מכתב מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש, חתום בחתימת יד קדשו. ברוקלין, ניו יורק, ד' אדר תשט"ז [1956].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, חתום בחתימת יד קדשו, בתוספת מילים ותיקונים בכתב-ידו.

נשלח אל הרה"ח נפתלי גלוסקין בבני ברק. בפתח מכתבו מתייחס הרבי לחשש שהביע מכותבו שמא מכתביו אינם נמסרים לרבי, ומשיב: "אין לחשש זה יסוד במציאות, כיון שכל המכתבים באים לידי, ואני הוא הפותחם".
בהמשך מכתבו מדריכו הרבי בנוגע לטיפול הרפואי של אשתו הרבנית תמר איטא גלוסקין: "בודאי נמצאת זוגתו הרבנית שתליט"א בטפול רופאים מומחים היודעים ג"כ מהתרופות החדשות שהתחילו להשתמש בהם לאחרונה", ומברכו: "ויה"ר [ויהי רצון] שיהי' הטיפול בהצלחה". הרבי מוסיף ומנחה את מכותבו: "וביחד עם הדרישה ברופאים צריך להיות... בטחון חזק בבורא עולם... וככל שיגדל הבטחון – תגדל ג"כ הטבת הבריאות והצלחת הטפול".
בסיום מכתבו מאחל ומברך הרבי לרגל חג הפורים: "ועם כניסתנו להחדש אשר נהפך כו' לששון ולשמחה... הנה יה"ר שגם בענינה יהי' זה בפועל הן בגשמיות והן ברוחניות, ותהי' השמחה עד דלא ידע, ותומשך ג"כ על כל השנה", ומבקש ממכותבו למסור את הדברים גם לזוגתו: "בודאי ימסור תוכן הנ"ל או גם יראה הנ"ל לזוגתו הרבנית שתליט"א, שגם אליה מכוונים הדברים".
בסוף המכתב, לאחר "בברכה", הוסיף הרבי בכתב-יד קדשו את המילים: "לבשו"ט בהכנ"ל [לבשורות טובות בכל הנזכר לעיל]".

מרת תמר איטא גלוסקין, אשת הרה"ח נפתלי גלוסקין ובתו של הרב שמעון משה דיסקין אב"ד לכוביץ. הייתה ידידה קרובה של הרבנית חנה, אמו של הרבי. בשנים תש"ד-תש"ה, כשהרבנית חנה נותרה לאחר פטירת בעלה רבי לוי יצחק לבדה בעיר אלמא אטא, סייעה לה תמר איטא במסירות נפש, על אף הסיכון שבדבר. באחד ממכתביה כתבה לה הרבנית חנה: "אני זוכרת היטב את היחס שלך אלי... בזמן שאף אחד לא רצה לעמוד בד' אמותיי". נפטרה בשנת תשמ"ז.

המכתב שלפנינו לא נדפס ב"אגרות קודש" של הרבי מליובאוויטש.
אגרת דואר אוויר. 30.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קרעים ונקבים קטנים בשוליים (ללא פגיעה בטקסט). כתמים. רישומים בגב.