מכתב, מודפס במכונת כתיבה ומשוכפל בסטנסיל, חתום בחתימת ידו של בנימין זאב הרצל. וינה, 27 בדצמבר, 1903. גרמנית.

במכתב, אשר עותקים ממנו נשלחו בנוסח זהה למספר אנשים, מדווח הרצל כי ד"ר [ניסן] כצנלסון, מנהל בנק "אוצר התיישבות היהודים" (Jüdische Colonialbank) שוהה בסנקט פטרבורג ודן עם הרשויות שם על הקמת סניף של הבנק ברוסיה.

הרצל פונה לנמען (שאינו מזוהה בשמו) ומבשר לו כי החליט על ייסוד ועד של אנשי אמונו שיעסוק בהקמת הסניף מול הרשויות הרוסיות, ומודיע לו כי בחר בו להיות חבר בוועד, ושיהיה עליו לנסוע לרוסיה לשם כך. כמו כן מפציר הרצל בנמען לשמור את דבר הקמת הסניף בסוד עד לפרסום הדבר ברבים, במועד שיימצא לנכון. המכתב נחתם "בברכה ציונית" ("mit Zionsgruss").

דף. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים קלים בשוליים.

מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של בנימין זאב הרצל, אל סגנו בנשיאות הקונגרס הציוני ד"ר מקס נורדאו. וינה, 14 בדצמבר 1898. גרמנית.

מכתב בן שני עמודים, כתוב על גבי נייר מכתבים רשמי של השבועון Die Welt ("העולם"), מיסודו של הרצל; נשלח לאחר שקרא הרצל לראשונה את מחזהו של מקס נורדאו "דוקטור קון" (Dr. Kohn) במהלך נסיעה לפראג: "נשביתי לחלוטין [בספרך]. אני מחשיבו לדרמה יהודית העולה על 'הגטו החדש' שלי, ובכוונתי לכתוב עליו... דומני שזו עבודתך הטובה ביותר, השאובה מעומקים שטרם הכרנו".

בהמשך המכתב רומז הרצל על קשיים שהוא חווה בעיתונו, ה-Neue Freie Presse, ומפציר בנורדאו לא לקצר את שהותו המתוכננת בווינה, על מנת שיוכלו לנצל את הזמן יחד לקידום ענייני התנועה הציונית. כמו כן, מתיייחס הרצל במכתב לרומן "היהודים של צירנדורף" (Die Juden von Zirndorf) פרי עטו של יעקב וסרמן, העוסק בחייהם של חסידי שבתי צבי (נדפס כשנה לפני כן).

[2] עמ' (דף מקופל). 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. סימני קיפול. קרעים קלים בשולי סימני הקיפול ובמרכז הדף, חלקם מחוזקים בנייר דבק (ללא פגיעה בטקסט).

מצורף תרגום מלא של המכתב לאנגלית.

אלטניילאנד, ראמאן פון טהעאדאר הערצל [אלטנוילנד, רומן מאת תיאודור הרצל]. תרגום: ד"ר איס. על. [איסידור ישראל אלישב, "בעל-מחשבות"]. וורשה, דפוס "הצפירה", תרס"ב-1902.

תרגום יידי ראשון לרומן האוטופי "אלטנוילנד" מאת תיאודור הרצל, אשר ראה אור בגרמנית באותה שנה. ב"אלטנוילנד" [ארץ ישנה-חדשה], מתאר הרצל את חזונו בנוגע למדינה היהודית העתידה לקום בארץ ישראל. הספר ראה אור מספר שנים לאחר שפורסם ספרו של הרצל "מדינת היהודים" ולאחר ביקורו בארץ ישראל. באותה שנה בה פורסם, תורגם "אלטנוילנד" גם ליידיש ולעברית. תרגום הספר ליידיש נעשה בידי הפובליציסט, העורך ומבקר הספרות איסידור (ישראל) אלישב, לבקשתו האישית של הרצל.

488 עמ', 21.5 ס"מ. כרוך בכריכה חדשה (עם דפי בטנה חדשים; ללא עטיפה). מצב בינוני-טוב. כתמים וקמטים. כמה מהדפים עם קרעים ונקבי תילוע (ברובם קלים, בשוליים), חלקם משוקמים שיקום מקצועי. כמה רישומים בכתב-יד בשני הדפים הראשונים, מרביתם דהויים.

תרגום מוסמך לאנגלית של צוואת הברון מוריס הירש (1831-1896), מגדולי בעלי ההון היהודים במאה ה-19 ומייסדו של ארגון הצדקה יק"א. לונדון (נחתמה במקור בווינה), 7 באוגוסט 1896. אנגלית.

דיו על קלף; חותם שעווה.

עותק רשמי, מתורגם לשפה האנגלית, של צוואת הברון מוריס הירש; הצוואה המקורית נכתבה בידי הירש בגרמנית, נחתמה בווינה ב-14 בנובמבר 1894, ואושרה בפריז ב-27 בדצמבר באותה שנה. העותק שלפנינו תוקף בידי הנוטריון William Eustace Venn מלונדון, ואושר לשימוש בבריטניה בידי בית המשפט האנגלי (במסמך מיוחד הכרוך עם הצוואה).

