ארבעה צווים הנוגעים לזכויותיהם של יהודי פרנקפורט דמיין. פרנקפורט דמיין, 1765-1790. גרמנית.
1. צו המגביל את תנועת היהודים. ינואר, 1765. צו הפוקד על יהודי פרנקפורט דמיין להימנע מיציאה מרחוב היהודים, מעיסוק במקח וממכר ומהשתתפות בחגים נוצריים או במופעים ציבוריים, על מנת שלא להפריע ליתר אזרחי העיר. הצו התקבל בפברואר 1756 ואושר מחדש בינואר 1765. [1] דף, 32X40 ס"מ.
2. תקנה עירונית המגבילה את יכולתם של היהודים לעסוק במסחר. 18 בנובמבר, 1766. על-פי התקנה, בעקבות תלונות של תושבים על כך שהיהודים עוסקים במסחר בלתי חוקי של עורות בירידים עירוניים ובכך פוגעים בפרנסתם של הסוחרים המקומיים, נאסר על היהודים לעסוק בכל משא ומתן או מסחר מסוג זה. עונשים יוטלו על המפרים את התקנה. [1] דף, 35X21 ס"מ.
3. צו מטעם ראש העיר וחברי המועצה של פרנקפורט דמיין, האוסר כל פגיעה ביהודים תושבי העיר. 3 בספטמבר, 1781. הצו אוסר על פגיעה או גילויי אלימות כלפי יהודי העיר. זאת על סמך צו קיסרי מפברואר 1711 המעניק הגנה ליהודי גרמניה. בהמשך מוזכרים מקרים בהם תושבי העיר פגעו ביהודים, ובכך גרמו לאי-שקט אזרחי. [4] עמ', 32.5 ס"מ.
4. תקנה המגבילה את יכולתם של יהודים לעסוק במסחר. 22 ביוני, 1790. איסור על יהודים מכפרים ועיירות מחוץ לפרנקפורט דמיין לעסוק במסחר עם תושבי העיר הנוצרים. עוד נקבע כי יש לדווח לשלטונות על כל מי שמפר תקנה זו, ומפורטים העונשים שיוטלו על המפרים אותה. התקנה התקבלה ב-1738 ואושרה מחדש ב-1755 וב-1790. [4] עמ', 35 ס"מ.
מצב משתנה (מצב כללי טוב).