהם – על ספר התניא בסופו, ועל הסידור בתחילתו" (עמ' 7).
בגיליון 676 של חוברת "התקשרות" מסופר אודות מעמד החלוקה של התניא והסידור עם חתימת יד קדשו של הרבי, בכ"ה תשרי תשל"ט:
"'השם יתברך ימלא משאלות לבבכם...' – החל הרבי לברך את הנכנסים ל'יחידות בחודש תשרי תשל"ט, ובהמשך אמר: 'תיכנסו למזכירות לקחת מזכרת מחודש תשרי, שנדפס בברוקלין, ושתלמדו בזה'.
לרבים מהם הוסיף: 'בספר התניא יש ללמוד בשקידה והתמדה', 'בזכות לימוד זה יתקיימו כל הברכות..'. היה מי ששמע מהרבי (אולי כהוראה פרטית): "ותלמוד ב'אגרת התשובה'..".
לנשים ובנות הורה הרבי: 'תיכנסו למזכירות לקחת מזכרת מחודש תשרי, שנדפס בברוקלין, סידור שבו תתפללו'. על כל אחד מספרי התניא והסידורים חתם הרבי בכתב-יד קדשו. על התניא חתם בסוף הספר, ועל הסידורים – בתחילת הסידור" (על פי יומנו של אחד התמימים ששהו בחודש תשרי תשל"ט אצל הרבי, ראה קובץ לחיזוק ההתקשרות – יא, עמ' 7).
736, [1] עמ', 11.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. הסידור, עם הכריכה הרכה המקורית (ללא השדרה), נכרך מחדש בכריכה קשה, עם דפי בטנה חדשים. כתמים, חלקם כהים, ובלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים, בשולי דפים רבים, עם פגיעות בטקסט (בעיקר בדפים הראשונים). רישומים (בעט) וסימונים (במרקר) בדפים רבים, בשוליים ובגוף הטקסט. עקבות נייר דבק. חיתוך שוליים על גבול הטקסט, עם פגיעה בטקסט בכמה מקומות. הכריכה הקדמית המקורית (עם חתימת הרבי), דף השער והדף הראשון מודבקים ברצועות נייר דבק.
שמונה גיליונות של השבועון היהודי The Jewish Week (שבועון שיצא לאור החל מסוף שנות ה-70 עבור הקהילה היהודית המתגוררת במטרופולין של ניו יורק). ניו-יורק, מרץ-דצמבר 1989 (גליונות מספר 45 ו-49 של כרך 201 וגליונות מספר 10-11 [גליון כפול], 17, 22, 26, 29, 30 של כרך 202).
על גבי העמוד הראשי של כל הגליונות מודבקת תווית המנוי המקורית של הרבנית מינא גורארי', אשת הרב שלום בער (בארי) גורארי', נכד האדמו"ר הריי"ץ (על התווית מודפסים שמה וכתובתה של הרבנית מינא: Ms. Mina Gourary, 187 Gates Avenue, Montclair, NJ).
8 גיליונות (מספר עמודים משתנה; כל גיליון ארוז בשקית הניילון המקורית בו נשלח). 40 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב.
תצלום לא ידוע של ר' אברהם שניאורסון, בן האדמו"ר רבי ישראל נח מניעז'ין ונכד הצמח צדק - "דור חמישי לנסיכי בית רבי ונשיאי חב"ד"; מחותן עם האדמו"ר הרש"ב וחותן האדמו"ר הריי"ץ – בתו הרבנית נחמה דינה נישאה לאדמו"ר הריי"ץ; סָבָן של האחיות הרבניות חנה גורארי', חיה מושקא שניאורסון ושיינא הורנשטיין.
בתצלום נראה ר' אברהם שניאורסון, כנראה, בחצר ביתו שבקישינב.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... תצלום של סבי אברהם שניאורסון. הייתי מאוד קרובה אליו". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.
הרה"ק ר' אברהם שניאורסון, בנו בכורו של האדמו"ר רבי ישראל נח (המהרי"ן) מניעז'ין ונכד הצמח צדק; נין מצד אימו לרבי לוי יצחק מברדיטשוב. נולד בליובאוויטש בסיוון תר"כ, עוד בחיי סביו הצמח צדק. לאחר נישואיו בשנת תרל"ה התיישב בסמיכות לחותנו בקישינב שברומניה (היום: בירת מולדובה), בה "שם לילות כימים בתורה ועבודה" (לשמע אוזן, עמ' פ).