כפי הנראה, לפנינו העותק הרשמי ששימש את חברת יק"א – מפעל הצדקה הגדול ביותר של הברון הירש (ובשעתו מפעל הצדקה הגדול בעולם) – אשר הוכן בידי משרד עורכי הדין של הארגון "Tatham & Lousada" (בגבו של העותק חותמות וחתימות רבות של מנהלי חברות וארגונים שונים בבריטניה).

העותק כתוב על גבי שלושה גיליונות קלף גדולים, הכרוכים ברצועת קלף יחד עם האישור המשפטי (אף הוא על גבי דף קלף, קטן יותר), ולשוליו קשור חותם השעווה הרשמי של בית המלוכה הבריטי.

על פי הצוואה, מוריש הירש את הונו העצום לאשתו קלרה הירש לבית בישופסהיים, ובמידה שאשתו לא תרצה בירושה, יועבר ההון לרשות יק"א (Jewish Colonisation Association). מיליון פרנק מותיר הירש לבתו המאומצת לוסיינה, ומיליון נוסף למוסדות צדקה בווינה – שלפחות מחציתם יהודיים. מניותיו של הברון הירש ביק"א יחולקו שווה בשווה בין ארגונים יהודיים באנגליה, בגרמניה ובבלגיה: רבע מהן ל-Anglo-Jewish Association בלונדון, רבע לקהילה היהודית בפרנקפורט, רבע למועצת מנהל בתי הכנסת בבריסל, ורבע לקהילה היהודית בברלין.

על הוצאתה לפועל של הצוואה הופקדו ארבעה ממקורביו של הברון: עורך הדין הפריזאי Jules Dietz, הבנקאי Theodor Adler מדרזדן, ידידו הוותיק Raphael Ritter von Bauer, הקונסול הכללי האוסטרי בבריסל, וידידו Ernest Cassel מלונדון.

הברון מוריס הירש (Moritz Freiherr von Hirsch auf Gereuth, 1831-1896), איל הון יהודי-גרמני שחי ופעל בצרפת, באנגליה ובאימפריה האוסטרו-הונגרית. עשיר מופלג ופילנתרופ שפעל רבות למען רווחתם של יהודים, ולרווחת יהודי רוסיה בפרט. בין שאר מפעלותיו, העמיד הברון הירש סכום עצום לרשות רשת החינוך כל ישראל חברים – כי"ח (אליאנס), ולהקמת בתי ספר בגליציה ובבוקובינה בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית; כן ייסד הירש את חברת יק"א (יידישע קאָלאָניזאַציע אַסאָסיאַציע; "החברה היהודית להתיישבות"). החברה מימנה הגירה רחבת היקף של יהודים לאמריקה, ובראש ובראשונה למושבות בארגנטינה. מאמציו של הירש סיפקו נתיב מילוט משמעותי ליהודים רבים אשר סבלו מדיכוי ורדיפות באירופה וברוסיה. נפטר ב- Ógyálla (סלובקיה, כיום הורבנובו), והותיר אחריו שנאמד בכ-11 מיליון לירות סטרלינג, הון עצום בזמנו.

לעיקרי הצוואה, ראו: Baron de Hirsch's Will, בתוך: The American Hebrew, גיליון LIX, מס' 4, ניו יורק, 29 במאי 1896, עמ' 101.

צוואה: [3] גיליונות, 51X71 ס"מ בקירוב. אישור נוטריוני: 34X24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קמטים. כתמים קלים. אחדות מחותמות הדיו מטושטשות.

1. ספר כוס ישועות ("שער השני" לספר כוס ישועה ונחמה), מאת ר' נתן פרידלאנד. כנראה נדפס בקרוטושין או בברסלאו (בשער מצויין "אמשטרדם"), 1859.

2. דרישת ציון לחברת ארץ נושבת, מאת ר' צבי הירש קאלישער. טהארן (Toruń, פולין), [תרכ"ו 1866]. מהדורה ראשונה.

3. שבחי ארץ החיים, דרוש נכבד בשבח ארץ הקדושה, מאת ר' פסח הכהן. וילנה, תרל"ז 1876.

4. מעשה המנורה, היא המנורה עם נרותיה אשר העלו בית מאיר פאן ראטהשילד, מאת ישעיה ראובן קלינגער. ורשה, 1881.

5. דגל מנשה... מאמרים בכלל ישוב ארץ ישראל, מאת ר' מנשה ב"ר יחזקאל יונה גראסבערג. ברלין, תרנ"ב [1892].

6. הנצי"ב ויחוסו ל"חבת ציון" (פרק מתולדות חייו ופעולותיו), מאת יצחק ריבקינד. הוצאת צעירי-מרחי, לודז', תרע"ט [1929].

מצורף: לב העיברי, פירוש על צוואת ר' משה סופר, מאת ר' עקיבא יוסף שלזינגר. למברג, 1873.

גודל ומצב משתנים. כמה מהחוברות במצב בינוני, עם פגמים.