כיסוי מעוטר למזוזה מביתה של האשה רובידא אלקובי. [מרוקו, שלהי המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20].
כסף נמוך, מנוסר וחקוק; בד כחול וקרטון.
טס כסף לכיסוי מזוזה, עשוי כמגינית צרת מותניים. במרכזו תימורות (קישוטים בצורת עלי תמר) וסביבן ענפים ועלים מתפתלים. בראש הכיסוי חקוק השם "שד-י" ושמה של בעלת הבית – "רובידא אלקובי". רובידא, קיצור השם 'אורובידא', הוא שם שמקורו ביהודי ספרד ופרושו "חיי זהב".
כיסויים מפוארים למזוזה היו מתשמישי הקדושה החשובים בבתי היהודים במרוקו, ובשונה ממרבית הפריטים, נחשבו נחלתה של בעלת הבית ונשאו את שמה. הכיסויים היו עשויים לרוב רקמת זהב מפוארת על בד קטיפה בצבעים עזים, וחלקם היו עשויים כסף ונתונים על קטיפה. מקורם של מרבית כיסויי המזוזה מכסף ככל הנראה בעיר פאס, שבמלאח שלה התגוררו צורפים רבים שעבודתם התאפיינה בסגנון זה. מלבד כיסויי המזוזה, ידועים התיקים לטלית ולתפילין ומנורות החנוכה ממרוקו, העשויים פיתוחי כסף דומים מאוד לאלו.
לעתים הוכן כיסוי המזוזה כחלק מנדוניית הכלה, אך היו מקרים שהכנתו נדחתה בכמה שנים; תחילה היה הזוג הצעיר מתגורר בבית הורי החתן, ומשנולדו כמה ילדים והמשפחה עברה לבית מרווח יותר היה מתעורר הצורך בכיסוי למזוזה. כיסויים אלו לא נתלו בפתח הבית הפונה אל הרחוב, אלא דווקא בתוכו פנימה. בתי היהודים (כמו בתי המוסלמים) במרוקו היו סגורים ומסוגרים מטעמי צניעות והגנה מן החוץ, ופתח הבית הוסתר ברשת ברזל או שער כבד. חיי המשפחה התנהלו סביב החצר הפנימית שסביבה נבנה הבית. זאת ועוד, בהיותם יקרי ערך היו כיסויים אלו מועדים לגניבה ונשמרו בתוך הבית. הכיסוי נתלה בפתח אחד מחדרי הבית הפנימיים, לעתים בפתח הסלון. כך ביטאה המזוזה את מקומה המרכזי של האשה והאם כעמוד התווך של המשפחה, וסימלה את מאמר המשנה "ביתו היא אשתו".
כיסוי מזוזה זה מתועד באינדקס לאמנות יהודית על שם בצלאל נרקיס, מס' פריט 7262.
26.5X18 ס"מ. מצב טוב. בראש הלוח נתונה לולאה לתליה. כיפופים. נתון על בסיס קרטון חדש מחופה בד פשוט.
ספרות: הכיסוי למזוזה — חפץ ריטואלי אמנותי ייחודי בחייה של האישה היהודייה בערי מרוקו, מאת שלום צבר. בתוך יהדות מרוקו – מורשת הגות ואמנות, ינואר–יוני 2016, גיליון 3, עמ' 53–48.