ר' אברהם היה מחותנו של בן דודו האדמו"ר הרש"ב. ביום כ"ח בסיון תרנ"ו נערכו קישורי התנאים של בתו הרבנית נחמה דינה עם רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ; החתונה נערכה שנה מאוחר יותר ביום שישי י"ג אלול תרנ"ז. באחת ההזדמנויות אמר הרש"ב לבנו הריי"ץ: "אמת ומדת הענוה אפשר ללמוד מחותנך הרב" (אגה"ק הריי"ץ, אגרת ה'שפז).
לאחר הסתלקות אביו המהרי"ן מניעז'ין בשנת תרמ"ג, מיאן ר' אברהם לקבל על עצמו את עול האדמו"רות, והתקשר אל האדמו"ר הרש"ב. ב"ליקוטי דיבורים" (המתורגם, חלק ג, עמ' 632) מביא הריי"ץ משמו של חותנו ר' אברהם: "צעדו הראשון של המחותן [הרש"ב]... בעבודת היום הוא במסירות נפש. לפני עשרים וחמש שנים – תרמ"א – אמר לי דודי הרבי מהר"ש: האמת והמסירות נפש שלו הן שני עמודי אור... ולאיזו דרגא, אמת ומסירות נפש יכולות להביא – אי אפשר לאף אחד להשיג, ובפרט האמת והמסירות נפש של נשמה כללית. אז... ידעתי שהוא [הרש"ב] יהיה ממלא מקום קדשו [של המהר"ש]". בהזדמנות אחרת אמר: "ראיתי אנשים גדולים, אבא – המהרי"ן נ"ע – הדודים, אך כזו מסירות נפש; הצעד הראשון שלו [של הרש"ב] ב'עבודה' היא עם מס"נ. אצלם גם היה מס"נ, אך לא חשתי בזאת כמו באבא [הרש"ב]. איני מדבר על גדולתו בהשכלה, הבנה והשגה; רק על מס"נ ביהדות" (סה"ש תש"ז, עמ' 132. יידיש).
בשנת תרפ"ט הגיע ר' אברהם לוורשה להשתתף בחתונת נכדתו הרבנית חיה מושקא עם רבי מנחם מענדל שניאורסון, לימים הרבי מליובאוויטש. בשל היעדרו של אבי החתן ר' לוי יצחק, ישב ר' אברהם בראש שולחן הכבוד, לצד החתן. בתור "דורון דרשה" העניק ר' אברהם לחתן את מנורת החנוכה של אביו המהרי"ן מניעז'ין (מסופר כי במהלך החתונה נגנבו ממנו כתבי יד מהבעש"ט ומהאדמו"ר הזקן, אותם ביקש להעניק במתנה לחתן). לאחר החתונה נסעו הריי"ץ וחותנו ר' אברהם יחדיו ברכבת לריגה, כדי לחגוג את ימי השבע ברכות.
ר' אברהם חי ופעל כל ימיו בקישינב, שם שקד על התורה ועל העבודה. לפרנסתו עסק בייצור ובמסחר של יינות, שעמדו תחת השגחתם של הריי"ץ והרב חיים הלוי סולובייצ'יק (ב"תורת שלום", עמ' נג, מובא כי הרש"ב השתמש ביין שלו לפסח. כמו כן, מסופר שבמרתפי ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש נשמרו בקבוקי יין מתוצרתו של ר' אברהם, אשר עמם נהגו הבחורים להתוועד ולומר לחיים). ידידות עמוקה וארוכת שנים נרקמה בין ר' אברהם לבין הרב יהודה ליב צירלסון, מחסידי אביו המהרי"ן, אשר כיהן כרבה הראשי של חבל בסרביה והעיר קישינב, ושימש כציר בפרלמנט הרומני. ר' אברהם היה מראשי עדת חסידי חב"ד בקישינב, ובהשפעתו נסעו צעירי הקהילה ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש. הסתלק ביום ב' חשוון תרצ"ח. בשנת תשס"ב התגלתה מצבת קברו בבית העלמין היהודי בקישינב ובשנת תשע"ב שוקמה בידי שליח חב"ד בעיר הרב זלמן אבלסקי.
תצלום: 18X12.5 ס"מ בקירוב. מוצמד לקרטון (הקרטון חתוך וקרוע בשוליו). מצב טוב. פגמים קלים בתצלום. הכספה בשוליים.