"ביאור זה יצא ראשונה – מכלל פסק החכם הכולל הגאון כמוהר"ר משה פרובינצאלו... וחד דעמיה הגאון כמהר"ר פנחס אלייא ממילי יצ"ו", מנטובה, [שכ"ו 1566]. [דפוס מאיר בן אפרים מפאדובה]. מהדורה יחידה.
נדפס במסגרת הפולמוס בפרשת תמרי-ונטורוצו (רבי משה פרובינצאלו, רבה של מנטובה, עמד בראש התומכים בוונטורוצו; ראה להלן). לאחר שסירב רבי משה לבוא בפני בית הדין בוונציה, קיימו חכמי ונציה דיון בהיעדרו והטילו עליו חרם עד שיחזור בו מן הלעז שהטיל על הגט שסדרו. כמו כן, אסרו עליו ועל חברו רבי פנחס ממילי להורות ופסלו אותם מן הרבנות לתקופה בת שלוש שנים. בתגובה כתב רבי משה פרובינצאלו את הפסק שנדפס בקונטרס שלפנינו, בו דן אם יש מקום לבוררות בדיני אישות (כפי שעושים בדיני ממונות; נושא זה עמד במרכז המחלוקת בין הצדדים).
[11] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. נייר איכותי. דפים שלמים. כתמים. כריכת עור חדשה, נתונה בנרתיק תואם.

מקור: אוסף ספריית קרן ולמדונה.

"שערורית הגט" תמרי-ונטורוצו – פרשה שהסעירה את יהדות איטליה
פרשת תמרי-ונטורוצו היתה מן הפרשיות שהסעירו את הציבור היהודי באיטליה במאה ה-16. היה זה פולמוס הלכתי על פרשת גירושין שהתפתח לפולמוס חריף בו השתתפו רוב רבני איטליה, ואף רבנים מחוצה לה, משאלוניקי, קושטא וארץ ישראל. בפולמוס עורבו גם שלטונות הכנסייה והרשויות בערים שונות באיטליה.
שתי הדמויות המרכזיות בפרשה זו היו הרופא יוסף בן משה הכהן תמרי ושמואל שלומיאל הקטן – המכונה ונטורה או ונטורוצו – בן משה מפרוג'ה. תמרי היה אחד מרופאי העיר ונציה ובעל מעמד והשפעה בקרב הציבור היהודי והציבור הנוצרי בעיר. בשנת ש"כ (1560) אירס שמואל ונטורוצו את תמר, בתו של יוסף תמרי, אך בינו לבין אבי כלתו פרצו חילוקי דעות וכעבור שלושה חודשים עזב ונטורוצו את ונציה. לפי טענתו של ונטורוצו הוא נאלץ לברוח מוונציה לאחר שחמיו לעתיד הלשין עליו בפני השלטונות. גם אחרי בריחתו רדף אותו תמרי בכל מקום אליו הגיע, כשהוא תובע ממנו סכום כסף שלטענתו התחייב לשלם לו. לאחר כארבע שנים פנה תמרי אל המהר"ם מפאדובה וביקש ממנו שיתערב בפרשה. בד' אדר שכ"ד פסק המהר"ם מפאדובה כי על ונטורוצו לכנוס את ארוסתו או לגרשה בתוך חודש ימים (באותה התקופה באיטליה נערך טקס הקידושין בזמן האירוסין ועקב כך נחשבה בתו כנשואה). לאחר דיונים משפטיים רבים, התרצה ונטורוצו לחזור לוונציה, ולגרש את ארוסתו. אך בכך לא תמה הפרשה, שכן לאחר נתינת הגט החל ונטורוצו לטעון כי הגט הוצא ממנו שלא ברצונו וכי ביטל אותו מראש ב"מודעא" שמסר קודם לכן, ולמעשה הגט איננו תקף. שני הצדדים עירבו במחלוקת את השלטונות הכנסייתיים והחילוניים בוונציה ובפירנצה, בפיררה ובמנטובה, ועוד. במחנה היהודי היו מעורבים במחלוקת רוב רבניה של איטליה. כל אחד מן הצדדים זכה לסיעה של רבנים שעמדה לצדו. בראש סיעתו של תמרי עמדו רבני ונציה, ובראש סיעתו של ונטורוצו עמד רבי משה פרובינצאלו – רבה של מנטובה, ועמו רבנים נוספים. מצדם של רבני ונציה הוטל חרם על ונטורוצו ובמקביל הם פסקו כי הגירושין תקפים. מאידך, רבי משה פרובינצאלו, שעמד בראש התומכים בוונטורוצו, פסק כי הגט בטל וכי בתו של תמרי אינה רשאית להינשא כל עוד יתבררו הדברים בבית דין. הדבר עורר כעס גדול על רבי משה פרובינצאלו ומשסירב להופיע בפני רבני ונציה ולהסביר את עמדתו, הוציאו נגדו פסק המורידו מגדולתו. במקביל שלחו שתי הסיעות חוזר אל רבני קהילות ברחבי איטליה, ובכך הצטרפו רבנים רבים לפולמוס. מרבני ארץ ישראל עמדו לצדו של רבי משה פרובינצאלו רבי יוסף קארו וחכמי צפת, ולרבני ונציה הצטרף רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז). כל אחד מן הצדדים אף הדפיס עלונים וספרים שתמכו בגרסתו, ופרסם את פסקי הרבנים המצדדים בו.
לפנינו שלושה ספרים שנדפסו במהלך הפולמוס, בשנת שכ"ו: "הצעה על אודות הגט" (פריט 14) שנדפס בוונציה מטעם סיעתו של תמרי (קונטרסים שנדפסו לחוד ונאספו בהמשך לספר), הספר "אלה הדברים" שנדפס במנטובה מטעם סיעתו של ונטורוצו (פריט 12), ו"ביאור זה יצא ראשונה" – פסקו של רבי משה פרובינצאלו באותו עניין, שנדפס אף הוא במנטובה (פריט 13).
על הפרשה בהרחבה ראה: ש' סימונסון, פרשת הגט תמרי-וינטורוצו, תרביץ, כח, תשי"ט, עמ’ 375-388; הנ"ל, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, ב, ירושלים תשכ"ה, 367-364; י' יודלוב, הערות ביבליוגרפיות לפרשת הגט תמרי-וינטורוצו, עלי ספר, ב, תשל"ו, עמ' 114-115; א' קופפר, הבהרות נוספות לשערורית הגט תמרי-ונטורוצו, תרביץ, לח, תשכ"ט, עמ' 54-59; הרב צ' גרטנר, פרשת הגט תמרי-ונטורוצו – גילויים חדשים מבית מדרשו של מרן הבית יוסף, מוריה, שנה טז, אייר תשמ"ח, עמ' ט ואילך.